לך דומיה תהילה (פילוסופיה)

דימו אותך ולא כפי ישך – מה אנו יודעים על הקב"ה

מפני מה האדם המאמין חש בחסימות רוחניות בדרכם של הראשונים? מפני מה המצוקה נותרת על כנה?

מפני מה לא ניתן להכחיש את העובדה כי על אף שהתרגלנו לקרוא כך את התורה – אין הדברים עולים יפה?

הרב קוק במכתבו ליצחק אייזיק הלוי (מחבר הספר "דורות ראשונים") פתח שני פתחים להבנת המצוקה הזו. ראשית, חלק מההנחות הפילוסופיות הנמצאות בדברי הראשונים אינן זהות להנחות הפילוסופיות שלנו. הרבה ממה שנחשב בימי הראשונים כ"שכל הפשוט" אינו מוכר עוד ככזה על ידינו. תלמוד תורה הוא מפגש של האדם הלומד עם התורה הנצחית, דרך המתווכים השונים – חכמינו - לאורך הדורות, וכשאנו משתנים בצורה משמעותית, המפגש עם התורה לובש פנים אחרות. עצם ההנחה שיש בשכלנו כדי לפענח את העניין האלוקי המופשט אינו קיים עוד בתפיסה השכלית שלנו. דוגמה נוספת: ראיות ריה"ל המבוססות על ההנחה שאין אב מנחיל שקר לבניו אינן מתקבלות עוד על ידינו כראיות חותכות. גם הדיון המצוי ברמח"ל בדבר מניעיו של הקב"ה לבריאת העולם – "דרך הטוב להיטיב" – אינו מתקבל עוד כתקף, בשל ההנחות הבלתי הכרחיות הטמונות בו. לא זו בלבד, אלא שגם הצורך להוציא את המקרא מפשוטו בדרך עקבית ושיטתית – הולך ונעשה קשה יותר.

שנית, אנו מחפשים תשובות לשאלות אחרות לגמרי. השאלות שאנו שואלים אינן רק כיצד מתיישבת התורה עם הפילוסופיה, אלא שאלות הנוגעות לקיום הדתי. דוגמה לדבר, כפי שנראה בהמשך, נמצאת בדיון על התפילה, שכמעט ואינו מצוי בדברי הראשונים, ואילו לדידנו הוא מהשאלות היסודיות ביותר באמונה. השאלות שאנו שואלים על מוסריות ההנהגה האלוקית, על מקומו של האדם מול ריבונו של עולם, על מהות התורה שבעל פה ככוח יצירה ולא ככוח ציות בלבד וכדו', הן שאלות שלא מוצאות את מקומן בתפישות עולם אלו. דור ודור והתמודדויותיו.