לך דומיה תהילה (פילוסופיה)

ר מימוני

הרציונליזם הדוגמטי שלך מעורר אצלי תמיהה רבה ביחס אליך.
כיצד אדם הנטוע היטב בקרקע החשיבה המודרנית (ואולי גם הפוסט מודרנית), מתימר לטעון שכל תיאוריה שאיננה בעלת מתודיקה מדעית- פורמלית
קלאסית ,איננה יכולה להוות תיאוריה לגיטימית כדי להסביר ,או לפחות כדי להבהיר במשהו את העולם שסביבינו.
האם אתה באמת כל כך מאמין בתבונה האנושית שהיא אכן יכולה לחשוף את כל הצפונות ?
האם אין התבונה האנושית העלתה חרס בידיה , בכל מה שקשור במטפיסיקה ?
והרי ככל שהלכה והתפתחה התרבות האנושית , ויחד עמה הפילוסופיה , התחוור לו לאדם על אפס יכולתו לעבור את תחומו ,ולהשיג את העולם שמעבר לניסיון אל מעבר לחושים.

עולם המחשבה של היום רווי דימויים והקבלות , שנועדו לחשוף רבדים נוספים ועמוקים יותר של הבנה מעבר לרמה החיצונית פורמלית.
מושג " הקומפלמנטריות" שכה רווח היום בכל הדיספלינות השונות, החל ממכניקת הקוונטים עבור דרך הרפואה ועד הפסיכולוגיה, נותנים ביטוי מהימן לדלותה של התבונה "השמרנית" להקיף את כל האספקטים השונים של האוביקט הנחקר.

העליתם נושאים רבים ושאלות רבות. אשתדל לענות על אחת. השאר, בעז"ה בעתיד, כשירווח הזמן.

האסופי

אני מוכן להודות שאני דוגמטי, אם פירושו של דבר שאני נעול על מה שנראה לי נכון - אם כי אני מוכן גם לשמוע דברים חדשים. ונדמה לי שאנו אמורים לדון היכן שהוא על הקבלה.

הדוגמאות שהבאת למכביר מן הפיזיקה והפילוסופיה של המדע אינן הדגם שגורם לי להציג את העמדה שהצגתי - או להחליפה באחרת.

מה שמשכנע אותי בעמדתי זו, כי האל אינו ניתן לידיעה, ובוודאי לא בידיעה קבלית, הרי זה, כמו אצל הפילוסופים הבינימיים,

א. המקרא.
ב. הדיון הפילוסופי. כוונתי לדיון הבודק הנחות יסוד.

ואפרט.

א. המקרא מלמד אותנו שהאלקים שונה מכל דבר בעולמנו, שהוא אחד ויחיד, שאין בלתו, ואין מחשבותיו מחשבותינו.
האם, למרות שאנו שוללים ממנו גוף (יש כאלו שלא..., ראה מהספרים החיצוניים ועד מסתברא, אולי), עלינו לייחס לו תארים ומהויות שכליות ורגשיות?
הרי את הפסוק בנביא אנו יכולים תמיד לפרש מחדש.
ובכל זאת, זו נראית בעיני מה שהייתי קורא "השקפת המקרא".

ב. האם האלקים אינו מוגדר, עד כמה שהוא ניתן לאיפיון, כטרנצנדטי, כטרנצנדטי באופן מוחלט (אם מילה זו מוסיפה משהו).

אילו הייתי משתמש במונחים קנטיאניים - אלא שזמן רב לא עשיתי זאת, ואני עלול לטעות - הייתי יכול לומר שכל מה שידוע לי על האלקים לקוח מן הנסיון, אך איני יכול לומר עליו יותר מאשר מה שמתחייב באופן טרנצנדנטלי.

עד כאן מיגננה. מכאן ואילך - מתקפה.
פתח נא אשכול, והצדק בו את המערכת שהמקובלים לדורותיהם טוענים שהיא קיימת בין הבורא בבחינתו הנעלמת מכאן לבין העולם שלנו מכאן. הצדק מדוע צריך לקבוע שהיא כך ולא אחרת. הצדק מדוע לא להניח שזו התפתחות מאז קליטת הדגם הנאו פלטוניסטי ביהדות, מה בין זה לבין מיתוסים גנוסטיים. והצדק והצדק.
אני מחכה. באמת מחכה. תהיה לי נחת רוח רבה לגלות שאני טועה, ושיש ממש שנעלם מעיני בקבלה.
תוכל לזכות באיגרת של מיימוני שבה הוא מכה על חטא על שהוא אינו ממהר להאמין בה. שלא כמו של הרמב"ם, זו תהיה איגרת אמיתית.
אבל קודם כל צריך לעיין ולראות ולבדוק.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

אכן, "לך דומיה תהילה", והכוונה שאין לנו כל דרך לתאר אותו ית' בכלים שלנו, שהרי הוא נצחי ואין סוף, ואנו הרי יכולים להבין רק מה שבמגבלות שכלנו דהיינו אפילו בצורה המופשטת ביותר נאלץ להשתמש במה שאנחנו מסוגלים, כלומר בתלת מימד.

לכן אנו נאלצים להשתמש בדימויים, כלומר אם אנחנו מבינים או שהוכח לנו שהקב"ה משגיח ופועל בעולמנו, ושהוא בעל ענין במעשינו, עד כמה שניתן להבין זאת. הרי שניאלץ להשתמש בדימויים כמו "עיני ה'" ו"אזני ה'" וכדו', הדימויים אינם באים לתאר אותו כביכול. אלא לתת לנו איזושהי נקודת אחיזה. משהו שנוכל להסביר לעצמנו, ז"א שבעינינו הדימויים הינם דרך שלנו להתייחס אליו ולא חלילה תיאור שלו, דרך משל באמרינו "רחום" כוונתינו שניתן להתפלל אליו כי רצונו הוא שנפנה אליו ואז יקיים בקשתינו והיינו רחום, אך אין התיאור שלו אלא של דרך התפישה שלנו בו.

גם הקבלה (בעיקר בסגנון הרמחל"י) פונה בדיוק בצורה כזאת, כלומר כל המערכת של עולמות וצינורות והשפעות וכו' הינם משל למה שמכונה בתרגום אונקלוס "יקרא דה'", ואם נתעקש נוכל למצא גם מקבילות במו"נ. ובודאי ב"כוזרי".

הקבלה בסגנונה החיצוני אכן נראית כמו משהו בסגנון "עבודת האדמה הנבטית" ואכן היו מי שטעו בה. אך הרמח"ל ביאר את הכל כמשל בספר "דעת תבונות" ובספר "דרך ה'".

ונראה לי שתוכל להתחבר לזה יותר טוב מאשר לחיצוניות של ספר הזוהר.

שלך אשר.

רגע רגע
ר' מיימוני, אל תזרוק לי בנונשלנטיות הכרעות כאלה.
אני מבקש ראיות שזה דעת המקרא!

והרי שאלתו של האזרח ק נוקבת ויורדת עד התהום, ונוגעת לעצם האפשרות של מימושה של יהדות בעלת משמעות פוזיטיוית ומלאת תוכן, שיכולה אכן לתת לאדם משמעות אמיתית וברת השגה בכל חייו הרוחניים - דתיים.

אמירה מן הסוג שהשמיע אסא כשר ביחס למושג האלוהים , צריכה להיות נתפסת אך ורק מן הצד הפילוסופי- לוגי הטהור , ולא מן הצד הקיומי הדתי.
שהרי השאלה הנשאלת מכיוונו של האדם המאמין איננה מכוונת רק לידיעה לשם ידיעה טהורה.
המאמין מחפש ללמוד להבין וללכת לאורה של מערכת ערכים שתוכל להוביל אותו למימושם של חיים בעלי משמעות ברורה שאיננה לוטה בערפל.
כאשר ההסתכלות על כל סיפורי התורה היא כעל "מכשולים" פילוסופים( כיצד יתכן שהא-ל עושה כך או מרגיש אחרת והרי זו הגשמה),ולשם כך עושים אידיאליזציה של כל הכתוב (דברה תורה בלשון בני אדם וכו.. ), מרוקנים למעשה את כל האמירות בעלות המשמעות מכל תוכנם.
משום שבשימוש בשפה הזו דווקא , מנסה התורה להעביר לנו איזה מסר מסוים או ערך מסוים או איזשהי תחושה מסוימת החיונית לנו לא מן ההיבט הפלוסופי אלא מן ההיבט הקיומי העמוק של חיינו.

הרואה בכל העושר התיאורי והדימויי של התורה , רק ביטוי גס לקונסטרוקציות מופשטות של חשיבה מנוכרת , דומה כמי שלא נגה עליו אור האמונה הפנימית של התורה מימיו.

ההתנכרות למשמעות הפנימית של הדברים מותירה את האדם עם תורה דלה ומדולדלת , חפה מכל אמירה משמעותית על החיים ועל האדם והכיוון שאליו הוא הולך , ומניחה לו מקום להתגדר בו רק כ"טכנוקרט של ההלכה" .

נ.ב. מצטער על הנימה המסורתנית מדי של הדברים , אך היא נאמרת לא כמס שפתיים אפולוגטי לאמונה שצריך להצדיק, אלא כביטוי אותנטי לאמונתי ותפיסתי את היהדות.

אסופי,

איני סבור שגישת מימוני היא על סיפורי התורה כ"מכשולים" פילוסופים.

סיפורי התורה מוצגים לכל הקוראים באשר הם מגיל 6-120, ובמגוון רמות ידיעה. כל מוסר השכל המופק מהם, וכל משמעות מתכנם תלויה ברמת הלומד. התורה ממתינה בכל שלב חדש לחכמה שמתפתחת אצל תלמידיה. ה"מכשולים" כביכול עולים בפני מי שהחכים מספיק כדי לזהותם.

ניתן לחוות במקביל רבדים שונים של הסיפור- החל מהנאה מהסיפור עצמו כפשוטו, איך שהשם מדבר עם אברהם, או סולם יעקב, או כל מה שתבחר, ומצד נוסף להתעמק בסתירות לכאורה הנובעות מהפשט, אם וכאשר הגעת לראותן.

ולכן לא מצהירה התורה כי סיפור מסוים, או דיבור מסוים או "השם ניצב על הסולם" הם משל. בשביל רבים, שטרם הכירו אחרת, לעולם לא יהיה זה משל, וכנראה שטוב שכך*, ואחרים, לעולם לא יוכלו לראות דברים מסוימים כפשוטם ללא שיתעוררו לחקור עוד.

*(איני משוכנע לחלוטין ש"טוב שכך". שכן כנראה שצריך כל יהודי להכיר בשלב כלשהו שהשם אינו ניצב על סולם כפשוטו וכו')

אור בערפל (?!)

פשט התורה לדעתך הוא שקר ???

ואני אומר משה אמת ותורתו אמת ,
ה' אכן ניצב על הסולם , מובן שלא מדובר במה שיכנו המקובלים אינסוף (ומה שהפילוסופים מכנים בטעות ה') השם המפורש מתייחס אל מציאות העולם ,
כמקיים ומהווה את העולם (ורימזתי פה מעט יותר ממה שראוי לעשות במקום כזה ...) וככזה אם התורה אומרת שמציאות זו (שאת מהותה צריך ללמוד הרבה הרבה , ולמעשה להשיגה עד תום א"א ) "ניצבת על הסולם" הרי שהיא אמנם ניצבת על הסולם , זה שב"חיידער" מלמדים את הפשט ברמה מוגשמת זה בגלל שא"א אחרת (או בגלל שה"רבה" לא מבין הרבה יותר מזה ...) זה עדין לא אומר שזה הפשט של התורה ...
ועל כגון דא כבר אמרו רבותינו שהיה לך קודם למגמר , והדר למיסבר ...
יום נעים לכולכם .