איש הספר הגאון הרב דוד צבי הילמן

ממתינים בקוצר רוח לאבן תיבון שיבא ויסביר לי ולמיימוני את דבריו הסתומים ומדרשי הפליאה של סאניטש.

תנאי בסיסי קודם להבנה - להפסיק להיות פוסטמה...

פוסטמה
חושבני שדברי מובנים, אולי לא תסכים אתם אבל כמדומני שהבהרתי דברי. באם משהו אינו מובן פרט אותו ואנסה לבארו. אכן לא גדלתי ולא למדתי באה"ק, ושפתי לה"ק היא ולא עברית, אבל עד כדי כך שיהא דומה עליך כערבית הגזמת. ועוד חושבני שמיימוני די הבין אותי. הרחמנות עליו היא, שאם יסכים לדברי יצטרך להודות שהקבלה היא לא ע"ז רח"ל, כי הקבלה מדברת בגילוים ולא בעצם.

איך הבנת כזה דבר?

פוסט'

הרשה/י לי להעיר הערה קטנה. הבוחר בניק שכזה משתמש במילה "רחובית" וממילא נראה כאילו הוא מחפש להציג את עצמו באופן שלילי. ומדוע לעשות זאת? יותר מכך, העלית טענות רציניות מאד, אבל הניק והניסוח עלולים להסתיר זאת. למעשה, יתכן, אם הבנתיך, שאני סבור בדומה לך. אבל צריך להסביר תמיד יותר באריכות. אנסה אם כן להסביר מה הבנתי ומה לא.

זו הערה כללית על תורת הקבלה ושיטת חבד והתניא בייחוד. אין זו הפעם הראשונה שאני כותב זאת. 

יש לנו אמונות וידיעות סותרות. אנו מאמינים ויודעים שיש ה' בעולם, שהוא בראנו, והוא אינו דומה לשום יש בעולם. אם זה כך, אז אי אפשר כמעט או בכלל לדבר עליו. אי אפשר לייחס לו את התכונות שאנו מייחסים לו, כמו איכפתיות, אהבת צדק, רחמים ועוד.

לשאלה יסודית זו הוצעו כמה תשובות שונות. אחת מהן (שאני דוגל בה) היא להשתדל להישאר עם המינימום של מה שברור וחייב להיות: כלומר, אנו נאלצים להחזיק בשני צדדים סותרים. מציאות האלקים, טובו ורחמיו ועומק משפטו לנוכח העובדה שקביעות כאלו לא יכולות עקרונית להיות בנות יישום לגביו.

דרך אחרת היא דרך הקבלה, וכאן כמובן המילה "קבלה" היא רחבה מדי, כי היא מקיפה תיאוריות שמוכרות לפי התיעוד שלהן מזה 800 שנה, ויש ביניהן סתירות ומחלוקות. אולם ניתן להצביע על דרך מסויימת שאותה מנסה סאניטש להביא לכאן, והוא מסכם אותה ברור ובתמציתיות.

היכן איני מסכים עמו? לא שאני חושב רק שהוא טועה בטענות שיש מציאות כזו או אחרת כפי שהוא מאמין. אני סבור שהוא טועה בכך שהוא מוצא תוכן בקביעות שלו, שהוא קורא חיבורים ושומע שיעורים, שלמעשה אינם אלא שעשוע מורכב מאד במילים, וסבור שיש למילים אלו תוכן, שהן מצביעות על מציאויות כלשהן ברמה כלשהי של ישות (בדרך כלל, של רמת מציאות שהיא נכבדה ונשגבת מזו שלנו).

בנידון דידן, לגבי השימוש שיכול היה ה' לעשות במשענת של אלישע, והאופן שבו אלישע ראה את הדברים, יש שתי אפשרויות יסוד. אפשר להסביר כמוני, שהמשענת היתה מיותרת, ואפשר להסביר כמו סאניטש, ואז אפשר לשלב את סיפור המשענת בתוך תיאוריה מורכבת ומרשימה מאד. כפי שאכן כתב סאניטש.

התיאוריה הזו כוללת פרקים רבים. הם נכתבים בשפה שהתפתחה בתוך המסורת היהודית, הקבלית והחסידית במאות השנים האחרונות. אפשר לנסות לתרגם את הרעיונות האלו לשפה מתחום קרוב אבל רחוק, כמו מונחים פילוסופיים. אבל עבור מי נתאמץ לעשות זאת? סאנטיש אינו זקוק לכך. לדעתי שלי, תירגום כזה יגלה כי חלק מן הדיון או רובו הוא, כפי שהאשמתי (בעקשנות? בבורות? בגסות?) שאין זה אלא משחק אינטלקטואלי מילולי שיוצר תחושות של חויה דתית ואינטלקטואלית אצל הקוראים. אבל אין מילים אלו מצביעות על משהו מעבר לכך.

אחד הפרקים שסאניטש הזכיר נוגע לשאלה מדוע צריך משענת. וכאן מצטט סאניטש עקרון שלדעתי אינו תלוי בשאר המסורת הקבלית. טענתו היא שה' ברא את העולם שיתנהל כך שעל מנת שיקרו דברים טובים, כמו החלמה, פרנסה ועוד, זה בנוי על החלטה אלקית ונתינה מעם האלקים, אבל זה תלוי גם בכך שבעולם יקרו קודם לכן דברים מסויימים שיהוו "הכשר לדבר". כפי שצריך לחרוש את הקרקע ולהשקות אותה כדי שזרעים ייקלטו. מבחינה מסויימת, זה רעיון תורני מובהק. "והיה אם תשמעו - ונתתי" (בכוונה דילגתי על מילים כדי לא להעתיק פסוק שלם).

כמובן, מה שכתב סאנטיש הוא יותר מאשר תוכן אותם פסוקים מקריאת שמע המוכרים לכולנו. יש כאן תיאוריות. תיאוריה לגבי הדרישות שה' מעמיד בפנינו ובפני העולם כדי לחלוק לנו מטובו (הטוב שיש לו לתת ולא טובו העצמי, לפי דעתי שלי כמובן). יש גם תיאוריה עמוקה עוד יותר, במובן זה שהיא אינה רק חושפת את הכללים הפחות מוכרים של קבלת טוב מן האלקים (=הורדת שפע) אלא גם מגלה סודות על האופנים שבהם ה' בחר לגלות את עצמו ועל המשלים שבהם אפשר וחייבים לצייר אותו. כמו השתלשלותן של ספירות, מערכות היחסים ביניהן, ועוד, כאשר ספירות אלו הן, אם הבנתי את סאנטיש, לא א-לוהים אבל אלוהות.

ולסאניטש

יש לי קושי גדול מאד להודות שדבר נכון אם יש עליו פרכות...

אני סבור שמקובלים מאמינים באמונות שגויות, אבל איני חושד בהם שהם עובדים ע"ז בכוונה.

העמדת את המחלוקת על בסיס של משפט אחד ומושג אחד, ועל זה רבה הערכתי אליך. השאלה היא מה טיב המציאות שהמילה "גילויים" מצביעה עליה. לפי מה שאני מבין, יתכן שמילה זו כפי שאתה משתמש בה היא יסוד של בעיות רבות בתפיסת האלקות. כמובן, דעתי שלי היא בודדה מאד מול המסורת שאתה מקבל ממנה.

***
אבראקדברא

הכלל שהציע סאניטש שצריך להכין השתדלות טבעית כדי לזכות אינו אומר שמי שיעשה את ההשתדלות מייד יזכה. יש עוד תנאים... כמו שמירת מצוות, תלמוד תורה, התועלת שתצמח מנתינת שפע לאדם פלוני לעצמו ולכלל סביבתו והבריאה בכלל, או להפך. לפיכך, הקושיה מדוע מי שנוהג כשיטת חבד אינו מתעשר אינה קושיה אלא אם כן נכפה על סאניטש לטעון מה שלא טען כלל.

מיימוני
מילים? חוי' אינטלקטואלית? בודאי אם אתה לא מקבל המושג של התגלות של הקב"ה אכן כך, אבל כמדומני שלדעת רבינו משה בן מיימון ע"י הבנה מתקשרים אל הקב"ה ונבואה היא חוי' אינטלקטואלית, לא כן? חוקרי ישראל כמדומני (ולא שלמדתי ספרי חקירה וספרי קבלה ג"כ לא למדתי, אלא שכך הבנתי מציטוטים פה ושם ותקן אותי אם אני טועה) אכן אינם מקבלים המושג של גילוי אלקות, הרי כבוד נברא הוא לא אלקות, גילוי של מלאך הוא ג"כ לא אלקות, וא"כ מיימוני לא בודד אתה. אבל מהי ההוכחה שלך שהקב"ה לא יכול להתגלות במובן שאני משתמש בו.

סאניטש

הפתעת אותי לטובה. אתה מבקש שאנמק דברי. בשמחה. הרי אם אני צודק, כדאי שאחרים ידעו. ואם אני טועה, יהיה מי שיתקנני.

קודם כל אבהיר על מה אנו מדברים. בפעם המי יודע כמה.

יש אלקים.

יש עולם עם בני אדם.

אנו יודעים על אלקים לא רק כאוסף מילים שמצביע על משהו שמעבר. אנו יכולים לעמוד איתו בקשר ברמה מסויימת.

השאלה היא: מהי.

(איני דן על הרמב"ם. לא ברי לי שאני מבין אותו. יש מחלוקת גדולה איך יש להבין את דבריו על השגה אינטלקטואלית של אלקים, וזה נושא לפעם אחרת. על כל פנים, איני רואה חובת אמונה בדבריו בענין זה).

מה טוענים המקובלים?

מה שהסברת, סאניטש, כל כך יפה. ראשית, ה' מתגלה לנו. שנית, ההתגלות הזו אינה רק תוכן של מסר שמועבר ממנו אלינו. ההתגלות היא הוא עצמו מבחינה מסויימת (ומבחינה אחרת לא).

ולא עוד, אלא שאפשר לסווג ולנתח את ההתגלות הזו כי יש בה כללים, יש משלים שמתארים אותה בדייקנות (ורק צריך לדעת כנגד מה מכוון כל פריט, אבל לכל פריט יש משמעות!).

וכך, ניתן לומר שה' מתגלה קודם כל על ידי עשרה גילויים שיש ביניהם רצף, חיבור, תקשורת והתארגנויות שונות. אלו הן הספירות. ניתן לארגנן בתצורות שונות, כמו מבנה הנדסי או מבנה גוף אדם. ושוב, זה אמנם משל, כי אנו מדברים על משהו שאינו בתוך העולם שלנו, אבל עדיין יש שם חלקים נפרדים זה מזה, אם גם איננו מסוגלים לתרגמם למושגינו, אבל יש דברים שנכונים לגביהם: הריבוי שלהם -היותם מספר שונה מאחת, התחלקותם, החוקיות של התחברויותיהם, ועוד.

כל זה בעיני גם לא נכון וגם חסר משמעות. וגם חסר טעם. לא נכון, מפני שזה לא נכון שאלקים מתחלק כאשר הוא מתגלה. חסר משמעות, כי המילים האלו אינן מצביעות על כלום. חסר טעם מפני שזה מיותר לנסות לחלק התגלויות של אלקים לסוגים, למינים, לפענח חוקים שכאילו יש בזה. בעולם הנברא יש חוקים. בתוך אלקים אין התחלקות, אין חוקי התחלקות והתחברות, ולמעשה אין "בתוך אלקים" כלל.

שאלת אם יש לי הוכחה. יש תשובות רבות לשאלה כזו, ואני זקוק להתגבר על תאוותי לענות בבדיחה. מי שסבור שאין יש מסויים במציאות אינו אמור להביא הוכחה. הטוען שיש הוא שצריך להביא ראיה. ושוב: איני טוען שאין התגלות של אלקים. יש ויש וכולנו חווים זאת כך או אחרת. אני כן טוען שאין לגילויים של אלקים את כל המבנה האונטולוגי הזה (אוי, כתבתי מונח טכני בפילוסופיה. לא היתה ברירה. הוא יעיל. הכוונה ב"אונטולוגי" - שישנו בכל רמת מציאות כלשהי).

אוסיף עוד משהו. בפעם המי יודע כמה. אבל אני תמיד חושב שלא הסברתי עצמי היטב קודם. והפעם בשיא הקיצור.

א. כולנו מסכימים שיש אלקים, שהוא בחר בעם ישראל, נתן לנו את התורה, משגיח עלינו בהשגחה פרטית, עושה נסים בכל עת, מחיה מתים ורופא חולים, מתגלה לנביאים וכן נותן חכמה לחכמים.

ב. המחלוקת היא בשאלה אם נס שחולל ה' אומר שה' היה על ידי ריבוי והתחלקות שהיתה בתוך ישותו. לדברי זו אמירה חסרת תוכן ואי הבנה במילים, בלוגיקה ובפילוסופיה. לדעתך ולדעת רבותיך זה חלק עמוק ונסתר מאד בתורה.

ואוסיף עוד משל שמקומו היה כנראה לעיל. אנו מתכתבים בינינו, אני מיימוני ואתה סאניטש. האם המכתב שלי כאן הוא אני? האם התשובות היפות שלך הן אתה? הן נבנו מתוך חכמתך, מתוך אישיותך, כך שאפשר לומר שהן ייחודיות לך והמכירך יזהה את בעלותך עליהן. אבל הן לא אתה. ומי שיטען שיש מובן מסויים שאתה, כאדם או כנשמה, קיים גם בכתיבה שלך, שהיא לא סאניטש אבל "סאניטשיות" (ולא במובן של סגנון שאינו אלא אוסף של תיאורים, אלא כממש) - מי שיטען כן ייראה גם לך כמוזר ביותר.

כללי השימוש באבחנה בין היוצר לגילויים של יצירתו אינם מצדיקים את התוספת שיש "את היוצר ביצירה" (לא כמשל שיש להזהיר שלא לקבלו בכל מובן שהוא כאמירה על היוצר ביצירה). אם תרצה, זו ההוכחה שהקבלה טועה. לדעתי, לדעתי.

מיימוני
כתבת "מפני שזה לא נכון שאלקים מתחלק כאשר הוא מתגלה" האם הגילוי זה הוא?
דרך אגב לענין הכתיבה איך תסביר מאמר הגמרא שאנכי הוא אנא נפשי כתבית יהבית. הנפשי זה הוא? וכשאני לומד פסוק חומש יש לי ההוא בשכל שלי? הרי הוא ורצונו אחד. (בחסידות מפרשים נפשי מלשון עצמי ולא מלשון רצון, אבל אפילו אם תפרש רצון הרי הוא ורצונו אחד). ודא"ג לדידי לומר שיש משהו מן הכותב בכתיבתו לא נשמע מוזר כלל.
דא"ג אני לא רוצה להיכנס לדיונים על ספירות ועולמות, הם ענינים טכניים, אני מדבר על הרעיון של גילוי ושהגילוי [ולא העצם] יכול להיות מורכב וכו'. ולענין הדיון שלנו לא משנה אם יש ספירות ועולמות מדובר על המושג בכללותו.

סאניטש

חוששני שלא הבנתי את שאלותיך. אני חוזר על מה שהבנתי ולא הבנתי ומשתדל לענות.

א. שאלת אם הגילוי זה הוא או לא. אני סבור שעלינו לבדוק את כללי השימוש שלנו במונח "גילוי". לצערי זה מחייב זמן שאין לי כרגע. רמזתי לעיל שכדאי לעיין כיצד אנו משתמשים במילה "גילוי" ביחס לשיחה בין בני אדם, וצריך לראות מה לוקחים מן השימוש הזה כאשר אנו מדברים על גילוי של אלקים לאדם. אפשר לנתח זאת פילוסופית (הנחות יסוד) ולבדוק זאת מול סיפורי התגלות בתורה ובתנ"ך.

ב. איני זוכר את ההקשר שבו הדברים על "אנכי" נאמרו בגמרא. כמדומה שהלשון שם קצרה מכדי להסיק לשיטתי או לשיטתך. שוב, אני זקוק לתקליטורי כדי לבחון (עצה טובה אם אתה זוכר כמובן לציין את המראה מקום).

ג. כשאני לומד פסוק מהחומש אני יודע את המילים ואת התוכן שאני סבור ששייך להן. החומש הוא המילים שה' אמר למשה רבנו לכתוב. הן אינן האלקים עצמו חלילה ופשוט.

אני יודע שיש שאמרו שהתורה היא אלקים. אבל אולי גם זו בעיה וגרוע מזה?

היכן זה נאמר שהאלקים הוא התורה?

ד. הוא ורצונו אחד? מה זה? איפה זה נאמר? מה רצו להביע ברעיון זה? הרי לה' אין באמת רצון?

ה. לגבי כותב וכתיבתו זה שייך לנושא של מה אנו מבינים במונח "גילוי" ואיך אנו משתמשים במונח זה.

ו. אתה צודק שלהתמקד בהנחת היסוד שמאפשרת את כל תורת הספירות חשוב יותר מאשר הפירוט שהוא טכני. ואינ מסכים מאד לזה.