שעתה הקריטית של ישראל ביחס לאיראן

ביקורו של גייטס היה מנומס, אך לא הוביל למסקנות חד-משמעיות. בינתיים, התקדמותה של איראן בפיתוח כלי הנשק הגרעיניים ומערך ההגנה האווירי שוחקת בהדרגה את האופציה הצבאית של ישראל. ישראל תהיה חייבת לקבל החלטה בקרוב, ואין זה יהיה מפתיע אם היא תתקוף את איראן עד סוף השנה. החלטתה של ישראל עשויה לקבוע אם איראן תצליח להשיג כלי נשק גרעיניים בעתיד הנראה לעין.

אובאמה נוקט כלפי איראן בגישת "היד הפתוחה". אלא שהמחווה שלו לא רק שזכתה להתעלמות מצד איראן, היא גם נראית לא רלוונטית לנוכח בעיותיה הפנימיות של איראן בעקבות סערת הבחירות האחרונה. ה"מנצח" בבחירות, הנשיא מחמוד אחמדינג'אד, נאלץ לאחרונה לפטר את אחד מיועציו. אין ספק שמשא ומתן עם הבית הלבן אינו נמצא כרגע בראש סדר העדיפויות שלו.

יתרה מזאת, אסטרטגיית המו"מ של אובאמה עומדת בפני לחץ זמן שלא ניתן להתגבר עליו. נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, הצהיר אמנם שאיראן חייבת לחדש את השיחות עם המערב עד פסגת ה- G20 בספטמבר, אולם אין משמעות ממשית לדבריו כאשר מעבדות הגרעין של איראן ממשיכות לפעול במרץ מדי יום ביומו. ישראל מתמקדת בנעשה באיראן, ולא באשליה של "דיפלומטיה קשוחה".

עוד היבט של עמדתו הדיפלומטית של אובאמה שנדחה על ידי ישראל הוא הסברה לפיה התקדמות במו"מ עם הפלסטינים תקל על השגת הסכם עם איראן בנוגע לתכנית הגרעין. גייטס ואחרים ניסו לשכנע גורמים בישראל בגישה הדמיונית הזו, אולם הישראלים לא נסוגו מעמדתם.

מה שחמור עוד יותר הוא העובדה שלנשיא אובאמה יש כעת צורת חשיבה אסטרטגית חדשה בנוגע לאיראן. הוא מבטיח לאיראן במעורפל את גזר הדיפלומטיה, ובמקביל מאיים כי יוטלו עליה סנקציות בהמשך הדרך אם היא לא תיענה לדרישותיה של ארצות הברית. זוהי בדיוק הגישה של האיחוד האירופי, אשר נחלה כישלון במשך למעלה משש שנים.

אין סיבה שאיראן תשתחווה כעת לפתע בפני מאמציו הדיפלומטיים של אובאמה, במיוחד לאחר פיאסקו הבחירות בחודש שעבר. לפיכך, אם הדיפלומטיה היא איננה אופציה, איך ניתן בכל זאת לאלף את איראן הסוררת?

ישראל מביטה על האופק הפוליטי והצבאי באור מבשר רעות. היא מודאגת מן האפשרות שברגע שייפתח מו"מ, ממשל אובאמה יתקשה להיחלץ ממנו. קרוב לוודאי שהישראלים צודקים. יש להניח כי על מנת להוכיח את הצלחת גישת "היד הפתוחה", אובאמה יכריז על "ניצחון הדיפלומטיה", אפילו אם לא יושג דבר בקשר לתכנית הגרעין האיראנית.

על פי התרחיש הגרוע ביותר, איראן תמשיך לפתח את מתקניה הגרעיניים ואובאמה יהפוך לנשיא האמריקאי הראשון הקושר את סוגיית יכולותיה הגרעיניות של ישראל עם סוגיית יכולותיה הגרעיניות של איראן.

ישראל מבינה כי ההתחייבות שהשמיעה לאחרונה מזכירת המדינה הילארי קלינטון בקשר להרחבת "מטריית ההגנה" של ארצות הברית איננה מספיקה כדי להרתיע את איראן ולא מהווה ערובה לפעולת תגמול אמריקאית במקרה של מתקפה איראנית. למעשה, הצהרתה של קלינטון מעבירה בדיוק את המסר המוטעה בכך שהיא מודה במרומז כי איראן עתידה להשיג כלי נשק גרעיניים. מכיוון שישראל, כמו ארצות הברית, מודעת היטב לעובדה שמערכת ההגנה מפני טילים שלה איננה מושלמת, סביר להניח שהיא תתעלם בנימוס מכל מה שגייטס אמר בקשר ל"מטריית ההגנה".

היחסים בין ארצות הברית לישראל מתוחים היום יותר מאשר בזמן משבר תעלת סואץ ב- 1956. המסר של גייטס לישראל לא לפעול נגד איראן מדגיש את כובד נטל הבדידות שנושאת ישראל על גבה.

מתקפה נגד מתקני הגרעין של איראן לא תהיה נמהרת ובלתי מתוכננת. מתקפה ישראלית, אם תצא לפועל, תהיה תוצאה של החלטה קשה ומורכבת שהגיעה לאחר שנים של המתנה סובלנית לאינספור מאמצים דיפלומטיים כושלים. בהיעדר פעולה ישראלית, כל שניתן לעשות הוא לחכות להתגרענותה של איראן.

גון בולטון, שגרירה לשעבר של ארצות הברית באו"ם, משמש כעמית בכיר במכון המחקר American Enterprise Institute.

The Wall Street Journal