יישוב המספרים העצומים בגמרא - בני ביתר

 כאשר תעיק העגלה

תשובה הלכה למעשה מאת הרב עמיר גורנה רב המושב "עקרבים".

פנה אלי אחד מתלמידי הישיבה שמדי פעם קורה לו ששוכח לומר ותן טל ומטר אך הוא מסיים את תפלת שמו"ע עצמה תוך כדי דבור, האם משום כך יוכל לתקן את עצמו ולחזור שוב מותן טל ומטר עד סוף התפלה או שכיון שנסתיימה התפלה אינו יכול.

והשבתי לו שקראתי במוסף הצופה מעשה נאה המספר על רב הניגש לתלמידו לאחר התפלה ואומר לו "לא אמרת ותן טל ומטר", אמר התלמיד מנין לך? ענה הרב כי בכל הזמן שהתפללת לא היה זמן דיו לומר את המלים ותן טל ומטר..

ממעשה זה אנו למדים בין השאר כי על ידי המהירות היחסית בתפלה נולדים ספקות מיותרים, ואם לא היה במצב המיוחד הזה לא היה נקלע לבעיה זו אלא היה מתפלל שוב כאחד האדם.

ודרך אגב ישנה גם הבעייה של קפנדריא, כלומר כשהוא נכנס לבית המדרש מצדו האחד וממלמל את התפלה בשניות ספורות ויוצא מצדו השני הוא נראה כעושה קפנדריא.

וזכורני ששאלתי פעם את מורינו הרצ"י מאימתי יש לחנך את הקטן לנטילת ידים של שחר, הסתכל עלי הרצ"י בזעף מעושה ואמר בהחלטיות "מגיל חנוך, ככל המצוות"!, למדים אנו מדבריו כי אין לפריז שום דבר על מדתו, כשם שאין להאריך מדי בתפלה כך אין לקצר מדי בתפלה, וקל וחומר כשהדבר גורם לבעיות כנ"ל.

עוד שאלני שהוא רגיל ללכת לחוף מעורב והדבר גורם לו נסיון.

והשבתי שאדרבה הנסיון הוא חלק מעבודת ה' של האדם, ומי לנו גדול מאברהם אבינו עליו השלום שניסהו ה' בעשרה נסיונות בכדי שיעמוד בהם, על ידי הנסיון האדם עולה מעלה מעלה ויש בידו לקיים את המצוות כהלכתן, אדם הבורח מן הנסיונות אינו מקיים כלל את המצוות הוא אינו נפגש עמם ואין לו שום בחירה, רק ההתמודדות הפנימית הנפלאה והלבטים הקונפליקטיים הם הם שנותנים את המימד העמוק של הבחירה בטוב ושל קיום המצוה.

ואין ספק שהוא צריך לעמוד בנסיון הזה ולא להיכשל בו, שהרי לא יעלה על הדעת שהבורא יתברך סיפק לו את הנסיון דוקא כדי שהוא יכשל בו.

הרב מאיר כהנא היה רגיל לומר שהקדוש ברוך הוא אינו מעמיד אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו, ויש להדגיש כי אמנם אם אינו יכול לעמוד בו אינו נסיון, אבל ודאי הקב"ה מביא אדם למצב שאינו יכול לעמוד בו אלא שמצב זה אינו נסיון.

עוד ראיתי לבאר לתלמידי היקרים את חשיבותה של התרבות, בתורה מפורש כי ישנה קפידא על "תרבות אנשים חטאים", לעומת זאת וכמובן ממילא "תרבות" של אנשים שאינם חטאים היא רצויה ומכלל לאו אתה שומע הן, אסביר זאת בדוגמא, ראיתי בקובץ של נר ישראל -ישיבה השוכנת בבולטימור (שם מקום ע"י הוליווד), אחד הרבנים שדן בהתרת אחד מעגונות הטיטניק [בין המסכימים לדבריו ר' יצחק פונוביז'ר], ובין השאר סומך על סברא להקל שכיון שהאניה טבעה אין נחשב הנעדר כטבע במים שאין להם סוף שהלא טבע בתוך האניה שמיד עם התנגשה בקרחון טבעה ולא היה אפשר לצאת, ואם היה רואה אותו גאון את הסרט "טיטניק" הרי שהיה רואה במפורש שאנשים רבים קפצו מן הספינה בחיים והיה להם זמן רב לעשות כך, אף שכמובן ניתן לברר את הדבר משמועות אך אינה דומה שמיעה לראיה, וזוהי אחת ממעלותיה של התרבות.

וכיון שאנו עומדים בספירת העומר, ראיתי להזכיר כאן מה ששמעתי מידידי הרב אביתופל הגילוני [רב ישיבת ההסכם "קזינו אילת"] מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא דוקא בין פסח לעצרת? ועוד, מדוע מתו על "שלא נהגו כבוד זה בזה" שודאי לא היה באופן גס ובוטה אלא כדרך תלמידי חכמים, האם בשביל זה נתחייבו מיתה?

וביאר ידידי כי ידוע שמתו כולם במגפה, ובין פסח לעצרת  הוא זמן פריחת ההדרים הגורמת לאלרגיה קשה, כנראה שתלמידי רבי עקיבא לא הקפידו על כללי הנמוס הראויים כגון להתעטש אך ורק לתוך מטפחת, לרחוץ את הידיים היטב בסבון מדי פעם, ועוד כללים כאלו, ודאי שפגם זה בכבוד תלמידי חכמים העביר את המגפה ואת האלרגיה ביתר שאת וביתר עוז, למדנו מכאן עד כמה חשוב הנימוס במיוחד בימי תחלת הקיץ. ושמעתי שידידי הרב באגד החל להנהיג בישיבתו לשעבר לימוד קבוע של סוגיית "שפעת החזירים" מדי קיץ בקייצו.

מה פשר "תרבות" בהקשרה לפרשת המרגלים?

לכאורה מילה זו – שורשה ר.ב.ה. (כמו 'פרו ורבו') ומשמעותה – רבוי צאצאים של אנשים חטאים, אך אם כך הדבר – רחוקה מילה זו ממשמעותה בלשון חכמים, שכן חכמנו הפכו אותה לשם נרדף לאילוף וחינוך ולפיכך הגדירו בעלי חיים מאולפים "בני תרבות" (בבא קמא ט"ז ע"ב), וכינו בן שסר מדרכי אבותיו "יצא לתרבות רעה" (שמות רבה מ"ג, ח).

אך הנה גם אונקלוס – הצמוד דרך כלל לפשוטו של מקרא – תרגם כאן את הביטוי "תרבות אנשים חטאים" – תלמידי גוברייא חייבא, וטעמו ונימוקו עמו. שהרי הכתוב כאן עוסק בהשוואת בני ראובן וגד לעדת המרגלים שהניאו את לב העם "לבלתי בא אל הארץ", ובני ראובן וגד הן אינם צאצאיהם הישירים של עשרת המרגלים.

על כרחנו עלינו לומר ש'אבותיכם' הם האבות הרוחניים ו'תרבות אנשים חטאים' הם התלמידים ההולכים בדרכי אבותיהם הרוחניים, ומכאן למדו חכמים ש'תרבות' אינה מציינת קשר ביולוגי גרידא אלא קשר רוחני תרבותי.

מה צר הדבר /התרבות' הנשקפת אלינו כיום בתקשורת של שלל ביטוייה, אימצה ברובה את המרגלים כאבותיה הרוחניים והיא הולכת בעקבותיהם להוציא את דיבת הארץ רעה ולהניא את עם ישראל מלדבוק בארצו בכל נפשו ומאודו.

היעמוד בנו הכוח לעמוד בעוז מול "תרבות אנשים חטאים" זו ולהציב לעומתה "תרבות אנשים ישרים וטובים" שאבותיה הרוחניים הם משה, כלב ויהושע וממשיכי דרכה בדורנו הם משוררים דגולים, כאצ"ג, אלתרמן ונעמי שמר, והוגי דעות גדולים, כראי"ה וממשיכי דרכו, הנזיר- ר' דוד הכהן ומו"ר הרצי"ה?

ובימי 'בין המצרים' האלה הבה נישא תפילה לריבונו של עולם:

אנא זכינו לתקן את חטא המרגלים הרודף אותנו מאז ועד היום,

ולדבוק בקריאתו הגדולה של מרן הרב זצ"ל:

"לארץ ישראל רבותי! לארץ ישראל! נקרא בקול קורע לב.

גדולה היא חובתנו לעורר את האהבה הישנה לציון

ולהשמיד בזרוע עוז של ארץ חמדה את זוהמת המרגלים

אנו מאמינים כי חיבת ארץ הקודש ואהבת ציון וירושלים

עוד תמשוך בחבלי אדם ועבותות אהבה את בנינו כולם.

'יבש חציר נבל ציץ ודבר א-לוהינו יקום לעולם' " (מתוך "הקריאה הגדולה לארץ ישראל", יפו תרס"ו).""

חנן פורת.

 http://www.tora.co.il/parasha/meat/matot_masei_64.doc



על "תרבות אנשים חטאים וחטאו של משה כאן:
http://www.breslev.co.il/articles/%D7%94%D7%99%D7%A2%D7%93_%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%99/%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2.aspx?id=2433&language=hebrew

תוקן על ידי צענערענע ב- 22/07/2009 17:40:07

תוקן על ידי נישטאיך ב- 22/07/2009 18:25:55