|
|
| נשלח ב-27/7/2009 16:40 |
 |
| |
ראשית, כמה שורות מן הספר בעלי התוספות לא.א אורבך [מהד' י-ם תשי"ז עמ' 348-352]
"ר' משה בר' חסדאי הידוע גם כר' משה תקו. השם חסדאי שאינו שגור באשכנז, אפשר שיש בו רמז על מוצאו מהמזרח...
כבר נרמז שר' משה התנגד לשיטת המפלפלים וראה בדאגה חמורה שתלמידים שלא שמשו כל צרכם סיגלו לעצמם את דרכם של בעלי התוספות הגדולים. בשרידי תוספותיו, פירושיו ותשובותיו, ניכר שהוא בעצמו נזהר מהפרזות מעין אלו. ועם כל המקוריות והחידוש שבדבריו, הרי הם קרובים לפשט.
חושו הביקורתי מביא אותו להטיל ספק בשמעות הנפוצות. בין הפוסקים, המבאים מזמנו של ר"ת את השמועה על העופות הגדלים על אילנות, ר' משה הוא היחדי המוסיף את ההערה "אם אמת שגדלין על אילנות. [כתב תמים עמ' 85 (דף 33 בקובץ שהביא לוצאטי)] אבידת חיבוריו של ר' משה אין לה תמורה, ועד כמה עלינו להצטער על כך אנו רואים מהקטע שנשאר מחיבורו כתב תמים"
עד כאן צוטט ללמד על טיבו של רבי משה וכתשובת המשקל ללשונו המזלזלת של קירכהיים [המו"ל של אוצר נחמד] שכיאות למשכיל בן דורו זלזל מאד בחיבור שפירסם ["אראך היום דרך עקש ופתלתל אשר הלך בכלמה חכם אשכנזי אשר ארח לחברה עם מורדי אור"]
עתה אצטט מעט שורות מההערכה שנתן אורבך לספר
"אין אנו יודעים מה היה מבנהו של אותו חיבור ומה היתה מגמתו. המחבר דוחה בו כל חקירה בענינים של מה למעלה, בין אם היא פילוספית ובין אם היא מיסטית, כשל ר' יהודה החסיד וחוגו...
אין הוא מוציא מידי פשוטם את פסוקי מקרא ואת אגדות התלמוד שיש בהן הגשמה. ולגבי ספר שיעור קומה הוא מסתפק בדברים 'אם הוא בר סמכא כיון שלא נמצא בתלמודינו ולא בתלמוד ירושלמי ולא במדרשי' הגדולי' כי יש ספרים שזייפו המינים להטעות את העולם כמו פרק שירה...וכבר שמענו מרבותי' כי ענן המין וחביריו היו כותבין דברי מינות ושקר וטומנין בקרקע ואחר כך מוציאין אותם ואומרי' כך מצאנו בספרים הקדמונים' גם הא"ב של ר"ע חשוד בעיניו כי נאמר בו 'שיש לו למטטרון שבעים שמות ואחד מהם ה' הקטן'. קיצורו של דבר 'אם רואה אדם בספרים החיצונים דבר של תמהון אל יחוש עליו מאחר שלא נתפרש באגדות של תלמודנו שעליהם אנו סומכין'.
רוב חמתו הוא שופך על ספר האמונות והדיעות לרס"ג והגיע עד כדי הטלת ספק בדבר אם ספר האמונות הוא של רב סעדיה 'כי אינו חתום עליו' והוא צודק לגבי אותו פראפראזה עברית של ספר אמונות ודעות שבה השתמשו חכמי אשכנז"
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שאל אליהוא מהו ספר שם איברים?
יורני נא המורים אם צודק אני כי בסגנונו הוא דומה לספר שיעור קומה. וכמדומה שגם הערבות שנותן רבי ישמעאל בשמו ובשם ר"ע. מופיעה בספר שיעור קומה [ואולי גם בהיכלות].
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פרק שירה מפתיע בעיקר בהרחבה העצומה שהוא עושה לרעיון שירת הברואים. האם ידוע על רעיון דומה במדרשי חז"ל או בכלל הספרות היהודית שניתן לומר כי ממנו שאב המחבר של פרק זה?
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הערה קצרה לכותרת האשכול. כיום לא נהוג לומר זיוף אלא חיבור פסבדואפיגרפי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 17:12 |
|
| |
אליהוא, כתבת:
"וברי שאם היה האר"י רואה דברי רבינו משה ב"ר חסדאי היה חוזר בו".
אתה באמת חושב שהיה חוזר בו? ומה בקשר לשיעור קומה, מסתמא ראה האר"י דברי הרמב"ם?
אלייעזר העיר:
"הערה קצרה לכותרת האשכול. כיום לא נהוג לומר זיוף אלא חיבור פסבדואפיגרפי"
לכאורה אין כאן לא זה ולא זה, אלא חיבור אנונימי. שכן החיבור לא מיוחס בגוף הטקסט לאף אחד, ומהמלים אמרו חז"ל וכו' שהוא פתיחת החיבור המסביר את מקור הרעיון של שירת הברואים, אין שום יחוס ולא שם של תנא או אמורא.
הבעיה מתחילה בהקדמה לחיבור שם מובאים דברי רבי ורבי אליעזר ורבי אליעזר הגדול ובהם רשימת שבחים נוראים לכל העוסק בפרק שירה. וזה באמת דבר מתמיה, כי לא מצאנו לחז"ל שישבחו כל כך דברים טפלים ובכאלו רשימות של הבטחות מפליגות שלא יאונה לו כל רע ויזכה לכ"כ הרבה. ובדעתי היה תמיד שדברי ר"מ מתקו היו רק על הפתיחה הזו.
אמנם גם הספר עצמו אינו מתאים לסגנון חז"ל כפי שאמר אלייעזר מכיון שכל הרעיון הוא הרמוני מדי, חז"ל היו נותנים לדבריהם כמה דוגמאות, אבל בשום מקום לא סדרו חיבור שלם בצורה של גן חיות, וכנראה שהחיבור הוא מזמן המדרשים האנונימיים. ואפשר שהמחבר לא התכוין לשום דבר כי אם לדרוש הרמוני ויפה בסוד הפוך בה והפוך בה. ובא מישהו ועשה מפרק שירה זה יסוד גדול ע"י "ציטוט" דברי תנאים עליו, אע"פ שבימי ר' אליעזר הגדול לא כתבו שום הלכה ושום משנה וק"ו לא ספרי דאגדתא המיוסדים על וורטלאך. או שהמחבר הוא המשבח כפי שכותב ספר הברית: "רפאים ישבו בה לפנים הוא עצמו פנימי וחצון".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 17:59 |
|
| |
הנלע"ד שאין לקרוא "בספר שֵם האברים" אלא "בספר שָם - האברים".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 21:49 |
|
| |
ראה עוד על ר' משה מתקו וכו' במבוא א"א אורבך לספר ערוגת הבושם לר' אברהם ב"ר עזריאל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 22:15 |
|
| |
נראה מלשונו של ר"מ תקו שלא חרה לו אלא הסיום שפלוני ופלוני ערבים (לשון שאינו לפנינו בדיוק). אם כי סלידתו מכל מי שאינו מאמין בהגשמה [הגדרת אורבך במבוא ערגת הבשם חלק ד: "מאסף למחנה המגשימים"], מראה שכנראה חשד במינות עצם האמונה שבעלי חים שרים בסדר מסויים וכדומה. כמובן יש להבין מה הניע אותו לכתוב כן על החיבור.
אייזנשטיין באוצר ישראל ערך שירה, דוחה התזה של ר"מ תקו, וטוען שפרק שירה קדמון ואוטנתי.
לע"ע חפשתי מבואה אחת לפחות של תנא שאומר "אני ערב" על כל האומר או עושה כך וכך וכדומה, ולא מצאתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 01:54 |
|
| |
מתוך הערתו של אלבק לדרשות בישראל של צונץ (ואולי הם דברי צונץ).
פרקי שירה: לפי יוחסין [ערך ר' שמעון ב"י] מ"ג , א הוא מובא ברש"י ע"ז י"ז ע"א אבל שם אינו נמצא עוד כפי שכבר העיר בית יהודה (ווילנא 1839) עמ' 39. ילקוט תהילים תתפ"ט. שמות [קפ"ז] דף נ"ז ג' למטה. השווה ר' יהושע בן שועיב דרשות (שופטים) עקרים ג' א. כתב תמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 16:50 |
|
| |
בניגוד לספר שיעור קומה עליו הוא מסתפק במקורו, על ה'פרקי שירה' כותב רבינו משה ב"ר חסדאי בבירור שהוא ספר שזייפו המינים. [ונזכר כראיה לכך שיש ספרים מזויפים], כמובן איננו יודעים אם קיבל כך מרבותיו או מהוכחות אחרות שהיו בפניו, אך היות ואין לנו אף ראשון אחר שכן קיבל את ה'פרק שירה' כאוטנטי מבית מדרשם של חז"ל או לפחות של חכמים תלמודיים רבניים, אין לנו אלא להסיק שמוצאו קראי כמו שכתב ר"מ ב"ר חסדאי, ולכן את מקורותיו ג"כ יש לחפש בספרות הקראית ולא בספרות חז"ל.
אין סיבה להניח שהאר"י ז"ל לא היה מקבל את דברי ה'כתב תמים' וסבורני שיש בדברים משום הוצאת ש"ר על האריז"ל, [את דברי הרמב"ם ברור שהאריז"ל לא יקבל היות וחלוק עליו בדעות משא"כ כאן שאינו שייך לזה],
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 17:19 |
|
| |
אחזור שוב על דבריי: יעויין בדיסרטציה של בית-אריה, ובמיוחד בעמ' הראשונים, שמביא הוכחות רבות להתקבלותו של החיבור בימי הראשונים (לדוגמא, מביא מפירושו של רמב"ן לאיוב). החיבור אינו תחת ידי, אל נא לבקש לצטט ממנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 19:43 |
|
| |
זוטות. למה תפריע בדברי זוטות לאליהו?!
הוא 'גילה' את דברי הר"מ תקו שכאמור הוזכרו ע"י צונץ- אלבק לפני עשרות שנים ועכשיו הוא אץ רץ להסיק מסקנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2009 00:02 |
|
| |
סו"ס. ספרא וסיפא ניחא, אך סייפא בלא ספרא? אתמהה...
לעצם הדברים, אכן טעיתי בחפזי כאילו אינו מוזכר בראשונים, ואכן נמצא
א. ברמב"ן בפי' לאיוב פל"ח פל"ו (עמ' קכ הוצ' מה"ק) או מי נתן לשכוי בינה וכו' או כסוד פרק שירה והוא ידוע.
ב. סידור המיוחס לר"ש מגרמייזא על הכל יודוך והכל ישבחוך, (עמ' קנ"ו) וכמו שמוכח בפרק שירה שכל אשר נשמת חיים באפיו נותן שבח להק'.
ג. בעין יעקב מביא מחי' הריטב"א לע"ז דף י"ז [נדפס בהשמטות בסוף הספר בהוצאת מוה"ק], "וכן פרק שירה שהעופות והחיות מקלסין לאו שהם אומרים כלום אלא סברא היא שאם היה להם פה לדבר יש להם לומר כך וכך".
ד. דרשות הר"י אבן שועיב [תלמיד הרשב"א] פרשת בא, אמור, שופטים- ושם "ורז"ל תיקנו פרק שירה".
ה. ספר העיקרים מאמר שני פ"א ומאמר שלישי פ"א- ושם "על הכונה הזאת נתיסד פרק שירה, שאמרו רבותינו ז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואין הכונה על ההגה והצפצוף בפה אלא על מחשבת הלב".
ומ"מ כנראה שלא היה מפורסם דהנה בספר נחלת שבעה שטרות סימן מ"ו לענין השם ישעי' בגט, איתא, "אבל לפי מה שמצאתי בילקוט ובספר חדש ושמו פרק שירה הביא רבי ישעיה תלמיד רבי חנינא בן דוסא, שמע מינה שגם בימי הגמ' לא היו קוראים רק ישעיה בלא וי"ו".
בכתבי הגר"א לא מצאתי לע"ע [זולת שמועה בלתי מבוססת בקול אליהו ברכות נ"ח], אמנם בנפש החיים נמצא מכתבי האריז"ל הנ"ל.
אך עכ"פ יותר מסתבר לסמוך על עדותו של ר"מ ב"ר חסדאי, המעיד כי מקורו בקראים, [וע"ע באוצר ישראל שם שמביא מליקוטי קדמוניות לפינסקר בשם סלומון בן ירוחם הקראי שאכן מביא דברים אלו ורגלים לדבר], והספר כתב תמים כנראה נשתכח ולא ראוהו רוב רבותינו הראשונים שאחריו.
וראיה לדבר שנשתכח הספר דהנה בתשו' הרמ"א סימן קכ"ו ישנה תשובה מרבינו שמואל יהודה קצנאילינבוגן ושם כותב בזה הלשון:
"ג. רע עלי המעשה אשר כתב לי אדוני בשם שארנו הגאון כמהר"ש י"ץ [ה"ה המהרש"ל], ששלח לשונו בשיר היחוד וגזר במקומו שלא לאמרו על סמך מה שמצא כתוב בספר אחד ישן נושן נקרא כתב תמים כי האומר חרוז סובב את הכל ואתה בכל כו' הרי זה מחרף ומגדף ח"ו. ראיתי מעשה ונזכרתי דברי הרמב"ם במורה הנבוכים [ח"א פ' סב], כי זה דרכם של רוב בני אדם כשהם מוצאים דבר מה בספר ישן כפי רוב יושנו תגדל בו האמנתם, אך לא חשבתי כזאת על חכם כמוהו.
ואני בעניי לא מקובל ולא בן מקובל אנכי, אבל יש לי פירוש על שיר היחוד ע"ד הקבלה, לא פירוש כולל רק ראשי פרקים. בו יודע חכמת המחבר והשיר הזה קדש קדשים אצל כל בני עמנו. ומ"ש מכ"ת כי בחרוז זה נמשך לדעת הרמב"ם וא"ע ושאר החכמים, לא הבנתי דעת אדוני באלה. ודעתי בו אחד משתים, או שהיתה כוונת המחבר סובב את הכל ע"ד שארז"ל [בראשית רבה סח, י] הוא מקומו של עולם, ואתה בכל כי כבודו מלא עולם, ואין זה מה שיחייב גשמיות בחק הנבדל כאשר כתב הרמב"ם. ואפשר שלזה כוונת מעכ"ת. או היתה כוונת המחבר ע"ד הקבלה וקרא לעלות העלות ית' וית' סובב את כל ומלא את כל רמז למדה קראוה כל, ועליה ארז"ל במדרש בת היתה לאברהם אבינו וכו', וזה ידוע אפילו למתחילים בחכמה זו. א"כ על מה יתאונן אדם חי על המחבר הזה, קדוש יאמר לו כ"א חסרון השגתנו בדבריו הנעימים. ושלום ממני שארך שמואל יהודה קצנאילינבוגן".
ולא מסתבר שהיה כותב כך אילו ידע מיהו המחבר.
תוקן על ידי אליהוא ב- 29/07/2009 0:01:17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2009 00:55 |
|
| |
ומי אמר לך שנשתכח, אולי נשתקע?
ולצטט לך דברי בנו של מהר"ם פאדווה שהבאת: "כי זה דרכם של רוב בני אדם, כשהם מוצאים דבר מה בספר ישן כפי רוב יושנו תגדל בו האמנתם". זה כתב על כתב תמים. ה"רבינו" שלך.
וממש מענין, אם הקראי מזכיר את פרק שירה, "רגלים לדבר" אצלך שהחיבור קראי. איך זה רגלים לדבר? למה לא נאמר כן על עוד כמה חיבורים שמזכירים הקראים? ומה נחשבים דברי הגאונים וראשונים (בלי הכתרות נסח יתד נאמן) לעומת הקראי?
תוקן על ידי רזייא ב- 29/07/2009 1:20:55
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2009 02:46 |
|
| |
אליהוא. אולי תתרכז במה שאתה מבין ותפסיק להסיק מסקנות חובבניות.
לפני כמה שעות קבעת שאף אחד מהראשונים לא מזכיר ועכשיו כבר יש לך ך רשימה שלימה(ולא מלאה!) שנטלת מאיזה מקום. (חלק מהראשונים ש'גילת' הפעם הוזכרו בדברי צונץ שהזכרתי לעיל).
למה לדעתך היו מבטלים הראשונים את דעתם בפני הר"מ תקו? אולי במקומותיהם ומדינתם היתה קבלה בדבר מאבותיהם והם קיבלו מאבותיהם מה שלא זכה לזה הר"מ תקו במקומו?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2009 11:56 |
|
| |
סו"ס. מה רוצה?
לא חוקר אנכי ולא בן חוקר, העלתי את הדברים לדיון ע"מ להחכים ולהוסיף דעת, ואגב כך אני כותב מה שנראה לי בזה, ואכן ת"ח מחדדים זל"ז ומחברי יותר מהם, מש"כ לעיל הסתמכתי על מישהו שטען כן, ואגב דברי זוטות התעוררתי לבדוק את הדברים ולחפש וזה אשר מצאתי, אם יש לך עוד מקורות תחכמינו בהבאתם, ואל נא תעורר מדנים במקום אשר אינם מתבקשים.
רזייא. הבאתי לעיל מקורות בדברי הראשו' כולל הרמב"ן והריטב"א עצמם, שמביאים את הר"מ בר חיסדאי בכבוד גדול, ואם הוא אכן בעל הפי' לתו"כ הרי שאת מימיו שותים כולנו עד היום. ולכן אין סיבה להניח שיפקפקו בעדותו הברורה. כמובן אין בדברים משום הכרע אלא מילתא דמסתברא בלבד.
לענין הקראים. הרי הכתב תמים כתב שהקראים המציאו זאת ע"מ ללעוג לרבניים, ואם לא היינו מוצאים עדות לכך היה ראי' לסתור, ועתה שמצאנו הרי שיש סיעתא לדבריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2009 16:03 |
|
| |
אין ויכוח על מהותו ר"מ תקו. זה אינו הנושא. (פשוט כי איני מחברי הועד לעניני הכתרת רבותינו, ואין לי עסק בזה). ואיני דן אלא לגופן של דברים ולא של הדוברים.
אם מדובר ב"עדות" כדבריך, הרי נגד עד אחד יש כמה וכמה עדים טובים וכשרים. ולא מפיו או חיים. הכלל בעניני עדות ידוע לך בודאי.
לדידי פשוט שמדובר בתיזה, כפי הנראה מלשונו ומהיחס שזכה בעקבות דבריו.
לגבי הקראי והרגלים לדבר, אדם שרוצה להביא ראיה נגד מישהו מיניה וביה, לא יוצר גלגל בעצמו ומביאו כראיה לשכנגדו. אם החיבור לא היה ידוע לגאונים כאותנטי, לא יתכן שהקראי היה בוחר לנגח אותם בו. כך שיש כאן בהחלט רגלים לדבר, לא לצד השולל אלא להפך. (כמובן כל עוד מדובר ברמת ויכוח רצינית, כפי הנראה מיחס ורצינות הויכוח בין הקראים לגאונים). כמובן יד הדמיון הטובה תוכל לנתח כל מיני מצבים, שהחיבור הוטמן באדמה ועבר בסוד מהאב קראי לבן, וגם תוך כדי זה הופץ בישראל וכו' וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2009 16:44 |
|
| |
העדות הראשונה לקיומו של פרק שירה היא מתוך לעגו של קראי אחד מזמן הגאונים (עיי' בדיסרטציה הנ"ל). מתוך כך קשה לייחס חיבור זה אל הקראים ולבנות קונספירציה, שהם חיברוהו כדי להלעיג על הרבנים, ומיד השתמשו בו כראיה.
|
|
|
|
|
