קראתי את השגותיו של הגרד"צ לספרו של הרב אליאך ולצערי עלי לומר שיש שם דברים מתמיהים טובא.
[גם לי יש טענות שונות ומשונות על ספרו של אליאך אבל טענותיו של הגרד"צ במחכ"ת ברובם הגדול אין בהם ממש].
אינני יודע אם הרב אליאך השיב להשגות הגרד"צ תשובה שאינה ברורה [למאן דהוא], או שלא השיב כלל,
מ"מ מה שברור הוא שלמרות כמה טענות נכונות יש בהשגות כמה וכמה דברים תמוהים ושאינם נכונים.
מה שברור עוד שהמכתב עבר עריכה זדונית חמורה [כנראה של ה"ה פקר טפ"י כלשונו של רד"ק].
ועתה נידון לגופם של דברים:
[אל המכתב הראשון לא התיחסתי כי רובי דבריו נכפלו בהמשך בפירוט].
א. הגר"א טעה או לא טעה?
[בענין זה אני מניח שהכותרת לא ניתנה ע"י הגרד"צ אלא ע"י העורך שרצה לתת את ההרגשה כביכול הגרד"צ סובר שהגר"א כן טעה, מה שכלל לא מבואר מתוכן הדברים].
לגוף הדברים] הגרד"צ מתלונן כי היה לאליאך להביא את דברי הרב מלאדי כאילו הגר"א הסתמך על עידי שקר בענין החסידים.
כמובן שזה תמוה ביותר, ספרו של אליאך אינו ספר אובייקטיבי על המלחמה בחסידות אלא ספר על רבינו הגר"א, ואמור לשקף את דעתו בענין החסידות ולא את דעת מתנגדיו.
זאת ועוד שהדברים מופרכים מיסודם כידוע, הגר"א כמובן לא הסתמך על עידי שקר, ידועים דברי הגר"א על אם ברור לך הדבר כאחותך, והגר"א לא היה חורץ דינם של יהודים רבים על סמך עדים מפוקפקים, הגר"א בירר את הדברים היטב אצל גדולי תורה שהיו במעזריטש וראו את הדברים בעיניהם, כמו הגאון רבי רפאל הכהן והרב דוואלפא ואחרים, ועל סמך זה פסק את פסקו.
לכן רוב המתענינים בימינו בפרשת הפולמוס [מזוית הראיה של הגר"א] מתענינים לדעת רק האם כל הטענות החמורות של הגר"א בכורזיו וחרמותיו שייכים גם לחסידים שבימינו או שהם תקנו מקצת מדרכיהם עקב הביקורת וכדו'. הא ותו לא.
בכלל כל עיקר טענת הרב מלאדי כביכול הגר"א הכריז בשנת תקל"ב על החסידים שדינם כמורידים ולא מעלין, הוא המצאה. הכרוזים והחרמות לפנינו ודבר זה לא נזכר כלל, זאת ועוד, מדוע לא שמענו על מי מתלמידי הגר"א ומעריציו שכ"כ חרדו לשמו שהלכו וקיימו את ציוויו לקיים בהם מורידין ולא מעלין. כמובן דזה לא היה ולא נברא. אינני יודע אם יצאו הדברים מפי הרב מלאדי, מה שברור הוא שאם כן יצא מפיו הרי שהוא זה שקיבל עדי שקר ולא הגר"א ח"ו.
סוף דבר אין כאן לא השמטה ולא סילוף, אלא מניעה מלהביא דברי ביזוי אשר לא כדת ואשר אין בהם ממש על רבן של ישראל.
ב. סיפור מורעל-
בענין זה לגמרי אינני מבין מה רוצה הגרד"צ. האם סיפור שהגר"א היה אמור להכנס לגיהנום על מאבקו בחסידות איננו בעל מסר מורעל??
מי עז פנים יותר, המנח"א שטוען שהגר"א היה אמור להכנס לגהנום? או אליאך שאומר שזה סיפור מורעל? [המרחק בין המנח"א להגר"א גדול אלפי מונים מהמרחק בין המנח"א להרב אליאך].
גם העובדה שהסיפור בעיקרו הוא נגד החסידים הקיצוניים, איננה משנה את המסר המשתמע ממנו.
ובכלל לא ידעתי מדוע חס הגרד"צ על כבודו של המנח"א ולא על כבודו של הרלוי"צ? כנראה שלזה כבר
לא האמין הגרד"צ שיצא מפיו, ומדוע מאמין שיצא מפי המנח"א.
כוונת הרב אליאך בסך הכל היא שלא יתכן לאמר שאל לנו להכנס למחלוקת זו ועדיף שלא לדבר בה, כל עוד שמהכיוון השני הדברים מוצגים בצורה מעוותת ומורעלת שכזאת, וכלל לא משנה בשם מי נאמרה, אם אכן נאמרה.
ג. בענין בעל ההפלאה, ראה במאמרו המקיף של הרב קמינצקי בירושתנו האחרון ותווכח שצדק הרב אליאך ולא הגרד"צ. ולענין החת"ס ראה בספרו של המבורגר שבכתובים.
ד. לשונו של אליאך "תנועת החסידות" וכו' כבר כתבתי ש'תנועה' איננה אלא לשון מעודנת של 'כת', והרי הכל מודים שנעשו החסידים אגודות אגודות, ואיסטניסטיותו של הגרד"צ בענין זה תמוהה למדי.
ה. בענין המכתב המיוחס לרעק"א. אף שכנראה צודק הגרד"צ וכנראה לא יצא מתחת ידו של הגרעק"א, מ"מ מה שכתב שכל אחד מבין זאת, הרי הגאון רמ"ג יפה העתיק את המכתב וכנראה לא הבין את הדבר הפשוט כ"כ שזה זיוף ושטויות, וממילא אין תלונה גם על הר' אליאך.
ו. ומש"כ שם שוילנסקי לא נטה לפקפק אלא החליט כו' קצת תימא שהרי כותרת המדור הוא אגרות המוטלות בספק ולא אגרות בדויות, וכנראה שלא היה כ"כ ברור לוילנסקי [אם זה משנה כ"כ מה חשב]. וודאי שאין כאן שקר כלשון הגרד"צ.
ז. מש"כ 'מסורות חסידיות'. הנה להגרד"צ ברור שאם בית רבי מספר על מכתב של האדמור המכונה 'האמצעי', הרי בהכרח שאכן יש כזה מכתב וא"כ אליאך מסלף שכותב מסורות חסידיות ולא עדות של האדמור, כמובן שאין שום הכרח להאמין לשמועות הספר בית רבי שכבר הוכיח הרב קמינצקי שנטה להאמין לשמועות בלתי מבוססות ויש בו טעויות לרוב, מלבד מה שהסתמך על ספרים קלוקלים ומזוייפים כמו מצרף העבודה וכו'.
ח. מאליהו עד אליהו אינו אלא מליצה בעלמא כמו ממשה עד משה.
ט. מש"כ הגרד"צ כאילו אליאך השמיט שהמכתב מדבר על הסכינים כי זה סותר את מש"כ שהגר"א לא התנגד לסכינים, זו קונספרציה תמוהה למדי שהרי אליאך מביא שברוב הכרוזים והחרמות מגדולי ישראל והקהילות כן אסרו את הסכינים למעט כרוזי ווילנא ומה זה סתירה אם הגרעק"א יאסור את הסכינים.
י. מש"כ אליאך שיש נידון הלכתי בענין הסכינים והביא הגרד"צ שמקורו במכתב הגר"א קצנלבוגן אב"ד בריסק, ואינו מובן מש"כ מקודם שאינו אלא מדמיונו של אליאך, וכנראה שרק אח"כ שם לב לדברים ומשנה לא זזה ממקומה. בכל אופן את דעת הרב מלאדי אין שום הכרח להביא בספר על הגר"א.
יא. הגרד"צ אינו מאמין שר' יואל חסיד ובנו של המגיד מפלאצק נשבעו, ועל בן המגיד הוא מתרץ שהיה לשלום בית. כנראה שהגרד"צ לא סבור שהצטרפות לחסידות חמורה כ"כ, אבל מה נעשה שדעת הגר"א ותלמידיו ורוב ככל גדולי דורו היתה לא כך, והם ראו חומרה גדולה במעשה שכזה, המחייב שבועה לא פחות משלום בית.
יב. אליאך טעה שהסתמך על וילנסקי שהשבועה היתה בפני בי"ד ובפני הגר"א. נכון. האם לכן יקרא שקרן?
יג. הזוטות הם באמת זוטות וכדרכו של הגרד"צ שמשכח זוטרי שקיל [ע"ע השגות על אוצר ישראל], ולואי כל הספרים בהסכמת הגר"ח קנייבסקי מסתפקים בטעויות כעין אלו].
יד. באות ט' משיג על בעל ספר הליקוטים, ובאות י' על החש"ש, ובאות ט"ו על הזכר יהוסף. מה ענין כל זה לכאן?
טו. במכתב היעב"ץ. הרי הוזכר שם הרוצים להקראות חסידים, ובכלל אינני מבין את נסיונות ההתחמקות החסידיות כביכול לא התכוונו גדולי הדורות (הנוב"י המרכבת המשנה היעב"ץ ואחרים) לתנועת החסידית מיסודם של תלמידיו הבע"ש. ולא מובן כלל אם הדברים תואמים אליהם הרי שגם הביקורת היא עליהם גם אם לא הכירום. [זולת אם נאמר שאם אך היו מכירים
באור שבעת הימים היו משנים את דעתם].
גם על שאר הזוטות יש מה להעיר, אבל די בזה להוכיח שכל מכתב זה תמוה ביותר או שעבר שיפוץ ע"י מאן דהוא.
