בס"ד
כל מה שקורה לנו, זה כדי שנברח אל ה'. מה הכוונה לברוח אל ה' ? זה להבין שכשקשה, כשנשברים, כשבקושי נושמים, רק ה' יכול לעזור לנו.
ריבונו של עולם – תחזק אותי כי אני בקושי חי, כי אני שבור לגמרי.
ה' אוהב את השבירות האלה. ככה הוא רוצה שנעבוד אותו. כי אם הכל יהיה נוח ונעים ומוצלח האם יש סיכוי שנרים את העיניים למעלה ? יש סיכוי שניתן אנחה אמיתית ? יש סיכוי שנוריד דמעה ? יש סיכוי שנבין שבלי ה' אנחנו לא יכולים ? . . .
ה' אוהב את זה שעשושים מעבר לכוחותינו. שמקבלים ביזיונות וממשיכים. שלא מבינים את הגמרא, ומתעקשים. שמבולבלים לגמרי והולכים לקבל עיצה מצדיקים.
ה' אוהב שמוותרים. כי מה זה כבר חשוב אם אנחנו צודקים או לא צודקים (אתה רוצה להיות צודק או שמח ומאושר?). אתה רוצה את ה' אז תהיה חכם, אל תהיה צודק. אתה רוצה את האור של ה', תוותר. ואתה מיד מתחבר.
"אדם עובר כל מיני יסורים קשים, צריך לדעת כל הזמן שכל הדינים שלו וכל הצרות שהוא עובר, הכל זה חיבורים של העולמות התחתונים עם העולמות העליונים. כשאדם יודע שכל דבר שקורה לו זה כתוב מלמעלה, וזה מתוכנן, וזה רמוז, (אפילו שלא גילו לו את כל הרמזים), אנחנו מחזיקים חבל למטה ויש מי שמחזיק את החבל למעלה ואנחנו ככה מנענעים את החבל, אז גם שם זה מתנענע. אסור שהחבל יישמט מידינו. להחזיק את החבל חזק. וכשקשה לנו, כשכואב לנו, וכשמשהו מרגיז אותנו, כשרוצים לצעוק, ורוצים לדבר, להוציא מהלב, נזיז את החבל וזה יזוז גם למעלה, וע"י זה נהיה תמיד מקושרים ללמעלה.
המציאות שלנו בעולם היא בנויה משבירה ותיקון, שבירה ותיקון כל הזמן.
כל מה שקורה בעולם, זה הכל, אפילו גויים יודעים את זה, במשהו מאד מופשט ובמשהו לא מחייב יש להם מקיף כזה, רחוק, אבל אצל יהודי זה כבר פנימי, וכל הגלויות שלו וכל היסורים שלו וכל המציאויות שלו כל רגע ורגע מה שקורה לנו, ברוחניות ובגשמיות, כל מיני דברים קשים קשים, כל המציאות שלנו ה רק להתמזג בכל מה שה' עושה וכל מה שה' עושה הוא יודע, הוא יודע לברוא מה'אין' את ה'יש' ולהפוך את ה'יש' עוד פעם ל'אין', כל הדברים האלה הם יצירה אלוקית כזאת, שאנחנו כל דקה ודקה מתמודדים, ולא מקבלים (את המציאות הזאת), וקשה לנו, ואנחנו נשברים כל פעם וקמים מחדש, 'אֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד', אז מה'קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד' הזה – זו הבניה שלנו. הבניה שלנו היא דוקא אחרי הרבה שבירות, כל רגע ורגע יש 'קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד', כל אחד עובר מה שעובר, וככל שהוא יותר רואה דברים ושומע דברים, ככה מקרוב – הוא רואה שכל אחד יש לו את המסלול שלו, ככה טוב-טוב, עם הרבה תיקונים, עם הרבה יסורים, עם הרבה קשיים, דברים כאלה שלא ישוערו וכולם-כולם בתוכנית האלוקית, בתוכנית של הבניה.
השברים זה הדבר הכי גדול שיש בעולם (זהו חסד ה'. האפשרות לשוב ולחזור ולהתחיל בכל פעם מחדש). אדם יכול לבנות מהשברים של עצמו בניינים עצומים. שברים זה לב נשבר וכשיש לב נשבר אז יש אפשרות שאלוקות תכנס בתוכו. אין יותר שלם מלב שבור.
כי אם הלב הוא לא נשבר, אז אין עם מי לדבר בכלל, כי אז הלב אטום. אנשים מתבלבלים, חושבים שאם זה לא שלם אז זה בעייתי. אבל הלוחות השבורים הם הדבר הכי נפלא, כל רגע ורגע נשברים הלוחות האישיים שלנו, הקב"ה 'שובר' לנו כל רגע ורגע את הלוחות. התורה לא מצאה סיום יפה יותר מאשר שבירת הלוחות. השבירה הזו יכולה להציל את החיים שלנו ולהביא אותנו אל התכלית.
(מתוך עלון "אור האמונה", עפ"י "באור פני מלך חיים").
_________________
אין יום שאין בו טוב
