הגיד לך אדם מה טוב

את לשון הפרשה הדגשתי (עם סימני פיסוק ומיספור, שכמובן אינם במקור), והביאור כתוב בכתב רגיל.

%. שמעו נא את אשר ה' אומר:

הקדמה

א. 1 קום ריב את ההרים ~ ותשמענה הגבעות קולך.

2 שמעו הרים את ריב ה' ~ והאתנים מוסדי ארץ

נראה שההרים מבטאים את האיכות – הגובה והעוצמה (כמו גם "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי"), והגבעות את הכמות כי אין הארץ מלאה הרים (ויובהר יותר לקמן).

"ריב" פירושו "דין", כמ"ש "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום", ו"ויכוח" הוא החלק השכלי של ה"דין", החלק שנעשה בראיות וכד'.

ולכן פונה ראשית אל ההרים – אל הכוחות הגדולים במציאות – שיאזינו לדבריו, ואחר כך פונה אל הגבעות – שיותר קרובות אל גובה הארץ– שישמעו דברי ריבו (וכמו בפסוק "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"), ולהם אינו קורא לחייבם להאזין, שהרי הם הקטנים, ובכל מקום אין מוטל על הקטנים מה שמוטל על הגדולים. אבל עכ"פ ישמעו מעצמם.

וכל זה הוא ריב סתמי שה' אומר לנביא שישמיע להרים והגבעות, ואחר כך אומר שיתן עליהם את משא ריב ה' בעצמו – שמעו הרים את ריב ה', ולכן מזכיר במקום גבעות את הלשון "והאתנים מוסדי ארץ", כלומר מדבר על האיתנות, שהרי הארץ (או הגבעות) דווקא מחמת נמיכותם אינם עלולים לנפילה. ולפיכך הם "מוסדי ארץ" שעליהם מיוסד הכל. (ולמעשה גם ההרים עומדים "על" הארץ), ומכיוון שמדבר פה על ריב ה' בעצמו, ולא על ריב סתמי, לפיכך הגבעות או הקרקע – החלשים – זקוקים לזכור את איתנותם כדי שיוכלו לעמוד במשא הריב.

3 כי ריב לה' עם עמו ~ ועם ישראל יתוכח

העם הוא הכמות – ועמו הריב הסתמי, וישראל הוא השם – ביטוי העצמיות – ואליו מוסב הויכוח שהוא דיון יותר שכלי, המצריך יותר סיבולת איכותית, יכולת מחשבה ועמידה בדרישות רעיוניות עמוקות.

ענה בי

עשיתי הוא בכמות, והלאיתי – לשון עייפות הוא באיכות. וזה פשוט.

2 כי העליתיך מארץ מצרים ~ ומבית עבדים פדיתיך

לשונות 'העלאה' ו'ארץ מצרים', הם מצד הפעולה עצמה הפיזית, 'בית עבדים' ו'פדייה' – בהיבט הרוחני, ואח"כ הזכיר את המנהיגים בהיבט הרוחני הגבוה יותר. וגם זה כעין כמות ואיכות.

3 ואשלח לפניך את משה ~ אהרן ומרים.

משה הוא האיכות – אחד השקול כנגד ששה רבוא, אהרן הוא הכמות – אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, מרים היא כאהרן אלא שאהרן שלוח אל הגברים ללמדם את דברי משה ומרים שלוחה אל הנשים ללמדם, כן נראה לי הפירוש.

ב2. עמי זכר נא

3 מה יעץ בלק מלך מואב ~ ומה ענה אותו בלעם בן בעור

נראה שכופל דבריו ואומר כשם ששלחתי לפניך מנהיגים – משה אהרן ומרים – כך סיכלתי עצת מנהיגי האומות – בלק ובלעם. וכן אומר

2 מן השטים

שתי מילים אלו ושתי המילים הבאות יש מח' בפירושם, וראה באברבאנל. ושתי מילים אלו נסובות על מעשה בלק ובלעם, או לחלופין על חטא ישראל בשטים שנמחל להם. אבל הפירוש שמדבר על חטא ישראל אינו מיושב כ"כ בלשון, ועכ"פ מזכיר רחמי ה' על ישראל בשטים – בין מצד ביטול גזירת הקללה של בלעם, ובין מצד המחילה על החטא, ובין מצד תחילת הניצחון על האומות, ו"עד הגלגל" ששם הופיע השלב האחרון של ברכת ה' לישראל שביציאת מצרים כמ"ש "הכל בא". ונמצא שמן השטים הוא המקום שבו הקב"ה פדאם מהיות עבדים לאומות ברוחניות, "כמו "ומבית עבדים פדיתיך", ובאומרו "עד הגלגל" הוא כמו "כי העליתיך מארץ מצרים", ונמצא שהוא מכוון כנגד מה שנאמר קודם.

1 עד הגלגל

 שכשם שהעליתיך מארץ מצרים כך נשאתיך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעתי לאבותיו.

נמצא שאומר דבריו לחיוב בסדר א' ולשלילה בסדר הפוך: 1. העלאה ממצרים, 2. פדיה מבית עבדים, 3. נתינת מנהיגים. וחוזר ואומר בהיפוך הסדר: 3. שלילת מנהיגות האומות עליהם, 2. שלילת נתינתם בעבדות רוחנית, 1. ושלילת היותם נודדים ונדחים ע"י האומות.

למען דעת צדקות ה'.

"אקדם" הוא הקבלת פניו, ולכן אמר ה' סתם שהוא שם הכבוד, ואילו "אכף" הוא לשון כניעה, כלומר הקבלת פניו בכניעה, ולכן אמר "אלוקי מרום" שהוא לא סתם כבוד, אלא מי שיראים מפניו.

1 האקדמנו בעולות ~ בעגלים בני שנה

עולות באות על הרהור הלב, "עולות" הם הכמות, ו"בעגלים בני שנה" הם עולות מובחרות באיכותם.

2 הירצה ה' באלפי אלים ~ ברבבות נחלי שמן

אילים באים לאשם על חטא במעשה, "אלפי אילים" זה בכמות, והשמן הוא מוסיף את האיכות.

3 האתן בכורי פשעי ~ פרי בטני חטאת נפשי

העולות והאילים הם בבחינת "במה אקדם ה'" וכמו שפתח "האקדמנו בעולות" ו"הירצה".

אבל פה מדובר בהקרבה עצמית – בחינת "אכף לאלוקי מרום", והזכיר "בכורי" שהוא האיכות, והזכירו כנגד "פשעי" שהוא מבטא את האיכות השלילית שבחטא. ואמר "פרי בטני" בכלליות שזה הכמות, והזכירו כנגד "חטאת נפשי" שהוא חטא סתמי.

קודם נשאלה השאלה – במה אקדם ה'? כיצד אקבל את פניו ואודה לו על חסדיו? מה המעשה שבו ישמח הא-ל? אבל כל זה נאמר בה"א השאלה. האם כך או כך? וכאן בא ונותן את התשובה:

הגיד לך אדם מה טוב – ראשית – כדאי להתייעץ עם בני אדם, ולא לא לדלג ישירות אל הקב"ה "במה אקדם ה'" (אמנם - מי שכבר יודע במה יקדם את פני ה' - ואינני אומר זאת בציניות - אלא באמת מי שיודע - אין זה נחשב אצלו לדילוג, אלא פשוט שהוא יכול לקדם את פני ה' במה שראוי לקדם את פניו, ואם חסר לו ידע על עשיית הטוב בתחומים אחרים, ישלימם בנפרד. אין פה איזה צורך דווקא לעסוק בתחום מסויים "יותר" מאחרים.). ומה ה' דורש ממך - ואז תברר ג"כ מה ה' דורש ממך (או בסדר הפוך כדלעיל). ושניהם דבר אחד, כלומר חיפוש הטוב. אלא שהקדים את "הגיד לך אדם", כניגוד ל" הירצה ה' באלפי אילים" להורות על כך שתשובת הנביא איננה בדווקא חיפוש אחר מעשים מיסטיים, והקרבת כל אשר לך למען ה'. אלא העיקר הוא "מה טוב" – שבעניינו אתה מחוייב להקריב מעצמך, וכופל ואומר "ומה ה' דורש ממך" – שבענייניו של הקב"ה אינך צריך לקדם את פניו. הקב"ה מסתדר היטב גם בלעדיך. אל הקב"ה צריך להקשיב. לא לצפות שהוא יקשיב לך. זה גם, אבל לא זה כיוון ההתקדמות של האדם בעולם.

וכאמור הכתוב הזה מחייבנו להתבונן ולחפש מהו הטוב האנושי והטוב האלוקי, וזוהי הכפילות האחת.

2 כי אם עשות משפט ~ ואהבת חסד

לאחר שחיפשת את הטוב הכללי, עליך לגשת על המעשיות – עשות משפט ואהבת חסד, קודם עשות משפט – משפט צדק ואמת, ולאחר מכן היכנסות לפנים משורת הדין, להיות מוסרי. ולעולם האמת תקדם לחסד. 

3 והצנע לכת ~ עם אלוקיך

הצנעה מרחיקה את האדם מיתר עליזות גאון החיים, וממילא הוא מגיע להיות עם אלוקיו ("עם אלוקיך"). אלא שה"והצנע לכת" הוא בצד האנושי של הפרישות וההרחקה מחיי העוה"ז, ו"עם אלוקיך" הוא בקום ועשה, להתקרב אל ה'.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 30/06/2009 18:37:02