עין יצחק - כללי הש"ס והפוסקים להר"י יוסף

מה שם ספרו של בניהו על הבית יוסף?

פָסק

והוא פסק הלכה מזוקק בעיון תוניסאי[1] מאת הגאון רִיבִּי אידי אמי"ן סוט"ה

שאלה: בא לפני תלמיד חכם ישיש כמוהר"ר חליל אנואר והוא מותיקי בית מדרשינו ומלומדי עין יעקב בעיון נמרץ עם שמירות וקשורים ונעיצות [הגה, שמירה הוא לפרש ממה נשמר רש"י בכתבו זה וקשור הוא למה הקשו התוס' קושיא זו דיקא אחר תי' הקודם ואיך תלוי הענין זה בזה וכן הוא נעיצת תחלתו בסופו] ומניח תפילה של רש"י הקדוש ושל רבינו תם ושל שמושא רבא אלא שפעם אחת אירע לו שישב כנגדו אדם אחד שלא קבל הוראות מרן וניתז צנורא של רוקא על התפלין מפיו של אותו אדם ונפשו בשאלתו מה יעשה באלו התפלין כי אינו רוצה להניחם עכשיו ואומר ששמע ממהר"י ג'רבא שראה בסוף ספר שו"ת סלאח שבאתי שיוכל לטבול התפילין במקוה ובזה נטהרין מכל חטא ועוון ואז אין עליו קפידא, אלא שמה יעשה וכתוב בספרו של האי סבא קדישא דמשפטים לא מת מר ניהו ריבּי עזאם עזאם שכתב בהדיא שנכון לכל ירא שמים שיעטוף הס"ת שלא יזיעו בו ולא ירטיבוהו והמחמיר תבא עליו ברכה וא"כ ודאי שאין נכון לכתחלה לטבול התפלין במקוה או שמא חשיב כי האי גונא כדיעבד כמו שמצינו בכמה מקומות שטומאה חשיבא כדיעבד, ואף שיש לחלק דטומאה בלועה אינה מטמאה והאי רוקא בלוע הוא בתפלין אדרבה מפני שבלוע הרוק הוא עצמו יוכל לפסול התפלין בטומאתו שרוק מחמיץ יותר ממים כמבואר בשו"ת ויזורר שמשון ומר ס"ת גבן והיה מרא דארעא דישראל כמו שכתב עליו מהר"ר ריבי יאושע יאודא "גדול האחרונים" ובשו"ת ויתאפק המן כתב עליו "הוא אחד ואין שני משמשון עד שמשון לא קם כשמשון" א"כ יטבילו דוקא לטהר רוק המאוס משם, ושאלתיו לריבי חליל יחי' ס"ט למה לא יתן התפלין לבדיקה אחרי זה והשיב כי אינו רוצה להתבטל מתפלין דשמושא רבא אפילו יום אחד ועוד שאין לו מעות לזה ואם אין בו צורך ופטור מן הדבר אינו רוצה ליקרא הדיוט, והנה יש לדון טובא בהא שמעתתא, חדא שהתפלין יש להם חזקת כשרות גמורה כמבואר בגמרא בכמה מקומות שאין צריך לבדוק אלא פעם אחת על ז' שנים וודאי לא ימלט שיהיה בהם רטיבות בכל השנים האלו וראיה מחטים שהמתינו שבע שנים בתיק ובארון וכי יעשו מהם מצות הלא ודאי לחמץ גמור יחשבו שבאו בהם המים וחמצום וכמבואר כל זה בספר ויקצוף נעמן, הכי נמי ודאי באו באם המים ואעפ"כ כשרות, וכן כתוב בהדיא בירחון "אורות רבין" משם כמה רבנים חשובים וע"ש, וקימא לן בכמה דוכתי דחזקת כשרות גמורה לא מריעינן בשום ענין ואפילו במקום ספק ספיקא כפול וחצי מתהפך, כמו שכתוב בכמה דוכתי וכן רשמתי זה כבר בגליון אנציקלופדיה שלי, וכי תימא שיש לחלק בין מעט מים למים הרבה [כדמשמע בספר "משנה ברורה" ובספר "חזון איש" להגאון רא"י קרליץ מבני ברק ז"ל] אין זו סברא, חדא שאין לדחות הלכה בסברת הכרס גרידא ועוד דלא מצינו לשום פוסק מחכמי תוניס שיחלק כן ואנחנו קבלנו הוראותיהם בין לקולא בין לחומרא גם במקום שחזרו בהם ואפילו סותרים דברי עצמם קל וחומר כאן שדבריהם ברורים ומבוארים, וכן משמע בכמה דוכתי בש"ס שאין לחלק בין מים מעט למים הרבה חדא דאינו סברא שהרי אם מים הרבה פוסלים הרבה א"כ מים מעט יפסלו מעט ולענין פסול אין הפרש בין הרבה למעט כמבואר בשו"ת "ויאסור אחאב את מרכבתו" כרך יח' סוף סימן אלף תתק' [תא חזי גדולתי' דמרן המחבר מאחאב עד אחאב כו' וכן כתב עליו בנו בהקדמתו "אלו יהיו כל רבני מזרח ומערב קולמוסים לא יוכלו לספור ולמנות מספר תשובותיו כחול הים ודומה בזה למדת ראב"י שהיה אוצר בלום כמבואר בגטין סו ועי"ש ובלחם אבירים ודוק] ובב"ק ז מה לי פורתא מה לי טובא וכן מדמינן בכמה דוכתי הלכות נטילת ידים לטבילה במקוה כמו לחציצה וכדו' ואע"פ דמקוה הוא מים הרבה ונטילת ידים הוא מים מעט, ולענין הלכה ותצ"א דינ"א לחזו"ת בבנו"ת האר"ש מותר לכתחלה לטבול התפלין במקוה ואין צריך בדיקה אחריו, מיהו יראה לטבול ביד שמאל דוקא שמראה בזה שקשה עליו טבילתם וקשה עליו שהיו טמאין, ואם יבנה בית המקדש במהרה בימינו עד שיבא התשובה לידו א"צ לטבול ביד שמאל כי בקצש"ע כ' הטעם לחליצתם בשמאל שקשה עלינו שאיננו יכולים ליזהר בהם כל היום משמע שלעת"ל כשיתוקן כל הפגמים יוכלו לחלוץ בימין לכן יראה כמ"ש, וידעתי שיש מלעיזים על דברינו באמרם האחד ישפוט שפוט והוא מבני ספרד, באמרם אין לבני ספרד "כח הפסק", ואני אומר אל תחוש למנינכם שכל החדושים כולם מקורם בבני ספרד, וכל התנועות החדשות כבר מקורם טהור מבני ספרד, הנה משל עמי מתנועת החסידות אשר שמה משען לה ענין השמחה וההתלהבות מקורם הערה כבר בספר הכוזרי לריבי יהודה הלוי הספרדי ז"ל ועוד ועוד, צא ולמד ממרן מלכא שליט"א שבזכות פעולותיו העצומות יכול כל בעל בית אם הוא ספרדי להתיר עגונה בשופי והכל על פי כללי ההוראה הצחים והמדוקדקים, ואדרבה האשכנזים הם אלו שאין להם כח פסק כלל וכמו שראיתי רב אשכנזי אחד וכו' ואין לפרש בזה כי יפה השתיקה ואין דרכנו לדבר בגנות, אלא שיש לעורר על דברי ממקום אחר כיון דאנן סמכי' בזה אחזקה וחזקה היא מטעם רוב כמבואר בטוב בספר "ילקוט קלגב" ריצ'רץ' 2 קלמר ב יעוש"ה, ואם כן אין ללכת אחר הרוב לכתחלה שהרי אין מבטלין אסור ברוב לכתחלה והרי כאלו בטלנו כאן הפסול העלול ברוב כשרים לכתחלה, ונראה בעז"ה שהאיר עיני שהרי מפורש בגמרא ובתלמוד מסכתין עבודת אלילים שיוכל הישראל לבטל עבודה זרה על ידי רקיקה וכדו' הביאוהו התוספת בקמא ובבתרא צד עט והיאך יוכל לבטל אסור לכתחלה שהרי בזה מבטל הע"ז, ונראה בהקדם עוד קושיא עצומה והיא שאיך יוכלו לבטל ולהתיר אסור הלא עצם זה שיכול לבטל האסור הוא אופן שיש לו היתר בבטול זה ואם כן דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל (עי' במסכת ביצה ומסכת שבת ושחיטת חולין ועוד ועי' למרן בכמה מקומות ועי' להאחרונים רבני ספרד האריכו בפרט זה) ואיך מבטלין אותו כשיש אופן היתר, שמא תאמר אם נחליט שאין מבטלין אם כן אין אופן היתר יש לומר זה אינו שכל דבר שאם יחול לא יוכל לחול ואם לא יחול יוכל לחול אינו חל כמבואר בטוב בספר שערי ישר (שקאפ), ועוד דמכל מקום אין מבטלין אסור לכתחלה הלכה פסוקה היא ואין לשנות הלכה פסוקה בכל הפוסקים בשום ענין? ועל כרחינו שיש לחלק חלוק דק ולומר שבטול ברוב אינו ענין שבדיעבד אלא לכתחלה הוא ועל כן לא אמרינן עד שיאכלנו בהיתר יאכלנו באסור כסברת הרש"י אלא נאמר מותר לכתחלה לבטל ברוב חוץ מהיכן שאמרו שאי אפשר ואין לדמות במילי דרבנן דבלאו הכי כולה ענינא הוא דרבנן ועוד דודאי יש כאן תרי דרבנן כיון שטובלו ביד שמאל והוא שנוי שודאי דרך לטבול ביד ימין על כן יעשה כדברינו ואין לחוש.

וכן ראיתי להרב הישב"ן זו"ל שכתב להדיא, ולמה נקרא שמו כך? שהיה מיישב כל כללי הש"ס זה בזה וכוללם יחד, פה מפיק מרגליות וטוחנן זב"ז ובולען בחזרה.

ובענין זה אספר מעשה קטון השייך לכאן פעם אחת נסעתי ברכבת ובא אלי יהודי ונשק רגלי ואמר רבי אידי רבי אידי והיה לי בזה כבוד גדול, אך אני לעומתו אומר: אינני רבי אינני רבי ולא יראתי כלל מכל אותם האנשים ונשים וטף שהיו שם ולא נתביישתי מהם אפילו היתה שמה נערה אחת שהכרתיה דבת מחוזא דידן היא, וסבר אותו האיש שאנכי עניו גדול מאד, ואנכי לא רציתי להחזיק טובה לעצמי שיחשבו עלי מה שאין בי וכמנהג כל חכמי תוניס היקרים מאז לא בושתי ואמרתי אל תחשדני שאני עניו וכוונתי שאינני רבי כי ריבי אנכי ולא רבי ואין דבר הנקרא רבי כלל בעולם כמו שביארתי בכת"י גליון שלי.

וכן הוא לענין הירק הנקרא "קולורבי" דפשוט שצ"ל קולוריבי בי' ובחירק, ולא יפה עושים המוכרים הישמעאלים שאומרים "קולורבי" ודומה לדובר שקרים לא יכון וכו', ומ"מ בדיעבד אם אכלו אחרי שקראו "קולורבי" יברך ברכה אחרונה, דהלא סב"ל נגד מרן עבדי', אלא שראוי להזהיר ע"ז מאד. [וכן יש להוכיח בפשיטות תוניסאית יתירה, דהלא כן אנו קוראים "ריטב"א" בחיריק חרוקה, דהיינו ריבי וכו', ואין לומר דלאו דוקא הוא, דהלא בכל שאר החכמים אנו שונים רשב"א רמב"ם רמב"ן בפתח מפותח, ועל כרחינון דבדוקא הקפידו רבנן תוניסאי קמאי לקרותו "ריטב"א", להורות שהוא ריבי גדול, מורינו וריבינו, והמדקדקים יכתבו ע"כ רייטב"א בשני יודים המיודדים, דכלל גדול בדקדוק הוא, כמו ששמעתי מאשתי הריבינית אמי"ן שהיא מורה לדקדוק ומדקדקת בחסד תוניסאי כנודע].