עין יצחק - כללי הש"ס והפוסקים להר"י יוסף

מפני הכבוד לא אנקוט בשמות ואך זאת אומר כי אצל כמה מחשובי המכונים פוסקי הדור לא מצינו עמקות יתירה על ספרי יביע אומר וד"ל

כשראיתי לראשונה את הסיפור בספר הרב מבריסק הופתעתי לגמרי
כל מי שיעיין שם יראה שמדובר ב'יורה-דעהדיקע' סברות פשוטות שכל מי שלמד יורה דעה עם נושאי כלים יוכל להעלות אותן. קל וחומר בן בנו של קל וחומר גדולי גאוני פולין וגליציה שאך למותר להאריך בגדלותם עשרת מונים על כל הני טפשאי המזלזלים בכבודם מחמת שלא זכו להסתופף בצילו של ר' נחום... 
אם אותו רב לא ידע להעלות את החילוקים הללו אין בזה כדי ללמד מאומה על מי שלא למד בשיטה הבריסקאית אלא כדי ללמד על מי שלא למד יורה דעה שלא יפסוק הלכות.
ולמעשה נראה שהסיפור מלמד יותר על רמת האמינות של אגדות בית בריסק מאשר על אותו רב פולני שלא נודע שמו.

 

יוסף שלום

במחכ"ת, דבריך תמוהים טובא. ראיתי היום את הסיפור (תודה לאליהוא ולמשל"ת) ומדובר שם על אבחנה ותפיסה. חלק מהדברים לא כתובים בס' יורה דעה ובסופו של הסיפור ישנו חילוק. לא מסובך, אבל בהחלט עם צורך לחשיבה מעבר לספרי פוסקים וכללים.

הרב 'יביע אומר' ושא"ס, יודע היטב את כל הנאמר שם, גם אם לא כתוב ביו"ד. אבל במענה לשאלה, ספק גדול אם יצליח לתפוס את הבעיה ולהרכיב את הדברים הסופיים.

אבל כיון שלאחר קריאת הסיפור, אין מקום לויכוח האם אפשר 'לעלות' על כך לבד או לאו,

רק זאת אבקשך: מראי מקומות בשו"ע יו"ד לגבי דם נבילה וטריפה.

לא כתבתי שהדברים מפורשים בפרי מגדים וחות דעת
כתבתי שאדם שלמד יורה דעה עם הנושא כלים ורכש לעצמו ידיעה ביסודי הדברים יכול לחשוב מעצמו על החילוקים הפשוטים הללו
[גם לא התכוונתי להתרברב ח"ו שאני הקטן הייתי עומד מעצמי עליהם, התכוונתי רק לומר שאם אכן אותו רב היה מחשובי הרבנים בפולין [שאם לא כן מאי רבותא בהא] ודאי היה עומד מדעתו על החילוקים הללו, וכל המעיין בספרי גאוני פולין וגליציא יראה שבגאונותם הכבירה ירדו לעיין ולחלק בדברים עמוקים הרבה מאלו.
גם ביחס להרב יביע אומר אני חוזר ואומר כי אדם שלמד כמה וכמה מספריהם העמוקים של רבותינו האחרונים אדירי העיון ויודע את תוכנם כנראה מספריו לא יתכן שמוחו אטום וכל ידיעותיו כדקלום בעלמא והדברים פשוטים. 

במאמר המוסגר: הסיפורים הבריסקאיים האוויליים אינם מוסיפים לכבוד הגר"ח מאומה, וכבר שמעתי מחכם אחד שהוכיח מזה שאין לדון את גאוני הדורות על פי המצוי בידינו מתורתם, הגע עצמך אילו חלילה היה כ"י ספר חידושי רבנו חיים הלוי אובד [והרי לא רחוק היה הדבר אילו היתה הדפסתו מתעכבת בעוד כמה שנים], לא היו בידינו אלא קומץ סיפורים מוזרים, בתוספת כמה שנינויות תורניות שלא היה בהן כדי ללמד על גאונות הגר"ח אפילו לא כטיפה מן הים, ואיך היתה דמותו מצטיירת בעינינו?! 

מענין לציין עוד שאותם מרבני ספרד בני ימינו שתוקפים את ספרי יביע אומר כמו רי"י סופר ור"י הלל
לוקים במכת ה'כללים' הללו עשרת מונים, כשמאידך גיסא נעדרת מספריהם הבקיאות המופלאה בתוכן הדברים שיש למצוא ביביע אומר וד"ל
בפרט הרי"ח שלא זו בלבד שהוא מפלפל בכללים אלו כאילו היו הלכה למשה מסיני, אלא הוא בונה עליהם גג על גבי גג וכלל על גבי כלל.
כמו למשל בספרו על ברכה לבטלה שכדי להוכיח שרוב הפוסקים סוברים שהוא מדאורייתא [או אולי להיפך, תלוי מה כתוב ביביע אומר...] הוא עובד בערך כך, מתחילה הוא מוכיח שראשון פלוני סבור כדעה זו, לאחר מכן הוא עובר להוכיח באותות ובמופתים את נכונות הכלל שאם אותו ראשון סבור כך גם תלמידו פלוני סבור כך, ושוב הוא עובר להוכיח את הכלל שאם שניהם סוברים כך גם ראשון פלוני סבור כך, וכן על זו הדרך והעיר. 
בזכרוני שראיתי מאמר שלו על איסור מלאכה בחול המועד, ותורף המאמר כולו, הוכחות שיש מהראשונים שסברו שהוא מדאורייתא, ושוב הוכחות לכלל שאם יש מחלוקת בדין מסויים אם הוא דאורייתא או דרבנן יש לדונו כדאורייתא, ושוב הוכחות לכלל שיש לפסוק שספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא, ושוב נמצא שאיסור מלאכה בחול המועד מדאורייתא...
הרצון שלו לעגן כל דבר בספרי הפוסקים מגיע לידי גיחוך באחד ממאמריו בו הוא מציין שאין להקשות על חכם מספר שלא נדפס בימיו !!! שהרי מצינו בכך וכך ספרים שכתבו כן
ר"י הלל עסוק יותר בהוכחת הכללים הנוגעים למעמד הקבלה מול הנגלה [ומובן מאליו שהוא מגיע למסקנה שיש להעדיף תמיד את הקבלה]
 מעציב לראות מי הם המתיימרים להציב תחליף להרב יביע אומר
[למען האיזון אציין כי שמעתי מכמה וכמה על מידותיו הנפלאות ושפלות רוחו של הרי"ח כפי שיכול המתבונן לראות גם בספריו]

[ה"בטוחני" של אליהוא, כביכול ר"ע יוסף לא יוכל לענות כראוי על השאלה המתוארת מעשה-גננת בפי רממ"ש לקהל פתאיו, מעוררת את הספק שמא הוא מאותה קבוצת-נערים המגבשת דעתה על כל באי עולם באמצעות שבבי מידע סלקטיביים המועברים אליו על ידי מטיפיו, שרממ"ש הוא מהבולטים שבהם בגסותו ובצרות אפקיו.

ר"ע יוסף מתייחד בהקפת שאלה על כל צדדיה, ותשובותיו בשאלות עגונה תוכחנה. אף תשובתו הענקית על היתר המכירה, עם שאפשר להתוכח על כל מסקנא בה, מכל מקום היא דוגמא מובהקת לבירור שאינו משאיר פינה.

ברור שמשאו ומתנו של ר"ע יוסף בהלכה מוקדש ברובו לבחינת העולה ממערכת כללי הפסק שהוא בנה ובונה לעצמו. אך ברור עם זאת גם שפוסק לאלפים כמותו, אשר רוב השאלות הבאות לפתחו נובעות מהמציאות המשתנה, מוכרח לעסוק גם בדימוי וריחוק מילתא למילתא. אלא שבמסגרת הזו בדרך כלל דבריו קצרים ומוחלטים, והוא ממהר לפנות אל בחינת ההלכה למעשה על ידי הכללים.
 
כל תשובה שתלקח לדוגמא ביביע אומר תוכיח זאת. תחילה הוא מציג את יסודות שאלה, לאחר מכן בקצרה הוא מביע את דעתו בסברא, מהי המקבילה בספרות ההלכה לשאלה שלפניו, ומיד הוא פונה להכרעה - שם הוא מאריך מאוד על פי כלליו.

מי שקצת מכיר את עולמם של ידענים, כל שכן בקי נורא כמותו, מבין עד כמה בלתי ניתן להיות מחדש גדול בסברא כשכל סברא שתעלה בדעתך, כל ראיה מפולפלת או דיוק בלשון הראשונים, תאלץ לסיים בסוף: "שוב ראיתי שכן כתב..." על עשרים ספרים שקדמוך (והמבין לעולמו של ידען, סולח גם לנטייה הכפייתית לציין על כל דעה חבילין-חבילין של ספרים, ומבין את הצורך לשפוך החוצה את המאגרים האצורים בראשו, ואינו מזלזל בסגנון עמארצי על ה"חמור נושא ספרים").

לא פעם אחרי שיעור של ר"ש דויטש שעסק רובו ככולו בהיכי-תימצ'ס ובשיטות הפוסקים, נגשו אליו תלמידים והעלו סברות לכאן ולכאן. מורגל היה בפיו להגיב: "נו, נו, את הסברא הזו כתבו 300 אחרונים, ו-300 אחרים כתבו הפוך...".]