חיי פילוסופיה ולוגיקה

האנשים בעלי המחשבה המעמיקה מודעים המה לחשיבותו ותרומתו החיונית והתועלתית של מדע הלוגיקה והפילוסופיה לאדם החושב בפרט ולאנושות ככלל.

אמנם למרות ידיעתו של השכל את חקירותיו העמוקות של בעליו לא יתן הוראות לגופו ואיבריו לפעול לפי אותם המסקנות של ידיעותיו העמוקות.

הלא אם לפני כל צעד או פעולה שנעשה נצטרך לחשוב על התועלת שבה לעומת ההפסד ובכלל לבדוק קודם לכן האם יש מניע לוגי מוצדק בכדי לעשותה, מלבד העובדה שנוכל למחוק מראש לפחות חמישים אחוז מפעולותינו הלא גם הדברים שאכן נסיק כי מוצדקים וראויים הם להיעשות, ייעשו הם בצורה איטית בהרבה אחר אשר נצטרך לחשב התועלת לעומת ההפסד ולהסיק את המסקנה הנכונה.

חיים כאלה נשמעים הזויים לכל הדעות. אולם האם ניתן לומר גם כי אינם נכונים? הרי בודאי שהאידיאל של חיים מחושבים ונסיבתיים הוא נעלה מאד א"כ הכיצד נוכל לשלול חיים אלו בכל תוקף?! 

לדעתי האדם אכן צריך לשאוף להגיע למצב בו כל המעשים שהוא עושה הם תוצאה של מחשבה מקדימה והיגיון צרוף. היו כמה וכמה גדולי ישראל, מכל החוגים והסוגים, שידעו לומר בפה מלא שאין מעשה שהם עושים שאין לו מקור בשולחן ערוך. גדולי המוסר והחסידות היו שולטים על כל תנועה של הגוף שלהם. למרות זאת, לא היה נראה שההקפדה שלהם על כך מגבילה אותם באיזושהי צורה. הם פשוט התרגלו במשך שנים לעשות את המעשה הנכון, ועשו אותו באופן אוטומטי.

האם זה אומר שאנחנו צריכים להתחיל לחשוב עמוקות לפני כל מעשה שנעשה מכאן והלאה? לא ולא. ברור שאי אפשר לחיות בצורה כזאת, ואף אחד לא התחיל כך. זה לא אומר שאנחנו בוחרים כעת לחיות כמו טיפשים. להיפך, הדבר החכם ביותר הוא להכיר את מגבלותיך, ולכוון לפיהם את המעשים.

חוץ מזה, רבים מהמעשים שאנו עושים כיום, גם אם הם אוטומטיים ובלי מחשבה, הם כן תוצאה של מחשבה מוקדמת. למשל: אני יודע שצריך לאכול כדי לחזק את הגוף כדי שאוכל למלא את תפקידי בעולם. זה עדיין לא אומר שבכל ביס שאני עושה אני אומר "לשם ייחוד" ומתחיל לחשוב על כל הסיבות המצדיקות את העובדה שאני צריך לאכול. מספיק לי שאני יודע בגדול את הרעיון הזה. כאשר טיפת מים עפה לתוך העין שלי, אני נרתע לאחור כתוצאה מאינסטינקט מולד. אם הייתי חושב שהמעשה הזה לא ראוי, אולי הייתי עובד על עצמי כדי לדכא את האינסטינקט הזה, אבל אני מבין שיש סיבה טובה לעובדה שהאינסטינקט הזה קיים, ולכן אפשר לומר שבכל פעם שזה קורה, זה קורה כתוצאה ממחשבה מוקדמת.

לא שמעתי על השגעונות של איינשטיין. להיפך, הוא נודע בתוך המדען הראשון שהתנהג כמו ידוען והתרועע עם התקשורת והציבור. היו גאונים אחרים שהיו ידועים בשגעונותיהם, אבל ברוב המקרים זה היה כתוצאה משגעון קליני לכל דבר.

מצטרפת לנורת אזהרה.

עדיף לחיות בצורה כזו שהכל מחושב, "סוף מעשה במחשבה תחילה".
מתישהו כל דבר שחשבת עליו והחלטת שהוא טוב ונכון, יהפוך אצלך להתנהגות ספונטנית, ללא מחשבה כלל, זה לא יהיה איטי או מאופק.

כל פעם שעומדים לפני דילמה חדשה-
אם היא בעלת משקל חשוב, בוודאי טוב לחשוב ולשקול ושייקח כמה שייקח.
אם היא שולית, אולי לא כדאי להשקיע הרבה מחשבות בקשר אליה, חבל על הזמן.. יש דברים חשובים בחיים..

יכול להיות שאתם צודקים אבל רק אחרי שזה יהפך לספונטני כי חיים תקינים ונורמלים עדיפים לדעתי מחיים מחושבנים אבל אם זה יכול ללכת ביחד אז ברור שזה בעדיפות עליונה אין ספק בכלל, אני הבנתי שהנידון הוא בזמן שזה או זה או זה וא"א לקיים שניהם. מדבריכם נראה שבהתחלה זה יהיה על חשבון החיים הנורמלים ואח"כ זה יהפך לספונטני ובכ"ז זה כדאי ועדיף, בזה אני מסופק ואם בגלל זה הוא יקבל סטיגמה של משוגע הוא יתחרט על זה אח"כ כל החיים וחבל.

כל דבר שאתה עושה בחיים, חוץ מאינסטינקטים מולדים, היה פעם לא ספונטני ואוטומטי, אנחנו לא כ"כ זוכרים..
כל אחד סיגל לעצמו את הצורה בה הוא מתקשר עם הסובב אותו, את הצורה בה הוא מגיב לאירועים שונים וכו'
מהר מאוד המח למד לפעול "מעצמו",
חשיבה על המעשים היא הכרחית, היא נמנית בין הדברים שהופכים אדם מתינוק הפועל אינסטנקטיבית לאדם בוגר.

ההגיון הוא מורה הדרך של האדם בכל התחומים, אם האדם לא ישמע לו הרי שהוא מונע מהכלי הנכון היחיד שניתן לו להנחות אותו בדרך הישר, בדר"כ ההוראה הראשונה של ההגיון היא ההוראה שלפיה האדם צריך לפעול כי היא משוללת כל אינטרס ושיקולים זרים.
אם האדם ילך בדרך הזאת לא יצא לו שום רע ע"י החלטות שיקבל אבל אם לפני כל פעולה יתחיל לחשב את  הקץ חוץ מזה שיצא שכרו בהפסדו הרי כבר לא יוכל להיות בטוח שההחלטה תהיה ע"פ ההגיון הצרוף כי חזקה שבדרך יתוספו לו שיקולים זרים שיסיטו אותו מדרך האמת.

מה שנקרא "מושכל ראשון"...

בדיוק!
רק שבדר"כ כשבני אדם אומרים "מושכל ראשון" מיד אחריו בא מושכל שני..