בס"ד
א. "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" – ולא חוטאים
מסופר בגמרא על רשעים שגרו בשכנותו של ר' מאיר בעל הנס והיו מציקים ומפריעים לו. רצה ר' מאיר בעל הנס להתפלל שימותו. אמרה לו אשתו ברוריה שאין ראוי לעשות כך, שהרי כתוב בתהלים (קד, לה): "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם" – כלומר, שחטא לא יהיה בארץ, לא שאנשים חוטאים לא יהיו בארץ. על החוטאים, כך אמרה ברוריה לבעלה, יש לעמוד ולהתפלל שיחזרו בתשובה, ולא שימותו.
ר' מאיר השיב לה, שהם אלה שעשו עוון, הם אלה שצריכים לחזור בתשובה בעצמם! וכיצד יוכל הוא להתפלל עליהם? ברוריה הבהירה שהיא מבקשת שר' מאיר יתפלל שתהיה להם התעוררות לחזור בתשובה, ואז באמת יוכלו לחזור בתשובה בעצמם. ואכן, היתה להם התעוררות והם חזרו בתשובה.
למעשה, הויכוח בין ר' מאיר לברוריה הוא זה: ר' מאיר טען בתחילה שלא די שהאדם עצמו חייב לחזור בתשובה, הוא גם צריך להתעורר לתשובה מעצמו. אולם ברוריה אמרה לו שכך אמנם צריך להיות לכתחילה, אך לא כל חוטא הוא בר הכי שיהיה גם המעורר על עצמו וגם החוזר בתשובה מעצמו, כלומר שגם יתעורר להבין שטעה, וגם יוכל לתקן בפועל, ולכן אמרה לו שיתפלל עליהם.
ב. חשבון הנפש שעל האדם לעשות
עיקרה של התשובה הוא חשבון הנפש. האדם צריך לשאול עצמו כיצד התנהג כל השנה כולה, בינו לבין הקב"ה ובינו לחברו; האם התנהג בבחינת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ובבחינת "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ"; האם התנהג כלפי עם ישראל באהבת ישראל, כמו שהוא אוהב את עצמו, או שראה רק את טובת עצמו ולא את טובת הזולת; האם קיים "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", האם כשעשה מצוה, כגון צדקה, עשאה בכל לב ונפש ובכל מאודו? האם כשגמל חסד, עשה כדין וכדת? זהו חשבון הנפש שאדם צריך לעשות לעצמו.
אם אדם עושה חשבון נפש – מה טוב, ואם לא, הרי הוא עֶבֶד! אם נאמר לאדם שהוא עֶבֶד, הוא ייפגע. אבל כך היא האמת! אם לאדם אין רצונות אמיתיים משלו, והוא אינו יודע מה הוא באמת רוצה, ויצרו הרע מפתהו והוא שומע בקולו – הוא למעשה אינו שליט על עצמו, שהרי היצר הרע אומר לו מה לעשות. אדם הנכנע ליצרו, אינו בעל הבית על עצמו. אדם צריך לשלוט על עצמו ולדעת מהי הדרך שיסלול לעצמו, ובכך לעמוד איתן כנגד פיתויי היצר.
ג. האם יש לחזור בתשובה גם על מחשבות רעות?
נשאלת השאלה: האם חייב האדם לחזור בתשובה גם על מחשבות רעות שחשב? האם בכלל אפשר להעניש אדם על מחשבה רעה, או לתת לו שכר על מחשבה טובה שאין עימה מעשה? – נאמר בגמרא:
"אמר ר' אסי, אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מחשבה רעה – אין הקב"ה מצרפה למעשה, שנאמר (תהלים סו, יח): "אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי - לֹא יִשְׁמַע ה'".
נמצאנו למדים שעל מחשבה רעה ה' אינו מעניש אם לא הגיעה לכלל מעשה. לעומת זאת, על מחשבה טובה ה' נותן שכר גם אם לא הגיעה למעשה.
שמא ישאל אדם, מדוע יש צורך לחזור בתשובה על מחשבה רעה, הרי הקב"ה אינו מעניש עליה. אפשר אולי להשיב שמחשבה רעה שאח"כ האדם צירפה למעשה, עליה צריך לחזור בתשובה, כי עליה הקב"ה כן מעניש.
על מחשבה רעה שלא צורפה למעשה, אומר הרמב"ם בהלכות תשובה בפרק על מעכבי התשובה:
"ומהן חמישה דברים, העושה אותם יימשך אחריהם תמיד, וקשים לפרוש מהן, לפיכך צריך האדם להיזהר מהן שמא ידבק בהן, והם כולם דעות רעות עד מאד, ואלו הן: רכילות ולשון הרע... ובעל מחשבה רעה".
ועוד אומר הרמב"ם, שאדם צריך לחזור בתשובה לא רק על עבירות שיש בהן מעשה כגון גֵּזֶל וגניבה, אלא גם על דעות רעות כגון רדיפת ממון וכבוד, כעס וכו'.
אמנם אין עונש על מחשבה רעה שלא הגיעה לידי מעשה, אך יש חיוב תשובה על מחשבה רעה; צריך "וה' יִסְלַח לָהּ". ואם אדם חושב שעל מחשבה רעה אין צורך לחזור בתשובה – על מחשבה זו הוא גם כן צריך לחזור בתשובה. עליו לחשוב כיצד הגיע למחשבה רעה במקום למחשבה טובה. האדם יכול לבקש מהקב"ה שיסיר ממנו מחשבות רעות והרהורים רעים, אך חובתו לחזור בתשובה גם על מחשבה ולא רק על דיבור ומעשה.
ד. התשובה – חסדו של הקב"ה
התשובה אינה רק מצוה או חיוב המוטל עלינו, התשובה היא בריאה מיוחדת שברא הבורא! הכתוב אומר: "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל" (תהלים צ, ב). ואומרים חז"ל "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" הקב"ה כבר ברא את התשובה. נמצא, שעוד לפני מציאות החטא, כבר נבראה התשובה.
האדם אינו יכול להבין את פלאי הבריאה: מדוע השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב? מדוע כאן קיץ ושם חורף? מדוע הנץ החמה בשעה מסויימת כאן ולא במקום אחר? וכפי ששאל הקב"ה את איוב: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ" (איוב לח, ד). וכשם שאי אפשר להבין את הבריאה, כך אי אפשר להבין כיצד פועלת התשובה. אדם שישבור כוס, למשל, ויאמר: "חטאתי, עויתי, פשעתי" – האם הכוס תחזור לקדמותה ותהיה שלימה? כמובן שלא! לעומת זאת, אדם שחטא ולחא מכן התוודה והתחרט על העבר, וקיבל לעתיד לא לשוב ולחטוא – הקב"ה מוחל לו על עוונותיו, והם הופכים לשגגה. יתרה מזו, בתשובה מאהבה – עוונותיו הופכים למצוות ולזכויות! לא ניתן להבין זאת! זהו חסדו של הקב"ה!
אמנם לפי דרך הטבע ושורת השכל, כל חוטא היה צריך להיענש, ורק כך היה לו סיכוי למחילה. זאת רואים אנו גם מדברי חז"ל המובאים ב'ילקוט שמעוני' על הפסוק: "טוֹב וְיָשָׁר ה', עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" (תהלים כה, ח): "שאלו לחוכמה, חוטא מה עונשו, אמרה להם: 'חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה' (משלי יג, כא). שאלו לנבואה, חוטא מה עונשו, אמרה להם: 'הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת' (יחזקאל יח, כ). שאלו לתורה, חוטא מה עונשו, אמרה להם: יעשה תשובה ויתכפר לו. הדא הוא דכתיב: 'טוֹב וְיָשָׁר ה', עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ' (תהלים כה, ח) – שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה".
גם המשכו של הפסוק הוא ביטוי לחסדו הגדול של הקב"ה: "יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט, וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ" (תהלים כה, ט).
אדם יתאר לעצמו שתובעים אותו על עוון מסויים, והוא בא לפני שופט, ולפני המשפט מתאם איתו השופט עמדות ומייעץ לו שכאשר ישאל אותו אם הוא אשם, יענה לו תשובה כזו וכזו. היעלה על הדעת שהשופט ילמד את הנתבע איזו טענה לומר כדי שיֵצֵא זכאי?
אך כך אומר הכתוב "עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ. יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט" – ה' מדריך אותנו במשפט מה להגיד, וזאת "כי טוֹב וְיָשָׁר ה'". אם לא היה כך, אזי המשפט היה מתנהל כפי שורת הדין, והעונש הבא בעקבותיו היה תוצאה בלתי נמנעת. אך אנו איננו רוצים בעונש, אנחנו מבקשים מהקב"ה חסד: "לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים" (דניאל ט, ז).
(מתוך "ויאמר מרדכי").
אין יום שאין בו טוב
