עין יצחק - כללי הש"ס והפוסקים להר"י יוסף

הספר עין יצחק נכתב ע"י מחברו במשך שנים ארוכות. ורק לאחר עשרות שנים, שא' התלמידי חכמים הגדולים בדורינו כותב ספרים, ולאחר כ"ז ספרי הילקוט יוסף, שגם הם אינצקלופדיה בפני עצמה, ראה המחבר לסדר את הדברים ולהוציאם לאור. כך שאין לטעון שכל שנה מוציא ספר על העין יצחק שאין מציאות כזאת לכתוב בשנה אחת ספר אחד כזה רחב.
הכרך הראשון של עיקר כללי מרן הבית יוסף יצא בשנת תשס"ז, לאחר עבודה של כמה שנים והוא ח"ג מתוך הסידרה.
בתחילת שנה זו יצאו ב' כרכים נוספים, שלקח להרב רק לסדרם שנתיים, לאחר שהם כתובים אצלו במשך השנים.
ובעז"ה בעתיד הקרוב יתחילו לצאת ספרי אסיפת דינים לפי מערכות, שיהוו עוד כמה חלקים.

[אליהו, אכן ואכן. אינו דומה פורום שיש בו אתנחתא לפורום שאין בו אתנחתא, ואין מדובר בעוד ניק. אלא ביחיד מיוחד].


הנושא טעון, וברוב דברים לא מדברים. ובכל זאת כמה מילים, ברוך המבדיל... כהחיד"א ורש"ק היו חד בדרא, אפשר למנות כמותם ביד אחת על פני כמה דורות. ומה נשתנה הלילה הזה שכמה ידים לא יספיק למנות 'נפילים' בני 30-40 שחברו עשרות ספרים?

באבא, אתה מאשר שאכן כך כתוב?

למה אתה מתכוין שכך כתוב?

מה שהביא עיק בפתיחת האשכול.

לא הובנתי כלל. טעיות הם דבר מצוי. טעיות ביוגרפית וביבליוגרפיות מצויות שבעתיים שכן רבים מחכמינו לא פנו לעסוק בתחומים אלו ולחלקם לא היה את החוש הבסיסי לכך. ואכן הרב סופר המפשפש בספרים ודולה מהם טעיות ממין אלו מצא לו בקעה נאה להתגדר ויהי לו אשר לו.
גם על טעיות גסות כדוגמת ייחסו של הראבי"ה למרדכי או האיחוד הנפלא בין ר"י בעל התוס' לבעל העיטור ניתן לכלול כקוריוז משעשע אם כי א"א להמלט מתמיהה על מידת השימוש שהמחבר עושה באותם ספרים [כל זה בהנחה שאכן הדברים כתובים שם כצורתם. עדיין אנו מחכים למ"מ]
גם את ההחשבה של שאול ברלין לאחד מגדולי הדורות ניתן לפטור בתמימות גרידא ואין בה מן התימהּ.
מה שאני תמה נורא זה על הסיפור לפיו השג"א חשש מלחלוק על הבה"ט. לא זו בלבד שהדבר מוכחש לכל מי שקרא שורה ושורתיים בספריו. גם הפולקלור היהודי הנציח אותו כאריה שאינו חת מאיש. כדוגמא להנצחה זו הבאתי את הסיפור שלעיל. 
אין זה משנה מידת האמינות שניתן לסיפור [ובמקו"א אכן פקפקתי בה מטעם אחר] אבל היא מלמדת היטב על ההילה התקיפה שנוצרה לשג"א. [המעיין בקישור הנ"ל ימצא עוד כמה אגדות המכוונות לאותו עניין]
ועל זה תמהתי. אם כן מנין לקח הרב המחבר סיפור מופלא זה??? 

[אני חוזר ומדגיש בעקבות תגובת אליהוא. איני מוטרד מכך שהמחבר לא הבחין שהעובדות סותרות את הנחתו המוקדמת. מוזר לי מאד מאין צצה אותה הנחה מוקדמת, שכאמור אין לה מקור בסיפורת הרגילה ואדרבה נהפוך הוא.] 

גם מי שקורא שורה שורותיים במרדכי מבין שאינו זקנו של ראבי"ה וכפי שרמזת אתה מפקפק בכך שהמחבר קורא שורה שורותיים בשאגת אריה אך במרדכי כנראה שכן.
אגב גם מי שקורא שורה שורותיים בחי' רבינו חיים הלוי חש כך ואעפ"כ ישנו הסיפור המשונה עם החת"ס.
אך השאלה אינה מה טעות יותר גדולה אלא איך אדם כותב ספר כללים עם טעיות גסות כ"כ, והאם גם בחיבורי ההלכה שלו ישנם טעויות דומות?

עדיין לא ראיתי את הדרברים בפנים, כך שאיני יכול להגיב בענין.
אם הזכרתם כבר את הרב סופר, זה נכון שהוא דולה את הדברים האלה בגאונותו וזכרונו המפליא, אך יש לציין שלא תמיד הדברים נכונים, והם משתנים לפי הצורך הפסיכולוגי בשיכנוע להסכים עמו בפסק. וד"ל.

אני מסכים עם דברי הניק מלח הארץ.

לפני שנים רבות , בגלגולי הקודם, הייתי לומד בספרי הכללים, אחר זמן הבנתי שאין בהם תועלת למעשה. למרות מה שנדמה בהשקפה ראשונה.
מרוב ריבוי הכללים , יכול כל אדם לשגר את החץ כרצונו וכתאוות לבו, ולהשתמש בכללים כדי לצייר את המטרה הנכספת.

בתחילה הייתי לומד בספרי ילקוט יוסף בתמימותי, מתרשם מריבוי המקורות כאחד האדם. עם הזמן הבנתי שהכל גניבת דעת.( אני מצטער ומתנצל אך זו האמת שבלבי ). עם ריבוי המקורות יכול כל אדם לעשות ככל אשר יחפוץ. אין חכמה בריבוי מקורות ואין תבונה בידענות. כי מי שיש בו מעט מן החריפות וההבנה הישרה והמסורה , יכול בקל לבטל כולם בהינף דעת רגע. ואין אני מדבר מתוך גאוה ושחץ חלילה ( אף שהנני כשלעצמי כסיל גאה) אלא מתוך הבנה פשוטה שהכל כחומר ביד היוצר וביד היצר.

גם הייתי למד באותם שנים, בספרי הרב סופר שליט"א. קוראם מצד לצד. אך לא מצאתי בהם לא חכמה ולא בינה אלא ידע. מעשה מכונה גרידא. מאסתי בחנופה והנני אומר אמת. עמוד אחד מחידושי הגר"ח מבריסק וחבריו על הרמב"ם שקול כרבבות ספרים הנדפסים חדשים לבקרים שכולם ידענות הראויה למאגרי מידע.

ואיני יודע מדוע התחילה כל המגמה הזאת, לאסוף ולכנוס , יד על יד ירבה. והם המאספים מתנצלים בדברי הרב פלא יועץ על טובתם של בעלי אסופות. אך גם אם נודה בטובתם ותועלתם, וכי מפני הידענות נכתירם לראש? וסברא וחכמה להיכן הלכה?

ועוד , מה שרע עליי ותיסכל אותי מאד, שהם אומרים זו דרך הספרדים מדורי דורות. וזה שקר גלוי. לא מצאנו כזאת בדברי הרמב"ן הרשב"א הרא"ה ושאר ראשוני הספרדים. אדרבה הם היו נוטים אחר העיון. ואחריהם כל גדולי האחרונים כדוגמת הפר"ח ( שיש שקיבלו פסיקותיו כפסקי מרן ) שנטה אחר הסברא הישרה , ורבינו המשנה למלך, והרב דברי אמת והרב השער המלך ומהרלב"ח ומהרי"ט אלגאזי וכו'. כולם נחשבים לגדולי הספרדים ומהם מחזיקי ישיבות דשכיחי רבנן גבייהו ( כבגמרא נדה על רבי ). והם נחשבו לגדולי הדור, לא מפאת ידענותם אלא מפאת חכמתם העצמית המולידה בתבונה דבר מתוך דבר לפי הבנתם העמוקה. אף שתהא סותרת דברי הרבים מהספרים.


ואם הב"י והכנה"ג החיד"א והשד"ח היו דבריהם ע"י כינוס דברי אחרים, אין זה אומר כלל שהם ייצגו את דרך המעיינים והת"ח שהיו מדורי דורות. אלא רק אספו דבריהם. ועוד שגם הם היו עוסקים בעיון לפסיקת הלכה כפי שרואים בתשובות האבקת רוכל ובחידושי הרח"ו על הש"ס.

סוף דבר: אני מוצא בכל הספרים הנדפסים כיום בדרך האיסוף וההצהרה כאילו זוהי הדרך, הטעיה שאין כדוגמתה. והצעירים רואים את זה ומאמינים שכן היא הדרך. והאמת שאין זה כך כלל אצל הספרדים. אלא הלכו אחר העיון כפי שאנו רואים מכל דברי הראשונים וגדולי האחרונים הספרדים. ואדרבה - דרך המשנה למלך, דרך המהרלב"ח וחבריהם, דרך העיון הבריסקאית היודעת לחלק ( אף שיש בה עניינים מחודשים בדרך הלימוד) ודרך הקצוה"ח והגאון רבינו עקיבא איגר, היא היא דרך הספרדים הראשונים. שהם נטו אחר הסברא והעיון ולא אחר הידענות לשם הידענות.


ומה שקורה היום הוא אסון. שהם הופכים את התלמידים לחמורים נושאי ספרים.