פירש"י נועד לבן חמש למקרא?

אכן, שיטת נחמה ליבוביץ' בהבנת רש"י בשאלה הידועה: "מה קשה לרש"י?" עומדת על הבעיה שהצגת, לוצאטי.
לאנשים שהזכרתי, חובה להוסיף את משה ארנד ז"ל.

נישטיך,
אני לא הבנתי בדיחתך בענין רוה"ק, ואתה לא הבנת מה שכתבתי בענין בן חמש.

לוצאטי, נדמה לי שבמקומות שרש"י מקדים את הדרש לפשט מנסה האדמו"ר דחב"ד להסביר מה היה קשה לו בפשט.

אלא שהקורא את דבריו יגיע למסקנה שהמנטרה "פשוטו של מקרא" או "בן חמש למקרא" לא באה אלא לדחות פירושים ברש"י המבוססים על תכנים ומושגים שאינם מוזכרים ברש"י ותו לא מידי. ובכל אופן זו דרך מעניינת, אם כי יישומה בכל מרחבי פירוש רש"י הוא דחוק ביותר.

נחזור ללהתחלת הדיון (אחרים כבר כתבו ואחרי במקום לבאר הסיטו בסיפורים לא נחוצים והנחות לא ברורות שהמתדיינים לא למדות את דברי הרבי) ולכן אשתדל להתמקד לגופו  של ענין.

יש כאן בטענת לוצאטי שלשה טיעונים:

1)באם מדרש שהביא רש"י נחשב לפירוש של רש"י הוא סתם ילקוט בעלמא, ורש"י רק הביא מדרשים.

2)האם רש"י הוא פשט?

3) האם פשט של מקרא הוא לבן חמש למקרא?

כל אחת הינה שאלה בפני עצמה גדולה וחשובה.

לגבי שאלה הראשונה.

נראה לי פשוט שכאשר רש"י מביא מדרש הרי רק עשה שימוש במדרש, רש"י לא החזיק את עצמו כמהדורה בסיסית של תורה שלימה ואינו אוסף של מדרשים. כמדומה כך הבינו כל מפרשי רש"י הגדולים.

לגבי שאלה השניה:

נודע ומפורסם שרש"י על התורה הינו הפירוש הכי מוקשה שיש, שכן מצד אחד רש"י מצהיר לא אחת שרוצה לתת פשט, ומכאן שבכל מקום שאינו מצהיר במפורש שהוא מביא מדרש, הרי דבריו הם בחזקת פשוטו של מקרא. כל המעיין ברש"י מבחינת ההסתכלות של הצהרת רש"י יתפלא שכל קביעת רש"י תמוה ביותר.
 
חוקרים רבים ניגשו לסוגיא זו, אך כמדומה בעולם התורני מעולם (ובוודאי הבקיאים יעמידו אותי על טעותי באם קיים חיבור על כך בעולם התורני) לא ניגש מישהו לטפל בבעי' זו מיסודו באופן שיטתי ועקבי למרות שיש אולי מאות חיבורים על רש"י החל מן המזרחי ואף הקודמים לו (חזקוני אולי בגדר פירוש על רש"י?).

על מדוכה קשה זו ישב הרבי מאז שניגש לסוגיא זו בשנת תשכ"ה ואילך שהחל לעסוק בעמקות ברש"י על התורה: כיצד ניתן לומר שרש"י הוא אכן פשוטו של מקרא? והוא ניסה אפה לנמצוא דרך ונתיב כיצד אפשר להפוף את רש"י כמפרש פשט.

ואכן ידועים דברי הרשב"ם  שרש"י היה משנה ומעדכן פירושיו ליותר פשטנייים, אך בכל זאת הרי מופרך לומר שפשוט רש"י נכשל בצורה כה גדולה בתוכניתו. הקושי כל כך גדול שמוכרחים לומר שרש"י אכן התכוון לפשט במובן מסויים והי לו איזה מהלך.

[אפשר אולי לומר שמבחינת ההתפתחות,  הרי כידוע היה רש"י הראשון שניסה להחיל את הפשט למקרא בצרפת (ואולי יש כמה ניצנים מוקדמים ראה אצל גרוסמן) ועד אז לא היה קיים בצרפת מושג של פשוטו של מקרא וזה היה נחשב לתופעה "מודרנית", (וספרד פרשה אחרת) וממילא רש"י היה עדיין בגדר חיבור ביניים בין עולם המדרש של ר' משה הדרשן והלקח טוב לבין הפרשנות הפשטנית שנוצרה אחר כך. אך בכל זאת גישה זו לא מתקבלת על הדעת שכן אנו צריכים לחתור מה רש"י בכלל כיוון שהוא אומר פשט מסויים, שהרי לפי דעתו אמר פשט ולא מדרש]

על ענין זה ניסה הרבי לכייל כללים להגיע לאיזה הבנה מסויימת בתחום זה. והלא הוא כתוב במאות שיחות שנדפס.(ולא אתמצת כאן שיטתו מחוסר זמן שכן נצטרך להביא השוואות וכו' )



כעת ניגש לשאלה השלישית

למה בן חמש למקרא?

בכלל קיימת שאלה גדולה מהו פשט? וגם על זה נשפכו חביות של דיו. כעת הרבי ניסה לטעון שלפשט יש אכן הרבה מובנים והרבה דרגות, והכל תלוי בעולם הלומד ונקודת הזוית שלו. הרבי ניסה לטעון שכאשר אנו לומדים פשט המקרא אנו צריכים ללמוד אותו על טהרת המקרא, כאשר אנו משילים את המקראת מרמות ושכבות נוספות שיש בידי כל לומד תורני, שכן אדם שכבר מכיר את שכבות הנוספות ביהדות כמו משנה ובווודאי גמרא, הרי נקודת המבט שלו מה נחשב אצלו פשט ומהו דרש, שונה לגמרי מזה שמעולם לא למד רק מקרא. שכן הפשט משתנה לפי רמת הידע המצטבר של כל לומד. ולכן אם אנו צריכים פשוטו של מקרא אנו צריכים להסיר את משקפי המשנה והגמרא לשנו ולהביט באורח בלתי אמצעי על המקרא כמו שהוא בעליל.

וזה אפוא המשמעות של המקרא עבור בן חמש למקרא, שאין כאן אמירה שאנו צריכים לבן חמש לפי תאריך הולדתו של הגיל חמש (ואם בימינו לא לומדים כלל לבני חמש מקרא הרי עדיין הגדר של "בן חמש למקרא" קיים) , אלא הכוונה שאנו צריכים לצאת מן מסגרת הפשט שיש לנו מן מבט של המשנה והגמרא ולהסתכל על כל פסוק בעיניים של זה שמעולם לא למד מאומה רק מקרא בלבד. דבר זה קשה מאד שכן קשה לאדם להשיל את מהלך מחשבתו של הצטברות של הנחות קבועות של שנים רבות.

יש לציין שדבר זה היה קשה גם להרבי, שבעצמו אמר (כמדומני ברור שכמ"פ) שהוא כמו הרשב"ם מרגיש שהביאורים שאמר בתחילתו אינם פשט אמיתי, ואז לא הצליח להסתכל על המקרא כאשר הוא חף מכל הנחות לא מקראות, ולכן אכן ביאוריו עם השנים נהיו יותר פשטניים כפי שכל המכיר את ההתפתחות השיחות יכול להעיד.

בנוסף לשלש השאלות של לוצאטו שרוכזו לעיל בתחלת דברי אתנחתא, יש עוד שאלה אצלו מיד בתחלת האשכול, והיא מדוע שואל הרבי על פרש"י ולא על התנחומא?
ולא הבנתי שאלתו, ומה בכך שהשאלה היא גם על התנחומא? והכי בגלל זה השאלות על רש"י אינן שאלות? ומה גם שהרבי שואל שם שש שאלות, ורק ארבע מהן הם גם על התנחומא, ושתים מהן הם רק על לשון רש"י! 

צלצח,

במחילה, מתי לאחרונה למדת פירוש רש"י? ללא התייחסות להצהרות  ולקביעות של רש"י בעצמו, רק אני הק' כמעבדה מדעית. כל שבוע כאשר אני לומד את רש"י או מלמד את חומש ורש"י, אני עומד בפני חומה בצורה ופשוט אני מתוסכל איני מבין לפום ריהטא כיצד ניתן לומר שרש"י מהווה פירוש של פשט בכלל, כל כך הרבה תימות וקושיות וכל כך הרבה שתיקות (ואכן גם זה הוא מטענות הרבי שאכן איפה שרש:י שותק משמע שלומד עברית מבין הדבר מעצמו, אך כל כך הרב קושיות יש במקומות שרש"י שותק ובכל זאת)

ומאידך, כאשר אני מעייין ברמב"ן אני רוה נחת. כזה פשט בהיר ויפה. אך מה עם רש"י הקדוש?

תוקן על ידי אתנחתא ב- 09/07/2009 22:32:57

ראשית אציין שלא כולם חשבו שרש"י היה פשטן. כך לדוגמא ראב"ע: "בדורות הבאים עשו מהמדרש עיקר, כר' שלמה ז"ל... והוא חושב כי הוא על דרך הפשט, ואין בספריו פשט רק אחד מאלף" (שפה ברורה פרק בהלכה א) או ר"י אבן כספי: "הדבר מתברר היטב בידיעת הפכו [ולכן ממליץ ללמוד פירוש רש"י, כדי לדעת מהו פשט]".
שנית, אביא כמה דוגמאות שאין חולק על כך שרש"י לא הביא פשט כלל (לנוחיותי כל הדוגמאות להלן, יהיו מספר בראשית):
א יד - "יהי מארת - חסר וי"ו כתיב, על שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות, הוא ששנינו ברביעי היו מתענים על אסכרה שלא תפול בתינוקות"
כד כב - "בקע - רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת. ושני צמידים - רמז לשני לוחות מצומדות.עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדברות שבהן"
מה יד - "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך - על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב. ובנימין בכה על צואריו - על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב".

או דוגמאות בהן רש"י דרשן או מחנך, אך לא פשטן:
ט יב - "לדרת עולם - נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי שמעון בן יוחאי".
ט כ - "ויחל - עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת" (שימו לב שבדוגמא זו החצי הראשון של רש"י הוא פשט ודי בו).
כד ח - "רק את בני וגו' - רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני סופו לחזור".

ויש עוד הרבה להרחיב, ואולי אעשה זאת בהמשך.

אתנחתא
האם עלי להבין מדבריך שרק רמב"ן הוא פשטן?
מה בנוגע לרס"ג וראב"ע?
אם תוריד מרש"י את כל המדרשים, ותשוה לרס"ג וראב"ע, תרד מעט גם תמיהתך. אלא כנראה עדיף לך לתמוה על רש"י מאשר לתמוה על כללי הרבי.
.

כשרש"י אומר ואני לא באתי אלא לפרש פשוטו של מקרא, ומאידך נותן לנו דרשנות ורמזים הרחוקים מן הפשט, ברור אם כן, שהצהרת מגמתו היא כאשר הוא אכן מפרש פשט, אך לא כשהוא בא לדרוש.- ולכן אני חושב שכל המגמה להיאחז בדרשנות כצורת פשט, אינה אלא טעות בסיסית -  דהיינו, פירוש "פשוטו של מקרא" הנוגד את הדרשנות, הוא רק במקומות שבהם אכן רואים פשטנות בשיאה מצידה. הרי דבריו כעין התנצלות על ריחוקו ממדרש חכמים ושלא יחשדוהו כחולק על דברי חז"ל. אך אין זה אומר שכלל פירושו הוא אך ורק פשט. וכמו שבאמת התלונן עליו הרשב"ם. כך אני מבין.

צלצח.

באמת איני יורד לסוף דעתך.

לא חשבתי שאמירת פן אישי על נהניתי מרמב"ן (שזה פשט לטעמי ולחיכי) תהפוך את הראב"ע והרס"ג לאי פשטנים.

פשיטא שראב"ע הוא פשטן מאין כמוהו (וגם הרס"ג שלכאורה אבי הפשטנים ביהדות כמו אבי הכל) והשוואה את רש"י לפירושיהם עושה את רש"י ספר קשה. וכל פעם שאני הק' (בלי כללי הרבי)  מסתכל בראב"ע על פירוש פשוט למהדרין ואחר כך אני מסתכל ברש"י, ואני חוכך בראשי להבין למה רש"י בחר לפרש כזה פירוש מוזר?

וצלצח, באם אכן לך רש"י מובן ביותר, אז אכן הדברים דלעיל לא מופנים אליך, כנראה אנו מסתכלים על העולם ועל המציאות מזוית שונות (וחסל את כללי הרבי שזה לא מה שהופך אצלי רש"י ספר מוקשה במחילה. והרי על מדוכה זו ישבו חוקרים גדולים וספרות ענקית נכתבו על זה שלא שמעו על כללי רש"י...)

לגבי מלח,

פשיטא שחולקים על רש"י הסיקו שאינו פשטן והרבה ביקורת ספג רש"י מתקופת רש"י זה אינו פוטר אוותנו מלנסות להבין את רש"י כפי תוכנותיו ומגמתו ושבוודאי סבר שהוא היה פשטן, והשאלה היא כייצד? ואכן לגבי דגומאות מיתר להכביר דוגמאות שכל אחד כאן בקי ברש"י ואמירות הנ"ל. השאלה היא אימתי בדיוק עלינו להחליט שזה מדרשי או לא, אם יש כללים בכך? או זה לפי בחירת לב הלומד? שאלות אלו העסיקו את הרבי וניסה לבררם על פי דרכו. (וכיצד רש"י כותב לפעמים שהתורה כפטיש יפוצץ סלע...

קשה לי להבין מה מפליג מפליג כאן. פשיטא שכאשר רש"י מביא בהדיא שזה מדרש, שזה אכן מדרש, אלא מדובר בשבעים אחוז שרש"י אינו כותב שזה מדרש והוא מצטט בשקט מדרש ואנו אמורים לדעת שכאן הוא בחזקת דורש? למה וכיצד?

הבה ניקח פסוק אחד ונשוה את רש"י [ללא המדרשים] לראב"ע ונראה מי קשה ממי
 
רש"י:

כדי להגדיר פשט, נראה שנצטרך להשתמש בכמה יסודות:
1. משמע מילולי ראשוני - לכל מילה יש משמעות מילולית עיקרית אחת, ועוד משמעויות אחרות (ניתן לבדוק בקלות במילון מקראי מהי המשמעות העיקרית).
2. התאמה למבנה בתחבירו - דוגמא שאינה פשט: "זכה- עזר, לא זכה -כנגדו".
3. התאמה להקשר העניני.
4. התאמה להיגיון - הגדרה זו קצת בעיתית כי היגיון הוא סובייקטיבי, לכן כאן יש להשתמש ב'תער של אוקהאם' - כשיש מספר קושיות ואפשר לפתור אותן בפתרון אחד לכל קושיה או בפתרון כללי לכולן -הפתרון האחד יהיה ההגיוני יותר.
ללא ארבעה עקרונות אלה, הפירוש המוצע איננו פירוש פשט. לארבעת הכללים האלה יש להוסיף כלל נוסף:
5. הפשט נובע מהכתובים. הדרש מוסיף פרטים שאינם מפורשים בכתובים - נתון שלא נובע מהכתובים עצמם, איננו נתון פשט.

יש לציין כי ביטוי (כמו "ויקח יעקב מן הבא בידו... רחלים מאתיים..." הרי ברור שאין הכוונה שיעקב שם בכף ידו בע"ח) או משל (כמו משל יותם, כלום עצים מדברים, הולכים וכו'?!) אינם מחוייבים לכלל מס' 1.

כאמור, רואים שעקרונות הפשט של רש"י הסתמכו על היגיון והקשר נכון בפסוק. אלו גם העקרונות שבהם השתמש רשב"ם (בנוסף ל'דרך ארץ' ולשימוש נרחב יותר בפרשנות פנים-מקראית).

הרב אתנחתא ( אני מבין שהינך תלמיד חכם, ואם טועה אני בך, תומתי תנהלני. )

למיעוט הבנתי, רש"י בא מעולמם של חז"ל, היינו התלמודים ומדרשם. ולדידו מבית מדרש רבותיו אין דברי התורה מתפרשים אלא על פי חז"ל. לכן כאשר יתן פירוש "פשוטו של מקרא" שאינו כנוע לדברי חז"ל בדווקא, אף שמותר לעשות כן, יתנצל בענוה שאינו בא אלא לפרש פשוטו. אמנם, זה ברור שפירושו מעורב, הן מפשט והן מדרש. דהיינו שנקודת המוצא היא הכניעה לחז"ל ואח"כ החידוש שהוא "הפשט". כי "פשט" ללא כניעה לרבותינו, הוא פרשנות קראית לכאורה, לכן יתנצל רש"י בכל כי האי, גם במקום שאינו סותר לחז"ל בהכרח.

אם אנו באים בגישה כזו, הרי דברי רש"י ברורים גם לגבי מקום שיביא דברי המדרש ללא הקדמה " ורבותינו דרשו" . כי כן היא נקודת המוצא. "רבותינו דרשו" - הוא ההתחלה. וכל ה"פשט" אינו אלא דרך מחודשת. .

כעת, כאשר יבחר לו רש"י דרש זה או אחר, ולא אחרים, יש מקום לשאול מדוע נבחר דווקא דרש זה ולא האחרים. וכאן בא מקומם של הדרשנים והפלפלנים.

אך, באם נקודת מוצא שרש"י מתחילה כנוע לחז"ל, והחריגה היא בפשט, יובנו כל דבריו, גם אם לא יקדים לכך "ודרשו רבותינו" וכיו"ב. כי  לדידו הפשט המסורתי הוא פשט של חז"ל, וכשהוא בא לפרש ללא תלות בחז"ל את פשוטו של מקרא - שזה צעד נועז בודאי לאור מסורתו - יתנצל רש"י שלא בא אלא לפרש פשוטו של מקרא.

וההיפוך ברשב"ם, שלדידו, כעין האב"ע, הראשית היא הפשט והנספח הוא דברי חז"ל.