הפגנת כח,חילול ה' או קידוש ה' ?

בעקבות הרוחות הנושבות בתקשורת,והשמועות לפיהן תיערך הפגנה למחות על קדושת השבת,יש מקום להעלות את הספק האם הפגנת כח בנושאי דת ומדינה נחשבת לקידוש ה' או לחילול ה'.
השאלה היא האם תדמית מתונה ופשרנית תוך ניהול דיאלוג ברמה אינטלקטואלית גבוהה היא התדמית הרצויה,או עמידה בלתי מתפשרת ושימוש במאבקי כח(כמובן בלי שימוש באלימות),להראות שהציבור החרדי זכאי לניהול חיים מתאימים לצרכיו ולאמונתו.
את אותה השאלה ניתן לעורר כלפי "נאום השפנים" המיתולוגי,האם הצגת עמדות בצורה רהוטה היא התדמית החיובית,או לחילופין נאום שכל כולו הפגנת השוני האידיאולוגי והערכי, גם  בצורה עילגת וחסרת כל תוכן רציונלי.

שלום אפשרי וברוך הבא.
הנידון שפתחתי הוא אך ורק מההיבט התדמיתי,לכן שאלתי אם תדמית של התעקשות על עמדות מבדילות היא חיובית או שלילית.
אגב,איני פוסל את האפשרות ששתי הצורות שהעליתי הן חיוביות ויש צורך בשימוש בשתיהן.
הדיון הוא תיאורטי לחלוטין ,וכלל אינו עוסק בהפגנה ספציפית שנובעת ממניעים נקודתיים.
אין כאן גם רצון לעסוק בשאלות דת ומדינה, אלא בשאלת התדמית הנוצרת מהפגנות כח בעד דת ומדינה.

השאלה היא אם חובת מחאה היא כ"כ חשובה [שהשוטרים יחללו ש"ק והתקשורת ועוד ועוד]
אז למה כשהוציאו את הקברים מגוש קטיף אף אחד לא מחה???????

ההפגנות הם נגד מגמה שמנסה ברקת להוביל בירושלים.

מבחינה זו ההפגנות משיגות את המטרה. ברקת יחשוב הרבה מאד לפני שימשיך להפר את הסטטוס קוו.

צר לי,אך מכל התגובות שנכתבו כאן לא הצלחתי לראות את דעתו של אף אחד בנוגע לעצם הנידון.
שאלתי היתה,האם עמידה בלתי מתפשרת על עקרונות מבדילים,היא חיובית מבחינה תדמיתית?
לא שאלתי על הפגנה ספציפית,או על הזכות בכלל בכפיית דת על המדינה,וכן לא על החיוניות של ההפגנות ותוצאותיהן.

דעתי היא שלא ניתן לספק לשאלה זו תשובה אובייקטיבית.
ברצוני להזכיר לך מעמד שנכחו בו שנינו, בו הדיון היה "נאום השפנים של הרב שך"
ובכן, אחד טוען בכל התוקף, שכל העיתונות החילונית רעשה וגעשה במשך שבועות, סימן שהדברים עשו רושם, וקידוש ה' גדול, ומי יודע, כמה חזרו בתשובה? [אגב, אף אחד לא יודע]
ואילו מן הצד השני של המתרס, עמד חברו וטען בכל התוקף, כי עובדות אלו בדיוק היו חילול ה', כי החילונים נפגעו, וראו בו סתם זקן מייגע ובכיין.
האם תתכן דרך להכריע את הויכוח הזה?
[בקיצור, מושגי קידוש ה' או חילול ה' אינם ניתנים לאובייקטביזציה כל שהיא] 

אני אישית חושב,שהתדמית הטובה ביותר היא של חברה נורמלית,שמורכבת משלל פלגים ביניהם כאלו שמסבירים את עקרונות החברה,וכאלו העומדים על עקרונותיה בתוקף.
המצב כיום הוא בעייתי בגלל חוסר האובייקטיביות של התקשורת החילונית,וכן בגלל המחסור בהסברה החרדית,כך שנשארנו עם תדמית האלימים והבורים.
אני חושב שגם ההסברה לא צריכה להציג את הציבור כמושלם-כפי שהיא מנסה לעשות ,הדבר גורם לכך שכל ידיעה על פרשייה במגזר החרדי,זוכה לאזכור בכותרות ראשיות.
במקום,יש צורך בהסברת היהדות,ובציור המגזר כחברה נורמטיבית לכל דבר,שגם היא סובלת מבעיות. 

אוקיי, הצעה נחמדה, אבל אתה מבין שזו שאלה של שיקול הדעת והכרעה אישית.
[אגב, כשאתה קורא לריבוי הסגנונות בציבור החרדי, ושכל סגנון הוא נצרך, משתמע מכך שבעיניך גם כל סגנון הוא לגטימי, האם זה באמת כך לדעתך? מה היית אומר לו בנך היה דוקר צועד במצעד?]

חברה מורכבת מסוגים ופלגים שונים.
ההבדלים בין סוגי החברה נובעים מסגנונות אישיות שונים.
הדרישה שלי היא,שכל אחד יפנה את כוחותיו ואישיותו לעבודת ה'.
גם פנחס היה קנאי מטבעו,ועל זה נאמר קנאים פוגעים בו,כלומר,בעלי האישיות הלוחמנית צריכים להפנות אותו לעבודת ה'.
אם בני מטבעו יהיה קנאי,אחנכו לנתב את טבעיו לכיוונים חיוביים.
אם יצעד במצעד,זה עשוי לנבוע ממחלת נפש,ואז אדאג שיזכה לטיפול הולם.