עין יצחק - כללי הש"ס והפוסקים להר"י יוסף

באיחור מה, אציין למקומות שאליהם התייחסתי בפתיחת האשכול. כולם נמצאים בכרך א' של הטרילוגיה:

המרדכי היה זקנו של הראבי"ה - עמ' תס

הריב"א הוא בעל העיטור הוא ר"י הבחור הוא ר"י הלבן - עמ' שפב ו-תנא

ולעניין הדיון שהחל כאן, לגבי סברה או בקיאות, אתרום אף אני את חלקי הדל. ואומר שעד כאן העמידו שני דברים אחד מול השני:

מצד אחד - בקיאות, יחסית שטחית, בדברי הפוסקים

מצד שני - סברות למדניות כגון הגר"ח ודעימיה.

ואמרו כאן שא"א להתיר עגונה על סמך סברה בסגנון הגר"ח (דוק: ב-ס-ג-נ-ו-ן), שהיא סברת הכרס ועלולה להיסתר ולהתפרך לחלוטין.

אבל נדמה לי שההשוואה כאן צריכה להיות לא בין סברות ראשי הישיבות לבין בעל הילקו"י, אלא בין סגנון סברות מוצק יותר. דוגמה מצויינת לזה תהיה הגרמ"פ והגרשז"א. גם השרידי אש דומה לכך פעמים רבות - וגם בקרב הספרדים ישנם רבים כאלה (למשל, הגרב"צ עוזיאל).
דוגמה עוד יותר טובה לזה, של ת"ח שחי בימינו ולוקח עוד צעד קדימה את הפסיקה על פי המקורות הראשוניים ועל פי סברות מבוססות, היא שו"ת שיח נחום, של הרב נחום אליעזר רבינוביץ' ממעלה אדומים (סקירה על השו"ת ניתן למצוא כאן: http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2479339&forum_id=20067 )

אם זו ההשוואה, הרי שאני בהחלט מצדד בגישה ה"סברתית", בדיוק בשל הסיבות שהוזכרו כאן - שאם לא כן, הרי שאחד האחרונים טעה וכולם מעתיקים את טעותו.

הסטת הדיון לנושא של בקיאות ועיון אינה יכולה להציל את המחבר מביקורת. דוקא לספר ילקוט יוסף יש מקום של כבוד לדעתי, וזה ספר ליקוט נפלא [יותר מפסקי תשובות וכדו'], אבל אין לו להכנס לתחומים לא לו כמו תולדות הראשונים.
אך היות והוזכרו כאן דברי הבל על פסיקה ע"פ דברי הגר"ח, יש לציין את הסיפור הנפלא המובא בספר הרב מבריסק ח"ב עמ' 129 על הרב הפולני שהתלונן על הגר"ח "מה עם הלכה למעשה" והשיב לו בשאלה הידועה על בשר נבלה שהתבשל בטעות עם בשר כשר ואין ידוע אם יש שישים עי"ש, ואם בשאלת עגונה דווקא חשקה נפשך ראה המעשה שאח"ז עם הגט במעטפה [ונדפס גם בחי' הגר"ח סטנסל], ועי"ש עוד שהגר"י אברמסקי לא נתן סמיכה למי שלא הבין קטע מחי' רבינו חיים הלוי. ותל"מ.  

אינני מבין ברב רבינוביץ וגם לא במהות הויכוח בתוככי הציבור הדל"י, אבל לפי הקישור שהובא שם החלטתו לאמץ את ספר התורה התימני נגד מסורת [כמעט] כל עם ישראל איננה בכלל הסבירות, ועוד יותר קביעתו כי אין צורך לומר לגר ל"ט מלאכות אלא שלא הולכים לעבודה [כמו יום ראשון אצל הגויים], כי סוף סוף הולך לצבא ומחרף נפשו [כמו הבידואים וכו'], הם דברים שאסור לשומעם וק"ו להללם ולשבחם. 

תוקן על ידי ספרות ב- 19/07/2009 16:53:21

יש לציין כי מספרו יד פשוטה מאד נהנתי בזמנו כשהיה מצוי בידי, אך במקום חילול ה' אין חולקים כבוד.

מעניין ש"ליטאים" שפעם היה מגנים בבא מעשליך, מסתמכים על סיפורי סבתא... לקבוע את פני ההלכה. מבריסק ומתולדתיה לא יצא אף פוסק הראוי לשמו בינתיים, (משום מה הם שהפרידו בין הלימוד העיוני לבין הלכה למעשה) (לא באתי ח"ו לנגח את בריסק שתורתה חביבה מאד, אך על עובדות אין להתכחש) ר' יחזקאל אברמסקי אכן היה מגדולי הדור, אך לא היה מפוסקי הדור שאפשר להביא ראי' ממנו על נתינת סמיכה שלו

אתנחתא. כמדומה שלא קראת את הסיפורים הנ"ל, כי כך היית רואה כי לא סיפורים יש כאן אלא תורה שלמה, [אם הי' מובא אגרות קודש זה כן היה הלכה?], הגר"י אברמסקי לידעיתך היה כמעט כל ימיו רב ואב"ד בסלוצק ובלונדון למרות היותו תלמיד מובהק של הגר"ח.

קראתי את כ-ל הסיפורים...של מלר ואחרים  וברובם הם לדעתי  סיפורי סבתא בעלמא. ותו לא (אני חסיד מילא, אני חי על סיפורים, של האגרות קודש... אבל אצלכם ההלכה היא נר לרגלכם...כך חשבתי....)

לא כל רב נהפך לפוסק במלא המובן של המלה, יש דיינים לפועל והוא רק ההשראה (גם הרב מבריסק היה רב של בריסק בכל זאת לא נקבע בתודעת העולם התורני כ"פוסק")

הוזכרו פה הרבה דברי הבל.

פוסק שמתגאה בכך שהוא יודע אלף שו"תי אחרונים, מראה על רמה רדודה. לא זו שיטת הרמב"ם, לא שיטת הב"י, לא שיטת הרמ"א, לא שיטת הפר"ח ולא שיטת הגאון.

מי חכם ויביננו מהו 'פוסק ראוי לשמו'?

מי שמוציא יג' כרכי שו"תים שדברי הטעם שבהם בטלים בשש מאות כלפי דברי ההבל ורעות הרוח?

ר' חיים ובנו לא נודעו בפסיקתם המעשית כי אם בלימודם העיוני, אבל מי שמפריד בין לימוד לפסיקה, אות הוא כי לא דרך מעולם בסף לימוד הגמרא.

מי שחושב שאפשר ללמוד בעיון גמרא ראשונים ורמב"ם, אבל לא לדעת לקרוא שו"ע ונו"כ ולדעת להכריע הלכה ע"פ הסוגיא, סימן שהוא בור מוחלט בא' מהתחומים הנ"ל או בשניהם. ולשון שני עיקר.

אגב, לר' חיים יש פסק ידוע בענין יוה"כ לגבי אכילה לשיעורים. ול'רב' מבריסק יש חילוק בין עט"ב לט"ב, והלכה היוצאת מכך לחולה שצריך להבדיל ('הלכה למעשה' שנגזרת ישירות מ'לימוד עיוני'!). זכורני שבע"פ קיימות עוד הוראות ממנו.

ואגב דאגב, האדמו"ר מחב"ד-ליובאוויטש לא היה 'פוסק' ושלח לרבנים, אבל היו לו הוראות מעשיות, כמו למשל בענין יוט"ש.

אליהוא

כמדומני שזו מסורת אשכנז הקדומה (ע"ז הסתמך הגר"ז בהכרעתו-דכא?).

דכה ומסתמא גם ויהיו, הן הכרעות הרמ"ה.

לגבי נביאים וכתובים, די ברור שכא"צ עדיף על פני מסורות מפוקפקות, ושמא גם על פני מנש"י והוכחותיו מגמרא! וא"כ יש מקום להבין רב שבוחר במסורת תימנית על פני הכרעה.

מכיון שכתבת במפורש שחור על לבן, הרי ברור שכל מי שאינו מסכים לך הוא בור בשניהם, וממילא אני בור, ואתה חכם מופלג בהכל. - נקודה.

לדון כאן עם אלו שאינם מסכימים בדברים פשוטים , זה מיותר ומייגע. רק אזכיר הגדרה נחמדה של ידיד ליטאי חכם (יש כאלו, שיודעים להבחין הבחנות נכונות וקולעות, אך למצער לא מצויים כאן) על ההבדל בין הגרי"ז מבריסק לבין הגר"מ פיינשטיין, הגרי"ז שכשהגיע לסוגיא ידע בקצר אמרים להגדיר וללבן את הסוגיא על בוריה, ואילו הלכה למעשה - לא הצליח להגיע לידי הכרעה ברורה ומחוורת, ואילו הגאון רבי משה פיינשטיין, כאשר הגיע הלכה למעשה, כתב דברים ברורים ביותר עד למעשה, אך לעומת זאת הדברות משה בסוגיות כתב ענפים וענפים ולכלל בירור הסוגיא לא הגיעה...

דוקא החזון איש היא דוגמא נאותה לחכם ליטאי מבית מדרשה של הגר"א, שלא הפריד כלל בין בירור הסוגיא לבין הלכה למעשה.

לגבי אדמור מליובאוויטש והכרעותיו להלכה, למרות שהירבה לפלפל ולדון ברמב"ם וכו' , הרי כאשר הגיע הלכה למעשה, הרבה הזדקק לספרי אחרונים ופוסקים מפורסמים בספיר שו"תים ולא סלל לעצמו דרכים בפסק מתוך למדנות במנותק מעולם הפסיקה של הפוסקים בפועל.

נדמה לי שאכן לא קיימת פסיקה גר"חית. הוא עצמו, מלבד ההוראה לגבי אכילה בצומות שצוינה כאן ועוד מספר הוראות, הרי לא נודע כפוסק. וגם הלמדנים המופלגים שנודעו כפוסקים - הגרשז"א, הגרמ"פ - הרי שכאשר עסקו בפסיקת הלכה ודאי שלא עסקו בעיקר בחיפוש באחרונים, כדוגמת הילקו"י והיבי"א, אך גם סגנונם אינו כזה של הגר"ח ותלמידיו, אלא מחפשים דברים מבוססים יותר.

ואולי יהיה מי שיגיד שכל דברי הגר"ח בספרו מבוססים לעילא ולעילא וניתן לסמוך עליהם למעשה. אם כך, הרי שאני חלוק בנקודה זו בדיוק.

ומה שנאמר לגבי האפשרות ללמוד גמ' וראשונים אך להיות נעדר יכולת להכריע הלכה ע"פ הסוגיה, שמנהשורה טען שאין דבר כזה - אני תמה. וכי אפשר להכחיש את המוחש? האם הפסיקה ע"פ המשנ"ב השתרשה בכדי, או שהיא נובעת מחוסר יכולת כזה בדיוק?