מסורת בת אלפי שנים השזורה והקלועה בתוך הגניוס הלאומי באופן שאין היא מסוגלת להיפרם ולהיפרד וודאיראויה היא לא רק לכבוד ולייקר ולתפארת, אלא גם להכרה פעילה בחשיבותה ובחיוניותה לקיומו של עמנו.
מסורת זו קשורה אל, וקושרת את, רבים רבים מבני עמנו, לא רק בבחינת הד ושמועה רחוקה, כי אם גם בתחושת קרבה הדוקה, אינטימית, אוהבת. זהו קשר רגשי עמוק, התופס חלק מרכזי בתמונה הכוללת של חיי המשפחה ושל מוצאם של פרטים רבים כל כך בחברה היהודית.הפרדה מלאכותית של חלק חשוב ומרכזי זה בתמונה, בצביון ובהוויה הכלליים של העם היהודי אינה נכונה, ודינה לגרום נזק חמור לעם ולמפעל הקיום שלו המתגלם בארץ ישראל.
זלזול והכחשה במסורת זו ובביטוי המעשי שלה בחיי אמונה יום יומיים אין בהם רק משום עדות לקהות חושים קולקטיבי ולאוטיזם נפשי-רוחני ציבורי, אלא גם אינדקציה להתבהמות ולהסתאבות שהחברה כחברה מתאפיינת בהם מעת לעת יותר ויותר. עם כל הכבוד, אפילו הדברים נשמעים בלבוש נימוקים מדעיים ובלשון רהוטה ומלומדת, כל עוד אין בה הכבוד, ההבנה והרגישות במידה המקסימאלית הראויים למסורת – על כל מטעניה ועל כל ביטוייה המוכרים לנו – הרי אין כאן אלא אחת מהשתיים: או ביטוי לפוסט-יהודיזם, התנערות מעמנו. אנשים הדוגלים בשיטה כזו הרי בוודאי לא ברי שיח הם בתוך ארץ ישראל, שמא רק בניו-יורק. לאידך, אם פוסט-יהודיזם מחושב אין כאן, אזי יש כאן התגלמות של ריק כעומקו של תהום, חדלות אישים, שנאה וריחוק מאבותיהם-אמותיהם על לא דבר.
יחד עם זאת, מבט צר, נבער, הנכנע לגישות פופוליסטיות ושאינו מטיב להתבונן נכוחה ולהישיר מבט אל חודו של תער המציאות – מוביל אף הוא לאסון.
חוסר הרצון (להבדיל מחוסר היכולת) לבוא לידי עמק השווה ולידי תיאום; הפחד, הנובע מבורות, מפני כל מה ששונה וזר, הטבוע בלבם של בני אדם (אך בדרך כלל מסולק עם הופעתה של התבונה, הידיעה והבגרות המנטלית); והקנאות החשוכה, הביטחון המוחלט בכל מחשבה ותובנה לכאורית כאילו היא תורה מסיני עד כדי כך שגם פרטים אזוטריים הם בבחינת "יהרוג ואל יעבור" – כלאלו גורמים לי להיות נדהם, ולאחרים – להעמיק את השסע בינם לבין המסורת.
מקומה של מורשת ישראל – התורה והמצווה – במדינת ישראל אינו צריך להיות חבוי ומוסתר כאילו היה בן חורג פיסח ואילם. מקומם הוא בחזית, בקידמת הבמה, בפרהסיה הציבורית התרבותית והמשפטית באשר היא אוצרת בתוכה את כל העושר הדתי, התרבותעי וההיסטורי שהעם היהודי צבר לדורותיו.
באותה הנשימה, דור דור ודורשיו. לא כל שינוי, לא כל תמורה, הרי הם כפצצה. כמובן, הרשות בידו של כל אחד לבחור את דרכו האמונית, התרבותית והדתית. אולם בין שיבחר כך ובין שיבחר אחרת, קיימים דברים שאין צריך לחשוש מהם, ולעומתם יש דברים שהחשש מפניהם לא כל כך יסייע.
יתירה מזו, דומה כי מאותה שעה שאובדת היצירתיות, היכולת להתמודד עם האתגר – אותה עת בא הקיפאון, ופעמים הרבה גם הריקבון.
הבדלי גישות, גם עמוקים ומהותיים, אין בהם כשלעצמם לגרום לשום רע. רק עם חודרת בהם מצד אחד קנאות ומצד שני שנאה, אז אכן נטענת הרוח בכל אותם חלקיקים רעילים שעושים את האווירה שלנו לכל כך מטונפת.
האם לא ניתן יהיה לנשוף בהבדיל הגישות רוח של חסד ושל חכמה – ואז לא יהיה בהם ולא כלום, רק גיוון צבעים מרהיב?!
נשלח ב-2/7/2009 17:17
אולי תשכיל להבין כי החרדים הם מיעוט מבוטל בעם ישראל, ועם ישראל אינו מקבל, כי האמונה ודרך החיים של החרדים נכונה. אתה יכול לצעוק ולנפנף באמונתך עד מחר בבוקר, עם ישראל ברובו לא קונה את דרך המיעוט של החרדים, הוא סולד מדרכם, והתנהגותם רק מעוררת כעס כלפי כל המגזר החרדי, בצדק, אנשים לא אוהבים שיכפו עליהם אורח חיים ואמונה שאבד עליה הכלח, אתה מנפנף בזה כאילו זו האמת המוחלטת ואין בלתה, יש לי חדשות בשבילך, רובנו לא קונים את זה, בדעותיך אתה משכנע את המשוכנעים, וזו לא בעיה גדולה, לשכנע אנשים שלא רואים מטר, חוץ מה שרבותיהם לימדו אותם, הכל דברים לא מבוססים על כלום רק על אמונה עיורת וטפשית. יש בארץ באמת חופש לדעת, חופש ללמוד חופש לראות. אבל צריכים רק לרצות, וכשיודעים פתאום הכל נראה אחרת האמן לי, גם אני חייתי בחושך הרבה זמן, תרים את התריסים יש אור בחוץ, ועולם יפה מחכה לך שם, עולם מלא ידע, ספרות מוזיקה הגות אומנות והרבה הרבה יותר.
נשלח ב-2/7/2009 18:05
מדוע היוונים מצליחים לשמור על זהות לאומית בלי אמונה בזאוס? כי הם למדו להתקדם. הם הבינו שאפשר להישאר לאום לכל דבר אבל עם מסורת אחרת, מתקדמת יותר, נאורה יותר.
אין דבר המחייב אותנו להיתקע 2000 שנה מאחור, רק בגלל שזוהי חזות יהודית היסטורית, לא הקרבנו קורבן להיסטוריה - אנחנו היהודים הציונים משנים את פני ההיסטוריה, יוצרים היסטוריה משלנו, ואין אנו זקוקים ל"שרשרים" רקובים שיחזקו אותנו.
הלאום היהודי, כמו כל לאום אחר בעולם ישמר, לפחות לעת עתה. אתה רוצה מסורת, בסדר פה ושם אפשר להוסיף, אבל לתת לבתי משפט לפסוק על פי דינים של ימי הביניים? לתת להיסטוריה לשלוט בנו? השתגעת?
נשלח ב-2/7/2009 19:44
.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 02/07/2009 20:00:08
נשלח ב-2/7/2009 20:02
סימ
האמת כי הזהות היהודית כביכול, שהחרדים מיצגים, אינה זהות יהודית אוטנטית, כי אם אוסף זהויות שנדבקו לעמנו, בצקון הגלות הארוכה.
הזהות היהודית היום, רחוקה כמזרח ממערב מזהות היהדות שהיתה נהוגה כאן בארץ ישראל
בתקופת התנאים, והמלכים.
את הטון נותנים,אוסף תרבויות של אירופה המזרחית, במידה רבה, וכן של ארצות המאגרב במידה פחותה,
הפלנגות המרובות הקיימים ביננו, לא מאפשרים לנסות בניית זהות יהודית אוטנטית , שיסכימו לה עשרה יהודים מעדות שונות.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-2/7/2009 20:48
ירוחם, דע לך שיש מקומות בארץ שחיים בהם יהודים, בעלי זהות יהודית אוטנטית, שאצלם העובדה שפעם חיו יהודים באירופה המזרחית היא בגדר שמועה.
נשלח ב-2/7/2009 23:25
מענין מאד אבל האם הם נקראים, או נחשבים לחרדים? לו יהיה חלקי עימהם.
נשלח ב-3/7/2009 02:33
סימסים, התוכל להסביר את הקשר בין "אנחנו היהודים הציונים" לבין מסורת "נאורה" יותר?
תודותי, ושבת שלום.
נשלח ב-3/7/2009 11:08
איני יודע למה כיון סים, אבל נסיון לשינוי קיים בחוגי היהדות הלאומית, איני יודע אם זה נאור, או רק נכון ויפה. --דוגמאות קטנות.
תפילה בנוסח אחיד, לאשכנזים לספרדים לתימנים ולסתם יהודים.
סובלנות כלפי בעל התפילה , לנוסח אשכנז ספרד מרוקו תימנים, כולם יכולים להתפלל לפ הנוסח המקובל עליהם.
מנגינות התפילה נותנת ביטוי לכל עדה ונוסח.
הכנסת כל אדם לקהילה ולתפילה, במאור פנים ואפילו כשיודעים , כי לאחר צאתו מבית הכנסת- מוריד את הכיפה, וכד'
נישואים בין עדתיים אינם עניין חריג, - הם בכלל לא עניין,
.נכון שאת הטכס מנהלים רבנים- אשכנזי ספרדי ותחמני, אבל אצל ילדיהם זה כבר לא יהיה.
אוכלים אחד אצל השני, מעדיפים לאכול בשר בהכשר הרבנות. מאשר לאכול בשר אדם בהכשר הרבנים הגדויילים
נשלח ב-3/7/2009 13:34
הכל טוב ויפה (באמת), חוץ מזה שאין לו כל קשר לציונות!
נשלח ב-3/7/2009 14:03
"מדוע היוונים מצליחים לשמור על זהות לאומית בלי אמונה בזאוס?"
כך כתב סיםסים.
מיהו בעיניך המקביל לזאוס באמונה שלנו?
ובכלל מה ההשוואה הזאת ליוונים?
האם המסורת היוונית מתארת מתן תורה הכוללת הוראות מדויקות איך להתנהג בחיי היום יום?
נשלח ב-3/7/2009 14:20
חבצלת
רק הציונות ורק הציונות החדשה נותנת לאנשים את התובנה, כי חזרו לארץ אבותיהם, ובה הםמקימים את מדינתם, ומאחדים את עמם.
בלי הציונות כל אחד והשטיטל שלו, כל אחד והמנהגים שלו, כל העם כולם קדושים, כפי שקרח אמר.
הציונות מכוונת לכלל ישראל, לכל העם ולא רק לאנשים שחושבים שנולדו עם האמת המוחלטת בידם
ההסתגרות של אלו שלא ציונים, חושבים רק על סביבתם קרובה, כמו החסידה -העושה חסד עם חברותיה-, רק עם חברותיה, ולכן היא טמאה, וכל הנוהג כמוה.
הרחובות של ערי הקודש נראים איך שנראים, כי לכל אחד חשוב רק הנקיון בבית שלו, רשות הרבים לא מענין אותו.
את המחשבה על כלל ישראל חידשה הציונות- ושכללה הציונות הדתית והלאומית,
הדרך עוד רחוקה רחוקה, אבל רואים כבר תוצאות, של מדינה נפלאה, שלא היתה כמוה לעם ישראל מעולם, בשום צורה וזמן .
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 03/07/2009 14:19:14
מודה ועוזב
נשלח ב-3/7/2009 17:32
י"ל שהכל תלוי בפרשנות, קיבלנו מרבותינו כי מטרתינו היא "לשמור את פך השמן הטהור", וכרגע נראה לפרש כי מטרתינו היא "לשמור את פך הבנזין הטהור" בכדי להצית בו מהומות. נהרא ופשטיה.
נשלח ב-3/7/2009 19:18
ברוכים הבאים לכולם
כיון שהשעה קצרה לפני שבת, אנסה רק להצביע על מה שלדעתי נותר ברקע וראוי לניסוח מפורש.
א. עובדות: בארץ ישראל ובמדינת ישראל חיים כמה מיליוני יהודים. חלקם חפצים בשמירת מצוות ורואים בה דבר מחוייב על פי התורה, וחלקם יודעים על כך מעט מאד, ולפעמים גם אינם חפצים לדעת.
בירושלים מבקשים לאפשר חילול שבת פומבי בחסות העיריה.
ב. משאלות: הציבור שומר המצוות רואה בחילול שבת פומבי דבר אסור וכואב. כמובן, האופן שבו יש לטפל בנושא צריך גם הוא להיות לפי התורה וההלכה, וראוי לנסות לאפיין מהו. (לדוגמא, לדעתי אין שום מקום לכפיה ובוודאי שלא באלימות אלא רק להידברות ולהסבר).
ג. מסורת: פותח האשכול קרא לכל היהודים להכיר את המסורת ולהתחשב בה. ענו לו אלו שאינם מכירים את המסורת או מכירים ומתנגדים לה, שהיא בעיניהם פרימיטיבית.
כמדומה שיש כאן שתי טענות.
האם מסורת קובעת, (ואיזה חלק מן המסורת קובע). או למצער יש לה חשיבות ולכן זה ראוי להכיר אותה.
מה תוכני המסורת הזו.
מתוך כך העלה כאן אחד החברים את הטענה שבעיניו, לפי מה שהבנתי, יש במסורת (גם בתורה? בתורה שבכתב? במסורת ההיסטורית של התורה שבעל פה?) חלקים שבעיניו הם שקריים בדיוק כמו האמונה באלילים בדת יוון.
זה משפט חמור מאד וכואב מאד. כלומר כואב לי לחשוב שהדת שלימדה היסטורית את העולם על המונותאיזם (אמונה בא-ל אחד) מוצגת כדומה לאלילות.
מה אני מציע?
לדון בכל אחד מן הנושאים.
1. מה התורה קובעת לגבי חילול שבת פומבי כפי שמבקשים לעשות היום בירושלים בחניון, ומה התורה מלמדת לגבי האופן שבו יש לנהוג כלפי קבוצה גדולה של יהודים שחפצה בכך ומתנגדת לכפיה של שמירת שבת.
2. מה אומרת המסורת שלנו (החלקים הרלוונטיים, וכמובן צריך להגדיר מה הם ולהסביר איך מזהים אותם).
3. שאלה למעונינים לסייע בפרוייקט חשוב: איך מעבירים את תכני המסורת למי שאינו מכיר אותם, ואדרבה חושב שהם פרימיטיביים? ואיך עושים זאת עבור מי שלמד אותם (או שסבור שלמד אותם) והגיע למסקנה שהם פרימיטיביים?
אני סבור שהתורה מכילה תשובות לכל השאלות האלו. ואם זה נראה בלתי ידוע, הרי זה בגלל שעלינו להשקיע, ללמוד ולמצוא.
אני גם סבור שאם יש כאלו שטרחו להגיב כאן ולמחות על הפרימיטיביות של היהדות (לדעתם) זה אומר שהנושא חשוב להם. גם היהדות וגם הפרימיטיביות שהם רואים בה. וכיון שהם מתעניינים, יש עם מי לדבר.
השאלה המרכזית היא מה היא אותה תורה שאתה מדבר עליה?
אתה חושב שאפילו כאן בפורום יש תמימות דעים מה הן חוקי התורה, המחיבות,??
האם אותן חוקי תורה שלפיהם פועלים אנשי תולדות אהרון וסאטמר, גם אתה פועל לפיהם?
אתה בודאי תחפש את המשותף, אבל יש הרבה מאד מפריד,
אם תחפש רק את המשותף, תמצא גם משותף, והרבה, עם החילוני המפגן נגד, עם החילוני החפץ לחיות את חייו בלי שיפריעו לו,
נשלח ב-5/7/2009 07:21
[מיימוני,
במסגרת פרק העובדות שלך, כתבת -
"בירושלים מבקשים לאפשר חילול שבת פומבי בחסות העיריה".
אני תוהה כיצד פתיחה של חניון (מקום בו עוצרות מכוניות מנסוע) מאפשרת חילול שבת?
אני מניחה שבחרת לפתוח בעובדות כדי לעגן את הדיון (ויכוח) בנקודות עליהן יש הסכמה (כלומר - עובדות שאין לערער אחריהן). בחירתך ב"עובדה" כזו מעמידה את כל הדיון שלאחריו על כרעי תרנגולת ומערערת את קיומו לכתחילה...]