בין המצרים - פשר קביעת הצער

רגע, שכחתי עוד משהו
מה שכולם עונים מיד זה שבעיקרון בגלל חורבן ביהמ"ק היינו אמורים להיות עצובים כל השנה רק זה גזירה שא"א לעמוד בה לכן לפחות בימים האלה מקיימים בפועל את מה שבעצם היינו אמורים לעשות כל השנה, להיות עצובים שאין לנו בית מקדש.
אבל זה לא מספק כי הקביעה של ימי הצער האלו היא לא רק לבכות על המצב שלנו היום שאין לנו בית מקדש אלא מוכח בהרבה מקומות שהקביעה היא לבכות את מה שקרה אז, שנחרב וכל שאר הרעות כמו שבמועדים שמחים במה שקרה בזמנו וא"כ חוזרת השאלה שהרי לכאורה אין בזה שום ענין!?

'כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו', ובאמת אחרי שיבנה ביהמ"ק ודאי שלא יהיה טעם להתאבל על מה שהיה, וכל הסיבה היא שהחורבן מתמשך מאז ועד היום, עד שיבנה.

ברור שיעקב צודק, עיקר הבכייה זה לא על מה שהיה פעם ונחרב  אלא על זה שעכשיו אין לנו בית מקדש והמצב הכללי שלנו עגום ביותר בלשון המעטה. ויכול להיות שבוכים דוקא בזמן הזה כי אדרבה זה הזמן המסוגל ביותר לבקש שיחזור אלינו בדיוק כמו במועדים.

יש גם עניין לזכור מה שקרה אז, לא יודעת אם דווקא כאן, אבל בפסח למשל ישנה מצוות זכירת יציאת מצריים.

אופק, בעניין האבל יש את ההתמשכות של החורבן מאז ועד היום, אבל לא רק כארוע מסוים שהיה ונגמר.
עניין זכירת יציאת מצרים הוא שונה, שורש החיוב הוא כיוון שעפ"י היהדות אז היה הארוע הניסי של גאולה הכי גדול בהסטורית עם ישראל, וארוע יותר ניסי יהיה רק בביאת המשיח לכן עד אז יש עניין לזכור את ארוע הגאולה ממצרים, [ובאמת כתוב שלעתיד לבא, מגודל הנס של הגאולה ישתכח עניין יציאת מצרים.] ומצוה זו היא בלי קשר להיום, אלא פשוט לזכור את מה שקרה אז. [וד"א זו מצווה תמידית ולא רק בפסח אלא על כל צעד ושעל ביהדות- "ציצית" "תפילין" "שבת" ועוד,].