בס"ד

 

נוסח עדות המזרח
ברכת השיר "נשמת כל חי"

(רצוי לעמוד)
ויש נוהגים להגיד קודם רשות ל"נשמת כל חי" הפיוט "צמאה נפשי" שמופיע בזמירות שבת.

הרני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי,
לשם יחוד קודשה בריך הוא ושכינתֵה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל.

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵך אֶת שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם. בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה: אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. מְחַיֶּה מֵתִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. פּוֹקֵחַ עִוְרִים. וְזוֹקֵף כְּפוּפִים. הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים. וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים:
וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שְׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ.
מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׂר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ.
הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ. וִישַׁבְּחוּ. וִיפָאֲרוּ. אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד.
כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ. וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְיָ לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה:
בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם:
וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ:
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ:
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל:
בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאֵר. לְרוֹמֵם. לְהַדֵּר. וּלְנַצֵּחַ. עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ:
וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. (א) שִׁיר (ב) וּשְׁבָחָה. (ג) הַלֵּל (ד) וְזִמְרָה. (ה) עֹז. (ו) וּמֶמְשָׁלָה. (ז) נֶצַח. (ח) גְּדוּלָה. (ט) גְּבוּרָה. (י) תְּהִלָּה. (יא) וְתִפְאֶרֶת. (יב) קְדֻשָׁה. (יג) וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה (לא לקרא בשם ומלכות) מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשׁבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶלֶךְ אֵל חַי הָעוֹלָמִים. (אָמֵן): 

 

 

_________________

    אין יום שאין בו טוב

    

 

האורח, הוא כבר כאן.

לא, שלא תבינו, זה לא שלא חפצתי בו, זה לא שרציתי להתחמק, אבל חשתי שאני לא מוכנה בעליל לביקורו וידעתי שהוא לא יהיה מרוצה ממה שיתגלה לפניו.

הדפיקות שנשמעו מכיוון הכניסה לא היו חריגות במיוחד – סתם דפיקות של יום יום. אולי שכנה שצריכה שתי ביצים, אולי הדוור המביא דואר רשום, ואולי סתם איזה הלך שטעה בדרך.

"רק רגע!" קראתי מעם קערת העיסה הענקית אשר כמעט וטבעתי בתוכה.

העומד מאחורי הדלת היה מעט קצר רוח כפי הנראה, שכן כעבור מספר שניות הדפיקות חזרו ונשנו והפעם הן היו חזקות יותר, קצביות יותר.

"נו, כנראה שמדובר בענין דחוף במיוחד", הסברתי לעצמי ומיהרתי לשטוף את ידי הדביקות במים ולנגבן על סינרי. ניגשתי אל הדלת, והצמדתי את עיני אל הזכוכית הקרירה של הקוקר אבל רק לרגע. במשנהו, חשתי צמרמורת עזה הפוקדת אותי.

זה לא יאמן! הוא, הוא בכבודו ובעצמו הגיע אלי!

מיהרתי להיטיב את המטפחת על ראשי והעפתי מבט ביקורתי על סביבותיי.

האם אפשר להכניס אותו לכאן, אל הבית ההפוך, אשר סימני מהפיכת הבוקר עדיין ניכרים בו בבירור?

אבל מצד שני, איך אפשר, איך אפשר שלא להכניס אותו?

הרגשתי נתונה במיצר.

הדפיקות נשמעו בשלישית והפעם מואצות ודחופות.

זהו זה, ידעתי, אין מנוס.

בלאט ובלא חמדה, סובבתי את המפתח בחור המנעול, מנסה להרוויח עוד רגע או שניים. אולי הוא יתחרט? אולי יחליט לבוא לבקר אצלי ביום אחר? לא, שלא תבינו, זה לא שלא חפצתי בו, זה לא שרציתי להתחמק, אבל חשתי שאני לא מוכנה בעליל לביקורו וידעתי שהוא לא יהיה מרוצה ממה שיתגלה לפניו.

אבל ידעתי גם שאין לי על מי לכעוס כי אם על עצמי. אני היא זו שברשלנות אופיינית לא שמתי לב לתאריך. הרי בואו היה מוסכם מראש ואף רשום במקום בולט בלוח השנה התלוי במקום כבוד בטבורו של המקרר.

עוד אני נתונה בשרעפי, והנה, ברכת שלום לבבית נשמעת.

הרמתי עיני לעברו מופתעת.

"שששלום..." גמגמתי בחזרה במבוכה.

"אפשר להכנס?" שאל-דרש בנימוס, וכבר פסע כרגיל וותיק פנימה.

המ...זאת אומרת... אולי, אולי תוכל לבוא פעם אחרת?" לא נעים לי במיוחד לדחות אורח כה חשוב, אך לא ינעם לי כפליים שיחזה במחדלי.

"אני מריח ריח של בצק", אמר-קבע כדרכו.

"כן, זה בצק שמרים לרוגלאך. לבעלי ולילדים. הם מאוד אוהבים את זה".

"יפה, יפה מאוד", אמר. ופניו מחייכות בשביעות רצון.

"והיכן הילדים?" עיניו סקרו את הבית, אך מבעו המשיך להיות ידידותי ואני חשתי איך אט אט רפים שרירי פני, איך אט אט יורד המתח העצום.

אולי, העזתי לקוות, אולי הוא בכל זאת לא יתאכזב? מי יודע? אולי הוא דווקא יהיה מרוצה, לשם שינוי?

"הבנים חזרו היום לחיידר", השיב בעלי. "בין הזמנים נגמר. הבנות הן עוד ישנות", הוספתי וחשתי איך לחיי בוערות כאש.

"הא. אני מבין". הנהן בראש השיבה שלו. "ואת אופה כבר בשעת בוקר כה מוקדמת?"

חשתי שמבטו מפלח ושהוא ניחש שאני, נעבך, טרם התפללתי.

"כן, כן". מיהרתי להתנצל את עצמי. "שלחתי את הבנים למקום תלמודם והכנתי את הבצק, כדי שיתפח. תכננתי להתפלל לאחר מכן".

הוא לא נראה כעוס כלל, להפתעתי הרבה.

"זה בסדר. זה בסדר גמור. נשים פטורות מהמצוות שהזמן גרמן, ולא בכדי..."

לא ידעתי לאן דו-שיח זה אמור להוביל, ובלבול מסוים עטף אותי.

באותו רגע, הוא שלף מחיקו מעטפה מוארכת בצבע בז' עליה נחרטו באותיות של זהב, שמי ושם משפחתי!

"הנה, זה בשבילה". הושיט לבעלי את המעטפה בחגיגיות, ופנה לכיוון הדלת.

"הי שלום, והצליחו בכל דרכיכם!" נפרד בברכה, וכבר נעלם ונגוז בחדר המדרגות. בדיוק כפי שהגיע.

בדרך כלל, אינני טיפוס סקרן במיוחד. היומיום השבלוני עוטף אותי מכל צדדי ומעסיק אותי די והותר. אבל היום, היום חשתי שאני עומדת לפקוע מרוב מתח.

מה היא מכילה, למען השם, המעטפה אותה הביא לי האורח?

היא נחה בידי בשקט. אצילית ומסתורית. מדגדגת את כף ידי ומותחת את עצבי.

מה יש כאן?

אולי הזמנה?

אולי תזכורת?

אולי נזיפה?

אולי בקשת חוב?

ואולי, פשוט ברכה לשנה טובה?

ניגשתי למגירת כלי הכתיבה ושלפתי ממנה סכין אלגנטית לפתיחת מעטפות (כלי לא שימושי בעליל, שקיבלנו לרגל נישואינו מדודה ברנה, ואשר לא בא לידי שימוש עד עצם היום הזה).

את המעטפה הזו, הרגשתי, לא נאה לקרוע סתם כך. היא מכילה מסר מיוחד. הנייר הדקיק והסגול (סגול, למה??) שהציץ מבפנים היה גם הוא מלא חן ואצילות. הוא החליק בין אצבעותיי ברשרוש קל וצופן סוד.

התיישבתי על כסא מזדמן, והתחלתי לקרוא בשקיקה את התוכן;

ידי רעדו מרוב התרגשות, ועיני זלגו דמעות...

אלול...

ואני חשבתי שבאת כדי לנזוף בי ולקרוא לי לסדר היום. לגלות מחדלים, ולהוכיח עד כמה אני לא בסדר.

אבל, לא. הגעת לפה ועודדת אותי בתפקידי כעקרת בית וכאם בישראל שאינו מובן מאליו כלל ועיקר. בביקורך הקצר עוררת אותי למציאות אדירה וייחודית שניתנה לנו, ברחמי ה' עלינו, אחת לשנה.

תודה לך, אלול! רציתי להודות לך לו אך ידעתי שהוא כבר נמצא הרחק, הרחק מפה, מעורר ומתריע את העם על בואו.

החזרתי את הדף הסגול, (הפעם הבנתי את פשר הצבע), למעטפה, וחזרתי לעיסוקי.

חשתי מלאת אנרגיה חיובית.

בודאי שאנצל את ימיך, אלול. אנצל אותם עד תום לחיזוק הקשר עם הבורא, להתעלות ולמיצוי הפוטנציאל שבי.

כן, בעזרת ה', לא אתן לימים (מסוגלים) אלו לחמוק ממני סתם כך. אמלא אותם בתוכן, בעשייה, בחסד. אמצא (מ' פתוחה) אותם עד תום לתשובה, לתפילה, לצדקה ולריבוי במעשים טובים!

אני לדודי – ודודי לי!

(מאת: א.אבן חן מתוך מגזין "בבית שלנו" – המודיע)

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

מיוחד לבנות המלך היקרות באהבה

שלמה המלך ע"ה אמר: "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון"

יום אחרון -  יום שבו  מסיים האדם את חייו ועומד  לתת דין וחשבון על כל פרט ופרט.

ובא שלמה המלך ע"ה ואמר, מי היא זו שיכולה לשחוק ביום אחרון ולהעלות חיוך על פניה שהיא מסתלקת מהעולם בניצחון?? - זו שקיימה - "עוז והדר לבושה" ! ! !

עוז - מלשון עזות, זו שלבשה בגדי צניעותה בעוז ובגבורה, ללא בושה מחבריה ממשפחה ממקום עבודה וכדומה... אלא בכל מקום הלכה בעוז ובגאוו בלבושי תפארת הצניעות.

הדר - זו שמלבושיה היו כשרים למהדרין. ולא הסתפקה בהכשר צניעות של בדיעבד או לכתחילה, אלא, בחרה את המעולה ביותר שהוא המהדרין, הידרה בלבושיה יותר מהחובה.

נשמות יקרות ואהובות,

הנשמה הטהורה היא זו שעתידה לתן דין וחשבון לפני כסא הכבוד, ומהם תכשיטיה האמיתיים??

לא נזמים, איפור ובשמים מוגזמים אלא, יופי הצניעות בלבוש והנהגה אלו הם הקישוטים בהם תתעטר בבואה לאביה שבשמיים, ובהם תתפאר הנשמה בבואה לחזות בנועם השכינה והם אלו אשר יגרמו נחת לאימותינו הקדושת מאותה הנשמה..

ועוד, "לבושה" אותיות לא=בושה

שמי שלבושה בצניעות סופה שלא תתבייש לעתיד לבוא..

אשריכן אחיות אהובות יקרות !! עלו והצליחו !!

_________________

    אין יום שאין בו טוב

מול המראה: מוקדש באהבה לנשות ישראל

לפני כמה חודשים קניתי מראה מגדילה, וזאת הייתה אחת החוויות המפחידות בחיי.

לא העליתי בדעתי איך הפנים שלי נראים באמת. גיליתי שם כל מיני חורים, כתמים אדומים, קמטים זעירים ובקיעים שלא היה לי שום מושג על קיומם. לא ידעתי מה לעשות עם זה.

משפחתי ואני חזרנו לארצות הברית אחרי שגרנו בארץ במשך שנים רבות. אף פעם לא ראיתי דברים מהסוג הזה בארץ. איכשהו, קמטים על הפנים, בגדים דהויים במקצת ונעליים משומשות, התאימו למרקם החיים בארץ הקודש. כאן, בארצות הברית, הדברים האלה מזדקרים לעין כמו אורות אדומים של אמבולנס.

ברגע שחזרתי לכאן, שמתי לב שהבגדים במכᤡלה שלנו – "הבגדים הטובים ששווה לשמור" – בכלל לא טובים ושממש לא שווה לשמור אותם. הם התאימו לכל הקמטים בפרצוף, שגם עליהם כבר לא חשבתי עכשיו שהם טובים או ששווה לשמור אותם.

כאן, במקום שבו אני גרה באמריקה, ראיתי מכוני ספא ויופי כמעט בכל מרכז מסחרי ברדיוס של 30 קילומטר. עדיין לא נכנסתי לאחד מהם, אבל הם קוראים לי בכל פעם שאני מציצה למראה הנוראית ההיא. שמעתי את בנות ה-10 וה-12 שלי משוחחות עם חברותיהן החדשות לכיתה על "כמה פעמים 'עשו' להן את הציפורניים". הבנות שלי פיגרו אחרי כולן בפער גדול.

התחלתי לחשוב על חלק מהנשים שעזבתי מאחור בישראל, ועל החריצים בפנים שלהן. האם הן שמו לב אליהם?

האישה שיש לה 14 ילדים ויוצאת כל בוקר בזריחה לכותל, בכל מזג אוויר, להתפלל ולהתחנן למען עם ישראל.

הסבתא שחוצה את הכינרת, כדי לאסוף כסף לילדים אוטיסטים.

האישה שפותחת את ביתה לאלפי חיילים, כדי להודות להם ולכבד אותם.

הנשים שגרו עם ילדיהן באוהל ליד קבר רחל, כדי להבטיח שממשלת ישראל תשמור עליו.

נשות גוש עציון שהפיקו מחזות-זמר מדהימים, כדי לרומם את רוחן של נשים שסבלו מפגיעות הטרור הפלשתינאי.

הנשים שלקחו משפחות מגוש קטיף, והציעו להן קורת גג, ארוחות חמות ותקווה, בבתים שהיו צפופים מלכתחילה.

אלה הן לא נשים שיוצאות לספא לעתים קרובות. הנשים האלה עסוקות מדי בהתרוצצות ועשייה, וזוכות בקמטים שלהן ביושר. אלה הנשים של ארץ ישראל, כמו שאני הייתי עד לא מזמן, מגדלות את משפחותיהן, ומתמודדות עם כל מה שהמדינה והמדיניות מנחיתות עליהן. אלה הנשים שבעצם מגוריהן בארץ, "שומרות לנו על המקום" כדי שכאשר נחליט לחזור או לבקר יהיה לנו לאן.

הנשים האלה אינן פוחדות מהמראה הנוראית הזאת. הקמטים על פניהן הם קמטים של אהבה, נתינה, אכפתיות, נשיאה בעול, התמודדות, הקרבה, ונאמנות לעם ישראל וליושב-מרום.

הנשים בישראל – אני מודה לכן.

(מאת אביבה קאשוק תח'  Aish.co.il)

_________________

    אין יום שאין בו טוב

הדרכה לקשירת מטפחת:

Ø      http://www.tznius.com/cgi-bin/tying.pl

Ø      http://www.youtube.com/watch?v=F-GFnOeOwaY

Ø      http://www.youtube.com/watch?v=DQ-Ow2RlQ78

Ø      http://www.youtube.com/watch?v=p_v6ivhNweg

כל כבודה בת מלך פנימה   

_________________

    אין יום שאין בו טוב

בת ישראל היקרה, מגיע לך רגע שכולו שלך – בשביל הנשמה

החיים בעידן שלנו הם מירוץ מתמשך, מתיש. את עובדת קשה כל השבוע. מטפלת באין-ספור בעיות. יום רודף יום, חודש רודף חודש, והשנים חולפות.

צריך לדעת לעצור לרגע את המירוץ הזה.

לנשום אויר. למלא את המצברים. לחשוב גם על הנשמה שבפנים.

אחת לשבוע עומד לרשותך רגע כזה:

שעת הדלקת נרות השבת.

זו מצווה שכולה שלך, של האשה והבת היהודיה. זהו הדבק שמחבר אותך ואת משפחתך עם המסורת היהודית, עם הדמויות המופלאות של נשי ישראל בכל הדורות.

גם הן היו עומדות מדי יום שישי לפנות ערב מול הנרות הדולקים, מכסות את העיניים, מבקשות בקשות, לוקחות רגע פרטי בשביל הנשמה.

המשיכי את המסורת היפה הזאת. הביאי את האור העתיק והקדוש של נרות השבת גם לביתך ולבני-משפחתך. הדליקי נרות שבת וחג.

הדליקי, אל תחששי.

ערכה של מצוות הנרות עומד בשלמותו גם אם עדיין אינך שומרת על קדושת השבת.

אל תִימַנְעי משום כך מהדלקת הנרות - את עושה מצווה גדולה.

_________________

    אין יום שאין בו טוב

מכתב מהרבנית קנייבסקי שליט"א

נשים ובנות יקרות אנו זקוקים שתעזרו לנו בתפילות! המצב בארץ קשה מאד, בזמן האחרון   פוקדים אותנו אסונות קשים, הרבה יתומים ואלמנות רחמנא לצלן, מכל מיני מחלות קשות.

באו לשאול את בעלי הרב שליט"א, מהי הסיבה לכל האסונות. הרב פתח גמרא באופן מקרי והיה כתוב שם: "בגלל ניבול פה". ואיך אפשר לתקן את עצמנו?- רק בשמירת הלשון.

ראיתי כתבה מהרב סגל ממנצ'סטר זצ"ל, שכותב: "שלא ראה בימיו אדם שלמד כל יום שתי הלכות בשמירת הלשון, ולא נושע, הן בילדים והן בזיווגים, הן ברפואה שלמה והן בפרנסה והן בחינוך ילדים. והבטיח שמי שילמד בספר שמירת הלשון של החפץ חיים, הוא יהיה המליץ יושר שלו בשמים".

וראינו נסים גלויים מאנשים שקבלו על עצמם שתי הלכות כל יום ונושעו. כשקראתי את הכתבה נכנסה אלי אשה בבכי קורע לב, שסיפרה שיש לה תור גדול של בנות מבוגרות שעדין לא התחתנו. הראיתי לה את הכתבה של הרב סגל, והיא אמרה מיד שהיא מקבלת על עצמה ללמוד כל יום שתי הלכות, תוך שלושה ימים התארסה בת אחת. אחרי חודשיים השניה. ובלי עין הרע האשה ראתה הרבה ישועות. ועוד מאות מאות בנות שלקחו על עצמם לימוד שמירת הלשון, התחתנו.

מעשה אחר היה, אשה אחת עם תינוק בן חודש, וסיפרה שהייתה אצלנו בצער גדול לפני שנה, שנשואה עשרים שנה ללא ילדים, יעצתי לה ללמוד כל יום שתי הלכות וב"ה נפקדה ונולד לה בן זכר.

ועוד סיפור, לפני כמה שבועות הגיעה אלי אשה שבורה, בבכי קורע לב שספרה שהאמא שלה בבית חולים. עם גידול ממאיר וביקשה שאתן לה משהו שתקבל על עצמה, יעצתי לה שכל המשפחה תקח על עצמה ללמוד כל יום שתי הלכות של שמירת הלשון, אחרי יומיים חזרה האשה וביקשה שנפרסם את הנס שקרה, היא סיפרה שכל המשפחה התאספה וכולם קבלו על עצמם ללמוד כל יום שתי הלכות.

אחרי יומיים הם קיבלו טלפון מבית חולים והודיעו להם שיבואו לקחת את האמא, הגידול נעלם והאמא בריאה ושלמה. ועוד הרבה הרבה ניסים ונפלאות שקרו.

ועכשיו נקבל כולנו על עצמינו בלי נדר, ללמוד כל יום שתי הלכות של שמירת הלשון ולהתפלל בכוונה גדולה. כי תפילה היוצאת מן הלב מפה קדוש ששומר על לשונו מתקבלת מיד לפני בורא עולם, ומונעת הרבה אסונות וצרות ומביאה ישועות לעולם. ולעתיד לבוא יראו לכל אחד כמה נפלאות, כמה נפשות הציל, ובזכותכן, נשים/בנות יקרות וצדיקות נזכה במהרה לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו, יהי רצון שהקב"ה ימלא כל משאלות לבנו לטובה.

ב. קנייבסקי

(גם הגברים צריכים להזהר בזה מאד. לזיכוי הרבים נא להפיץ דף זה).

תפילה לשמירת הלשון – מ''החפץ חיים'' זצוק"ל

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אֵל רַחוּם וְחַנוּן, שֶׁתְּזַכֵּנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לִשְׁמוֹר פִּי וּלְשׁוֹנִי מִלָּשׁוֹן-הָרָע וּרְכִילוּת וּמִקַּבָּלָתָם.

וְאֶזָּהֵר מִלְדַבֵּר אֲפִלוּ עַל אִישׁ יְחִידִי, וְכָל שֶׁכֵּן מִלְדַבֵּר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל אוֹ עַל חֵלֶק מֵהֶם.

וְכָל שֶׁכֵּן מִלְּהִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.

וְאֶזָּהֵר מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי שֶׁקֶר, חֲנֻפָּה, לֵצָנוּת, מַחֲלֹקֶת, כַּעַס, גַּאֲוָה, אוֹנָאַת-דְּבָרִים, הַלְבָּנַת-פָּנִים, וְכָל דְּבָרִים אֲסוּרִים.

וְזַכֵּנִי שֶׁלֹּא לְדַבֵּר כִּי-אִם דָּבָר הַצָּרִיךְ לְעִנְיָנֵי גוּפִי אוֹ נַפְשִׁי.

וְשֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשַׂי לְשֵׁם שָׁמַיִם.

_________________

    אין יום שאין בו טוב

חברות יקרות , שלום :) !!!

  אי"ה ביום ראשון הקרוב 08.11.09  למיניינם, כ"א חשון

 נתחיל קריאת התיקון הכללי, במשך 40 יום רצוף,

 לזכות  אחינו, משפחתינו, וכל עם ישראל היקרים, לעורר רחמיו, לזעוק לאבינו שבשמיים, שיבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות !!!!! (ומלחמת גוג ומגוג המאיימת...)

 וימתק הדינים מעל כל עם ישראל אחינו !!! שיזכה עם ישראל להתעורר לתשובה בלי יסורין ואסונות , אלא מתוך אהבה וקירבה להקב"ה. וגם.. השבויים והנעדרים, שיחזרו בריאים ושלמים למשפחתם.  (לדעתי תדפיסו את המלל הקצרצר הזה וכך תוכלו לכוון כל יום לפני קריאת התיקון).

הלב כואב, הלב זועק, , תשמעו מה קורה בחדשות.....כ"כ הרבה אסונות, עם ישראל מבולבל, לא מבחין בין טוב ורע... (הפריצות ברחובות, רצח בתוך המשפחה,אונס במשפחה וכן הלאה... ) נתחנן שעם ישראל יתעורר כבר לתשובה!!! בלי יסורים !!!

אנא מכם חברות, בואו נקרא את התיקון הכללי בכאב עצום ובצער על עם ישראל,

 וכך נוכל להגיע לקריאה בכוונה גמורה, ולא מתוך קריאה לצאת ידי חובה.

אלא מתוך זעקת הלב! בבקשה !!!

* עשו לכן תזכורת של שעה קבועה, בה תקראו כל יום את התיקון הכללי, כך לא יהיה  מצב שתשכחו.

*  מצורף למטה תיקון הכללי. (למי שאין שתדפיס ותשמור על קדושתו)

 * אמירת התיקון תימשך 40 יום רצוף. אין דבר כזה לפספס יום ולהשלים   

    אותו.  בבקשה  הקפידו לעמוד בזה. אם קרה שהפסדתן, צריך להתחיל 

    מההתחלה.

* תאריך סיום אמירת התיקון הכללי  14.12.09. (בשבוע של חנוכה...שב"ה זכות נס חנוכה, נתבשר בנס גלוי לכל העולם !!!!).

ה. לכוון כל יום שאנו קוראות יחד,(בלי עין הרע, אנו קבוצה גדולה, וזה כוח עצום שנכוון שאנחנו קוראות יחד כקבוצה ולא לחוד.)

ו. והכי חשוב, את התיקון הכללי אפשר לקרוא מהבוקר (באיזה שעה שנוחה לך במהלך היום) ועד השקיעה , אך לא אחרי השקיעה !!!! (משום שאחרי השקיעה, זה כבר נחשב יום אחר ,יום חדש, ואז יוצא שהפסדת יום !).

אולי יהיה לנו טיפה קשה, אך זו מסירות נפש ! 

וכשרואים את החזון מול העיניים (=ישועות) , הכל מתגמד והופך לקלי קלות!

 רק אוסיף עוד משהו קטן ....

תשירו איתי יחדJ : אשרינו, אשרינו, אשרינו שיש לנו אבא כזה !!!  J

כזה רחמן, סלחן, ואוהב!!! שסה"כ רוצה שנחזור אליו!

זיכרו ! הקב"ה אוהב מסירות נפש, וזכות מסירות הנפש הזו, נזכה לישועות בקרוב !!!!

הקב"ה בוחן אותנו, עד כמה אנחנו רוצים באמת את הישועה, עד כמה באמת איכפת לנו מעם ישראל, אז בואו יחד נראה לו!!!! נעשה יחד רעש עצוםםםםםם בשמיים, ויבטל מעלינו עם ישראל ,אחינו ומשפחתינו, כל גזרות קשות ורעות !!!!! אמן !!!!

זהו... אאחל לנו , שנתבשר רק בבשורות טובות!!!

תודה !

נוסח התיקון הכללי

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב