הבפטיסטים נגד פליטים יהודיים בשוויץ - פרסום ראשון

מי זה השמאלנים בתל אביב? רון חולדאי שמאלני בדיוק כמו שפואד שמאלני. אותם שמאלנים לא נלחמים כלל למען הפליטים בדיוק כמו שאהוד אולמרט לא נלחם למען הפליטים (אלא להיפיך). דוקא ארגוני השמאל שנלחמים למען הפליטים, נלחמים למענם בתל אביב דוקא. בקיצור, הרבה מילים ללא כל כיסוי וללא הכרת המציאות.

יתר טענותיך, דומות להפליא לטענות שהושמעו נגד היהודים בתקופות האפלות באירופה!

תקוותי, כי אנחנו היהודים שחווינו על בשרינו רדיפות ורציחות, נצליח קצת להבין עמים אחרים שחוו תופעות דומות, אך תקוותי לשווא.


במקום שהסברים לא יועילו להמחיש את המשמעות של פליטי חרב (עדיין ממחיש רצח העם בחבל דארפור!), אולי ציטוטים יעזרו.


 דברים שכתב צייד הנאצים, שמעון ויזנטל.

"מיד לאחר המלחמה חלמתי על מסגרת של "אחוות קורבנות" שתוכל גם להיות גוף לוחם נגד כל  צורה חדשה -  או ישנה - של נציונל-סוציאלים. אחרי הכול, זו הייתה הפעם הראשונה זה ה-2000 שנות היסטוריה של חיים משותפים שניצבנו מול אויב אחד. אך החמצנו את  ההזדמנות , ממש כמו אותן אומות שבין פרקי ההיסטוריה שלהן אפשר למצוא פרקים המכונים "הזדמנויות שהוחמצו"......

חשוב שלמדינת ישראל יהיו ידידים בעולם הזה. חברינו הנאמנים ביותר תמיד היו מי שסבלו יחד איתנו, ובהמשך גם ילדיהם...."

 שיר לסיום (ברטולד ברכט)

"כשספר לראשונה שידינו נשחטים בהדרגה קמה זעקה של פלצות. אז נשחטו מאה. אבל כאשר נשחטו אלף ולשחיטה לא היה סוף, נפוצה השתיקה.

כשהרשע בא כמו גשם נופל, איש אינו קורא עוד: עצור!

כשהפשעים נערמים, הם נעשים בלתי נראים. כשהסבל נעשה ללא נשוא, אין שומעים עוד את הצעקות.
גם הצעקות נופלות כמו גשם קיץ".

(מקור: ג'נוסייד מחשבות על הבלתי נתפס, יאיר אורן האו"פ)

כשאולמרט רצה להחזיר למצרים את כל המסתננים, השמאלנים הרימו קול זעקה שנשמע היטב ממטולה ועד אילת. לא שמעתי על מחאה משמעותית נגד החלטת חולדאי לגרשם מתל אביב.
הטענות שהעליתי אינן נכונות עובדתית לגבי מצב היהודים באירופה. שוויץ לא היתה במצב מלחמה עם אף מדינה ולא היה חשש שהיהודים יפגעו בכושר עמידתה.
אני תמה על הלהט הרב בו אתה מביע את מחאתך, כולל ציטוטים הנוגעים לשואה, בעוד שאתה עצמך כפי שהצהרת אינך מוכן שהפליטים ייושבו בסמיכות אליך.
אם אתה עוסק בהעמדת מראה מול דמותך המושחתת יהיה מתאים שתפגין יותר בושה וענווה כדרך חוטא שנתפס בקלקלתו.

שאלה מצוינת. אז מפני שאנחנו כבני נרדפים, יכולים להבין היטב מצוקת עם נרדף, עלינו לתת את ארצנו שגם כך אין כולה ממש בידינו, מתנה לכל סובל?
נכון, זה לא אנושי ולא מוסרי לאטום את אזננו למצוקתם של הפליטים. אז אם ניתן להם את בתנו נהיה מוסריים או שוטים?
אולי חובה עלינו לאפשר להם מעבר, בתנאי שמדינות אירופה ישתתפו בקליטתם. האם זה לא בגדר יותר מחומש מנכסי האומה, שאיננו יכולים להרשות לעצמנו לתת אותם צדקה?

אני רק שואל, כי אני באמת לא יודע מה צריך לחשוב בעניין. מזה זמן אני מתלבט בזה.
מה דעתכם?

ימ"י
אתה מעורר את השאלה הפילוסופית האם ישנה חובה להתנהגות מוסרית חוץ תורנית.
מצד שני אתה מעורר דיון בגדרים הלכתיים של צדקה.
ואני תוהה,אם אתה מחויב לצו מוסרי מדוע הנך מערב שיקולים תורניים?
ומעבר לזה הגדרת החובות של המדינה על פי אמות מידה פרטניות כגון דיני צדקה גם היא מהוה נושא לדיון בפני עצמו.(בתורתו של ישעיהו ליבוביץ')

לדעתי מערבבים כאן שני עניינים שונים. אפשר לדון אם וכמה פליטים על המדינה לקלוט וכיצד אמורים רשויות ההגירה להתנהג עם הפליטים. אבל זה לא הנושא שהאשכול נפתח עליו.

כאן מדובר בפליטים שכבר נמצאים כאן ובהתנהגות האזרחים כלפיהם, לא רשויות ההגירה. למשל , הדרישה לגירושם של הפליטים מערד למקום אחר , אין לה דבר וחצי עם הדאגות שמועלים לגבי יכולתה של המדינה לקלוט מאסות של פליטים. מהעם היהודי (לא רק מחסידי גור) היה אפשר לצפות להתנהגות אחרת. 

הגישה האטומה והאנוכית שנמנעת לחלוטין מכל השתתפות בצערם וסבלם של אחרים , כפי שעולה מהכתבה הנ"ל בבח"ח , ראויה לכל גינוי. 
  
כאן תבוא באופן בלתי נמנע השאלה האם אני מוכן שהפליטים יגורו לידי ואיזה מחיר אני באופן אישי מוכן לשם. ובכן, אני מוכן לתת את חלקי יחד עם שאר אזרחי המדינה , על מנת לעזור במידת האפשר. איני יודע מראש אלו בעיות עלולות להיווצר וכמה אני מסוגל מצדי לסבול , אבל יש לי רצון טוב .

כושר עמידתה של מדינת ישראל לא תיפגע כמלוא נימה אם אזרחי המדינה יהיו יותר איכפתיים ויגלו יותר רצון טוב . לא יקרה כלום אם נכיר בחובה המוסרית לגלות מידה גדולה יותר של הכנסת אורחים. ואני אומר זאת מתוך הסכמה עם כך שאיננו יכולים לקלוט יותר מדי פליטים . אני לא דוגל בהשתלחות ברשויות ההגירה , שעושים את העבודה השחורה  , לפחות כל עוד המשתלח לא מציע אלטרנטיבה הגיונית. אבל כאמור, אין לזה שום קשר ליחס הזה מצד האזרחים כלפי אלה שנמצאים כאן.

הסטגיראי,
מדבריך עולה שאם בקרבת מקום מגוריך היו מתיישבים אלף פליטים סודאנים היית מתנגד בתוקף, ואם כן מה לך כי תלין על חסידי גור בערד? אולי גם הם מוכנים "לתת את את חלקם יחד עם שאר אזרחי המדינה" כלומר - לקלוט בערד עשרה פליטים שנוכחותם לא תורגש, ולא אלף פליטים שישנו כליל את פני העיר.

וכי כיצד הסקת זאת מדברי?

כך הבנתי מדבריך, ואם שגיתי אני מתנצל.
עכשיו תענה במפורש על השאלה: האם אתה מוכן שמחר בבוקר ישוכנו אלף פליטים סודאנים בשכנותך הקרובה?
אם תשובתך שלילית או מתחמקת אין לך מה להתלונן על גורי ערד.
אם תשובתך חיובית יש לי ספקות לגבי אמינותך.

קאנט

איך לקחת את דברי לשם?

אני מדבר על מוסר הלכתי. לא נכנסתי לסתירה (המדומה לדעתי העניה) בין שתי מערכות אלו. טענתי שצריך להיות מוסרי, אך צריך גם קוים אדומים, כדי שלא להפקיר את נכסיך מרוב מוסריות. ההלכה גם היא קבעה בזה שיעור, וכשומר הלכה אני משתמש בקוים שלה.

אמנון

תראה, כל דבר אפשר להציג בצורה נורא מאיימת,  כגון , האם אתה מוכן שישכנו ליד הדלת שלך אלף חסידי גור? כן או לא? בלי להתחמק!

במה מדובר? באלף סודאנים שישנו בשקי שינה על המדרכה ליד הבית שלי? עיר אוהלים במגרש ריק הנמצא סמוך ונראה לביתי? פיזור אחיד של אלף סודאנים ב-10 הקילומטרים שמסביב לביתי?

שים לב,  אין לי ביקורת על זה שאנשים אינם מוכנים לשאת בנטל גדול מדי. אולי באמת מה שנעשה בערד מוגזם ואולי לא  , זו לא הנקודה. כפי שכבר הבהרתי בהודעתי הקודמת אני מבקר את ההתייחסות הלא אנושית כפי שמשתקף בכתבה , את הגישה האנוכית באופן טוטאלי שמבחינתה כל מה שצריך זה לנפנף אותם מכאן למקום אחר . כי גם כאשר יש בעיות , אם יש רצון טוב אפשר לפתור אתם , אפשר לדרוש שיתוף פעולה מצד אחרים ואפשר להבליג על דברים פעוטי ערך . ואם אין רצון טוב כל דבר קטן מהווה בעיה בלתי נסבלת .

במקום להכביר במלים , אני מציע לך לחשוב שלא היה מדובר בסודאנים אלא בעולים יהודים מגיאורגיה . אני בטוח שלא תתקשה להבין מה לא אנושי בגישה הזאת , גם אם אתה לא מוכן שישכנו לידך מחר בבוקר אלף גרוזינים.