הפרסומים בסופ"ש האחרון לפיהם אריה דרעי, יו"ר התנועה לשעבר, עומד לבוא ולבקש ממרן הגר"ע יוסף את "מפתחות" התנועה בחזרה, הזכירו לנו סיפור עתיק. הסכיתו ושמעו:
יוסל'ה, בחור טוב היה. כבר מגיל צעיר היה יוצא כל בוקר מהעיירה לבאר המים בפאתי הכפר הסמוך, לשאוב משם מים, ולהביאם בשמחה לתושבי העיירה.
כל מי שראה אותו, נד לו בראשו. בחור כל כך עדין, כולו נוטף זיעה. קשה, אין ספק! קשה הייתה העבודה. אך מה לעשות, צריך להביא בסופו של דבר אוכל לעוללים הרכים. הרי אם ישב בבית ויתבטל, עולליו מה חטאו שלא יהיה להם מה לאכול ביום שלמחרת?!
כך עברו להם החיים, יום רודף יום, שנה רודפת שנה, וכך מצא עצמו יוסל'ה מתחיל לחתן את ילדיו שהספיקו מתישהו לגדול. חתונה היום, ברית מילה לנכד מחר, ואפילו: בר-מצווה לנכדו הראשון. מרגש! ללא ספק..
כמקובל במחוזותינו, לחתן ילדים, אי אפשר בלא זוזים. הוצאות החופה, הדירה, וכל שאר הירקות, יש מישהו בסוף שאמור לשלם אותם. אבל מה לנו כי נדאג ליוסל'ה? הן עובד קשה הוא, ומתפרנס בכלל לא רע למחייתו.
ביום בהיר אחד (בהיר ויפה לכל העולם, אך בכלל לא בטוח שגם ליוסל'ה היה היום כ"כ בהיר. ותיכף תבינו למה), בא גביר החדש לעיירה. שלמה הגביר, מי לא שמע עליו? גם הוא עבד קשה למחייתו. בתחילה תחת ידי מעבידו יוסל'ה, ואח"כ פרש לעיר הסמוכה, ועסקיו שגשגו.
לקוראינו שאינם מתושבי העיירה, די אם נספר שהגביר החדש, היה מתגורר בעיירה הסמוכה, ואף שינה שם את רמת החיים של כלל התושבים. טוב, לא נקרא לו "שואב מים", אבל בהחלט כל המים לעיירה הגיעו בזכותו.
בזכותו אמרנו, וכבר נסביר לכם למה: שלמה, השכיל לפתח משאבת מים משוכללת, שדרכה יגיעו כל המים דרך צינורות חזקים במיוחד אל תוככי העיירה. התושבים היו יוצאים לחצר ביתם, פותחים כעין ברז רב ממדים, וממלאים את כדיהם בשמחה.
כל חודש, כל תושבי העיירה היו משלמים לשלמה סכום מסוים בעבור המים שאותם היו צורכים. וכך זכה שלמה לעשירות וגדולה במקום אחד, הוא היה יושב לו בארמונו בצידי העיירה, עם צוות משרתים צמוד שליווה אותו בכל רגע בחייו, וכך מידי חודש היה גורף לעצמו סכומים נאים ללא ספק. כמובן, שהוא לא שכח לתמוך בזקני העיירה שהיו יושבים ועוסקים בתלמודם.
מה נגיד לכם, אם הינו יכולים לבדוק את דופק לבו של יוסל'ה באותם ימים, סביר להניח שהיינו מזעיקים לו את טובי הרופאים, שיטפלו בו במסירות. מאז שהגיע שלמה הגביר לעיירה, נטרדה מנוחתו של יוסל'ה מיודענו. רעד וחלחלה קיננו בליבו, שמא יפתח שלמה גם בעיירתו את אותה משאבה משוכללת, וכך יאבד את פרנסתו.
וכך בעיירה, נחלקו התושבים לשני קבוצות. הקבוצה הראשונה שתמכה ביוסל'ה, והקבוצה השניה שתמכה בשלמה. הללו אומרים: ממנו נשתה מים, והללו אומרים: ממנו נשתה מים.
הקבוצות כמובן לא שקטו על שמריהם, והתחילו להפגין בפאתי העיירה. שלטים בסגנון: "שלמה, תביא לנו מים", ו"יוסל'ה נשארים רק איתך", נתלו במקום ההתקהלות. ובעיירה התחיל ה"שישו ושמחו".
ואם חשבתם לרגע, שרק במאה שערים יודעים תושבי המקום פרק או שניים בהלכות הפגנות, טעות גדולה בידכם. כנראה שהיה להם ממי ללמוד זאת. הצמיגים הוצתו, אוהלי מחאה נמתחו להם בשומקום, ונואמים כריזמטיים במיוחד הגיעו כדי להלהיב את הקהל.
עד שעבר שם פיקח אחד ואמר להם: יוסל'ה או שלמה, מה זה משנה? העיקר שיש לכם מים ליד הבית..
• • •
לנו, צרכני המים, מאוד חשוב לנו שיהיה לנו מים כל השנה בברז. דרך איזה צינורות הם יבואו? זה כבר לא רלוונטי.
כל השנים הצבענו ש"ס, אך ורק בגלל שמרן הגר"ע יוסף אמר לנו להצביע ש"ס. אלי ישי או אריה דרעי? ישחקו הנערים לפנינו. מה שבטוח, שמכל החגיגה הגדולה הזאת, המרווחים הגדולים הם חובבי האקשן. איך אמר לנו מישהו השבוע? סוף סוף יש קצת אקשן בש"ס. יחי האקשן!
עובר ושב מהשבוע שחלף
• הכפיל של חבר הכנסת מיכאלי
יום חמישי, השעה 2:00 בצהריים, הרב יצחק יוסף יוצא לכיוון העיר העתיקה בירושלים עם כמה ממקורביו, כדי למסור לחכם שלום הכהן את ספריו החדשים.
בפאתי העיר העתיקה, אדם הדומה מאוד מבחינה חזותית לחבר הכנסת אברהם מיכאלי מש"ס, ניגש לצידי הרב יצחק יוסף. מה שהפתיע ברגע הראשון את הנוכחים: "למה למיכאלי יש בגדים של מאבטח?". המדור קורא לח"כ מיכאלי להיזהר מכפילים שונים.
הרב יצחק יוסף מסר לחכם שלום את ספריו, שחכם שלום הרבה לשבח את ספריו וברכו בברכת כהן, שירווה נחת מכל תלמידיו.
• "אני לא מורה להיסטוריה"
במהלך השבוע שחלף, אחרי שסיים למסור שיעור ברחובות, בנושא 'קמא קמא בטיל', ניגש אחד מהנוכחים אל הרב יצחק יוסף, והתחיל להתווכח עימו על כך שהאשכנזים באו קודם לארץ ולא הספרדים, וא"כ הספרדים בטלים לעומת האשכנזים, ולא להיפך.
לנוכח בורותו של האיש, ענה לו הרב: "אני לא מורה להיסטוריה. לך תלמד קצת היסטוריה, ואח"כ תתווכח".
|
