|
|
| נשלח ב-30/7/2009 15:10 |
 |
| |
אופק, צודקת, הבטחתי ואני מקיים.
לכאורה האימרה כי "התורה היא אינסופית" מסתמכת על מאמר הזוהר "דקודשא בריך הוא אורייתא וישראל חד הוא" אין כאן מקום לעסוק בתוכן משפט זה ומהותו רק זאת שלכאורה הדעה כי התורה הינה אינסופית מבוססת על מאמר זה, כשם שהקב"ה הינו אינסוף כך גם תורתו כי הרי חד הם.
אולם אם נבין כאן את כוונת ה"אין סוף" כפשוטה, אותו מושג אשר אינו נתפש בשכלנו כאלוקים, יתמה הדבר בעינינו למאד כי איך נוכל לייחס לתורה תכונה זו של אינסופיות בזמן אשר אנו יכולים לצייר בעיני רוחנו את סופיותה.
התורה מורכבת מחמישה חומשי תורה, נביאים וכתובים, גמרא ומשנה, מדרשים והלכות, אכן התוכן רב מאד מי יכילנו, אולם כאשר התוכן בנוי על תרי"ג מצוות, פרטיהן, הלכותיהן וטעמיהן הרי שמוכרח כי יהיה לזה סוף.
לכן הנראה לי בזה כי המכוון באינסופיות התורה אינו בתוכן שלה כי כמו שכתבתי תוכנה מוכרח להיות סופי, אולם מאחר ומהותה ומשמעותה האמיתית של התורה אינה על ספר כתוב כי אם במוחם של ההוגים בה, ממילא כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן ותכונתיהן של בני האדם שונים במהותם זה מזה ומכיון שדעותיו ותכוננותיו של האדם הינם גורם ראשון בפרשנותו ובגישתו אל הדברים אשר שם עיונו בהם, מוכרח איפוא כי גם בענין אחד לא תהיה הבנתו של זה דומה למשנהו.
ולהאמור, כל עוד יהיו הוגים בתורה על פני האדמה תהיה המשכיות נצחית לתורה, ומאחר וישראל אינם כלים כן התורה היא אינסופית כמו שביארנו.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2009 23:35 |
|
| |
הגיוניי, נראה לי שערבבת בין שני מושגים.
דיברה תורה כלשון בני אדם.
לסבר את האוזן.
דיברה תורה כלשון בני אדם, הכוונה אל תתפוס את התורה על המילה או הניסוח או כפל הלשון. כי ככה אנשים מדברים, וכלשון רש"י ריש נדרים (ג.) הכי משתעו בני אדם ודיברה תורה כלשון בני אדם, וליכא למידרש מינה כלום.
לסבר את האוזן הכוונה שבאמת אין הדבר כך, אלא כדי לסבר את האוזן השתמשו במונחים מסוימים. ותו לא מידי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 01:12 |
|
| |
רציונליסטי, לפי דבריך שאינסופיות התורה היא אינסופיות ההבנות של האנשים השונים, אפשר לומר שכל קטע טקסט כמעט הוא אינסופי.
תמיד יהיו אנשים שייקראו אותו ותמיד יהיו הבנות שונות וחדשות.
ברור שמבחינת מספר מילים ומספר מצוות וכו' התורה היא סופית
אך יש לה רבדים רבים, משהו שאין באף ספר אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 01:46 |
|
| |
אופק מה שכתבתי הוא מוכרח. יהיו לתורה רבדים רבים ככל שיהיו, משהו שאין באף ספר אחר. אבל גם לרבדים מוכרח להיות סוף.
אע"פ שאינני יודע מהו בדיוק "רובד" אך אשתמש בלשון חז"ל או בכך שאמרו שבעים פנים בתורה, ביטוי השגור בפי כל. או בכך שאמרו שכל דין ודין יש לו מ"ט פנים לטמא ומ"ט פנים לטהור. עכ"פ איך שלא יהיה, ה'פנים' או ה'טעמים' הינם סופיים ובעלי גבול הניתן למודדם במספרים (לא משנה כרגע הביאור בזה).
ע"כ מוכרח הוא כי אינסופיות התורה, ביטויה אינה בטעמי המצוות או בביאורי התורה אלא בהבנות העוסקים בה ובהגיונם כמש"כ.
ושאלתך מכל טכסט הכתוב שאפשר כי יבינוהו בני האדם באופן שונה איש מרעהו, תהא תשובתך כי בודאי כותב הטכסט המדופלם כונתו היתה אחת או אפילו מספר כוונות וכל שאר האנשים הוציאו דבריו מהקשרם ואף אם הצליחו להכניס הבנתם בדבריו הלא בודאי נטו הם מכוונת המשורר המקורית.
לא כן תורתנו תורת אמת אשר כל העוסק בה בשקיעות, בעיון, בעמל וביגיעה נהפך שכלו לשכל של תורה והבנותיו הבנות של תורה הן ואמיתיות הן כתורה מסיני.
|
|
|
|
|
