כח היחיד להציל את הרבים

"פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל... וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי" (במדבר כה, יא).

א.          המקנא לה' משיב חימה מכלל ישראל

יש להבין, אם מידת הדין מחייבת את החוטאים, הרי שיש לדונם ולהענישם, מה בכך שיש איזה צדיק שהוא מושלם לעצמו - שיהא בשל כך בכוחו מלהציל את החייבים, הלא כל אחד נידון לעצמו, הצדיק כצדקתו והרשע כרשעתו?

‏ועוד, מהו ''הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי", מילא אצל בשר ודם שייך לומר שכשהמלך כועס מאד על עמו ובא אחד משריו החשובים והאהובים ופייסו ועשה לו נחת רוח, הרי שבכך הרגיע את כעסו, ובכך נשקט כעסו, ואין כבר כח באותו כעס, תש כח הכעס מלנקום בבני עמו לפי שכבר נתקרר חומו ואין בו שיעור נקמה, אולם אצל הקב"ה - "לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב", יכול הוא לעשות כמה פעולות יחד, לתת דין על אומה זו ובאותו זמן להתחסד עם אומה אחרת. אם כן, מידת החסד תמשיך חסד לפינחס. ובד בבד מידת הדין תמשיך דין ונקמה ברשעים, ומה שייך גבי קודשא בריך הוא שמידה תכבה מידה? ובפרט שהלא ידוע ומפורסם שהמידות של הקב"ה אינם במהותו ח"ו, אלא המה הנהגותיו עם בריותיו. ואם כן מה מעכב שמידת החסד תפעל למי שצריך - בו בזמן שמידת הדין גם תפעל למי שמגיע לו, ומהו אם כן לשון ''הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי"?

ב.          המקנא לה' מוכיח על כדאיות התמדת מלכות-שמים בעולם, ובזה משתיק את מידת הדין התובעת לכלול את העם בטענה שאין משמעות למלכות מעם שכזה שאינו מציית למלכות שמים

אלא, אמת שמידותיו של הקב"ה אינם אלא הנהגות שמחוצה למהותו, אמנם פועלות המה כפי הנהגת התחתונים, וכאומרם ז"ל: צדיקים מהפכים מידת הדין למידת הרחמים, ורשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין, ובפרט הנהגת ''מידה כנגד מידה" היא הנהגת הצדק שבה מנהיג הקב"ה את עולמו, וכנאמר: "לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו, וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיה לב, יט), וכהתפעלות יתרו מהנהגת הקב"ה במידה זו, וכנאמר: ''כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (שמות יח, יא), והיא שהביאתו להכיר באמת.

ומעתה נבאר מה כוחה של קנאות פינחס לפעול בהנהגת ''מידה כנגד מידה", לבטל את החימה של מידת הדין ולעוצרה בעוצמת פורעניותה.

‏ונקדים דברי המדרש בספר ''מרכבה שלימה" לרבי ישמעאל כהן גדול:

‏"אמר רבי ישמעאל: סח לי ססגיא'ל המלאך - שר הפנים: ידידי, שב בחיקי ואגיד לך מה תהא על ישראל. וישבתי בחיקו, והיה בוכה והיו דמעות יורדות מעיניו ונופלות עלי, אמרתי לו: הדר זיוי, מפני מה אתה בוכה? אמר לי: ידידי, בוא ואכניסך ואראך מהגנוז לישראל - עם הקודש. תפסני בידו, והכניסני לחדרי חדרים ולגנזי גנזים ולאוצרות, ונטל את הפנקסין והראני אגודות כתובות צרות משונות זו מזו. אמרתי לו: הללו למי הן? אמר לי: לישראל. אמרתי לו: יכולין ישראל לעמוד בהן? אמר לי: בוא למחר ואודיעך צרות משונות מאלו. למחר הכניסני לבית גנזי גנזים ולחדרי חדרים, והראני צרות משונות מן הראשונות וקשות, אשר למוות למוות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי. אמרתי לו: הדר זיוי, כל כך חטאו ישראל? אמר לי: בכל יום מתחדשות גזירות קשות מאלו, וכיון שנכנסים ישראל לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין - ''אמן יהא שמיה רבא'' - אין אנו מניחין אותן לצאת מחדרי חדרים''.

ויש להבין, מהו הכח הגדול כל כך של עניית "אמן יהא שמיה רבא" לעצור את כל הגזירות מעם ישראל?

‏אלא, ''אין מלך בלא עם" - כלל מוסכם ופשוט, אין טעם למלכות, אין תוקף למלכות, ובכלל לא שייך לקרוא למלכות בשם מלכות כשאין עם.

‏והבאור ''בלא עם", אינו דוקא שאין עם כלל, דאז פשיטא ולא שייך מלכות, אלא גם כשהעם מתמרד להנהגת המלך ואינו מציית למלכו, פשוט הוא שלמלכותו אין שם מלכות כלל, לפי שאין ראש המאחד את העם לגזירותיו ואיש הישר בעיניו יעשה, ממילא אין משמעות למלכות המלך אחר שהעם לא מציית לו. וכשרואה המלך שמלכותו איננה תכליתית, מחליט להעניש בגזירות את בני מדינתו להחזירם לציות משמעתו כדי להשיב את מלכותו על כנה, אולם כשעדיין מוצא נחת מאי אלו נאמנים הנכנעים למלכותו, ובאהבה וציפיה מחכים וממתינים למלכותו השלימה - משככים בכך כעסו להמתין ברחמנות עד שגם שאר עמו ישובו להכנע למלכותן, ואז, כיון שרואה הוא שסוף סוף מלכותו אינה לבטלה, ויש טעם למלכותו להקרא מלכות אחר שישנם עדיין עבדים הנאמנים לו, אינו מזדרז כל כך לאבד את המרדנים, ויש לו כח להאריך אף ולהמתין לסרר את המרר באופנים אחרים.

ג.           ביאור יחיד העושה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו

ועל פי זה יובנו דברי הגמרא: יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו. ועל אימרה זו יתמה כל מתמיה, הכיצד הוא שבעבור יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו? אלא אין הכוונה הבטחה למחילת עוונות החוטאים והפושעים שבדור, אלא הביאור הוא, אם נגזרה גזירה להשמיד להרוג ולאבד, ומידת הדין עומדת לבצע זממה, אזי בקנאות תשובתו של יחיד למחול לעצמו ולעמו מאותה גזירה של כיליון, ולהמתין עוד לתשובתן של ישראל ולא להכריתם. ומוחלין לו ולכל העולם, הכוונה מוחלין מלהביא עליהם את הנגזר עליהם, וכמו שמצינו שאמר ה' למשה: ''סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", והסליחה היתה בהארכת אף שלא להשמיד את ישראל, ולא הכוונה לסליחה של ויתור, שהרי נענשו אחר כך על מעשה העגל, והוא בכך שמידת הדין נשתקת בטענה - יש עם הנכנע ומקנא לאלוקיו, ואם יש עם - יש סיבה להאריך אף עם כל העולם ולא להשמידו, כי הנה יש למלכות שמים עדיין תוקף שמן הראוי שתתקיים בכך המלכות לפחות על אלו הנאמנים, וכביכול יש כיסוי לחילול ה' הנורא שנעשה מהחוטאים מכח הקידוש ה' שנעשה על ידי אלו המוסרים נפשם לה'.

‏כמה, אם כן, מעלת כל עובד ה' היום עם הנסיונות התקיפים והתכופים הסובבים אותנו, עובד ה' המחליט להתמרד נגד כל כוחות הטומאה ולשוב לאביו שבשמים, ועושה עצמו כעיוור וכחרש וכאילם מכל המפריעים שעומדים בדרכו, ובקנאות רץ לתורה ולמצוותיה, ודוקר בחרב עזותו דקדושה את כל המשטינים שעומדים עליו לשטנו מימינו ומשמאלו, הרי בכך שמתמרד נגדם אין דקירת חרב גדולה מזו, ובזה לא רק שמתקן את עצמו אלא מגן על כל העולם כולו כפינחס, שימחל להם ה' וישוב מחרון אפו אשר חשב להשחיתם ולכלותם.

‏וזהו סוד קיומנו בכל הדורות, ובפרט עתה בחבלי משיח, על אף שלפי מידת הדין לא היה ראוי להשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.

אולם הרי כל יום קמים לו להקב''ה מתוך העדה פינחס פלוני או פינחס אלמוני. העושים מעשה פינחס בן אלעזר לקנא קנאת ה'. שהרי אין פחות מסירות נפש היום לקום באומץ נפשי ולנהוג נגד הזרם בהשקפות, בצניעות, בשמירת העינים - מה שנחשב אצל הרבה לחוכא ואיטלולא. ובבחינה מסויימת יש בזה קושי יותר ממעשה פינחס. שהרי במעשה שעשה, הרבה הצדיקוהו על כך. שהרי היו הרבה בישראל צדיקים ובפרט שהם מראשי ישראל - משה רבנו והזקנים שהם היו השליטים והמנהיגים בעם, שבהחלט הזדהו עם מעשהו זה, והיה לו גיבוי למעשהו ממנהיגי ישראל. מה שאין כן היום שהגיבוי הוא למחללי התורה. והקיצוניות היום נחשבת לפנאטיות המאוסה גם אצל רבים משומרי התורה רח"ל, הרי היום יש משנה משמעות למסירות נפש ובפרט שהדבר נעשה יום יום אצל רבים עובדי ה', ובפרט בעלי תשובה שבכך משתקים את מידת הדין מחרונה, בפייסם אותה, הנה יש עם, ישנם כאלה מסורים ונאמנים למלכם. ובכך מרעישים ומהממים את כל כוחות הדין. כי כן משפט כל מעשה חריג שיוצא מגדר הרגיל, להרעיש ולהפעיל שינוי משמעותי הן לטובת הפועל עצמו והן לטובת הסובבים אותו. ובפרט כשמתפעלים ומתעוררים אחרים ממעשהו. לפחות להזדעזע בראותם מסירות נפשו. שלפחות קידוש ה' יש פה לראות היאך אדם מוקף בנסיונות ובטרדות ועם כל זה מדלג על הכל לקיום תורה ומצוות. בוודאי שיועיל מצב זה להאריך אף עם הרבים ולהמתין לתשובתם.

(מתוך "בדרך ים").

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

לא כלו רחמיו ולא תמו חסדיו ולא קצרה ידו יתברך מהושיע

_________________

 אין יום שאין בו טוב

תוקן על ידי חסדלרבבות ב- 29/08/2011 09:37:00

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888