פירש"י נועד לבן חמש למקרא?

נראה לי שצריך יותר למדנות כדי לא להבין את הרמב"ם מאשר לא להבין את רש"י.

"אלא עמו באכילתו"

פירושו, במוח שלי, אין איסור באכילת חמץ בפסח אלא הוא יכול להיות אפילו עמו בשעת אכילתו. ואף שמילת "אלא " באה להוציא מן הכלל, לעיתים בהקשרה היא באה לרבות. ואם היה אומר "רק עמו באכילתו" הייתי אז מסתפק בדעתי, האם הכוונה היא שאז רק יש איסור, אלא אפילו בשעת האכילה האמורה, גם אז הוא מותר. היות ונמשך אחר רצף השינויים הנזכרים לעיל להיתר.

דומני שברצף הקריאה הפשוטה , בדברי רש"י, משמעות תיבת "אלא" תתפרש דווקא לרבות.אף כי אינה מוכרחת. ואמת אתוודה, כי בתחילה לא הבנתי על מה כל הסער הזה, כי אף לי היתה מובנת כן כוונת רש"י הפשוטה, עד אשר ציינו לדברי רש"י בגמרא, ואז התעוררתי שיש לפרש תיבת "אלא" למעט. אך לא גדלתי בחיידר ולא היה לי מלמד, לכן כתבתי שאולי הבנתי גרועה מהבנת ילד בן 5.

לוצאטי, כשרש"י אומר שזהו פשוטו של מקרא, כוונתו לומר שלדעתו זהו הפשט הפשוט ביותר של המקרא, וכשמלמדים ילד קטן מקרא, יש ללמדו על פי פירושו. וכך אכן התקבל בכל תפוצות ישראל, שבתלמודי תורה מלמדים את פירושו של רש"י דוקא ולא שום פירוש אחר, אף לא הפשוטים יותר כביכול לפשט הכתוב.
 
מה שכתבתי בהקשר ל"בן חמש למקרא" שזהו ענין תיאורטי, התכוונתי לומר שזהו מושג תורני מופשט, שלא בהכרח תואם את המצב בפועל, והרבי השתמש במושג זה, כיון שכשמדברים בכללים של תורה, יש להשתמש במושגים של התורה עצמה, ולא כפי המצב בשטח, כי המצבים יכולים להשתנות, ולא כן המושגים שהתורה עצמה קבעה.

אגב, לדעתך האם תוכל להגדיר בדיוק לאיזה גיל מיועד פירוש רש"י? 

מפליג ברשת, אם כך אתה מפרש את רש"י כנראה שיש לך בעיה בהבנת הנקרא, ואין זה ענין של גיל. 
  

כבר העירו כאן שרש"י לא כותב שבכל מקום פירש פשוטו של מקרא. והלא רש"י מביא מדרשים רבים, ויש מקומות שכותב מפורשות 'זהו מדרשו, ולפי פשוטו...'

ומה שכתבת שלדעתו זהו הפירוש הפשוט ביותר, לא כן כתב רשב"ם בריש פר' וישב:
"וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".

אין אני בא לקבוע לאיזה גיל מיועד פירש"י, אבל ברי לי שאין ילד בן חמש שמסוגל להבין את כל דבריו ולו בפרשה אחת.

[בר_בי_רב,

גם לשון רש"י עצמה אינה סובלת את פירוש האב"ע ולא רק המקורות.

זו לשונו: "פסח שני - [א] מצה וחמץ עמו בבית, [ב] ואין שם יום טוב, [ג] ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו".

כעת לפנינו 2 אפשרויות:
1. א-ב מציינים הלכות שאינן קיימות בפסח שני ואילו ג מציין הלכה הנוהגת בו;
2. א-ג מציינים הלכות שאינן קיימות בפסח שני, כשג' מדגיש זאת באופן מיוחד.

מאחר שלא כתב רש"י "ואין איסור אכילת חמץ" אלא "איסור חמץ", על כרחנו שכוונתו לכלל איסורי חמץ, כולל בל יראה ובל ימצא, לאו דוקא לאיסור אכילת חמץ. ואלו הלא נשואי חלק א של המשפט, כיצד נכנס ב ביניהם? אין זאת אלא שא-ב מציינים הלכות שאינן קיימות בפסח שני, מה שאין כן ג המציין הלכה הנוהגת בו.

חוצמזה, מאיפה רש"י לקח את הביטוי "עמו באכילתו"?? פשוט ללא ספק שהיא מקבילה ל"עמו בבית", שרש"י פירשה במובן - עם הפסח בבית. ואם כן דברי רש"י ברורים: הוא מעתיק את לשון המשנה בפסחים צה, א: "מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב", ומיד עובר להיסק הנגזר מלשון המשנה: עמו בבית - כן, עמו באכילתו - לא.

יתירה מזו, מה כונת המשנה (המצוטטת ברש"י) באמרה "מצה וחמץ עמו בבית"?? מי חשב שלא להחזיק מצה בבית? בלי ספק המכוון הוא: בבית - מצה וחמץ, בפה - רק מצה. ורש"י בלשונו הזהב אינו אלא מפרש לשון המשנה.]

בר בי רב,

כל דבריי נסובו על האומר שכוונת רש"י מובנת אף לילד בן 5.

אינני בא לומר שפירושי הוא הנכון להלכה, אלא שכך יכול לפרש הילד בקריאה פשוטה. כדי לפנות לביאור דברי רש"י על פי המשנה, עליו היות כבר בן 10. גם מהפסוק "על מצות ומרורים" אינו מוכיח דבר, כי אפשר שהכוונה , גם מצה וגם חמץ. וזה להפרישו מדין פסח ראשון שאינו אלא על מצה בלבד.

שטיינר,

הכל נובע בפרשנות תיבת "אלא".

אם היא נסובה על האיסור, אזי כדבריך, אין איסור - אלא רק באכילה עמו.
 
אך, אם היא נסובה על החמץ, אז פירושו: אלא החמץ עמו באכילתו.

בנוסף, אם כוונת רש"י לכלל איסורי החמץ, אזי במעוטו "עמו באכילתו" יוצא שהמיעוט חל על כלל איסורי חמץ. כלומר - שיש איסור בשהיית החמץ אף בבית בשעת אכילה. וזה ודאי לא נכון כי אז הוא סותר את א.

מכאן שיש מקום לפרש כך: פסח שני אין בו איסור חמץ כלל,כפי שראינו מהיתר השהיה ושאין בו יו"ט בכלל, מדייק רש"י כיון שאין איסור חמץ הוא מותר אפילו באכילתו עמו.

( כל כוונתי היא לפרש שיש מקום לטעות בדברי רש"י או לתת הסבר אחר , ושאין הכרח חד משמעי בדבריו )

שטיינר
דבריך נכוחים ונעימים.

רק מה שכתבת:"גם לשון רש"י עצמה אינה סובלת את פירוש האב"ע ולא רק המקורות".. אינני יודע לאיזה ראב"ע אתה מתכון.

שטיינר התכוון לאבי עזרי

א) אני חשבתי כל הזמן, שכאשר הרבי אמר שפרש"י הוא פשש"מ שצריך להיות מובן לבן חמש למקרא, השתמש בלשון המשנה דפרק"א ספ"ה "בן חמש למקרא", ששם פירושו, עד "בן עשר למשנה", שאז מתחיל ללמוד גם משנה, דהיינו שמדובר על ילד שיכול להיות גם בן תשע, והוא לומד מקרא, ועבורו כתב רש"י פירושו שיבין מה שלומד במקרא, ומה גם שבזמן המשנה היו מצבם ודרגתם של הילדים ולימודם לא בדיוק כמו של היום (שנשתנו הטבעים בזה), ועי' הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן. ואם שגיתי בזה, ה' הטוב יכפר בעדי.
ב) כמה מהמגיבים דלעיל, נראה בעליל שאף פעם לא למדו שיחה של הרבי שמבאר פרש"י לפי שיטתו המחודשת, ומובטוחני שאחרי הלימוד של כמה שיחות, יפלו הרבה מהקושיות דלעיל בבחי' קושיא מעיקרא ליתא, ואלו שיחשדוני שכוונתי פשוט שיתחילו ללמוד מתורתו של הרבי, בטוחני שלא יעברו על האיסור דלחשוד בכשרים, ו"טעמו וראו כי טוב גו'".
ג) ובדידי הוה עובדא: הנני מוסר שיעור לקבוצת אברכים בברוקלין, בעלי עוסק שקובעים עתים לתורה בכל יום, בבוקר לומדים דף היומי, ובערב כמעט כל לילה יש להם שיעור, לילה אחת גמרא בעיון, ולילה אחרת הלכות בשו"ע וכו', בליל רביעי הנני לומד עמהם שיחה של הרבי מלקו"ש על פרשת השבוע או מענינא דיומא, א' מהמשתתפים בשיעור שנתחנך בבני ברק, אבא שלו הוא ר"מ או ר"י בא' הישיבות שם (השם שלו שמור עמי, ואני מוכן למוסרו לכ"א שישאלני באישי), וכמ"פ אחרי השיעור מביע את התפעלותו משיטת הלימוד של הרבי כו', ואיך זה בסתירה לכל מה ששמע בצעירתו בב"ב על הרבי וכו' וכו', על חנוכה שנה זו הגיע אליו אבא שלו לביקור, והביא אותו להשתתף בשיעור, למדנו אז שיחה מלקו"ש ח"י בביאור פרש"י בפ' וישב עה"פ (לח, יג) "עולה תמנתה" ורש"י שואל: "ובשמשון הוא אומר וירד שמשון וגו'", ועונה: "תמנתה - בשפוע ההר היתה יושבת עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן", והרבי שואל כמה שאלות על פרש"י זה, וביניהן: א) מדוע לא מפרש רש"י פירושו על הפסוק שלפנ"ז (לח, יב) "ויעל גו' תמנתה", שכבר שם מתעוררת שאלת רש"י?! ב) בגמרא סוטה (יו"ד, א) מתרצת הגמרא שאלה זו עם שלש תירוצים, ורש"י בחר דוקא רק את התירוץ השלישי שבגמרא!? ועוד כמה שאלות ודיוקים ע"פ דרכו של הרבי והכללים שלו בפרש"י, עיי"ש בארוכה, ואחרי שגמרנו ללמוד את ביאורו של הרבי, האבא יצא מהכלים שלו, וזכורני שהתבטא שביאור כזה אפשר לומר רק ברוה"ק...ומאז כל פעם אחרי השיעור שלנו בלקו"ש, הבן לוקח איתו את הצילומים של השיחה שלמדנו, ע"מ לשלוח לאבא שלו!     

צר לי, למדתי כמה וכמה שיחות של הרבי שהתעכב על פירוש כזה או אחר של רש"י. לא התרשמתי. לצורך העניין, אנא השווה לדברי נחמה ליבוביץ ז"ל ויבדל"א אברהם גרוסמן, אלעזר טויטו ועוד.

יש מתפעל משכל זה ויש מתפעל בשכל זה (על פי לשון בעל התניא) וקשה לקבוע ממה אדם מתפעל ומתרשם (ואילו אני לא זכיתי להתרשם מנחמה לייבויץ שזה לדעתי העניה טוב עבור רמה של בנות בתיכון ותו לא. ופרופ' גרוסמן רק חוקר מסביב הענין עם טענות מחקריות (אכן חוקר טוב אך קשה ללמוד רש"י לפי דרכו).

דוקא ספרה של שרה קמין הינו ספר רציני.

הרשב"ם בפירושו עה''ת (בראשית פרק לז פסוק ב), שאת סופו הביא לוצאטי: