מדוע הספרדים תמיד מקופחים?! שאלה זו בודאי שאלתם את עצמכם פעמים רבות: כאשר חפצתם להכניס את בתכם לסמינר אשכנזי, ולא קבלו אותה בטענה המוכרת שאין מקום (למרות שלאשכנזים אחרים כן היה מקום, אולי הם אינם תופסים מקום?!...). או כאשר רציתם לגור במקומות מסוימים, ודחו אתכם בקש ובטענות מוזרות.
אם עד עתה דאגו לטאטא את הקיפוח הספרדי תחת השטיח, הרי שבחודש האחרון עלה הנושא לכותרות בעקבות הטרגדיה המזעזעת בה אברך ספרדי מירושלים, שבק חיים רגע לאחר שהודיעו לו כי בתו לא התקבלה לסמינר.
יודעים אתם מי הוא האחראי לקיפוח זה? לא רק האשכנזים שרגילים תמיד להאשימם, אלא חלק ניכר מהציבור הספרדי בכבודו ובעצמו, השולח את בניו למוסדות אשכנזים, במקום לחזק את מוסדותיו, ורץ כמטורף אחר כל מה שריח אשכנזי נודף ממנו.
הנסיון הוכיח כי לא ניתן לשנות את הגזענות והאפליה. להיפך, מודעות ושלטים הקוראים לעצור את העוול שבסלקציה בין דם לדם, ומאשימות את המנהלים בגזענות, רק מעניקות להם תחושה כי הציבור הספרדי אינו חשוב ומגובש וזקוק לתמיכתם. אלו שאוכפים עצמם בכח על האשכנזים, רק תורמים רבות להורדת קרנם של בני עדות המזרח בעיניהם. הלא כך אמרו המרגלים: "ונהי בעיננו כחגבים - וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג, לג). דימוי עצמי ירוד גורם לתדמית ירודה גם בעיני אחרים.
אז איך אומרים האשכנזים "מויחל טויבֶס!", הגיע הזמן להחזיר עטרת יהדות ספרד ליושנה. מדוע צריך להגיע למקרים של פיקוח נפש?! למה לחיות בהרגשת נחיתות, ולהיות תלויים לחסדיהם של אחרים?!
על הציבור הספרדי להניף את דגל העצמאות, להתגבש ולשלוח את בניו ובנותיו אך ורק למוסדות ספרדים, כי כמו שאמרו חכמים "אם אין אני לי - מי לי". אם הציבור הספרדי כולו היה שולח את בניו ובנותיו למוסדותיו, הם היו נראים אחרת, ולא היה נגרע חלקם במאומה, ולהיפך. עובדה, שהבחורים הטובים ביותר בישיבות האשכנזיות, הם... ספרדים!
אז למה לחזר על פתחי אחרים, למה להידפק על דלתות השכנים, כאשר ישנם אלפי אברכים מעדות המזרח, המסוגלים להפריח שממות ולחולל מהפכה של ממש?!
הורים הנלחמים בחירוף נפש ממש להכניס את בניהם למוסדות אשכנזים, הם בעצם כמו אותם חכמי חלם שבנו בית חולים ליד הגשר העומד לקרוס, במקום לתקנו.
ידוע לי כי פעם באו מספר אנשים לאחד מגדולי רבותינו הספרדים, ותינו בפניו את צערם על כך שלא קבלו את בניהם למוסדות אשכנזים. אותו רב במקום לנחמם, אמר "טוב שלא קבלו אותם, למה לכם לרעות בשדות זרים, במקום לחזק את מוסדותינו?!".
כל הבעיה היא שראשי הציבור שהם מהווים דוגמא לכלל הציבור, דוקא הם אינם מחזקים את המוסדות הספרדים, ומנצלים את קשריהם כדי להכניס את בניהם למוסדות אחרים. פעם התקיימה בבני ברק אסיפת רבנים ועסקנים ספרדים. באסיפה הוחלט פה אחד, כי כל הנאספים שהיו מחשובי הציבור, ישלחו את בנותיהם לסמינר ספרדי מסוים, וכך ילמדו אחרים מהם. בסופו של דבר, מכל הנאספים אף לא אחד שלח את בתו ללמוד שם, לבד ממרן הרב מאזוז שליט"א...
יהיו שיטענו כי המוסדות הספרדיים אינם די מתאימים לרוחם. אם עד מספר שנים טענה זו היה בה ממש, הרי שבשנים האחרונות תהילות לה' יתברך, קמו להן לתפארה מוסדות ספרדים מעולים, שחטאם היחיד שהם מבני עדות המזרח.
אין הוכחה חזקה יותר לכל האמור לעיל, יותר מישיבת "כסא רחמים" בבני ברק. ישיבה זו כידוע חורטת על דגלה את הגאוה הספרדית, ואפילו המלה "ספרדית" היא חלק בלתי נפרד משמה, אין בה ר"מים אשכנזים, והיא לא זוכה ליחסי ציבור מיוחדים; למרות כל זאת ואולי בגלל זה, היא הצליחה להניב מתוכה יבול של גדולי תורה והוראה שמבייש בהחלט ישיבות אשכנזיות מצוינות. וזאת ללא כל הצצה בדשא של השכן, והתחקות אחר עקבותיו, אלא בשיטת הלימוד הספרדית עתיקת היומין. מוסדותיה של הישיבה פזורים בכל רחבי הארץ, מהם: ישיבות, כוללים, גני ילדים, תלמודי תורה, בתי ספר לבנות, סמינר. ועוד היד נטויה. כן ירבה וכן יפרוץ.
הבה נלמד מהם ונחלץ חושים בעד עמינו וביד אחינו, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. אמן.
