עין יצחק - כללי הש"ס והפוסקים להר"י יוסף

הכותבים פה צודקים כולם, אך יש עובדות שאי אפשר להתווכח איתם.
הגאון ר' יצחק יוסף, לאחר עשרות שנות לימוד, של ש"ס, ד' חלקי שלחן ערוך מכריכה לכריכה, מהטור ועד אחרון הנושאי כלים בקי ביותר בראשונים ואחרונים, ויש לו גם ידע בסדר תולדותיהם.
קורה שיש טעויות שונות, והם אחד לאלף. והטענות בבדיקה.

ובידוע שיטת הפסיקה בקרב עדות המזרח, ארץ ישראל, בבל, סוריה, מצרים, טורקיה יון  והסביבה היא על פי שיטת הכללים, כאשר כל הכללים ברורים לכולם, ואין כמעט חולק עליהם עד הדור האחרון שהיה מי ששינה את הכללים לפי פסק ידוע מראש. ודלא כחכמי האשכנזים שלא נקטו בדרך זו.
וכל מי שלומד בספרי הספרדים יודע זאת.
ולא בא המחבר אלא לספר ולהגיד תולדות הדורות שיש בזה נפק"מ רבות לענין הלכה, כגון מי קדם למי לענין בתראה, או מי ראה ספריו של האחר. וכן ללקט את הכללים כפי שצריך ולא כפי שחכם א' עיוותם לפי צרכו, וד"ל.

כמדומני שהנושא הוסט לענין בענין באותו ענין אחר, ואי אפשר לדמות מילתא למילתא. דעת חכמי הספרדים וחכמי האשכנזים.

אתנחתא

תן, בבקשה, דוגמא למקום בו ניסה הגרי"ז לברר הלכה ולא הצליח.

את 'דברות משה' אינני מכיר, אבל דומני שההגיון שעמד לו בתלמוד הוא בדיוק ההגיון השולט בתשובותיו. ואם ב'דברות' (שאגב, זכורני שהוא הספר שנחשב בעיניו ולא ה'אגרות') לא ראה צורך לברר לחלוטין את הסברות התלמודיות שאין להן הכרע וכמבואר בדברי הרמב"ן ובדומה לכך בהקדמת הב"י, הרי שבאגרו"מ היה צריך להכריע להלכה למעשה בודאי או מספק.

יש באחרונים מי שסובר שחג השבועות תלוי בספירה האישית של האדם?




עיק

יש להבדיל, כפי שכתבתי לעיל לגבי הרב פיינשטיין, בין סברות תלמודיות שאינן מוכרעות לחלוטין וממילא אינן מכריחות, וכבר נכתב בזה מקדמונינו, לבין סברות שאתה רואה בהן את הגיונו של המחבר מכריחן.

אברך שלמד כמה שנים, ולא יוכל לפתוח סוגיא ולבררה באופן מינימלי עד להלכה, הוא בבעיה חמורה. כ"ש אדם גדול. ואין לזה שייכות לשאלות שכבר נשאלו ונפתרו ע"י המ"ב.
 
(תוספת הבהרה: אין כוונתי שכל אברך יכול להיות פוסק. ממש כשם שלא כל אברך ראוי להיות ראש ישיבה, אלא כוונתי לרמה המקבילה ללימוד סוגיא תלמודית עם מפרשיה. וכנ"ל לגבי אדם גדול יותר.)



באבא

מה מאד יש להצר על הרעיון ליצור מחלוקת בין ספרדים לאשכנזים. מדובר בתפיסת נקודות מסוימות והרחבתן לכלל שתי תורות. ממש כמו ב'היתר מכירה'. והסתירות רבות הן ואכן אין כאן מקום לפורטן.

תוקן על ידי מנהשורה ב- 19/07/2009 23:09:18

באבא,

דומני ששיטת האיסוף לא לצורך פסיקה דווקא אלא לשום הרחבת הידע החלה עם הכנה"ג דרך החיד"א ( ומעתיקי דבריו במגרב) מהר"ח פלאגי(בחלקו) הגרי"ח מבבל ( חלקית למרות מה שכתב בהקדמת שו"ת ר"פ ) עד השד"ח והיבי"א. כלומר, מה שחל ככלי לסייע לפסיקה העיונית ברבות הזמן הפך לפסיקה עצמה.

מלבד אותם בודדים ( והמעתיקים דבריהם לשליש ולרביע) לא תמצא לאף אחד מגדולי ישראל הספרדים בכל הדורות שספרו נכתב כשיטת הילקוט יוסף. ואף אוספי הפסקים מבין הקדמונים, טרחו כולם להתעמק בהם מדוע בחרו בדעה זו ולא אחרת להביא. כלומר, שלא היתה כאן מלאכת איסוף גרידא אלא מלאכת בורר מחושבת.

אני לא בא לכפות דעתי עליך, ושמח שאתה בשיטתך, אבל דומני שכל מי שיעיין בספרי גדולי הספרדים שבכל הדורות לא ימצא שיטת פסיקה והכרעה בדרך האיסוף לכשלעצמו ( ושיטת הב"י שאני כי הוא נטה אחר הרי"ף והרמב"ם מפני היותם מאורם של הספרדים וכל ארצות האיסלם ). תוכל לבדוק אם המשנה למלך דומה יותר לגרעק"א או לילקוט יוסף. תוכל להבחין אם שו"ת מהרלב"ח דומה יותר לקצוה"ח או ליביע אומר. וכן הלאה וכן הלאה. ( ויש גם דעת הרמב"ם בתשובותיו לגבי ריבוי הספרים , ודברי הרמב"ן בעניין, ודברי מהרשד"ם וכו'. אבל אין צורך לכולם כדי להבהיר את הפשוט ומובן בשכל כל אדם, שאין ריבוי המקורות מכריע דבר  לאמת, אלא חוזק העיון וההכרח שבטענה )

לגבי הכללים, כתבת דברים שגויים. כאילו היתה הסכמה נרחבת אצל כל הספרדים לגביהם. וזה ודאי טעות לכל מי שמתמצא ולו מעט בספרי הכללים של הספרדים. שיש שהם חולקים מן הקצה אל הקצה אף בשאלות יסודיות.

על תעתועם של הכללים:
אכתוב לך משהו מהזכרון ואני מתנצל אם טעיתי ,בטובך אנא תקנני.

ישנו כלל: קיבלנו הוראות מרן ( השו"ע) אף אם אלף פוסקים יחלקו עליו.

ישנו עוד כלל: עבדינן ספק ספיקא.

ישנו עוד כלל: עבדינן ספק ספיקא אף בדיעה שלא הובאה בב"י.

ישנו עוד כלל: עבדינן ספק ספיקא לכתחילה.

ישנו עוד כלל: עבדינן ספק ספיקא אף נגד דעת מרן השו"ע.

כעת דוגמא: נניח שמרן השו"ע פוסק שאין לענות אמן בין גאולה לתפילה אפילו בשבת.( צריך לבדוק אם אכן זו דעתו בב"י או בשו"ע ואין לי ספר לפניי)
אך:
יש הסבורים שמותר לענות אמן  בין גאולה לתפילה ולא חשיב הפסק.
 וכן:
יש הסבורים שאין דין סמיכות גאולה לתפילה בשבת ( ע"פ הירושלמי דומני)

מכאן, יש לנו ספק ספיקא נגד דעת מרן אף לכתחילה. שמא הלכה שמותר לענות אמן. ואף אם תמצא לומר שאסור, שמא הלכה כדעת האומרים שבשבת אין דין סמיכות גאולה לתפילה.וזהו ספק ספיקא לכתחילה נגד דעת מרן. ולפיכך תהא ההלכה שמותר לענות אמן בין גאולה לתפילה בשבת היפך פסק מרן ואף לכתחילה. כעת, מה נותר מהכלל המפורסם ש"קיבלנו הוראות מרן ואפילו אלף פוסקים חולקים עליו"? נעלם כלא היה...

די לראות שכמעט בכל סעיף וסעיף בשו"ע נוכל למצוא דיעות רבות ומגוונות, עד שבריבוי הכללים על גבי הדעות - דוגמת הנ"ל - נוכל לעקור אחת לאחת הוראות השו"ע אם נצרף טלאי הכללים זה על גבי זה.

( ועוד לא הזכרנו הכלל שבמנהגי התפילה נוטים אחר רבינו האר"י וכו'...)

מנהשורה. בענין דכה דכא היו תמיד כאלו שכתבו כך וכאלו שכתבו כך. ובדורם הגר"א הכריעה והגר"ז סבר דכא. אבל ויהיו כמדומה שאין בשום ס"ת חוץ מהתימנים והכרעת הרמ"ה [א' מגדולי הראשונים שהיו לפניו ס"ת רבים וקדומים] וכן המנחת שי ודאי מכריעה.
אתנחתא. לא אמרתי שכל סברא שכתבו לתרץ רמב"ם בהכרח אפשר לפסוק על פיה הלכה, אך צורת הלימוד והניתוח מביאה לתוצאות נכונות בהרבה מליקוט בעלמא כשחסר היכולת לדמות מילתא למילתא ואפילו לנתח את השאלה על כל צדדיה, דוגמא לדבר הבאתי את השאלה הפשוטה הנ"ל על בשר נבלה שנפל לקדירה ספק שישים שבטוחני  שהרב המחבר ילקוט יוסף וכנראה גם אביו לא היו יכולים לענות על השאלה כדין על כל צדדיה.
לענין כללי הילקוט יש להעיר וזה העיקר כי עצם העמדת מרן הב"י כפוסק מוחלט ואבסלוטי שגם אם האחרונים חולקים עליו בראיות מכריעות הלכה כמותו, זה עיוות של צורת הפסיקה מאז ומעולם בין אצל האשכנזים בין אצל הספרדים.
.

מה השאלה על בשר נבילה?

שאלה פשוטה מאד. נפל לתוך סיר של בשר חתיכת בשר נבלה שנקנה עבור הכלב, ואין ידוע אם יש בקדירה שישים כנגד האיסור, מה דינו?

אליהוא קדישא
אולי לא תדבר שטויות
קראת פעם תשובה ביביע אומר מתחילתה ועד סופה?
אתה באמת חושב שאדם שלמד למשל את הנתיבות או את הבית מאיר מראשם לסופם ויודע את תוכנם לא יכול לחשוב על הסברות הגאוניות שמדקלמים בישיבות?
מאידך גיסא אתה יודע כמה סברות עקומות בתכלית מתהלכות בישיבות, סברות שאילולא העטיפה בסגנון הישיבתי היו מוגדרות כ'הונגריות' למהדרין?

אולי תענה בכנות האם לדעתך הבית יוסף שלא זכה ללמוד בישיבה ליטאית יכול היה לפסוק הלכה כדבעי?

והתשובה?

זו לא תשובה. זו מערכה. הסיפור היה עם רב שהלעיז לגר"ח על שיטת לימודו, והגר"ח שאלו שאלה זו.

ממ"ש אוהב לספר את הסיפור הזה, אם מצוי תח"י חוברותיו קחנו משם.

חוברת מסוימת?

איני זוכר איזו. משהו שקשור לחיזוק לימוד התורה (-: