מבט שני
מופיע בחז"ל שסופם של הערב רב הוא כליה מוחצת וכיליון והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש) וגם מצינו שיש עושר שהוא טוב ועושר שהוא רע. מהו עושר שהוא רע? הווי אומר עושר לרשעים שנותן להם ה' את שכר עולם הבא בעולם הזה ומאבידם עדי עד.
עד כאן הדברים ידועים.
מצאתי (קל"ח פתחי חכמה לרמח"ל): "רצונו של המאציל ית"ש הוא רק טוב - אי אפשר לומר שרצה הרצון העליון שיוכלו להיות רצונות אחרים מונעים על ידו באיזה אופן שיהיה. כי הרצון העליון אינו רוצה רק טוב לבד, וזה אינו טוב ודאי - שלא יוכל טובו להתפשט בבריותיו. ואם תאמר: כך הוא טוב - להיטיב לצדיקים כמו להרע לרשעים, ורחמי רשעים אכזרי. הרי כתיב "וחנותי את אשר אחון - אף על פי שאינו הגון" (ברכות ז), וכתיב "ויבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה" (ירמיהו נ,ב), הרי שרוצה להיטיב גם לרשעים (ראה דעת תבונות סימון לו עמוד טז). שמא תאמר: כל זה הוא לאחר אורך הגלות וקבלת ענשם. אשיבך - היא הנותנת, אם כן הרי הרצון העליון מסבב דברים שאחריהם יזכו הכל (עיין מאמר העיקרים ד"ה בגן עדן, ודרך ה' ח"ב, פ"ב, ג-ד), שמע מינה שהרצון הוא רק להיטיב ממש, אלא שצריך ללכת עם כל אחד כפי דרכו; והרשעים צריך להענישם כדי שימחול להם אחר כך. שאם הכוונה היתה לדחות הרשעים, היה להם להיות אובדים ממש, ולא שיהיו נענשים לזכות אותם אחר כך. וזה ראיה ברורה, כי הרי סוף המעשה הוא הכוונה התכליתית בכל חלקי המעשה ההוא. את סוף המעשה בכל בני אדם, בין צדיקים בין רשעים - אחרי שתוקנו - הוא לתת להם טוב, אם כן הכוונה התכליתית הוא לתת טוב לכל. הרי שהרצון הוא רק טוב. ולכן לא יתקיים שום דבר אלא טובו - השתא דאתית להכי שהרצון הוא רק להיטיב, שצריך שאפילו כך לא ילכו הדברים לבלתי תכלית. פירוש: בשלמא אם לא היה הרצון מואס להאביד הרשעים, אז אמרנו אין העונש הזה דבר רע, אלא "חטאים תרדף רעה" (משלי יג, כא), וכך היא המידה, וכשמ"ל. אך כיון שאמרנו שאין הדרך כך, אחא כדי להחזיר החוטא שישוב ויטיב לו, אם כן העונש הוא רע, עד שצריך שיהיה כלה (=העונש), ולא נצחי, כך בכלל העולם איאפשר למציאותו שיהיה נצחי.....
האם יש דרך ליישב ?
 |
|
|
