פירש"י נועד לבן חמש למקרא?

1. נישטאיך העלה קישור למאמר מתוך הספר של הרב בלוי. ראוי לציין שהספר כולו נגיש לציבור הרחב בהיברו בוקס.

2. עוד הביא את דברי המהר"ל בגור אריה [עה"פ ושננתם לבניך (ואתחנן  ו ז) ודברי רש"י שיהיו ד"ת מחודדין בפיך] מכיוון שיש קשיים בהורדה מהאתר. הוספתי קישור לספר הנמצא במאגר היברו בוקס.
לתועלת המעיינים מצ"ב ציטוט לשון המהר"ל שם "אך הטפשים בארצות אלו, דרכיהם היפך זה, מלמדים עם הנער מקרא מעט מן הפרשה, ומפסיקין, ומתחילין בשבוע אחרת פרשה שניה קצת מן הפרשה, ובכלות השנה לא ידע הנער, כי נשכח ממנו הראשונים, ואז יחזור בשנה השניה. ומפני ששכל הנער יותר - מלמד עמו יותר ממה שלמד עמו אשתקד, וכן שלישית ורביעית וכמה שנים, וכאשר נעתק מן המקרא, מאומה לא ישא בידו, יציאתו כביאתו. ועוד יש דרכם כסל למו, מלמדו בפירוש רש"י על התורה, ומנהג זה נמשך ממלמדי תינוקות יושבי כפרים שלא היה להם ספרים, והנהיגו הדבר לבלות לכלות ימי הנער באין מועיל אל הנער" והדברים שם הם חלק מקריאת התגר המפורסמת של המהר"ל על החינוך בדורותיו [ועד דורותינו].

3. גם המעוניינים לראות בעיניהם את הציטוט שהביא מלח הארץ מן הספר שפה ברורה לראב"ע ירוו ממעיין היברו בוקס.

4. הזכיר נישטאיך את מאמרו של הרב כשר במילואים לתו"ש פרשת משפטים. רצוי להדגיש כי המאמר מתמקד בצדדים וצידי צדדים של סוגיית פשוטו של מקרא אבל לא בעיקרה.
בפרק שדן שם בדעת הגר"א בשאלה זו מרחיב הרב כשר מעט יותר ובעזרת ציטוטים מספר אדרת אליהו קובע כי הגר"א לא נרתע מלפרש את המקרא באופן שונה מהפירוש שנתנו לו חכמינו בדרשותיהם ואפילו בדרשות הלכתיות. [ולפי"ז בטלה הסתייגותי מדברי ר"ש אשכנזי במקו"א].
אלא שאף אם נקבל את דבריו הרי שהסיומת של הפרק המצטטת את דברי רש"י פיין בקריה נאמנה ואת דברי ר"מ פולנגיאן בבן פורת כאילו הגר"א התבטא כנגד אלו המעמיסים את דרושי חז"ל בפשט הכתובים ["ודבר גדול השמיענו רבנו בזה ללמדנו דעת שלא ניגע לריק למצוא לכל דרשת חז"ל מקור בפשט ולעקש את הישרה כאשר רבים וכן חכמים אשר מקנאתם לכבוד חז"ל נתנו נפשם לקרב בזרוע את הדרשות היותר רחוקות ממנו" (קריה נאמנה) "לא טוב עושים אנשים אלה הנותנים לעמל נפשם לפרש דרשת חז"ל ע"פ פשט הכתוב ויהיו תואמים יחדיו וכו' כי רחוק הוא הפשט מן הדרש ולא יקרבו זה אל זה לעולם" (בן פורת. ציטוט ע"פ תו"ש)] נראית תמוהה. כל עוד שלא שמענו על חכמים בני דורו של הגר"א שעסקו במלאכה מעין זו, מסתבר יותר שמדובר בתליית השקפתם הפרטית של הכותבים באילן גבוה. וכמדומה שאין זו הפעם היחידה שהם עושים זאת ואכ"מ.

5. בשאלת איסור אכילת חמץ בפסח שני. אני מסכים עם רוב החברים כי הקריאה הפשוטה בדברי רש"י "פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יו"ט ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו" היא שבזמן אכילת הפסח יש איסור לאכול חמץ. אבל איני מבין את קביעת בר בי רב שכך עולה בפשטות מן המקורות. הגמרא [פסחים צה א] קובעת כלל. מצוות שבגופו ושעל גופו [של פסח] נוהגות גם בפסח שני, מצוות שלא על גופו אינם נהוגות בפסח שני. לומר שאיסור אכילת חמץ הוא מצווה שעל גופו זה חידוש הלכתי/למדני מובהק וזוקק מקור תלמודי. [ודאי שאסור לאכול חמץ בזמן אכילת מצה. אבל לא מפני איסורו של חמץ אלא משום שטעם רשות מבטל טעם מצווה וכפי שהעיר במנ"ח הנזכר שטעם זה שייך אף בשאר דברים שאינם חמץ.]
אכן במשך חכמה שם חידש מדעתו שמן העשה על מצות ומרורים יאכלהו נלמד לאו על מצות תאכלהו ולא על חמץ והרי"ז לאו הבא מכלל עשה. אבל זו דרשה מחודשת שראויה לתנאים ואמוראים ולא לחכמי הדורות שאח"ז. ומה שראוי להתבונן זה בדיקדוקו מהתוספתא [ח ג] "אלו דברים שבין ראשון לשני וכו' הראשון נוהג כל שבעה והשני יום אחד"  ולכאורה המצווה הנהוגה בפסח כל שבעה היא איסור אכילת חמץ ועליה נאמר בתוספתא שבפסח שני נוהגת יום אחד. ואמנם במנחת ביכורים על התוספתא שם מפרש שהכוונה למצוות אכילת מצה הנוהגת כל שבעה [ואכ"מ להאריך במצווה זו ובדעת הגר"א בעניין] אבל כבר העיר בחזון יחזקאל מדברי הגמרא המפרשת את המשנה [פסחים צו א] מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים וכו' ונאכל בחפזון בלילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה שהכוונה לאיסור חמץ ומן הסתם ה"ה בדבר התוספתא. אלא שהוא תמה התינח בזמן האכילה אבל בשאר היום איזה איסור יש?
[וע"ע בזה בפרשי הרמב"ם בני דוד ואמר יוסף ובשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סי"א. במהדורת החדשות רפא אות ז) שהפריז על המידה ולדעתו אסור לאכול בפסח שני חמץ ומצה באותה עודה משום הרחקה ואף יש לנקות השיניים ביניהם]