מעשיות צדיקים

  "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים" (כד-א) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ כָּאן כְּפִילוּת לָשׁוֹן: "זָקֵן", וּ"בָא בַּיָּמִים". אֲבָל יָדוּעַ, שֶׁזִּקְנָה מְצַיֶּנֶת בַּתּוֹרָה אֶת הַחָכְמָה. וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (קִדּוּשִׁין לב.) בַּפָּסוּק "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (וַיִּקְרָא יט-לב) – זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה. וְשָׁאַל הַ'דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם' זַצַ"ל, אֱמֶת שֶׁ"זָקֵן" הוּא נוֹטָרִיקוֹן שֶׁל "זֶה – קָנָה", אֲבָל מֵהֵיכָן מוּכָח מַה קָנָה, אוּלַי קָנָה נְכָסִים וָעֹשֶׁר? ותֵרֵץ, שֶׁאִם מְדַבְּרִים עַל קִנְיָן, מִבְּלִי לְצַיֵּן מַה קָנוּ, הַכַּוָּנָה הִיא לַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר, הַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר, הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר. כֶּסֶף וְזָהָב חֲשׁוּבִים, אֲבָל "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תְּהִלִּים קיט-עב). וְהֵם "נֶחְמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רַב". יַהֲלוֹמִים וּפְנִינִים יְקָרִים הֵם, אֲבָל הַתּוֹרָה "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (מִשְׁלֵי ג-טו). כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה! הַזָּקֵן – "זֶה קָנָה", וּמַהוּ הַקִּנְיָן הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר? הַתּוֹרָה!!! זֶה שֶׁאָמְרוּ (וַיִּקְרָא רַבָּה א-ו) "דַּעַת קָנִיתָ, מַה חָסַרְתָּ. דַּעַת חָסַרְתָּ, מַה קָנִיתָ". כָּל זֶה, אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. אֲבָל רַבֵּנוּ צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה נוֹקֶבֶת יוֹתֵר. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הִיא הַקִּנְיָן הָאֲמִתִּי הַיָּחִיד! מִשּׁוּם שֶׁאִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, שֶׁבַּקִּנְיָנִים הָאֲחֵרִים, כְּכָל שֶׁהָעֹשֶׁר רַב יוֹתֵר וְהַנְּכָסִים רַבִּים יוֹתֵר, כָּךְ הֵם רְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהָאָדָם וּמְנֻתָּקִים מִמֶּנּוּ: הָאֶבְיוֹן, כָּל רְכוּשׁוֹ עָלָיו... אָדָם אָמִיד, יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף בַּבַּנְק וַחֲנוּת בְּכִכַּר הָעִיר. לְעָשִׁיר יֵשׁ בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת בְּעָרֵי הַפִּתּוּחַ, וְלַמִּילְיוֹנֶר יֵשׁ הַשְׁקָעוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ. אֲבָל אָדָם הַצּוֹבֵר יֶדַע וְחָכְמָה, הֲרֵי כְּכָל שֶׁהוּא עָשִׁיר בָּהֶם יוֹתֵר - הֵם גּוֹדְשִׁים אוֹתוֹ, מְמַלְּאִים אֶת נַפְשׁוֹ, מְעַצְּבִים אֶת אִישִׁיּוּתוֹ וּמַדְרִיכִים אֶת אֹרְחוֹתָיו. הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו יוֹתֵר. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהַקִּנְיָנִים הָאֲחֵרִים רוֹפְפִים הֵם, וְאֵינָם קְנוּיִים לָאָדָם בְּקִנְיָן שֶׁל מַמָּשׁ.  בְּהֶקְשֵׁר זֶה, מְסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ (מִשְׁלֵי ג-טו):  מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֲרִים שֶׁהִפְלִיגוּ בִּסְפִינָה. הִתְוַדְּעוּ זֶה לָזֶה, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְפָּאֵר בְּעָשְׁרָם וּבְמִסְחָרָם. הִשְׁתַּבְּחוּ בִּסְחוֹרָתָם הַמֻּנַּחַת בְּבֶטֶן הַסְּפִינָה: זֶה מִסְחָרוֹ בְּבַדֵּי מֶשִׁי וְאַטְלָס, זֶה מְיַבֵּא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, וְזֶה סוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. הָיָה שָׁם חָכָם אֶחָד, שֶׁיָּשַׁב בְּיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וְעָסַק בְּתַלְמוּדוֹ. פָּנוּ אֵלָיו וּשְׁאָלוּהוּ בְּלִגְלוּג: "וְאַתָּה, בְּמַה מִסְחָרְךָ?" עָנָה לָהֶם בִּקְצָרָה: "שֶׁלִּי גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם". תָּמְהוּ וְהִשְׁתָּאוּ, בְּוַדַּאי לֹא יוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיו. חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ שֶׁמָּא סוֹחֵר הוּא בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת, עָנָה לָהֶם רַב-הַחוֹבֵל: "חָכָם זֶה אֵינוֹ נוֹשֵׂא עִמּוֹ אֶלָּא טַלִּית וּתְפִילִין וְתַכְרִיךְ שֶׁל סְפָרִים". שָׁבוּ לְלַגְלֵג עָלָיו, וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ: "שֶׁלִּי - גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם". הִמְשִׁיכוּ בְּהַפְלָגָתָם. לְפֶתַע הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹדְדֵי יָם, בָּזְזוּ אֶת כָּל רְכוּשָׁם וּלְקָחוּם בַּשְּׁבִי. בְּאַחַד הַנְּמָלִים בִּקְּשׁוּ לְמָכְרָם לַעֲבָדִים. מִשֶּׁנּוֹדַע לִבְנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית שֶׁבֵּין הַשְּׁבוּיִים מְצוּיִים יְהוּדִים, בִּקְּשׁוּ לִפְדּוֹתָם, אֲבָל הַשּׁוֹבִים דָּרְשׁוּ הוֹן עָתֵק. הִבְחִינוּ בְּחָכָם הַשָּׁבוּי, וּפְדָאוּהוּ. בִּקֵּשׁ: "אָנָּא מִכֶּם, עֲשׂוּ מַאֲמָץ וּפְדוּ גַּם אֶת חֲבֵרַי". שָׁמְעוּ לְקוֹלוֹ וּפָדוּ אֶת כֻּלָּם. מִיַּד כִּבְּדוּ אֶת הֶחָכָם כָּבוֹד גָּדוֹל, הִלְבִּישׁוּהוּ מַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד וְרוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עַם. וּשְׁאָר הַשְּׁבוּיִים, הַסּוֹחֲרִים הָאֲמִידִים, הָיוּ לְבוּשֵׁי בְּלוּיִים חַסְרֵי כֹּל. נַעֲנָה וְאָמַר לָהֶם: "כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, שֶׁשֶּׁלִּי גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם?!". מַהוּ הַלֶּקַח מִסִּפּוּר זֶה? כָּל הָרְכוּשׁ, קִנְיָן מְדֻמֶּה הוּא. הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר אֵינֶנּוּ. אֲבָל הַחָכְמָה - קִנְיָן עַצְמִי הִיא, עֶצֶם מֵעֲצָמָיו שֶׁל הָאָדָם. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהָעֹשֶׁר – גַּם אִם יִהְיֶה בִּרְשׁוּתוֹ עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, הֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִוָּתֵר מֵאַחֲרָיו. מַה שֶׁאֵין כֵּן הַחָכְמָה, שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתוֹ בְּדַרְכּוֹ הָאַחֲרוֹנָה: "לְפִי שֶׁאֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב, אֶלָּא מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים" (אָבוֹת ו-י), הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד וְהַחָכְמָה שֶׁסִּגֵּל לְעַצְמוֹ. "וְאַבְרָהָם זָקֵן" - זוֹ הַחָכְמָה. "בָּא בַּיָּמִים", זוֹ הַשֵּׂיבָה הַטּוֹבָה. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה נט-ו): "זִקְנָה כְּנֶגֶד יָמִים, וְיָמִים כְּנֶגֶד זִקְנָה". כַּמָּה הַרְבֵּה כָּלְלוּ חֲכָמֵינוּ בְּמִלִּים קְצָרוֹת אֵלּוּ! אָנוּ - כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, בָּרוּר שֶׁאֵינֶנּוּ טִפְּשִׁים. אֲבָל, הַאִם נוּכַל לוֹמַר, בְּבִטְחָה, שֶׁכְּכָל שֶׁגָּדַלְנוּ בַּיָּמִים, כָּךְ - בְּדִיּוּק - גָּדַלְנוּ בְּחָכְמָה? הַאִם אָנוּ חֲכָמִים הַשָּׁבוּעַ יוֹתֵר מִבַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר? הַיּוֹם יוֹתֵר מֵאֶתְמוֹל? הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (כְּתֻבּוֹת סב:) עַל שְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁלָּמְדוּ בְּחַבְרוּתָא. הָאֶחָד מֵהֶם הִתְחַתֵּן וְחָגַג אֶת שְׁבוּעַ שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד בֵּינְתַיִם. וְכָל חַיָּיו לֹא הִדְבִּיק הָרִאשׁוֹן אֶת מַה שֶּׁהִפְסִיד בְּשִׁבְעָה יָמִים! כָּךְ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּכָל יוֹם - כָּל הַיּוֹם. בְּכָל יוֹם הִתְעַלּוּ, בְּכָל יוֹם חָכְמוּ יוֹתֵר. זִקְנָה כְּנֶגֶד יָמִים. נְקוּדָה לְמַחְשָׁבָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)             פרשה זו קרויה ''חיי שרה'', אף-על-פי שמסופר בה על מות שרה אימנו. בדומה לכך נקראת הפרשה האחרונה בספר ''בראשית'': ''ויחי'', אף כי היא מספרת בעיקר על מות יעקב. בכך יש רמז לדברי חכמינו ז''ל: ''צדיקים במיתתם קרויים חיים'' (ברכות י''ח, ע''ב; ועוד).

בערב שבועות חל יום השנה למותם של שני הרבנים האחים, ר' חיים ור' יהושע רייזס הי"ד, שמתו על קידוש השם בלמברג. בהזדמנות זו אנו מביאים סיפור על אודות השניים.
מאז בואם של הנזירים הישועים הקנאים והדו-פרצופיים ללמברג (בשנת 1592) החלה שרשרת של רדיפות, עלילות-דם ומעשי אכזריות שעלו ליהודי העיר בדמים מרובים, תרתי משמע. הישועים לא ויתרו על שום הזדמנות, בה יכלו להסית את ההמון הנבער מדעת נגד היהודים.
בשנת ה'תפ"ח (1728) נפלו הנזירים הישועים על "מציאה" שהיתה בעיניהם "הזדמנות". כאשר נודע כי המשומד הידוע. יאן פיליפוביטש, שהתיישב בלמברג, חזר ונהיה יהודי, הם לא איחרו לפעול: בעל התשובה נעצר בפקודת הארכיבישוף והוחל ב"חקירה" אשר טיבה ידוע לשימצה עוד ממרתפי העינויים של האינקוויזיציה.
תחת לחץ העינויים הנוראים, שלא היה יכול לעמוד בהם, "הודה" פיליפוביטש בסוף, כי הוא חזר ליהדות בסיועם של רבני למברג ובית הדין הרבני של העיר. אולם תשובה זו לא סיפקה את הכמרים האכזרים שהוסיפו לענות את המסכן, עד שהצליחו להוציא ממנו "וידוי" נוסף: הוא סיפר להם כי הרבנים קרעו מעל לבו צלב ודרכו עליו ברגליהם ונוסף לכך הם "עשו מאמצים", כדי לרחוץ מעל ראשו את "שמן הקודש", בו נמשח כשהתנצר. כל אחד מה"פשעים" הללו היה גורר אחריו אוטומטית עונש מוות.
כאשר המשיכו לחקור אותו ולחצו עליו שיגלה להם את שמות האנשים ששכנעו אותו לחזור ליהדות, אמר פיליפוביטש, כי הוא עדיין חדש בעיר ואינו מכיר את האנשים לפי שמותיהם. לאחר סידרת עינויים נוספים הוא אמר כי אם יעבירו לפניו את רבני העיר. הוא ינסה לזהות אותם. מיד ציוה הארכיבישוף, שיביאו את כל רבני העיר ויעבירו אותם לפני פיליפוביטש.
בינתיים נודע ליהודי העיר על הסכנה המרחפת עליהם. חלק מרבני העיר וראשי הקהל עזבו את העיר בחשאי וכך הצילו את נפשם. אולם ראש הישיבה, ר' חיים רייזס נשאר בעיר והוא נעצר מיד, יחד עם אחיו הצעיר, ר' יהושע ועם עוד מספר בעלי בתים חשובים.
ראש הישיבה של למברג, רבי חיים רייזס, היה לא רק תלמיד-חכם גדול וגאון בכל מכמני התורה, אלא גם עשיר מופלג ובעל-צדקה ידוע. הוא תמך בישיבה ובמוסדות יהודיים אחרים שבעיר, ביד רחבה. הוא היה בן 41 שנה, כאשר נעצר בפקודת הארכיבישוף.
אחיו הצעיר של ראש הישיבה, ר' יהושע, היה צעיר מאחיו ב-10 שנים. אף הוא היה גדול בתורה וירא-שמים. אך הוא היה, כנוסף לכך, גם "פרוש" והתבדל מכל עניני העולם הזה. הוא היה עסוק זה שנים בתעניות וסיגופים ועשה לילות כימים בתורה ועבודה. בנו, ר' מרדכי, נהיה מאוחר יותר ראש הישיבה הגדולה של למברג.
הכמרים העמידו את כל העצורים בשורה והעבירו לפניה את העציר המעונה, פיליפוביטש. הישועים האכזריים היו מעוניינים להטיל את האשמה על שני הרבנים היחידים שנותרו בעיר. אולם פיליפוביטש עבר לידם ולא הצביע עליהם. משראה זאת ר' חיים, הוא קרא לראש הכמרים ואמר להם כי עתה הרי ברור כי כל היהודים הם חפים מפשע וכי רק עלילה טפלו עליהם.
ברגע זה פנה אליו המשומד פיליפוביטש, הצביע עליו ואמר: הנה זהו האיש, הוא ואחיו, מיד אסרו את שני האחים בנחושתיים והחלו לענות אותם בעינויים האכזריים ביותר, כדי להכריח אותם "להודות" בפשעים המיוחסים להם. אולם השניים עמדו בעינויים בגבורה עילאית ולא הודו. עד שבסופו של דבר דנו אותם למות אכזרי: תחילה יעקרו את לשונם ואחר כך ישרפו אותם חיים!
כאשר הודיעו להם על פסק הדין האכזרי, הוסיפו הכמרים צמאי-הדם ואמרו כי בשם "האהבה והרחמים" הנוצריים הם מוכנים לחון אותם, אם יקבלו את האמונה הנוצרית.
אולם שני האחים דחו את ההצעה בבוז ובחרו את המוות על פני השמד. ואכן, אחרי שהיו כלואים 41 יום, קידשו שני האחים, הרבנים רייזס את השם ומתו מות גבורה בידי הגלחים ימ"ש.                                                  

תוקן על ידי noamzaig ב- 16/11/2009 8:21:53

 חברים מברכים                                                                                                                         התרגשות גדולה אפפה את תושביה היהודים של דנבורג לקראת החתונה שעמדה להתקיים בעיר. אמנם שתי המשפחות שבאו בברית הנישואין היו מהמשפחות המכובדות והידועות בעיר, אך לא זו הייתה סיבת ההתרגשות. הסיבה הייתה רמוזה בכינוי שנתנו התושבים לאירוע - "חתונה של אהבת-ישראל".
החתן היה שלמה, בנו של ר' משה-חיים. הכלה - יוכבד, בתו של ר' גדליה-ברוך, סנדלר במקצועו אך דרשן בחסד עליון.
יהודי רב-תוכן היה ר' גדליה-ברוך זה, אשר נמנה עם תלמידיו הראשונים של הבעל-שם- טוב. מיד עם בואו להתגורר בדנבורג החל להפיץ במקום את שיטת רבו. הוא נהג לשאת דברים באוזני מתפללי בית-הכנסת 'חברא קדישא' שבו התפלל. דבריו היו מחממי-לב ומלאים עידוד. הוא ציין שוב ושוב את היותם של בני-ישראל בנים יחידים למקום והדגיש את אהבתו הגדולה של הקב"ה לכל אחד ואחד מהם.
המתפללים, שהיו רגילים עד אז ל'מגידים' שהטיפו מוסר בסגנון של הפחדות ואיומים, אהבו להקשיב לדבריו. בתוך זמן קצר נעשה ר' גדליה-ברוך דרשן מבוקש גם בשני בתי-הכנסת האחרים בעיר - 'פועלי צדק' ו'שומרים לבוקר'. אט-אט התקרבו תושבי דנבורג לבעל-שם-טוב ולתורתו. רבים מהם אף החלו לערוך נסיעות לבית-מדרשו אשר במז'יבוז'.
ר' משה-חיים, אף הוא מתושבי דנבורג, היה איש אהוב על הבריות, אדם שפרנסתו מצויה בשפע. בכל-זאת היו הוא ואשתו שבורי-לב. שלוש בנות נולדו להם, אך הן נפטרו זמן קצר לאחר לידתן. לאחר מכן לא זכו להיפקד בילדים.
כשהחל להתפרסם בעולם שמו של הצדיק ממז'יבוז', ועמו גם הסיפורים על קדושתו וסגולותיהן הפלאיות של ברכותיו, גמלה בלב ר' משה-חיים ורעייתו החלטה לנסוע אליו. הם
המתינו לשעת-כושר, וכשנודע להם כי ר' גדליה-ברוך מארגן חבורה שתצא לעשות את חג השבועות במז'יבוז', הודיעו על רצונם להצטרף לנסיעה.
הם יצאו לדרך בראש-חודש אייר והגיעו למז'יבוז' ימים אחדים לפני חג-השבועות. ימי החג עברו עליהם באווירת התעלות וקדושה, אולם בעניין העיקרי שלשמו הגיעו ר' משה-חיים ואשתו - לא ניכרה כל תזוזה. רבים מהמסתופפים בבית-המדרש זכו במשך החג לקבל ברכות שונות מפי הבעל-שם-טוב, אך לעבר ר' משה-חיים לא הפנה הצדיק אף לא מילה אחת.
גם כאשר נכנסו בני-הזוג, למחרת החג, לחדרו של הבעל-שם-טוב, ושפכו לפניו בדמעות שליש את מר-ליבם, הקשיב להם הצדיק בשתיקה ולא אמר דבר. הם יצאו משם שבורים משנכנסו. אחר-כך ניסו את מזלם עוד פעמיים, אך גם מהן לא יצאו מעודדים. הבעל-שם-טוב אמנם הביט בהם במבט מלא רוך ועידוד, אך לברך בפה מלא ובמפורש - לא בירך.
ר' גדליה-ברוך השקיף מהצד על המתרחש עם ר' משה-חיים ורעייתו, וכאבם נגע עמוקות לליבו. בשקט אסף כמה מחבריו והביאם בסוד העניין. הוא הציע להם הצעה, ואלה ניאותו לה מיד. ר' גדליה-ברוך וחבריו קיבלו עליהם תענית של שלושה ימים (עם הפסקה בלילה). את שלושת הימים הללו החליטו להקדיש ללימוד רצוף של תורה ולבקשת רחמים על חברם ר' משה- חיים ורעייתו.
בתום היום השלישי לתענית הופיע פתאום שמשו של הבעל-שם-טוב בבית-המדרש והודיע על "סעודת-מצווה" בלתי-צפויה שיערוך הצדיק בערב, לאחר תפילת ערבית. איש מהנוכחים, גם לא השמש עצמו, לא ידע את פשר הסעודה המתוכננת.
עם רדת הערב, זמן קצר לאחר שר' גדליה וחבריו שברו את יום התענית השלישי שקיבלו עליהם, התכנסו באי בית-המדרש לסעודה שבראשה ישב הבעל-שם-טוב.
פניו של הצדיק נהרו באור מיוחד, וניכר היה עליו כי הוא שרוי בשמחה יתרה. לאחר שהות קלה פתח הבעל-שם-טוב את פיו והחל להשמיע דברי תורה על הפסוקים "ואהבת לרעך כמוך" ו"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". במרכז דבריו הסביר עד כמה חשובות לפני הקב"ה אהבת רעים והדאגה לטובת הזולת. באומרו זאת הפנה את מבטו למקום שבו ישבו ר' גדליה-ברוך וחבריו.
או-אז הסב הבעל-שם-טוב את עיניו ונתנן בר' משה-חיים, שהצטנף בפינה. הוא חייך אליו חיוך רחב ובירכו בקול רם ובהתלהבות ב"זרעא חיא וקיימא".
ומיד שב ופנה לר' גדליה-ברוך וחבריו ואמר: "כלום סבורים אתם שבפעולתכם מתוך אהבת - ישראל אמיתית עוררתם אותי לברך ולהושיע את חברכם, בן עירכם?! לא ולא! את פעולת הברכה כבר פעלתם אתם בעצמכם, על-ידי התמסרותכם לטובת חברכם. אני רק ראיתי זאת למעלה ועל-כן קראתי לכולם ל'סעודת-מצווה', מצוות אהבת-ישראל, כדי לבשר לכם על כך"... 
כעשרה חודשים לאחר מכן נולד בן לר' משה-חיים וזוגתו ונקרא שמו בישראל שלמה. ימים אחדים לאחר מכן ילדה גם באשע, רעייתו של ר' גדליה-ברוך. היא ילדה בת, והוריה העניקו לה את השם יוכבד. כשבע-עשרה שנים לאחר מכן השתדכו שתי המשפחות ביניהן ב"שידוך של אהבת-ישראל".

"וַיַּעַמְדוּ" (ט-ה) סִפֵּר הָרַב הַגָּאוֹן יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין: אֲנִי מַכִּיר יֶלֶד אֶחָד, בְּגִיל 12 בְּעֵרֶךְ, הַלּוֹמֵד בִּישִׁיבָה פְּלוֹנִית, וּלְפִי תְּכוּנוֹתָיו וְצוּרַת לִמּוּדוֹ הוּא עָתִיד לִהְיוֹת, כְּכָל הַנִּרְאֶה, אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. כְּבָר הַיּוֹם יֵשׁ לוֹ יְדִיעָה רְחָבָה בְּשַׁ"ס וּבְפוֹסְקִים, וּמֹחוֹ הַבָּהִיר קוֹלֵט דְּבָרִים בְּצוּרָה מְעוֹרֶרֶת הִשְׁתָּאוּת. כַּאֲשֶׁר עָבַר יֶלֶד זֶה לְיָדִי, קַמְתִּי לְפָנָיו, וְחַבְרֵי הַכּוֹלֵל הִתְפַּלְּאוּ מְאֹד. תָּמְהוּ: הָכֵיצַד יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לָקוּם לִפְנֵי יֶלֶד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְמִצְווֹת? פָּתַחְתִּי לָהֶם "שֻׁלְחָן עָרוּךְ", בַּמָּקוֹם בּוֹ נֶאֱמַר: "מִצְוַת עֲשֵׂה לָקוּם מִפְּנֵי כָּל חָכָם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ זָקֵן אֶלָּא יָנִיק וְחַכִּים" (יו"ד רמד-א). וּבַשָּׁ"ךְ מֵבִיא, שֶׁדִּין זֶה תָּקֵף אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְמִצְווֹת. וּבְבֵאוּר הַגְּרָ"א מְצַיֵּן לְכָךְ רְאָיָה מֵהַגְּמָרָא, בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת דַּף סב עַמּוּד ב'. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת שָׁם עַל רַבִּי חָמָא בַּר בִּיסְנָא, שֶׁמִּיָּד לְאַחַר נִשּׂוּאָיו עָזַב אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִלְמֹד בַּמֶּרְחַקִּים לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה שֶׁל שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנִים.  בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר הַתִּקְשֹׁרֶת לֹא הָיְתָה כְּפִי שֶׁהִיא כַּיּוֹם, הֲרֵי הַיְּצִיאָה מִן הַבַּיִת הָיְתָה מֻחְלֶטֶת, וּבֵין הַבַּעַל לְאִשְׁתּוֹ לֹא הָיָה קַיָּם כָּל קֶשֶׁר. לְאַחַר שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנִים, חָזַר רַבִּי חָמָא לְעִירוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁשָּׁמַע עַל אַחַד הָאָמוֹרָאִים שֶׁשָּׁהָה מִחוּץ לְבֵיתוֹ פֶּרֶק זְמַן דּוֹמֶה, וּכְשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ בְּפִתְאוֹמִיּוּת נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ מֵרֹב בֶּהָלָה, נִזְהַר רַבִּי חָמָא בַּדָּבָר וְיָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. שָׁלַח שָׁלִיחַ לְבֵיתוֹ לְהוֹדִיעַ שֶׁהִגִּיעַ, וְהִמְתִּין לִשְׁעַת כֹּשֶׁר לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ. הַגְּמָרָא מַמְשִׁיכָה לְסַפֵּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָשַׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, נִגַּשׁ אֵלָיו יֶלֶד צָעִיר וְהֵחֵל לְפַלְפֵּל עִמּוֹ בְּלִמּוּד, עַד שֶׁחָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי חָמָא וְאָמַר לְעַצְמוֹ: אֲנִי עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי חוֹזֵר לְכָאן מָלֵא וְגָדוּשׁ, וְהִנֵּה בָּא יֶלֶד קָטָן וּמַפְגִּין יְדִיעוֹת נִרְחָבוֹת בַּתּוֹרָה. חֲלִישׁוּת דַּעַת זוֹ נִגְרְמָה, כְּפִי שֶׁמַּסְבִּירָה הַגְּמָרָא, מִכָּךְ שֶׁרַבִּי חָמָא אָמַר לְעַצְמוֹ שֶׁאִם הָיָה נִשְׁאָר בְּעִירוֹ וְלֹא הָיָה נוֹסֵעַ, הֲרֵי שֶׁהָיָה מוֹלִיד בֵּן, וְיִתָּכֵן שֶׁבֵּן זֶה הָיָה מַגִּיעַ לְדַרְגָּתוֹ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הַיֶּלֶד הַזֶּה... כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ, הָלַךְ גַּם הַיֶּלֶד אַחֲרָיו, וּכְשֶׁהָיָה כְּבָר בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהַיֶּלֶד עָבַר לְיָדוֹ, קָם רַבִּי חָמָא לְפָנָיו. אִשְׁתּוֹ, שֶׁהִתְפַּלְּאָה עַל כָּךְ, אָמְרָה לוֹ: "כְּלוּם יֵשׁ אַבָּא שֶׁקָּם לִפְנֵי בְּנוֹ?" רַק אָז הֵבִין רַבִּי חָמָא, שֶׁהַיֶּלֶד הָעִלּוּי שֶׁבָּא לְפָנָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הוּא הַבֵּן שֶׁלּוֹ...  לְמוֹתָר לְצַיֵּן אֵיזוֹ שִׂמְחָה הָיְתָה בְּלִבּוֹ שֶׁל רַבִּי חָמָא, בַּהֲבִינוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן כָּזֶה. הַגְּרָ"א הֵבִיא אֶת הַגְּמָרָא הַזּוֹ כִּרְאָיָה לְכָךְ שֶׁיֵּשׁ לָקוּם לִפְנֵי יֶלֶד תַּלְמִיד חָכָם, אֲפִלּוּ לֹא הִגִּיעַ לְמִצְווֹת. אִם נַעֲשֶׂה חִשּׁוּב פָּשׁוּט, נַגִּיעַ לַמַּסְקָנָה שֶׁיֶּלֶד זֶה - שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רַבִּי אוֹשַׁעְיָא - לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹתֵר מִבֶּן 11 שָׁנִים. וְרַבִּי חָמָא קָם לְפָנָיו. כַּאֲשֶׁר אֲנִי בּוֹחֵן יְלָדִים בְּפֶרֶק "אַרְבָּעָה אָבוֹת" מִמַּסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא, וְאָנוּ מַגִּיעִים לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא שֶׁאָמַר, שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר אֲבוֹת נְזִיקִין, אֲנִי מְסַפֵּר לָהֶם לִפְנֵי הַכֹּל הַקְדָּמָה קְצָרָה בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַמָּרָא דִּשְׁמַעְתְּתָא, שֶׁיֵּדְעוּ מִי הָיָה רַבִּי אוֹשַׁעְיָא... גַּם בְּדוֹרֵנוּ יֵשׁ יְלָדִים הַמְּסֻגָּלִים לְהַגִּיעַ לִדְרָגוֹת מֻפְלָאוֹת בִּשְׁקִידַת הַתּוֹרָה, בַּהֲבָנָה וּבִבְקִיאוּת בְּכָל חֲלָקֶיהָ. וּבָרוּר, שֶׁדַּוְקָא בִּתְקוּפָתֵנוּ, שֶׁבָּהּ יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נִסְיוֹנוֹת וּפִתּוּיִים, הֲרֵי שֶׁבְּמַקְבִּיל - מֻשְׁפַּעַת גַּם סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא עֲצוּמָה עַל כָּל צוֹרֵב וּבַר-אוֹרְיָן. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ" (כז-כ) שָׁנִים רַבּוֹת יִחַלְנוּ לְכָךְ שֶׁמָּסַךְ הַבַּרְזֶל יִפָּתַח, שֶׁשִּׁלְטוֹן הַדִּכּוּי וְהָרֶשַׁע יִקְרֹס. גַּם כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּשִׂיאוֹ - כַּאֲשֶׁר מְאוֹת מִילְיוֹנִים סֻנְוְרוּ בְּתַעֲמוּלַת כָּזָב, וְהָלְכוּ שְׁבִי אַחַר סִיסְמָאוֹת מִתְלַהֲמוֹת; חָלְמוּ עַל מַהְפֵּכָה עוֹלָמִית, וְשָׁרוּ עַל הֲקָמַת 'עוֹלָם חָדָשׁ' בִּמְקוֹם 'הָעוֹלָם הַיָּשָׁן' שֶׁיַּחְרִיבוּ עַד הַיְּסוֹד - גַּם אָז יָדְעוּ רַבּוֹתֵינוּ אֶת הַפָּסוּק: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (תְּהִלִּים צב-ח). אֵין הַגּוֹיִים אֶלָּא כְּצִיץ נוֹבֵל, כְּעֵשֶׂב קָמֵל, שֶׁפְּרִיחָתוֹ כֹּה קְצָרָה. בְּאוֹתָם יָמִים בָּאָה אִשָּׁה אַחַת לִפְנֵי הַגָּאוֹן רַבִּי אִיסָר זַלְמָן מֶלְצֶר זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל סְלוּצְק, וְסִפְּרָה כִּי לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים נוֹלַד לָהּ בֵּן. הִיא רוֹצָה לְמוּלוֹ, לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אַךְ בַּעֲלָהּ, קָצִין גָּבוֹהַּ בַּצָּבָא הָאָדֹם, מִתְנַגֵּד לַמִּילָה בְּאֹפֶן עֶקְרוֹנִי. הַדָּת וּמִצְווֹתֶיהָ שַׁיָּכוֹת, לְדַעְתּוֹ, לָעוֹלָם הַיָּשָׁן. עַכְשָׁו הִפְצִיעַ שַׁחַר חָדָשׁ וּבוֹ כָּל הָאֲנָשִׁים שָׁוִים, כָּל הַפּוֹעֲלִים - אַחִים, וְאֵין מָקוֹם לְהַבְדִּיל בֵּין יְהוּדִי לְבֵין נָכְרִי עַל-יְדֵי חוֹתַם הַבְּרִית. אָמַר הָרַב: "אִמְרִי לוֹ שֶׁיָּבוֹא אֵלַי. רְצוֹנִי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ". הַקָּצִין בָּא אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ, וְהִשְׁמִיעָהּ בְּאָזְנֵי הָרַב. שָׁמַע הָרַב בְּסַבְלָנוּת, וְאָמַר: "שְׁמַע נָא, אִישִׁי הַצָּעִיר, לִדְבָרָיו שֶׁל אָדָם קָשִׁישׁ. רַעְיוֹן הַקּוֹמוּנִיזְם מְנֻגָּד בִּבְסִיסוֹ לַטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי, וְסוֹפוֹ - כִּשָּׁלוֹן. לֹא, אַל תַּעֲנֶה לִי כָּעֵת. הַסְכֵּת לִדְבָרַי עַד תֻּמָּם. מָשׁוּל הוּא לִסְבִיבוֹן שֶׁסּוֹפוֹ לִפֹּל, אַךְ בֵּינָתַיִם מַחְזִיק הוּא מַעֲמָד בְּכֹחַ הַתְּאוּצָה. כָּל עוֹד הָרַעְיוֹן חָדָשׁ וּמַלְהִיב - יִכְבֹּשׁ לְבָבוֹת. כְּשֶׁתֵּחָלֵשׁ תְּאוּצָתוֹ, יָאֵט מַהֲלָכוֹ וְיִקְרֹס. זֶה יִקְרֶה, לְהַעֲרָכָתִי, בְּעוֹד כְּשִׁבְעִים שָׁנָה. אוֹ-אָז יָסוּר הַדֶּבֶק הַמְּאַחֵד אֶת אֻמּוֹת בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת וְהֵן תִּדְרֹשְׁנָה עַצְמָאוּת: לִיטָא, לַטְבִיָּה וְאוּקְרָאִינָה, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל פּוֹלִין וְהוּנְגַרְיָה, עַל רוֹמַנְיָה וְעַל צֶ'כְיָה. וְאָז יְחַפֵּשׂ כָּל אֶחָד אֶת זֶהוּתוֹ, יְבַקֵּשׁ אֶת שָׁרָשָׁיו, לַחְזֹר לִמְקוֹרוֹתָיו. בֵּינֵיהֶם, גַּם הַיְּהוּדִים; בֵּינֵיהֶם, גַּם בִּנְךָ! אִם תָּמוּל אוֹתוֹ, יֵדַע שֶׁיְּהוּדִי הוּא. יֵדַע לְאָן לַחְזֹר". "מָה הָרַב מְדַבֵּר?" הִתְקוֹמֵם הַקָּצִין הַגָּבוֹהַּ. "שׁוֹגֶה הוּא בְּאַשְׁלָיוֹת. הַקּוֹמוּנִיזְם יִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם וְיִתְקַיֵּם לָנֶצַח!" כַּיּוֹם אָנוּ יוֹדְעִים מִי שָׁגָה בְּאַשְׁלָיוֹת וּמִי צָדַק... אֲבָל, לְמַעַן הָאֱמֶת, אֵין לְהַאֲשִׁים אֶת הַקָּצִין. הַקּוֹמוּנִיזְם הָיָה בְּשִׂיאוֹ, דָּרַס וְרָמַס בְּכָל עָצְמָתוֹ, בָּטוּחַ בְּכֹחוֹ וּבְצִדְקַת דַּרְכּוֹ. מְאוֹת מִילְיוֹנִים קִבְּלוּ אֶת עֻלּוֹ, וְתָאִים קוֹמוּנִיסְטִיִּים פָּעֲלוּ בְּכָל מְדִינוֹת הָעוֹלָם כְּדֵי לְקַדֵּם אֶת הַמַּהְפֵּכָה. מִי חָשַׁב אָז עַל קְרִיסָה כֹּה מְהִירָה, כֹּה מֻחְלֶטֶת? רַק מִי שֶׁמַּבָּטוֹ - מַבָּט שֶׁל תּוֹרָה. וְזֶה דּוֹמֶה כָּל כָּךְ לְמַצָּבֵנוּ. שְׁבוּיִים אָנוּ בִּתְנָאֵי חַיֵּינוּ, חוֹשְׁבִים עַל הֶעָתִיד כְּעַל תַּעְתִּיק שֶׁל הַהוֹוֶה. אֲבָל אָדָם שֶׁמַּבָּטוֹ מַבָּט שֶׁל תּוֹרָה, יוֹדֵעַ, שֶׁעַד מְהֵרָה יִקְרֹס הַכֹּל "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מַלְאָכִי ג-א); פִּתְאוֹם יִשָּׁמַע קוֹל שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, פִּתְאוֹם יִשְׁתַּנֶּה הַכֹּל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. נָשׁוּב לְעִנְיָנֵנוּ. כָּאַבְנוּ אֶת נִתּוּקָם שֶׁל שְׁלֹשָׁה מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים מִמּוֹרַשְׁתָּם, וְיִחַלְנוּ לַיּוֹם שֶׁבּוֹ יִפָּתַח מָסַךְ הַבַּרְזֶל וְיִקְרֹס שִׁלְטוֹן הַדִּכּוּי וְהָרֶשַׁע; הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יוּכְלוּ הַיְּהוּדִים לָשׁוּב לְמוֹרַשְׁתָּם, וְיִנָּתֵן לָהֶם לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵיהֶם. שָׂמַחְנוּ כָּל כָּךְ בְּבוֹאָם, אַךְ לֹא שִׁעַרְנוּ שֶׁבְּכַוָּנָה תְּחִלָּה יְעוֹדְדוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת עֲלִיַּת נָכְרִים גְּמוּרִים, הַנּוֹהֲגִים עַל-פִּי אָרְחוֹת חַיֵּיהֶם, עַל פִּי דָּתָם וְדַעְתָּם, נוֹצְרִים מֻצְהָרִים וְאַנְטִישֵׁמִיִּים מֻשְׁבָּעִים. וְאָנוּ חֲרֵדִים, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, לְצִבְיוֹן הַחַיִּים כָּאן בְּאֶרֶץ הַיְּהוּדִים, בְּאֶרֶץ שֶׁנֶּחְשְׁבָה מוּגַנָּה מִפְּנֵי נִשּׂוּאֵי תַּעֲרֹבֶת, בְּאֶרֶץ שֶׁחָשַׁבְנוּ לִיצֹר בָּהּ תַּרְבּוּת עִבְרִית שָׁרְשִׁית. גַּם אֲנִי חָרַדְתִּי מִפְּנֵי הֶעָתִיד, עַד שֶׁרָאִיתִי אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ בִּפְתִיחַת הַפָּרָשָׁה: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ" (יִרְמְיָה יא-טז). מָה רָאָה יִרְמְיָהוּ לִמְשֹׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּזַּיִת? אֶלָּא כָּל הַמַּשְׁקִים מִתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה, וְהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מִתְעָרֵב אֶלָּא עוֹמֵד לְבַדּוֹ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם נָכְרִים! אֵין זוֹ בְּרָכָה אוֹ הַבְטָחָה, אֶלָּא מְצִיאוּת וְעֻבְדָּה: עַם יִשְׂרָאֵל יִשָּׁמֵר בְּטָהֳרָתוֹ, וְהַנָּכְרִים יַעַזְבוּנוּ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ. אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָם לְכָאן, וּקְשָׁיֵי הַחַיִּים יַבְרִיחוּם: הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי, הַכַּלְכָּלִי וְעוֹד. וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא נוֹצַר מַצָּב זֶה אֶלָּא כְּדֵי לְהַבְרִיחָם... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם" (יד-יג) יְהוּדִי קְשֵׁה יוֹם בָּא לִפְנֵי הַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵרוּזִ'ין זצ"ל לְהִוָּעֵץ בְּעִנְיַן פַּרְנָסָתוֹ. חָכַךְ בְּדַעְתּוֹ הַאִם יַעֲשֶׂה כָּךְ אוֹ כָּךְ, יִשְׁלַח יָדוֹ בְּמִסְחָר זֶה אוֹ בְּאַחֵר. נַעֲנָה הָרַבִּי וְאָמַר: חֲזַ"ל אָמְרוּ (פְּסָחִים קיח.), שֶׁפַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם קָשָׁה כִּקְרִיעַת יַם סוּף, וְיֵשׁ לְהָבִין מָה הַדִּמְיוֹן בֵּינֵיהֶן. אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר עָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַיָּם - הַמִּצְרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְהַמִּדְבָּר סוֹגֵר עֲלֵיהֶם, וְשָׁמְעוּ אֶת הַבְטָחַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם" - מֶה חָשְׁבוּ בְּלִבָּם? שֶׁה' יִגֹּף אֶת הַמִּצְרִים אוֹ יַכֵּם בַּסַּנְוֵרִים. וְאוּלַי יְצַוֵּם לָנוּס לַצְּדָדִים, אֶל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. אוּלַי יְגוֹנֵן עֲלֵיהֶם הֶעָנָן וִיסוֹכֵךְ עֲלֵיהֶם כְּחוֹמַת בַּרְזֶל. אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהַיָּם יִקָּרַע לִגְזָרִים וְיַעַבְרוּ בּוֹ בַּיַּבָּשָׁה. כָּךְ גַּם בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה: עַל הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל, כִּי כָּךְ צֻוָּה, וְלִדְאֹג שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת "הֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי" (קִדּוּשִׁין פב.). אֲבָל כֵּיצַד תָּבוֹא וּמִנַּיִן - דְּרָכִים רַבּוֹת לַבּוֹרֵא. וּכְבָר הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבַעַל בֵּית מְזִיגָה, שֶׁנִּפְטַר בִּימֵי עֲלוּמָיו וְהוֹתִיר אַחֲרָיו אַלְמָנָה וִילָדִים רַכִּים, שֶׁהַגָּדוֹל בָּהֶם בֶּן עֶשֶׂר. הִדַּלְדְּלוּ הַקּוֹנִים וְהַפַּרְנָסָה שָׁבְתָה. כְּשֶׁנִּגְמַר מְלַאי הַיַּי"שׁ, נִמְנְעוּ הַסּוֹחֲרִים מִלָּתֵת בְּהַקָּפָה, כִּי חָשְׁשׁוּ לְכַסְפָּם. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, פָּסְקוּ מִלִּמְכֹּר וְהֵחֵלּוּ לִרְעֹב לְלֶחֶם. עָלְתָה הָאַלְמָנָה הָרְצוּצָה אֶל הַצַּדִּיק רַבִּי אַבְרָהָם יַעֲקֹב מִסָּדִיגוּרָה זצ"ל, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ: מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרָהּ? אָמַר לָהּ: "רַבִּים רַחֲמֵי ה', אֲבִי יְתוֹמִים הוּא וְדַיַּן אַלְמָנוֹת". לֹא הִסְתַּפְּקָה בַּתְּשׁוּבָה, וְדָרְשָׁה: "שֶׁהָרַבִּי יַבְטִיחֵנִי שֶׁאֶמְצָא אוֹצָר"... אֲבָל הָרַבִּי עָנָה: "דְּרָכִים רַבּוֹת לַבּוֹרֵא, וְאֵינוֹ זָקוּק לַעֲצָתֵנוּ". עוֹד הָאַלְמָנָה מִתְעַכֶּבֶת, וְנָכְרִי הִדַּפֵּק עַל דֶּלֶת בֵּית הַמְּזִיגָה. הַבֵּן הַבְּכוֹר פָּתַח, וְהַנָּכְרִי שָׁאַל: "אֵיפֹה אַבָּא?" "בַּשָּׁמַיִם", עָנָה הַיֶּלֶד. הַנָּכְרִי נָבוֹךְ: "לֹא יָדַעְתִּי... בֶּעָבָר קָנִיתִי אֶצְלְכֶם יַי"שׁ וְהָיָה מֻבְחָר וּמְעֻלֶּה. בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא מַשִּׂיא אֲנִי אֶת בִּתִּי, וּרְצוֹנִי לִקְנוֹת מֵאוֹתוֹ יַי"שׁ". אָמַר הַיֶּלֶד: "לְצַעֲרִי, אֵין לָנוּ וְלוּ טִפַּת יַי"שׁ". חִיֵּךְ הַנָּכְרִי: "יֶלֶד אַתָּה, וּכְבָר סוֹחֵר מְמֻלָּח... בְּוַדַּאי מְבַקֵּשׁ אַתָּה מְחִיר מְפֻלְפָּל! בּוֹא, נֵרֵד לַמַּרְתֵּף וְנִרְאֶה"... יָרַד עִם הַיֶּלֶד לַמַּרְתֵּף, וְהִנֵּה סְדוּרוֹת שָׁם הֶחָבִיּוֹת. טִלְטֵל אַחַת מֵהֶן, וְהִיא מְלֵאָה וּכְבֵדָה וְהַנּוֹזֵל מִשְׁתַּכְשֵׁךְ. הַבִּיט בַּיֶּלֶד בְּמַבַּט נִצָּחוֹן. "אֵלּוּ מַיִם", הִסְבִּיר הַיֶּלֶד, "לִשְׁטֹף אֶת הֶחָבִיּוֹת הָרֵיקוֹת מִשִּׁמְרֵיהֶן". חִיֵּךְ הַנָּכְרִי, מָזַג לְעַצְמוֹ כּוֹסִית וְחָכַךְ בִּשְׂפָתָיו: "יַי"שׁ מֻבְחָר וּמְשֻׁבָּח!". טָפַח לַיֶּלֶד עַל שִׁכְמוֹ. עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וְהָאֵם חָזְרָה. "סוֹחֵר מְמֻלָּח הוּא בְּנֵךְ", הֶחְמִיא לָהּ וְשָׁקַל לְיָדֶיהָ כֶּסֶף מְזֻמָּן בַּעֲבוּר הֶחָבִיּוֹת. הַמִּלִּים נֶעֶתְקוּ מִפִּיהָ. עָמְדָה עַל כָּךְ שֶׁיִּטְעַם מִכָּל חָבִית, וְהוּא הִתְבַּסֵּם לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם. הִזְמִין פּוֹעֲלִים, הֶעֱלָה אֶת הֶחָבִיּוֹת מֵהַמַּרְתֵּף וּנְטָלָן עִמּוֹ. מִיָּד שָׁלְחָה אֶת בְּנָהּ אֶל הָרַבִּי, שֶׁיְּסַפֵּר עַל הַיְּשׁוּעָה הַמֻּפְלָאָה. שָׁמַע הָרַבִּי וְאָמַר: "אִמְּךָ בִּקְּשָׁה לְתַכְנֵן אֶת מְקוֹר הַיְּשׁוּעָה. שְׁאַל אוֹתָהּ אִם אֶפְשָׁרוּת כָּזוֹ עָלְתָה בְּדַעְתָּהּ"... מָזַג אוֹתוֹ נָכְרִי מִן הַיַּי"שׁ לְאוֹרְחָיו, וְהַכֹּל הִתְפַּעֲלוּ מִטַּעֲמוֹ הֶעָרֵב וּמֵחָזְקוֹ. הִתְעַנְיְנוּ לִמְקוֹרוֹ - וּבֵית הַמְּזִיגָה הוּצַף בְּקוֹנִים כָּךְ נִמְשֶׁלֶת הַפַּרְנָסָה לִקְרִיעַת יַם סוּף, וְכָךְ נִמְשָׁל זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם לִקְרִיעַת יַם סוּף (סוֹטָה ב:). "אֶלֶף תָּכְנִיּוֹת", וְעִם מִי מִתְחַתְּנִים בַּסּוֹף?... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

 (ב-י) אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ: מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שְׂכָרָן שֶׁל גּוֹמְלֵי חֲסָדִים. אַף-עַל-פִּי שֶׁהַרְבֵּה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, לֹא נִקְבַּע שְׁמוֹ אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁקָּרְאָה לוֹ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה. וְאַף הַקָּבָּ"ה לֹא קְרָאָהוּ בְּשֵׁם אַחֵר.שָׁאַל רַבִּי שַׁבְּתַי יוּדֵלֶבִיץ' בִּדְרָשָׁתוֹ:שִׁבְעָה שֵׁמוֹת, עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת, עֶשְׂרִים שֵׁמוֹת - מַה בִּכְלָל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הַשֵּׁמוֹת? שֵׁנִית, מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת הֶחְשִׁיבוּ בַּשָּׁמַיִם דַּוְקָא אֶת הַשֵּׁם "מֹשֶׁה" שֶׁקָּרְאָה לוֹ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה?לָמָּה וּמַדּוּעַ? אֲסַפֵּר לָכֶם.אֲנִי עוֹד הִכַּרְתִּי יְהוּדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַגָּאוֹן הַנּוֹרָא מַהֲרִי"ל דִּיסְקִין. וְהֵם סִפְּרוּ, כִּי פַּעַם לִפְנוֹת עֶרֶב יָצָא לִשְׁאֹף אֲוִיר לִבְרִיאוּתוֹ. בְּדַרְכּוֹ נָשָׂא עֵינָיו אֶל אִילָן גָּדוֹל בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ. "הוּא בֶּאֱמֶת גָּדוֹל, יֵשׁ בּוֹ 'כָּךְ וְכָךְ' עָלִים בִּמְדֻיָּק", הִפְטִיר וְהוֹרִיד אֶת עֵינָיו. נַנִּיחַ שֶׁהוּא אָמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה אֶלֶף עָלִים...תַּלְמִידָיו הַצְּעִירִים מִהֲרוּ לְבֵית רַבִּי שְׁמוּאֵל סָלַנְט, שֶׁגַּם הוּא הָיָה גָּאוֹן גָּדוֹל, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "רַבִּי, הַאִם יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לִבְדֹּק אֶת מִסְפַּר הֶעָלִים וּבְכָךְ לְאַמֵּת אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ? אֵיךְ נַעֲשֶׂה זֹאת בְּלִי לִקְטֹף אֶת כָּל הֶעָלִים מֵהָעֵץ?"הֵשִׁיב לָהֶם רַבִּי שְׁמוּאֵל סָלַנְט עַל-אֲתָר: "תִּקְטְפוּ מֵהָעֵץ כַּמָּה עֶשְׂרוֹת עָלִים, אוֹתָם תִּסְפְּרוּ, וּכְשֶׁהוּא יַחְלֹף שֵׁנִית לְיַד הָעֵץ, תִּשְׁאֲלוּ שׁוּב כַּמָּה עָלִים יֵשׁ בְּעֵץ זֶה". וְכָךְ הֲוָה, הוּא הֵשִׁיב: 'כָּךְ וְכָךְ פָּחוֹת' מִסְפַּר הֶעָלִים שֶׁהָיָה בְּיָדָם... הִנֵּה לָכֶם מֹחַ גְּאוֹנִי שֶׁל מַהֲרִי"ל דִּיסְקִין זצ"ל, שֶׁהָיָה מֵאַחֲרוֹנֵי גְּאוֹנֵי הַדּוֹרוֹת מַמָּשׁ.בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, בִּימֵי חִיּוּתוֹ שֶׁל הַמַּהֲרִי"ל דִּיסְקִין בִּירוּשָׁלַיִם, גָּדַל יָתוֹם לְלֹא בַּיִת. וּבַיָּמִים הַקָּשִׁים הָהֵם, הַגּוֹיִים אוֹ הָאֶפִּיקוֹרְסִים (שֶׁבְּיָדָם הָיָה כֶּסֶף) אָסְפוּ אֶת הַיְּתוֹמִים שֶׁנִּזְרְקוּ לָרְחוֹבוֹת וְעָשׂוּ בָּהֶם כִּרְצוֹנָם. דְּהַיְנוּ, הוֹלִיכוּ אוֹתָם לָאֲבַדּוֹן. הִתְאַמֵּץ הַמַּהֲרִי"ל דִּיסְקִין וְהִכְנִיס אֶת הַיָּתוֹם לְבֵיתוֹ, אַחַר כָּךְ הִכְנִיס יְתוֹמִים נוֹסָפִים, גִּדְּלָם וְחִנְּכָם. לְיָמִים, יָסַד לָהֶם בִּנְיָן - "בֵּית הַיְּתוֹמִים דִּיסְקִין" - שֶׁמְּקֹרָבָיו וְתַלְמִידָיו פֵּאֲרוּהוּ וְהִרְחִיבוּהוּ, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם בַּכְּנִיסָה לִירוּשָׁלַיִם.סִפֵּר הַמַּהֲרִי"ל דִּיסְקִין לְתַלְמִידָיו, כִּי אַחַד הַיְּתוֹמִים הַקְּטַנִּים שֶׁדָּר בְּבֵיתוֹ הָיָה נוֹהֵג לִבְכּוֹת בִּקְבִיעוּת כַּאֲשֶׁר הָרַבָּנִית חָפְפָה אֶת רֹאשׁוֹ, סָכָה אֶת גּוּפוֹ וְרָחֲצָה אוֹתוֹ. הָיָה בּוֹכֶה וּבוֹכֶה בִּדְמָעוֹת שֶׁל יֶלֶד קָטָן וְיָתוֹם.שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: "יֶלֶד יָקָר, לָמָּה אַתָּה מְיַבֵּב כָּל כָּךְ? מַה כּוֹאֵב לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁרוֹחֲצִים אוֹתְךָ?"הֵשִׁיב הַיֶּלֶד בִּבְכִיָּה: "רַבִּי, רַבִּי, כַּאֲשֶׁר הָרַבָּנִית סָכָה אוֹתִי, אֲנִי נִזְכָּר בְּאִמָּא'לֶה שֶׁלִּי. הָיְתָה לִי פַּעַם אִמָּא, גַּם הִיא חָפְפָה לִי אֶת הָרֹאשׁ. וְאִמָּא... אִמָּא גַּם הָיְתָה נוֹתֶנֶת לִי נְשִׁיקָה אַחֲרֵי הַחֲפִיפָה. וּמִשֶּׁנִּפְטְרָה אִמִּי, אֵין מִי שֶׁמְּנַשֵּׁק אוֹתִי כָּל כָּךְ טוֹב כָּמוֹהָ". זָלְגוּ דְּמָעוֹת חַמּוֹת מֵעֵינָיו שֶׁל ר' יְהוֹשֻׁעַ לֵיבּ. וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה, הוֹסִיפָה הָרַבָּנִית לְנַשְּׁקוֹ כַּאֲשֶׁר חָפְפָה אֶת רֹאשׁוֹ. וַעֲדַיִן אֵין תַּחֲלִיף לְאִמָּא.אֲבָל בַּת פַּרְעֹה הִצְלִיחָה עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהַתּוֹרָה מְעִידָה עָלֶיהָ: "וַיְהִי לָהּ לְבֵן!" - כְּמוֹ בֵּן מַמָּשׁ. כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ: "מִכָּאן אַתָּה לוֹמֵד שְׂכָרָן שֶׁל גּוֹמְלֵי חֲסָדִים". אַף-עַל-פִּי שֶׁהַרְבֵּה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, לֹא נִקְבַּע שְׁמוֹ בְּכָל הַתּוֹרָה אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁקָּרְאָה לוֹ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, כִּי זוֹ הָיְתָה גְּמִילוּת חֲסָדִים מֻשְׁלֶמֶת.עַל לֶקַח נוֹסָף שֶׁנִּתָּן לִלְמֹד מִבַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה עָמַד רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן בִּדְרָשָׁתוֹ:בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֵין כָּזֶה דָּבָר "אֲנִי לֹא יָכוֹל", אֶלָּא "אֲנִי לֹא רוֹצֶה"... כִּי אִם רוֹצִים בֶּאֱמֶת - אֶפְשָׁר! גַּם אֲנִי, לְדֻגְמָה, עִשַּׁנְתִּי סִיגַרְיוֹת זְמַן רַב, אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר רָצִיתִי בֶּאֱמֶת לְהַפְסִיק - הִפְסַקְתִּי.הָ'עוֹלָם' מְסַפֵּר בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע, שֶׁאָמַר כָּךְ לְתַלְמִידָיו: אִם הָאָדָם מַאֲזִין הֵיטֵב לַנֶּאֱמָר סְבִיבוֹ בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם, יַבְחִין אֵיךְ אוֹמְרִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ...הֶחְלִיטוּ הַתַּלְמִידִים לָשִׂים לֵב לַמִּתְרַחֵשׁ סְבִיבָם, וְנִסּוּ לְהָבִין אֶת מַשְׁמָעוּת הַדִּבּוּרִים הַנֶּאֱמָרִים בִּסְבִיבָתָם.וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַיָּמִים בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם, חָלַף לְיַד בֵּיתָם כַּפְרִי זָקֵן "מְתַקֵּן וּמְשַׁפֵּץ". הוּא נָקַשׁ עַל חַלּוֹן הַבַּיִת וְשָׁאַל: "הַאִם יֵשׁ לָכֶם דְּבַר-מָה לְתַקֵּן?""אֵין לָנוּ מַה לְּתַקֵּן", הֵשִׁיבוּ הַתַּלְמִידִים.הִגְבִּיהַּ הַכַּפְרִי אֶת קוֹלוֹ בְּתוֹכֵחָה, וְהַתַּלְמִידִים חִדְּדוּ אֶת אָזְנָם: "וְכִי אֵין לָכֶם מַה לְּתַקֵּן?! יֵשׁ וָיֵשׁ, אֶלָּא שֶׁאֵינְכֶם רוֹצִים לְתַקֵּן. אִם כֵּן, אַל תֹּאמְרוּ אֵין לָנוּ, תֹּאמְרוּ - אֵינֶנּוּ רוֹצִים לְתַקֵּן".נָטְלוּ תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּשִׂמְחָה אֶת מַה שֶּׁאָמְרוּ לָהֶם מִשָּׁמַיִם... הַפְלֵא וָפֶלֶא.פְּעָמִים רַבּוֹת אָדָם חוֹשֵׁב אוֹ רוֹצֶה לַחְשֹׁב כִּי אֵין לוֹ מַה לְּתַקֵּן. לֹא! יֵשׁ, אֶלָּא שֶׁלֹּא רוֹצִים לְתַקֵּן...וְאִם רוֹצִים, מְקַבְּלִים סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה שָׁלְחָה אֶת יָדָהּ, וְהַנֵּס הִתְרַחֵשׁ. לָמָּה? כִּי הִיא רָצְתָה בֶּאֱמֶת! וְלָכֵן זָכְתָה לְעֵזֶר ה'. אִם רוֹצִים לְתַקֵּן, מַצְלִיחִים.                                   האנחה - תחילת הגאולה היא ! "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם" (ג-ז) רַב אֶחָד, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, שָׁאַל אֶת קְהַל עֲדָתוֹ: הֲזוֹכְרִים אַתֶּם אֶת פְּלוֹנִי?בְּוַדַּאי! מִי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ אוֹתוֹ?! עָנִי מָרוּד הָיָה, מְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים - אֲבָל תָּמִיד עַלִּיז וְשָׂמֵחַ, שָׂשׂ וְצוֹהֵל. תָּמִיד חִיֵּךְ, תָּמִיד הָיְתָה בְּפִיו הֲלָצָה וּבְדִיחָה נְאוֹתָה. סוֹחֵף הָיָה בְּשִׂמְחָתוֹ, עַד אֲשֶׁר נִפְטַר בִּדְמִי יָמָיו. אוֹי, מִי יִתֵּן לָנוּ תְּמוּרָתוֹ.הִמְשִׁיךְ הָרַב וְשָׁאַל: הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מָה אֵרַע עִמּוֹ לְמַעְלָה, בְּבֵית הַדִּין?הִטּוּ הַכֹּל אֹזֶן וְכִוְּנוּ לֵב, וְהָרַב סִפֵּר: כְּשֶׁעָלָה וְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, בָּא הַמַּלְאָךְ הַלָּבָן עִם מִטְעַן הַמִּצְווֹת, וֶהֱנִיחָן עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם הָאַחַת. מוּבָן שֶׁהַמִּצְווֹת רַבּוֹת הָיוּ, הֵן אֲפִלּוּ רֵיקָנִים שֶׁבְּעַם יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. צֵא וַחֲשֹׁב: שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת לְיוֹם, בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין וּבִרְכוֹת הַמָּזוֹן, וְכָל רֶגַע שֶׁל שְׁמִירַת שַׁבָּת וְחַג, צִיצִית וּתְפִלִּין, מִצְווֹת לְמַכְבִּיר!אֲבָל מָה? הַמִּצְווֹת הָיוּ... סְפוֹגִיּוֹת, קַלּוֹת כְּנוֹצָה... נָכוֹן שֶׁעָמַד בִּתְפִלָּה, אֲבָל כֵּיצַד עָמַד בִּתְפִלָּה, עַל מֶה חָשַׁב, אֵיךְ כִּוֵּן בָּהּ?...וּבְכֵן, עָרַם הַמַּלְאָךְ הַלָּבָן אֶת מִטְעַן הַסְּפוֹגִים הַלְּבָנִים, וְאָז בָּא הַמַּלְאָךְ הַשָּׁחֹר, יוֹרֵק אֵשׁ. בָּא עִם מִטְעַן הָעֲבֵרוֹת - כַּדּוּרִיּוֹת קְטַנּוֹת, 'גֻּלּוֹת'... קְצָת לֵיצָנוּת, קְצָת לָשׁוֹן הָרָע, בַּמֶּה כְּבָר עָלוּל יְהוּדִי לַחְטֹא? אֲבָל כָּל 'גֻּלָּה' עֲשׂוּיָה בַּרְזֶל, דְּחוּסָה... וְהַכַּף הַהִיא - הִכְבִּידָה, וְהוּא עוֹמֵד וְרוֹעֵד. וּכְבָר מִתְקָרְבִים אֵלָיו שְׁנֵי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה נוֹרָאִים וַאֲיֻמִּים, לֶאֱחֹז בּוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה, לְהוֹבִילוֹ לִבְאֵר שַׁחַת, לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה, וְרֵיחַ הַזֶּפֶת נוֹדֵף מֵהֶם...לְפֶתַע מִתְעָרֵב הַמַּלְאָךְ הַלָּבָן: "רֶגַע אֶחָד, הַרְפּוּ מְעַט, הֲרֵי אֵין זֶה הַכֹּל! כְּלוּם לֹא מִתְחַשְּׁבִים כָּאן בַּיִּסּוּרִים שֶׁסָּבַל? הֲרֵי עָנִי מָרוּד הָיָה, כְּלוּם אֵין מִתְחַשְּׁבִים בְּכָךְ?! הֲלֹא הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצִּיב בִּפְנֵי אִיּוֹב אֶת הַבְּרֵרָה, הֵנִיחַ לוֹ לִבְחֹר בֵּין 'יִסּוּרֵי-אִיּוֹב' הַנּוֹרָאִים לְבֵין עֹנִי - וְאִיּוֹב בָּחַר בַּיִּסּוּרִים, בְּאָמְרוֹ: לְיִסּוּרִים מִתְרַגְּלִים, וְאִלּוּ הַמַּחְסוֹר מַכֶּה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. מַדּוּעַ מְמַהֲרִים לַחְרֹץ דִּין? שִׂימוּ אֶת יִסּוּרָיו בַּכַּף הָרִאשׁוֹנָה, וְתַכְרִיעַ הַכֹּל!".עָנוּ לוֹ: "מַה נּוּכַל לַעֲשׂוֹת וְהוּא מֵעוֹלָם לֹא הִתְאוֹנֵן עַל יִסּוּרָיו?..."דְּמָמָה מְתוּחָה הִשְׂתָּרְרָה, וְאָז שָׁאַל אַחַד הַנּוֹכְחִים: "אֲבָל... הֲלֹא לָמַדְנוּ שֶׁיֵּשׁ לְקַבֵּל יִסּוּרִים בְּאַהֲבָה, לְקַבּוּלִינְהוּ בְּשִׂמְחָה" (בְּרָכוֹת ס:).עָנָה הָרַב וְאָמַר: "בְּוַדַּאי, אֲבָל בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה יֵשׁ לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת, לְאַבְחֵן אֶת הַמַּצָּב; לָדַעַת שֶׁאֵלּוּ יִסּוּרִים שֶׁרוֹצִים מִמְּךָ מַשֶּׁהוּ; לֹא לִהְיוֹת בְּגֶדֶר 'שׁוֹטֶה אֵינוֹ מַרְגִּישׁ'!"...לֹא יָדַע הָרַב הַאִם יָרְדוּ לְסוֹף דַּעְתּוֹ, וְהוֹסִיף: "כְּלוּם יָדוּעַ לָכֶם מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁגָּלוּת מְכַפֶּרֶת הַכֹּל?" (סַנְהֶדְרִין לז:).עָנוּ: "כֵּן".הִמְשִׁיךְ וְשָׁאַל: "וְאָנוּ מְצוּיִים כַּיּוֹם בַּגָּלוּת?"אָמְרוּ: "בְּוַדַּאי".הִסִּיק: "נִמְצָא, לְפִי זֶה, שֶׁכָּל עֲווֹנוֹתֵינוּ הִתְכַּפְּרוּ; שֶׁאֵין יְהוּדִי שֶׁנּוֹחֵל גֵּיהִנּוֹם?!"שָׁתְקוּ בִּמְבוּכָה.עָנָה וְאָמַר: "אֶלָּא מַאי, כִּמְעַט שֶׁאֵין לְךָ יְהוּדִי שֶׁחָשׁ שֶׁהוּא בַּגָּלוּת... וְיִסּוּרִים שֶׁאֵין חָשִׁים בָּהֶם, אֵינָם בְּגֶדֶר יִסּוּרִים"...מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, עָבְדוּ בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה. פַּרְעֹה רָחַץ בְּדַם יַלְדֵיהֶם, מָעַךְ אֶת עוֹלְלֵיהֶם בַּחוֹמָה, עַל גַּבָּם חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הַגּוֹאֵל הַמְּעֻתָּד, שׁוֹהֶה בְּמִדְיָן. הוּא בֶּן חֲמִשִּׁים, בֶּן שִׁשִּׁים, בֶּן שִׁבְעִים - וְלֹא נִקְרָא עֲדַיִן לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעָם. מָתַי הִתְרַחֲשָׁה הַגְּאֻלָּה? כַּאֲשֶׁר נֶאֶנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה; כַּאֲשֶׁר חָשׁוּ בְּשִׁעְבּוּדָם."רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו... וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם"... (שְׁמוֹת ג ז-ח)הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל דּוֹרֵנוּ, וְיִתָּכֵן שֶׁהִיא הַמְּעַכֶּבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה, רַחְמָנָא לִצְלַן, הִיא שֶׁאָנוּ שְׁלֵוִים וּרְגוּעִים, שֶׁאֵינֶנּוּ זוֹעֲקִים; שֶׁאֵינֶנּוּ מוּדָעִים לָרְדִידוּת הָרוּחָנִית, לַתְּלִישׁוּת מֵהַמּוֹרֶשֶׁת הַמֻּשְׁרֶשֶׁת, לַחֹשֶׁךְ הַמְּכַסֶּה אֶרֶץ, לָעֲרָפֶל הַמְּטַשְׁטֵשׁ חוּשִׁים.גַּם אִם לֹא נַרְבֶּה בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה אֶלָּא כְּדֵי לִרְאוֹת כַּמָּה גְּדוֹלָה וּרְחָבָה הִיא וְכַמָּה אָנוּ רְחוֹקִים מִיְּדִיעָתָהּ, וְנַפְלִיט מִפִּינוּ וּמִלִּבֵּנוּ אֲנָחָה - דַּיֵּנוּ.כִּי הָאֲנָחָה - תְּחִלַּת הַגְּאֻלָּה הִיא! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

"וְאִם דַּל הוּא" (יד-כא) כָּל צְעָדָיו שֶׁל הָאָדָם וְכָל מַעֲשָׂיו יְכוֹלִים לְהַוּוֹת מַסֶּכֶת אַחַת שֶׁל קִדּוּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם. כַּמּוּבָן, אִם יַשְׁגִּיחַ תָּדִיר עַל מַעֲשָׂיו, יָשִׂים לֵב וְיִתְבּוֹנֵן מַה הוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת, מָתַי לְדַבֵּר וּמָתַי לִשְׁתֹּק, אֶת מִי לְקָרֵב וְאֶת מִי לְרַחֵק. לְפָנֵינוּ סִפּוּר מְאַלֵּף בְּיוֹתֵר שֶׁהִתְרַחֵשׁ בִּקְהִלַּת יְשִׁיבַת "נַחֲלַת הַלְּוִיִּים" בְּחֵיפָה: בָּחוּר הַלּוֹמֵד בִּישִׁיבָה זוֹ, הַמִּתְגּוֹרֵר בִּצְפוֹן הָאָרֶץ, חָזַר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִבֵּית הוֹרָיו לַיְּשִׁיבָה. הַמַּעֲשֶׂה הָיָה בְּחֹדֶשׁ "אֱלוּל". הוּא יָרַד בְּ"צֹמֶת יָגוּר" מֵהָאוֹטוֹבּוּס שֶׁהֱבִיאוֹ מֵעִיר מְגוּרָיו, וְהִמְתִּין לְאוֹטוֹבּוּס אַחֵר שֶׁיִּקָּחֶנּוּ לִשְׁכוּנַת "נָוֶה שַׁאֲנָן" בְּחֵיפָה, שָׁם מְמֻקֶּמֶת הַיְּשִׁיבָה הַמַּעֲטִירָה. וְהִנֵּה, עוֹצֶרֶת לְיָדוֹ מְכוֹנִית וּבָהּ שְׁנֵי בַּחוּרִים דָּתִיִּים, שֶׁהוֹדִיעוּ שֶׁהֵם נוֹסְעִים לְ"נָוֶה שַׁאֲנָן" וְהִצִּיעוּ לוֹ לַעֲלוֹת לְרִכְבָּם. לְאַחַר שֶׁבָּדַק אֶת דְּמוּתָם וְהָיָה בָּרוּר לוֹ שֶׁאֵין מְדֻבָּר בְּ"מִתְחַפְּשִׂים" רח"ל - נִכְנַס לַמְּכוֹנִית. עַל מָה מְדַבֵּר בַּחוּר יְשִׁיבָה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל? עַל עִנְיְנֵי תְּשׁוּבָה, כַּמּוּבָן! וְכָךְ הוּא פּוֹתֵחַ עִם הַשְּׁנַיִם בְּשִׂיחָה לְבָבִית, וְשׁוֹאֵל אוֹתָם אִם הֵם מִשְׁתַּתְּפִים בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה לְאַחַר שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם. מִשֶּׁהֵשִׁיבוּ בִּשְׁלִילָה, סִפֵּר לָהֶם הַבָּחוּר עַל הַ"כּוֹלֵל" הַמְּיֻחָד הַפּוֹעֵל בִּשְׁכוּנַת "נָוֶה שַׁאֲנָן", שָׁם לוֹמְדִים אַבְרֵכִים עִם בַּעֲלֵי בָּתִּים בַּאֲוִירָה תּוֹרָנִית נֶהְדֶּרֶת. נִסָּה הַבָּחוּר לְהַפְעִיל אֶת כָּל כֹּחַ הַשְׁפָּעָתוֹ, כְּדֵי שֶׁהַצְּעִירִים הַלָּלוּ יַגִּיעוּ אַף הֵם לִלְמֹד בְּאוֹתוֹ כּוֹלֵל. הַשְּׁנַיִם לֹא נָתְנוּ לוֹ תְּשׁוּבָה חִיּוּבִית, אֲבָל לָקְחוּ אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁל הַכּוֹלֵל וְאָמְרוּ שֶׁיִּשְׁקְלוּ אֶת הָעִנְיָן... הַשִּׂיחָה נִגְמְרָה, וְעִמָּהּ גַּם הַנְּסִיעָה. הַבָּחוּר הוֹדָה לְמַסִּיעָיו וְחָזַר לַיְּשִׁיבָה. וְהִנֵּה, בְּאֶחָד מִימֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁלְּאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מִדַּפְּקִים שְׁנֵי צְעִירִים דָּתִיִּים עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל הַכּוֹלֵל הַמְּדֻבָּר. רֹאשׁ הַכּוֹלֵל, אַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם מֻפְלָג, שׁוֹאֵל לִמְבֻקָּשָׁם, וְשָׂמֵחַ עַד מְאֹד לִשְׁמֹעַ שֶׁהֵם רוֹצִים לְהִשְׁתַּתֵּף כַּחֲבֵרִים מִן הַמִּנְיָן בַּחֲבוּרַת הַלּוֹמְדִים. אַךְ הִנֵּה הִתְעוֹרְרָה בְּעָיָה: רֹאשׁ הַכּוֹלֵל מְנַסֶּה לִמְצֹא לָהֶם חַבְרוּתָא מִקֶּרֶב הַלּוֹמְדִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאֵינוֹ מוֹצֵא. הַכֹּל תְּפוּסִים. כָּךְ עוֹמְדִים הַשְּׁנַיִם בְּמֶשֶׁךְ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, תּוֹהִים מַה יַּעֲלֶה בְּגוֹרָלָם. וְלִכְאוֹרָה, אֵין בַּנִּמְצָא חַבְרוּתָא מַתְאִימָה לָהֶם. בְּמֹחוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַכּוֹלֵל עוֹלֶה לְפֶתַע רַעְיוֹן. הוּא מַחְלִיט לִקְפֹּץ לִישִׁיבַת "נַחֲלַת הַלְּוִיִּים", וּלְהָבִיא מִשָּׁם - בְּצַעַד חָרִיג - אֶת אַחַד הַבַּחוּרִים כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד עִם הַשְּׁנַיִם. עַד אָז לֹא עָשָׂה זֹאת רֹאשׁ הַכּוֹלֵל מֵעוֹלָם, אַךְ כֵּיוָן שֶׁהַפַּעַם הָיְתָה זוֹ שְׁעַת הַדְּחָק, עָלָה בְּלִבּוֹ הָרַעְיוֹן. רֹאשׁ הַכּוֹלֵל מַגִּיעַ לַיְּשִׁיבָה, וְאַף בָּהּ אֵינוֹ מוֹצֵא וְלוּ בָּחוּר אֶחָד שֶׁיֵּעָנֶה לַבַּקָּשָׁה. גַּם אֵלֶּה שֶׁהָיוּ פְּנוּיִים, הִשְׁתַּמְּטוּ בַּטַּעֲנָה שֶׁאֵין הֵם רוֹאִים עַצְמָם כִּכְשִׁירִים לִלְמֹד עִם הַצְּעִירִים. רֹאשׁ הַכּוֹלֵל כְּבָר הָיָה כִּמְעַט מְיֹאָשׁ, עַד שֶׁלְּפֶתַע - כְּשֶׁרָצָה לָצֵאת אֶת פֶּתַח הַיְּשִׁיבָה - נִכְנַס בָּחוּר נוֹסָף לָאוּלָם וְרֹאשׁ הַכּוֹלֵל הִצִּיעַ אַף לוֹ, כְּנִסָּיוֹן אַחֲרוֹן, לָבוֹא עִמּוֹ וְלִלְמֹד עִם הַשְּׁנַיִם. הִסְכִּים הַלָּה. נִכְנַס הַבָּחוּר עִם רֹאשׁ הַכּוֹלֵל אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, שָׁם עָמְדוּ עֲדַיִן הַשְּׁנַיִם וְהִמְתִּינוּ לַגּוֹאֵל. לְפֶתַע נִשְׁמְעָה צְעָקָה. רֹאשׁ הַכּוֹלֵל וְכָל לוֹמְדֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ נִבְהֲלוּ לְרֶגַע, אַךְ הַבֶּהָלָה פִּנְּתָה מָקוֹם לְהִשְׁתָּאוּת רַבָּה, כַּאֲשֶׁר הַכֹּל נוֹכְחוּ לִרְאוֹת שֶׁשְּׁנֵי הַצְּעִירִים נוֹפְלִים יַחְדָּו עַל כְּתֵפָיו שֶׁל הַבָּחוּר וּמַרְעִיפִים עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹדָה וְהַלֵּל. אַף לֹא אֶחָד הֵבִין עֲדַיִן בַּמֶּה מְדֻבָּר, גַּם לֹא הַבָּחוּר בְּעַצְמוֹ. "הַאִם אֵינְךָ זוֹכֵר אוֹתָנוּ?" שָׁאֲלוּ הַשְּׁנַיִם. "הֲרֵי נָסַעְתָּ אִתָּנוּ 'טְרֶמְפּ' מִצֹּמֶת יָגוּר לְ'נָוֶה שַׁאֲנָן', וְרַק מִכֹּחֲךָ אָנוּ מְצוּיִים כָּאן עַתָּה, בְּרֶגַע זֶה"... רַק עַכְשָׁו תָּפַס הַבָּחוּר בַּמֶּה מְדֻבָּר, וְהֵשִׁיב גַּם הוּא לָהֶם בְּנִימָה שֶׁל חִבָּה יְתֵרָה. הַשְּׁנַיִם סִפְּרוּ לוֹ עַד כַּמָּה הִתְרַשְּׁמוּ מִמֶּנּוּ בְּאוֹתָן דַּקּוֹת שֶׁנָּסַע אִתָּם בַּמְּכוֹנִית, וְתֵאֲרוּ בְּפָנָיו אֶת הָרֹשֶׁם הֶחָזָק שֶׁעָשׂוּ עֲלֵיהֶם הַדְּבָרִים שֶׁהִשְׁמִיעַ בְּעִנְיַן שִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה וְכוֹלֵל הָעֶרֶב הַמְּיֻחָד. "מִיָּד לְאַחַר שֶׁיָּרַדְתָּ מֵהַמְּכוֹנִית, הֶחְלַטְנוּ לְהִצְטָרֵף לַלִּמּוּדִים. אָמַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ, שֶׁאִם כָּךְ נִרְאֶה אָדָם שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, וְאִם הַנְהָגוֹתָיו נַעֲשׂוֹת כָּל כָּךְ בְּנֹעַם, גַּם אָנוּ הָיִינוּ רוֹצִים לְהִצְטָרֵף אֶל הַלּוֹמְדִים הַלָּלוּ", אָמְרוּ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹד לֹא "גָּמַר אֶת הַחֶשְׁבּוֹן" עִם בַּחוּר הַיְּשִׁיבָה. מַה שֶּׁקָּרָה אַחַר כָּךְ בְּהֵיכַל הַכּוֹלֵל הוּא פֵּרוּשׁ מֻפְלָא לַמַּאֲמָר "מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי". הַבָּחוּר הַמֻּכְשָׁר הַהוּא הָיָה "זַכַּאי" גָּדוֹל, הֱיוֹת שֶׁרַק בְּעִקְּבוֹת הַדְּבָרִים שֶׁהִשְׁמִיעַ לְמַסִּיעָיו בַּמְּכוֹנִית, בְּנֹעַם וּבְחֵן, הִגִּיעוּ הַלָּלוּ לִלְמֹד. וְלָכֵן רָצָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְגַלְגֵּל לְיָדָיו גַּם אֶת הַזְּכוּת הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהִתְבַּטְּאָה בְּ"שִׁעוּר הַפְּתִיחָה" שֶׁנָּתַן לִשְׁנֵי מְקֹרָבָיו. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם נִכְנְסוּ הַשְּׁנַיִם בְּמֶרֶץ רַב לַלִּמּוּד, וּבְתוֹךְ זְמַן קָצָר הָפְכוּ לִהְיוֹת מִן הַמַּתְמִידִים הַיּוֹתֵר-גְּדוֹלִים שֶׁל הַכּוֹלֵל בְּ"נָוֶה שַׁאֲנָן". וּבְדֶרֶךְ אַגַּב לָמַדְנוּ מִכָּאן, שֶׁצָּרִיךְ לְדַבֵּר! לְדַבֵּר, לְדַבֵּר וּלְלֹא הַפְסָקָה. לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּמְצָאִים מִחוּץ לִתְחוּמֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁכְּדַאי לָהֶם לָבוֹא וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּחַצְרוֹת הַשֵּׁם, כִּי רַק שָׁם יִמְצְאוּ אֶת שֶׁבִּקְּשָׁה נַפְשָׁם, וְרַק שָׁם - בִּזְכוּת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַמְּתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים - יוּכְלוּ לְהֵרָגַע וּלְהִנָּפֵשׁ בֶּאֱמֶת מִן הַחֲרָדוֹת הַפּוֹקְדוֹת כַּיּוֹם אֶת עוֹלָמֵנוּ. גַּם הַבָּחוּר הַהוּא, כְּשֶׁיָּשַׁב בַּמְּכוֹנִית, הָיָה יָכוֹל לִשְׁתֹּק וְלֹא לְדַבֵּר עִם מַסִּיעָיו וְלוּ מִלָּה אַחַת, אֲבָל הוּא בָּחַר לְדַבֵּר! וְעָשָׂה זֹאת בְּמִלֵּי-דְּמַעַלְיוּתָא, בְּדִבְרֵי חֵן וּמִתּוֹךְ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן - זָכָה לְמַה שֶׁזָּכָה.

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (כז-כ) פָּתַח ר' שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן אֶת שִׂיחָתוֹ וְחִיּוּךְ רָחָב נָסוּךְ עַל פָּנָיו: "כָּתִית לַמָּאוֹר" - "כִּתְתוּ עַצְמְכֶם עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה". אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהָאִיר בְּאוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "'לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר' - אוֹרָה זוֹ תּוֹרָה" (מְגִלָּה טז), "כָּתִית" - כְּתֹת אֶת עַצְמְךָ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. אֲסַפֵּר לָכֶם מָשָׁל. יְהוּדִי שָׁאַל פַּעַם אֶת הָרַבִּי מִקּוֹצְק זי"ע: מַדּוּעַ אֵין הָרַבִּי יוֹצֵא לָעוֹלָם לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת? הֲרֵי יֵשׁ הַרְבֵּה מַה לַּעֲשׂוֹת. מַדּוּעַ נִשְׁאָר הָרַבִּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ פְּנִימָה? אָמְנָם נָכוֹן, הַחֲסִידִים בָּאִים לְבֵית מִדְרָשׁוֹ וְהָרַבִּי מְדַבֵּר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה עֲמֻקִּים, אֲבָל מַדּוּעַ אֵינוֹ יוֹצֵא עַל פְּנֵי הָעוֹלָם?! עָנָה לוֹ הָרַבִּי: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה.בְּבֵית הָאֲסוּרִים נֶחְבְּשׁוּ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים. הוֹשִׁיבוּ אוֹתָם בְּבוֹר חָשׁוּךְ וְקָטָן. וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ, בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין לְתָאֵר אֶת הָעִנּוּיִים שֶׁהָיוּ מְנַת חֶלְקָם שֶׁל אֲסִירֵי מַלְכוּת.שְׁנַיִם מֵהֶם הָיוּ פִּקְּחִים, בַּעֲלֵי דַּעַת. הַשְּׁלִישִׁי הָיָה 'גֹּלֶם', בּוּר וְעַם הָאָרֶץ. הַסּוֹהֲרִים הוֹרִידוּ לָהֶם בְּכָל יוֹם אֹכֶל לַבּוֹר. הַ'גֹּלֶם', שֶׁהָיָה חֲסַר דַּעַת, לֹא הִסְתַּדֵּר עִם עַצְמוֹ בִּגְלַל הַחֹשֶׁךְ הַנּוֹרָא שֶׁשָּׂרַר בַּבּוֹר. לֹא מָצָא אֶת הָאֹכֶל וְאֶת הַכַּף, נָפְלוּ לוֹ הַמַּאֲכָלִים וְאָבְדוּ לוֹ הַחֲפָצִים. הַשֵּׁנִי, הֶחָכָם, שֶׁנִּמְלְאוּ רַחֲמָיו עָלָיו, סִיַּע בְּיָדוֹ רַבּוֹת: לָקַח אֶת יָדוֹ וְהִכְנִיס לְתוֹכָהּ אֶת הַכַּף, אַחַר כָּךְ סִיַּע לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת הָאֹכֶל מֵהַיָּד לַפֶּה... כָּךְ פְּעָמִים רַבּוֹת מִדֵּי יוֹם הִתְיַגַּע לְהַדְרִיכוֹ בַּחֹשֶׁךְ הַמֻּחְלָט, לְהִסְתּוֹבֵב לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, לַעֲמֹד וְלִשְׁכַּב וְכוּ'. אֲבָל הַשְּׁלִישִׁי, כְּאִלּוּ עָמַד מִן הַצַּד, לֹא סִיַּע בְּיָדוֹ וְלוּ בְּמִקְצָת. יוֹם אֶחָד, פָּנָה הַשֵּׁנִי לַשְּׁלִישִׁי וְשָׁאַל אוֹתוֹ בִּתְמִיהָה: "אָנוּ סוֹבְלִים יַחַד כָּאן בַּבּוֹר, וְאַתָּה בְּוַדַּאי מַבְחִין אֵיךְ אֲנִי מִתְאַמֵּץ עִם הַ'גֹּלֶם' הַזֶּה פְּעָמִים רַבּוֹת בַּיּוֹם עַד שֶׁהוּא מַצְלִיחַ לְהִתְקַדֵּם. מַדּוּעַ אֵינְךָ מְסַיְּעֵנִי, מַדּוּעַ תַּעֲמֹד מִן הַצַּד?" הֵשִׁיב לוֹ הַשְּׁלִישִׁי: "בּוֹא וַאֲגַלֶּה לְךָ: אָנוּ נִמְצָאִים בַּחֲשֵׁכָה. חָשׁוּךְ בַּבּוֹר. וְכַאֲשֶׁר הַחֹשֶׁךְ שׂוֹרֵר וְלֹא רוֹאִים מְאוּמָה, אַתָּה וְהוּא מִתְיַגְּעִים כִּמְעַט לָרִיק. הִנְּךָ מַשְׁקִיעַ בּוֹ מַאֲמַצִּים - לְלַמֵּד אוֹתוֹ אֵיךְ לֶאֱכֹל וְאֵיךְ לָזוּז - וּכְפִי הַנִּרְאֶה, הַדָּבָר לֹא יִסְתַּיֵּם לְעוֹלָם. כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת אַתָּה מִתְאַמֵּץ, וְהוּא עֲדַיִן לֹא לָמַד כְּלוּם. אַךְ אֲנִי, בִּזְמַן שֶׁאַתָּה עָסוּק אִתּוֹ, חוֹפֵר אֲנִי בַּקִּיר, קוֹדֵחַ בְּאֶצְבְּעוֹתַי חֹר. כַּאֲשֶׁר הַחֹר יִהְיֶה עָמֹק דַּיּוֹ - תַּחְדֹּר קֶרֶן אוֹר. יַחְדְּרוּ פְּנִימָה קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מֻעָטוֹת, מְעַט מִן הָאוֹר יִדְחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ, וְאָז מִמֵּילָא הוּא יִרְאֶה וּכְבָר לֹא יִצְטָרֵךְ לֹא לְךָ וְלֹא לִי. הוּא יֵדַע בְּעַצְמוֹ אֵיךְ לִשְׁתּוֹת וְלֶאֱכֹל..." פִּלְאֵי פְּלָאִים. "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר". הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן: "אוֹרָה זוֹ תּוֹרָה" - לִקְדֹּחַ וּלְהַכְנִיס אוֹר. אִם יֵשׁ תּוֹרָה - נִכְנָס אוֹר, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ יֵשׁ כְּבָר הַכֹּל: שִׂמְחָה, שָׂשׂוֹן וִיקָר, כִּי חוֹדֵר בָּאָדָם פְּנִימָה - אוֹר! וְאֵיךְ תָּאִיר לְךָ אֶת הָאוֹר? כֵּיצַד קוֹדְחִים כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹר מֵהַתּוֹרָה? "כָּתִית לַמָּאוֹר" - כִּתְתוּ עַצְמְכֶם עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. הַכַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה הִיא: לְהִתְיַגֵּעַ בַּעֲמַל הַתּוֹרָה, "לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה". מְרֻמָּז כָּאן עוֹד: "כִּתְתוּ עַצְמְכֶם", כְּתֹת אֶת עַצְמִיּוּתְךָ, אֶת הָ'אֲנִי', תַּכְנִיעַ אֶת הַגַּאֲוָה. הַתּוֹרָה אֵינָהּ סוֹבֶלֶת אָדָם שֶׁלֹּא נִכְנָע - תַּשְׁלִיךְ אֶת הָ'אֲנִי' שֶׁלְּךָ לָאַשְׁפָּה... כַּאֲשֶׁר אַתָּה לוֹמֵד תּוֹרָה, תְּבַטֵּל אֶת הָאָנֹכִיּוּת שֶׁלְּךָ. תַּלְמִיד חָכָם, בַּעַל חוּשׁ הַבְחָנָה מְיֻחָד, פִּקֵּחַ הַיּוֹדֵעַ לִבְחֹן אֲנָשִׁים, לָחַשׁ בְּאָזְנִי אֶת הַדָּבָר הַבָּא: פַּעַם אַחַת חִדֵּד אֶת מֹחוֹ וְהִצִּיב לְעַצְמוֹ מַטָּרָה לִבְחֹן אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּשׂוֹחֲחִים אִתּוֹ. וְלֹא הָיָה אִישׁ מֵאֵלּוּ שֶׁשּׂוֹחַח עִמָּם, שֶׁלֹּא שָׁמַע מִמֶּנּוּ שְׁלֹשִׁים פַּעַם אֶת הַמִּלָּה "אֲנִי". וּבְמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם אָמַר כָּל דּוֹבֵר וְדוֹבֵר לְפָחוֹת מָאתַיִם פְּעָמִים אֶת הַמִּלָּה "אֲנִי": אֲנִי אָכַלְתִּי, אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ, אֲנִי... אֲנִי... וַהֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים מַה נּוֹתַר מִכָּל הָ'אֲנִי' הַזֶּה בְּסוֹף יָמָיו - רִמָּה וְתוֹלֵעָה, שֶׁכֵּן כָּתוּב: "וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה". יְהוּדִי אֶחָד סִפֵּר לִי כִּי הוּא נוֹלַד לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים, לֹא לֵדַת הַגּוּף אֶלָּא לֵדַת הַנֶּפֶשׁ - שָׁב בִּתְשׁוּבָה. אַךְ הִתְאוֹנֵן בְּאָזְנַי וְכֹה אָמַר: "בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה, שָׁנָה וָחֵצִי אוֹ שְׁנָתַיִם לְהִתְחַזְּקוּתִי, הָיְתָה לִי סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בְּאֹפֶן נוֹרָא מַמָּשׁ. בְּכָל פְּנִיָּה, בְּכָל תְּנוּעוֹתַי בְּדֶרֶךְ חַיַּי הַחֲדָשָׁה, קִבַּלְתִּי סִיּוּעַ מֵהַשָּׁמַיִם. 'שָׁפְכוּ' עָלַי עֶזְרָה. אֲבָל אַחַר כָּךְ, הִתְחַלְתִּי לְאַבֵּד... כְּבָר לֹא נִתַּן לִי הַסִּיּוּעַ כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה. מַה קָּרָה? לָמָּה זֶה קוֹרֶה לִי?" שָׁאַל. הֵשַׁבְתִּי לוֹ: כָּתוּב בְּקֹהֶלֶת "וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר" (קֹהֶלֶת ט-יא). הַפְּשָׁט, שֶׁהֶחָכָם לֹא מַשִּׂיג לֶחֶם יוֹתֵר מֵהַטִּפֵּשׁ. עֲשִׁירִים רַבִּים אֵינָם חֲכָמִים, כִּי לֹא הַחָכְמָה מְבִיאָה אֶת הַלֶּחֶם הַיּוֹמִי. שָׁאַל הָרַב מִקּוֹצְק: בְּסֵדֶר, הַלֶּחֶם לֹא מַגִּיעַ דֶּרֶךְ הַחָכְמָה, אֲבָל לָמָּה הֻזְכְּרוּ רַק הַחֲכָמִים? וְכִי דַּוְקָא לַחֲכָמִים אֵין לֶחֶם?! וּבֵאֵר: כֵּן, כֵּן, דַּוְקָא הֵם מַפְסִידִים, לָהֶם לֹא מְכִינִים. לָמָּה וּמַדּוּעַ? כִּי אוֹמְרִים לוֹ, לֶ"חָכָם": אַתָּה חָכָם גָּדוֹל, לֵךְ תְּחַפֵּשׂ בְּעַצְמְךָ... הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהִסְתַּדֵּר לְבַד, כִּבְיָכוֹל - בְּבַקָּשָׁה! --- וְכָךְ גַּם בְּרוּחָנִיּוּת. בַּתְּחִלָּה חָשַׁבְתָּ לְעַצְמְךָ: אֲנִי עֲדַיִן 'כְּלוּם', הִנְנִי דַּל בְּמַעֲשִׂים. וְכַאֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ כָּךְ - נָתְנוּ לְךָ מִן הַשָּׁמַיִם. אֲבָל אַט-אַט הִתְחַלְתָּ לַחְשֹׁב: אֲנִי כְּבָר צַדִּיק... אֲנִי... אֲנִי... אוֹמְרִים לְךָ מִשָּׁמַיִם: נוּ-נוּ, אַתָּה צַדִּיק, לֹא זָקוּק יוֹתֵר לְעֶזְרָה, בְּסֵדֶר גָּמוּר... וּכְבָר לֹא נוֹתְנִים לְךָ אוֹתָהּ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. (לְהַגִּיד - חֻמַּשׁ