האקסיסטנציאליזם בחלקו, בדגש המיוחד שהוא נותן לקיומיות האינדוודואלית של הפרט. הוא כמעט הפכו הגמור של "ואהבת לרעך כמוך".
כידוע המביא לחורבן בית שני, היה הכיתתיות היתרה וחוסר האחדות ששררה בעם. ראיית האחר כגהינם. והעדפת האני האישי הבריוני, על פני הרעיון הלאומי הקולקטיבי
א"כ כיצד ניתן להגדיר את "תשעה באב" כיום אקסיסטנציאלי?!.
מה עמנואל לוינס היה מגיב על פתיחת אשכול שכזה.
נשלח ב-5/7/2010 19:55
איני חושב שהאקזיסטנציאליזם הוא ההפך של ואהבת לרעך כמוך, אפשר להיות אקסיטנציאליסט ולהיות אוהב בריות מוסרי אתה צריך קצת לקרא בכתבי סרן קירקגור, הברור והחד- אבי ההשיטה האקסיסטנציאליזם ולא את לוינס הסכריני והדביק
לפי דברי הנציב אלו שהביאו את החורבן היו דווקא אנשים איכפתיים מאד, הם חשבו שרק הם הצודקים ורק דרכם באמונה ומעשיהם, היה איכפת להם שכולם יפעלו ויחשבו כמוהם. היה אכפת להם מהעם בתנאי שיחשבו כמוהם. זה מזכיר לך משהו?
נשלח ב-5/7/2010 23:08
ירוחמשם
כן, זה מזכיר לי מישהו שהגן על אחד שחרף וגדף ופגע בכל מי שלא חשב כמוהו...(טוב שההוא נעלם מכאן).
לא טענתי שהאקסיסטנ' מנוגד ל"ואהבת", טענתי שחלקים מהוגיו היו כאלו, ופותח האשכול ציין שאי אמירת "שלום" בתשעה באב, היא לפי שלא שייך לומר שלום לזולת, כי כל אחד מכונס בתוך עצמו.
ע"ז אמרתי שההפך הוא הנכון.
אם אתה קצת יודע היסטוריה, האמונה בצדקת דרכם של מגיני יהודה מידי הרומאים, לא היתה פטריוטיות לשמה, אלא היתה בריוניות לשמה. הם לא שאו לדברי חכמים ומנהיגים, אלא נקמו ושפכו דם כל מתנגדיהם.
נשלח ב-6/7/2010 01:41
רעיון להפוך יום אבל. תיאוסופי, דתי, לאומי.
לעינוג וסיפוק אקסיסטנציאלי...
תוקן על ידי בעלהגדה ב- 06/07/2010 01:42:55
נשלח ב-6/7/2010 06:38
יוחנןפאולס כתב:
כידוע המביא לחורבן בית שני, היה הכיתתיות היתרה וחוסר האחדות ששררה בעם. ראיית האחר כגהינם. והעדפת האני האישי הבריוני, על פני הרעיון הלאומי הקולקטיבי
כידוע, בספרות חז"ל מופיעות כמה וכמה סיבות לחורבן בית שני. אלה הסיבות שנתנו בני הדורות הבאים, בדיעבד. אלה הסיבות שחשבון הנפש שלהם - מה שנוהגים יהודים לעשות כשרע - לימד אותם. האם זו האמת האובייקטיבית? האמת ההיסטורית? לא ברור, והאמת - גם לא כ"כ משנה. מה שחשוב הוא שזה מה שהם למדו מן ההיסטוריה, וזה מה שהם ביקשו ללמד לעתיד.
בין הסיבות הללו מופיעות גם "שנאת חינם" ו"שדנו בה (בירושלים) דין תורה". אף אחת מהם, עד כמה שאני מבינה, אינה מקבילה לכיתתיות, לחוסר אחדות או למאבק בקולקטיביזם רעיוני כלשהו. האמת היא ששתי הסיבות האלה נראות לי כאילו באו ללמד בדיוק את ההיפך ממה שכתבת.
מי שמלמד שירושלים חרבה בגלל שנאת חינם או בגלל שדנו בה (רק) דין תורה, מבקש שלמרות שיש כיתתיות והבדלי השקפה, לא תהיה שנאת חינם (והרי ברור שאין דבר כזה "חינם", שכן לשנאה יש מחיר ואפילו מחיר כבד). נדמה לי שהוא מבקש להנחיל תפיסה על פיה חוסר אחדות אינו מחייב שנאה ותוקפנות. כיוון שאין דבר מאחד, קולקטיבי ו"לאומי" יותר מ"דין תורה", ואין דבר מפלג, בלתי עקבי ובלתי אחיד יותר מ"לפנים משורת הדין", יש לי הרגשה שכוונת הטוען לסיבה זו היתה הפוכה לדבריך - הרדיפה אחר "הרעיון הלאומי הקולקטיבי" הוא פעמים רבות המקור לשנאת חינם, המבוססת על תחושת ה"דין תורה" של "הצדק והאמת לחלוטין בידי ולכן כל האחרים טועים באופן מוחלט".
לכן נראה לי שאחדות, אחידות והתקבצות סביב "הרעיון הלאומי הקולקטיבי" אינן בהכרח תרופות כנגד חורבן ובהחלט ייתכן שהן הן מקור המחלה.
תוקן על ידי אמשלום ב- 06/07/2010 06:40:29
נשלח ב-6/7/2010 10:30
יוחנן בענין ההגנה שלי על המגדף? אמר מי שאמר- אינ זוכר כרגע את שמו-
אני מתנגד מאד לדעותיך אבל אמסור את נפשי כדי שתוכל להשמיעם.
בהמשך לדבריה הנכונים של אםשלום- המקורות ההיסטורים על מה שקרה לפני החורבן- הם מקורות מאד מאד סוביקטיבים. מצד אחד יש את חז:ל שגם הם נחלקו בדעותיהם הפוליטיות ולכן גם מסקנותיהם סוביקטיבית, האסכולה- הפאציפיסטית של ריב"ז. לעומת האסכולה הלאומית של רבי עקיבא, האסכולה ההלכתית הטהורה- של יקוב הדיו את ההר- מבית מדרשו של זכריה בן אבקולס. והאסכולה של הכל או לא כלום מבית מדרשם של הקנאים-לא בריוניים- מבית מדרשם של יוחנן מגוש חלב אלעזר בן יאיר וכו' וכמובן יוספוס פילאטוס פלאביוס- בשמו היהודי- לפני שבגד בעמו והפקיר את חבריו למות בבגידה- יסף בן מתתיהו. האחרון כתב ושכתב כנראה את ההיסטוריה לפי השקפת עולמו החדש ומקור פרנסתו, כתיבתו ההיסטורית היתה כתיבה מקצועית שהתרכזה בפרטים היסטורים ישירים, לכן זכתה להתיחסות גדולה על ידי הראשונים והאחרונים.
כולם כולם חשבו רק על טובת עם ישראל וכלל ישראל ו כי אך ורק עשיתם ופועלם, הם המתאימים והנכונים לעמם, וכל מי שעמד מולם הוא רשע, ויש לכלות את הרשע, ההיסטוריה של עם ישראל רצופה בתופעות מעין אלו, כך היה לפני הקמת המדינה. כשחלק אחד מהישוב היה בטוח בצדקת דרכו, הסגיר לבריטים. ורצח אנשים ממחנה המתנגדים שלא קיבלו את דרכם. וכך הוא היום שיהודים בעלי דעות שמאל קיצוניות ואפילו לא קיצוניות. עושים כל דבר אפשרי להרס המדינה שלא מתנהלת לפי דרכם.והשקפתם. איני עושה סאטיסטיקות אבל וודאי שמחנה -השלום- השמאל בעולם. גרם למלחמות ולמותם של הרבה יותר אנשים ואימלל כמות כפולה מאשר מחנה הפאשיסטי מימין
נשלח ב-6/7/2010 10:47
אמשלום
אני מסכימה עם דבריך אלא שבכל מקום שכתבת אחדות היית צריכה להשתמש במילה אחידות.
כי אחדות כן חייבת להיות והיא היא המצב האידאלי שהוא ההפך ממצב של שנאת חינם.
בקצרה: המצב האידאלי הוא:אחדות על אף חוסר האחידות.
נשלח ב-6/7/2010 11:08
צענע האם שינית את דעתך מאז עמנואל, שאז לא כל כך דגלת באחידות ואחדות, או ששם הדבר היה שונה?
נשלח ב-6/7/2010 11:21
לירוחם
מתגובתך מובן שכלל לא ירדת לסוף דעתי כשאתה כורך אחידות ואחדות .
נשלח ב-6/7/2010 11:35
צענע אין דבר כזה אחידות ,אולי בדור הפלגה חשבו על אחידות(לדעתי גם שם לא) השימוש במילה אחידות ביחס לבני אדם הוא לא נכון, יש לחם אחיד- אין אנשים אחידים. סברתי לתומי כי פלטת לתומך פליטת קולמוס בשימושך באחידות, אבל כנראה שזו לא היתה פליטת קולמוס, אז את ממשיכה בהתמדה בשבירת האחדות היכולה להווצר, בשימוש במילים לא הגיוניות ולא מעשיות.המתרצות כביכול את ההתנגדות הגדולה של האחדות.
נשלח ב-6/7/2010 15:13
ירוחם,
ברור שאנשים הם לא אחידים. נדמה לי שזו בדיוק הכוונה של צענע.
צענע,
איני מסכימה. להבנתי לא רק השאיפה לאחידות היא מסוכנת אלא גם השאיפה לאחדות, שהלא בשמה "מותר" לשנוא שנאת חינם את מי שכביכול מאיים עליה.
נשלח ב-6/7/2010 15:34
כמו שאמר פעם מישהו: השלום הוא כלי מחזיק ברכה, ועל כן יש לעשות כל מלחמה כדי להשיגו..
נדמה לי שמי שאמר זאת הוא האיש שהיה קיצוני מאד בלא להיות קיצוני..
נשלח ב-6/7/2010 15:43
אםשלום אדרבא תסבירי לי בבקשה מה אמרה צענע. בעצם. אשמח להבין, מאד אשמח גם להבין איך האידיאל שלה לאחדות מתקשר לדבריה בגין הצדק להפרדה בעמנואל? יכול להיות שעד כדי כך אני לא מבין? אולי!? ולכן אשמח להסברך.
אמאי- את האמירה הזו אמר בזמנו על תנועות השלום דז'יגן- דם ישפך! אבל שלום יהיה!
נשלח ב-6/7/2010 17:51
לירוחם
כדי להבהיר את ההבדל בין אחדות לאחידות אמשיל לך משל.
בתזמורת יש כנורות ויש חצוצרות ויש פסנתרים ויש תופים וכו' וכו'
כלומר אין אחידות.
אבל מצד שני זוהי תזמורת אחת. יש אחדות.
הכנר לא ירצה לזייף בגלל שהוא שונא את הפסנתרן כי הוא יודע שכוח התזמורת בא מתוך הרגשה שכולם בעצם שואפים למטרה אחת ושכולם גוף אחד על אף ההבדלים.
והנמשל:
בן גוריון רצה לעשות כור היתוך-להכניס את כולם לדוד לוהט ולהפוך את כולם לישראלים.
מסיבה זאת גזזו את הפאות של ילדי תימן ,גרין הפך לבן גוריון וטננבאום לטנא.
המפאיניקים לא נתנו כבוד למסורות השונות אלא רצו ישראליות אחת שתראה בדמותו ובצלמו של בן גוריון.
את התוצאות הקשות של האחידות הכפויה אנחנו חשים עד היום.
היום המגמה היא הפוכה:השירים הים תיכוניים משודרים לא רק בתחנה המרכזית אלא גם בגלי צה"ל והאנשים חוזרים למסורת אבותיהם.
(וכך גם בפרשת עימנואל:סלונים רצו להמשיך להיות סלונים עם הכפתור האחרון הרכוס בחולצה והמדינה מנסה לכפות עליהם אחידות )
לאמשלום
אחדות בעם גורמת לשנאה? האם הפסנתרן שונא את הכנר?האם החצוצרן מאיים על המתופף?בתזמורת שעובדת בהרמוניה מופלאה יש אהבה ואחדות ולכן כלל לא הבנתי את דברייך.
תוקן על ידי צענערענע ב- 06/07/2010 18:00:32
נשלח ב-6/7/2010 18:09
צענע,
השאיפה לאחדות בהחלט מלבה שנאה. היא גורמת לאנשים לחפש מי ומי ב"אנחנו המאוחד" ומי ומי אינו כזה, כאשר כל צליל ביקורת או תוכחה נשמע מיד כבום על-קולי של מטוסי קרב בשמי ה"אחדות", ומעורר שנאת חינם, קסנופוביה, גזענות ועוד ועוד.
