לימוד תורה - למה ?

ישבתי שעה וכתבתי תגובה ארוכה כאורך הגלות, והיא נמחקה לי. אני עצבני, אבל אנסה לשחזר!

וזה החילי:

Maxman, אל תתרגש כ"כ, ובטח שלא צריך לעבור לביטויים לא לעניין ("שטויות"). כאמור, הדיון הוא לא לגבי חשיבות ההשכלה והרציונאליות, אלא לגבי הדרישה הנפוצה כיום מכל יהודי להקדיש את כל משאביו (זמן וחומר) ללימוד תורה דווקא, ללא קשר להשלכות מעשיות, אלא "לשמה".

להבנתי, טענתך היא כי מעולם היה חשוב ללמוד תורה, ולכן אין להתפלא על החידוש. אני עודני אוחז בכך שלא היה מקובל, ושואל אם מצינו בעל סמכות שחידש.

לשם הנוחות הנוחיות והנינוחות אתייחס לתגובת maxman מיום 21/8 לפי סדר הפסקאות:

1.      לדבריך משה רבינו נבחר להנהיג העם בשל ההשכלה שרכש בבית פרעה.

-          אדרבא, מה למד משה בבית פרעה, תורה? הוא למד מקיאוולי! אין ספק שיש חשיבות להשכלה, ושבקרב ההנהגה זו דרישה קריטית, אבל השכלה באילו תחומים?

-          שנית, בפסקא זו עולה במלוא חומרתה אי-ההבנה בין משתתפי השיח לאחרונה – אתה מצדיק את ההשכלה לצורך (הנהגה) ואנו תמהים על השכלה שלא לצורך (לימוד תורה כמטרה עצמאית). לא טענתי שאין לדעת את ההלכה, שאלתי מדוע יש להתאמץ להבין דיון תיאורטי נידח (והדוגמאות כחול אשר על שפת הים בספרות התורנית).

-          הרחבה: לפי הגיון תועלתני, לפני שלומדים ראב"ן וראבי"ה, יש לסיים תואר ראשון (ושני ושלישי!) בכלכלה, מדעי המדינה, סוציולוגיה, פילוסופיה, לרכוש ידע סביר ברפואה והיד נטויה. ע"מ להצדיק לימוד תורה לפני אלו, יש לטעון כי הלימוד הוא ערך עצמאי, לא תועלתני והכי חשוב  ולכן שאלתי, איפה שמענו שזה המצב?

-          יתרו – שוב, במה הוא מלומד, בסברות של הקצות? הוא מנהיג נכרי. אחזור מבלי-נוס-ליח: אין חולק על השכלה, למה תורה, למה כולם, למה כל המשאבים.

2.      בלעם – אני חולק מכל וכל על הטענה כי האיום העיקרי שהציב בלעם הוא חוכמתו. האיום היה מקללתו, ומקרא מלא וכו'.

3.      הכהנים – אין חולק על כך שהייתה קבוצה קטנה (משפחה גרעינית על עם של 600,000? אולי נוסיף את הלווים?) שמונתה לשמור על מסורת התורה ולספק שירותי שו"ת לשאר העם. מכאן ועד כל האנשים, כל הזמן ללמוד תורה – מרחק רב מדי.

4.      כאן מופיעה טענה שאתגרה אותי – בזמן שניתנה תורה, לא היה ריאלי לדרוש מהעם כולו לעסוק בתורה, כיום שמצבנו הוטב (מהפכה תעשייתי והמצאת הפנאי), ברי שכולם צריכים ללמוד. בעיות:

-          עיקר הטענה לא מוכרח – ראה טעותו של קורח ("טלית שכולה תכלת") גם אם אפשר, אין הכרח שצריך שכולם יעסקו בתורה כל הזמן.

-          כמו כן, הטענה כי מסברא אם אפשר צריך, לא מספיקה מבחינה פורמאלית – אין ציווי מפורש, שהייתי רוצה לראות עבור דבר כ"כ חשוב (מוכרת לי שיטתו של הרב בעל העגלות, ובכ"א...).

-          מצאנו מצווה אחרת התלויה במצב נוח יותר – ערי מקלט, שיש להוסיף עוד שלוש למניין תשע במצב של "ירחיב ה' את גבולך". הייתה התורה מצווה, שכאשר "איש תחת גפנו" אין לשעות לגפנים אלא לרבוץ ולהרביץ תורה בבתי מדרשות.

-          האם באמת אנו יכולים להרשות לעצמנו היום להקדיש כ"א את כל עיתותיו ללימוד תורה? האם אין לנו צרכים דחופים שלא נתנו להם מענה?

5.      לעניין שעלה בצורה מרכזית – הנביאים: אינני סבור כירוחם כי נביא=משוגע בהכרח, אבל גם לא נראה לי שנביא=חכם. ה' פונה לעם דרך נביא (למי שמאמין), ואין לכך דבר עם חוכמה. זהו למעשה מוסד מקביל (מתחרה?) לחוכמה, שמנהיג את העם ע"פ דיבור מבלי להיזקק לחוכמה האנושית.

השאלה ההיסטורית:

אכן, נראה שבעמ"י לא היה מקובל ללמוד תורה כפי שהיום עד לפחות ימי בית שני. איך יודעים – מדוע אין כמות רבה (או כלשהיא...) של מסורות הלכתיות משמם של חכמים מזמן בית ראשון, אפ' גלות בבל? איפה ספרות ענפה של אלף שנים כמעט? (בכתב או על-פה) תירוץ של קושי הגלות והחורבן לא מתקבל (וכי המצב אח"כ היה טוב?!?). זכור לי שחיפשתי בספר של א"א אורבך התייחסות ללימוד תורה בתקופות קדומות, ומה קיבלתי? בפתיחה לספר הוא הסביר שיתחיל משיבת ציון בערך, כי אין הרבה מה לדבר על מה שקדם... (במילים שלי לפי הזיכרון, אינו לפני וכו').

אם כן, לסיכום, השכלה – חשוב. חיוב לימוד תורה עבור כל איש ישראל, כשכל שאר העיסוקים דיעבד – מן דכר שמיה?

על השאלה אם אפשר לדעת הלכות בלי ללמוד, מן המסורת שבחי יום יום:
כתב חיי אדם (הקדמה ראשונה, לא נמצאת במהדורת הצילום הישנה, והרוצה יעיין במהדורות החדשות או בבר אילן)
"וצא וראה מה שכתב הטור באורח חים סימן ש"א וז"ל אם באתי לכתוב הלכות שבת תרבה עלי המלאכה כו' וגם ל"ט מלאכות ותולדותיהן ידועים ואין צריך להאריך בהם וכו', על כן לא אכתוב אלא דברים הצריכין עכ"ל. על זה ידוו כל הלבבות, כי איך נהפך הדבר בזמנינו שאחד מאלף היודע פרטי ל"ט מלאכות ותולדותיהם דאורייתא ורבנן (זולת המופלגים, והם מעטים מאוד)",
 קצת אחרי אותו דור, למרבה הפלא כתוב בקיצור שולחן ערוך בתחילת סימן פ:
"עיקר המלאכות שנאסרו לנו לעשותם בשבת, כבר נודעו לרוב בני ישראל, ולא נכתוב כאן רק מדברים שלא נודעו והמה דברים שכיחים".
מה קרה בין זמנו של הטור לזמנו של בעל חיי אדם, ומה קרה בתוך שנים ספורות עד בעל הקש"ע? או שמא בליטא בזמן בעל חיי אדם מצויים היו עמי ארצות יותר מספרד של ימי הטור ומהונגריה?
מסתבר  שהמצב היה שוה בכל הדורות, אלא שרק ההסתכלות שונה מאדם לאדם.
שמא תאמר שבליטא היתה בעיה מיוחדת  לדעת איך להתנהג למעשה, בגלל שלמדו תורה לשמה (ולא כדי לדעת איך להתנהג בעולם הזה השפל והבזוי), כמו המעשה שהביא הח"א בעצמו בהקדמה כוללת (נמצאת כנ"ל)
"ולדעתי מצוה גדולה לבעלי הבתים לקבוע להם שיעור בשבתות וימים טובים ללמוד בקונטרס זה, משילמדו תקון שבת או פרק משניות, כאשר ראיתי בעיני באחד שלמד פרק משניות בכל יום, ונזדמנו שנינו ללון בפונדק אחד של נכרים בשבת, וראיתי שיושב אצל מטויה וטוה, גערתי בו: הלוא שבת היום, ותמה מה מלאכה זו, כי סבר דלא מקרי טויה רק כמו במדינתנו שטוין ביד על פלך, ואמרתי לו הלא אתה שונה במשנה והטוה (שבת עג, א), ומלאכת הטויה תהיה במה שתהיה, ויאמר, וכי כשאני שונה אני משים על לב מה לעשות או לא, רק לקים ללמוד התורה, ואמרתי יפה אמרו חז"ל (יבמות קט, ב), האומר אין לי אלא תורה, אף תורה אין לו, כי אם הלימוד אינו כדי לידע דיני התורה ומצותיה, מאי נפקא מינה בלמודו"(מכאן ראייה לנושא האשכול העיקרי, מה מטרת לימוד תורה, ומה חשב ההמון הליטאי פעם, ומה היתה דעת הרבנים על זה. וכי בעוד חמשים שנה לא יאמרו שקצב הלימוד האיטי בישיבות נתחדש בוודאי על דעת גדולי הדור?) 
אחת יש להקשות, שהרי קש"ע הוא ספר הלכה בסיסי, שהמחבר לא התכוון שילמדו ספר אחר לפניו, ושמע מינה שהמסורת בחיים הספיקה לדעתו.
שנית, בהקדמה השניה לחיי אדם (נמצאת בכל המהדורות) החיי אדם מסביר בדיוק איך הדור נוהג:
"ומי האיש הבקי בדיני ברכות בפרטן ואפילו בדיני תפילה, וכל שכן בהלכות עירובין ותחומין שאחד מאלף שילמוד אותם, וכל שכן הדינים הנכתבים בחלק יורה דעה, כמעט אין אחד הלומד אותם אף שהם חובת הגוף, כיצד מולחין הבשר ונדרים וריבית, ועבודה זרה ויין נסך ונידה ומעונן ולא ילבש וכו', וכל שכן הדינים שבין אדם לחבירו ואיסור יחוד וכו' המפוזרים בחושן משפט ואבן העזר, וכמעט שהכל הוא רק כמנהג אבותיהם ונתקיים בנו קרא "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה" (ישעיה כט, יג) עכ"ל
  וצא וראה מניין יודעים הלכות שבת בכל הדברים שיש בחיים המודרנים ואין במשנה ברורה, וכי עד הרב נויבירט שחיבר את הספר הראשון עליהן, שמירת שבת כהלכתה לא מצאו בני אדם ידיהם ורגליהם?
(והרי גם נשים היו נאמנות על הטהרות בזמן בית שני, וכי ישבו הנשים ולמדו לפי הסדר?)
בקיצור, פעם והיום ידעו את רוב ההלכות למעשה מחיי יום יום ולא מלימוד מסודר, וקל וחומר שנהגו כן בזמן בית המקדש הראשון. (אגב, יש כמה גזירות חז"ל מפני טעויות שמי שלומד הלכה באופן מסודר עם טעמה לא יטעה בהן לעולם, ואם אמרו "אתי לאיחלופי" כנראה שבזמנם היה המצב זהה)

על השאלה מה התחדש בבית שני: כל מי שקורא את הפסוקים בעזרא רואה שנעשה באותו ראש השנה טקס שלא היה רגיל, ואם היתה קריאת התורה מדי שבת כבר לפני כן לא היה הכתוב מפרט מה היה פעם אחת בקריאת התורה. כשם שלא מוזכר שהקריבו קרבנות תמידים ומוספי ראש השנה, ואפילו יום הכפורים לא מוזכר. זאת היתה הפעם הראשונה שבה תיקנו את קריאת התורה, שאצלנו יש כל יומיים, ולכן היא מתוארת  לפרטי פרטים, ואחר כך מוזכר שגם בסוכות קראו בתורה יום יום.
וידוע שקריאת התורה דרבנן, ואין כאן חידוש  מצוה, (אלא שיש כמה מאמרי חז"ל שהיתה כבר קודם, וכמו שאמרו שאברהם אבינו קיים עירובי תבשילין).
(אגב, אם אתה רוצה מצוה שחידשו: בדוק היטב אם לפי פשטא דגמרא קריאת שמע דאורייתא או דרבנן!) 
 
מה היה בזמן בית ראשון: לא היתה קריאת התורה ולא היה לימוד קבוע לציבור. ודאי היו הלכות שכל הציבור נהג (מלבד העבריינים), כמו לא לאכול על הדם המוזכרת בשמואל, ובעוד מקומות משמע שההלכות היו ידועות, אבל גם היום יש הלכות רבות בחיי יום יום שידועות לכולם שלא מלימוד מסודר, וכנ"ל.
יש הלכות רבות שאי אפשר לדעת בלי לימוד מסודר, וגם אז היו בני אדם שהקדישו לתורה את חייהם, וכמו שיש מו"צים היום, ובספר דברים הציבור מופנה בפירוש לכהנים לשאול בהלכות נגעים, וכמו היום שהלימודים בישיבות ובחלק מן הכוללים אינם מספיקים לדעת לפסוק, ועל כל שאלה רצינית הולכים לרב.
אבל זה היה התפקיד המיוחד לכהנים, וכמו שאמר כבר משה רבנו בברכתו "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". משאר הציבור נדרש לדבר בחיים הרבה על ההלכות כדי שידעו, וכמבואר בקריאת שמע בפרשה ראשונה.
ולמלך יש מצוה לקרוא בתורה כל ימי חייו, ולכן נאמר ליהושע בן נון (לא לכל ישראל) לא ימוש ספר התורה וגו'.
ועזרא תיקן קריאת התורה (ולימוד ההלכה היה אז חלק מהתרגום, ככתוב שם שהלויים היו מפרשים לעם) ומאז באמת הפסיקו ישראל לעבוד ע"ז והמצב הרוחני השתפר מאוד, בניגוד לזמן בית ראשון.
(אם תשאל למה הקב"ה לא ציוה דבר מועיל כזה לשמירת מצוות - לענ"ד אם קריאת התורה היתה דאורייתא היו מסתפקים בה ולא היו מקיימים, וכמו שהנוצרים עושים עיקר גדול מכנסיה ביום ראשון,  וכמו דברים אחרים ואכמ"ל)

תחזל

התייחסת רק ללימוד ה"מינימלי- ציבורי" שניתקן בימי בית שני. ומה לגבי היקף החובה הפרטית ללמוד? חידשו משהו בתקופה של בית שני ומעט אחריו? ואם חידשו – על סמך מה? והאם אותו תהליך קיים גם בשאר מצוות?

אך בעל התניא מתייחס לכך (הן ללימוד תורה בכלל, ובפרט ללימוד הגמרא) בכ"מ, דוגמא בולטת היא 'ביאור על ולא תשבית מלח', http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/4/4d&search=גמרא

תוקן על ידי המלךבשדה ב- 26/08/2010 00:45:07

טוב, די! אני מוריד את הכפפות!

maxman, לענ"ד (הקובעת לגבי דידי, ונראה לי שרבים יסמכו ידיהם) ההשלכה הזו של כתר תורה על הנביאים היא פשוט חלק מהתופעה המרגיזה של האנכרוניזם וחוסר המודעות ההיסטורית של החשיבה ביהדות האורתודוקסית, עוד מימי חז"ל כנראה.

כמו שכשתשאל היום מי משלומי אמוני ישראל איך נראית הייתה דמות תנ"כית-חיובית זו או אחרת הוא יתאר לך אדמו"ר חסידי/ראש ישיבה ליטאי, והעסק די מוכר נראה לי:
מניין שמצווה מן התורה ללכת עם שטריימל? כתוב "ואברהם הלך לדרכו" ויהודי כשר לא הולך בלי שטריימל, ודאי לא אברהם אבינו, ואם אברהם אבינו הלך עם שטריימל - חובה עלינו! אותו הדבר כאן. יושבים חבורת יהודים צדיקים יותר או פחות, ומה עושים כדי לעבוד ה'? ודאי שלומדים תורה, שהרי ככה עובדים את ה'. ואני זועק כבר הרבה זמן, מי אמר? מה פתאום? אתה לוקח מקור נייטלראלי עד עוין את התיזה המסורתית ומגייס אותו אליה! אדרבא, אם כ"כ הרבה הולכים לאשרמים של הנביאים ביריחו וכד', בטח שאין ת"ח! כולם עסוקים בתקשור... ישנים הרבה, רואים מראות מעניינים והולכים לצעוק על אנשים שיתנהגו יפה או שיבוא אשורי וישסף להם ת'בטן.

חלאס!  המשפט נביא=חכם לא הכרחי.

שוב, אני מתחיל להתעייף ולהרגיש שטוחנים פה מים, אבל אני כותב בתקווה לעורר אחרים עם קו מחשבה שאולי יקרוץ לי:

להגיד על בני נביאים שהיו בהכרח ת"ח זה הנחת המבוקש, אין דרך אחרת להתייחס לזה. אין שום רמז לזה מלבד מה שבמוחו של מלומד יהודי מאוחר להם בהרבה, שידיעותיו ההיסטוריות מן הסתם לא אי-יאי-יאי, מוכרח שילמדו תורה, הרי מה כבר הם עושים שם עם אלישע/ביריחו/אחר. לא עלה בדעתו שהם עסוקים בסוגי מדיטציה למשל, תפילה, סיגופים, עישון עשבים, אנא-עארף, כי ההויה שבה הוא חי הכתיבה לו (ולך) את העסק. ומקרא מלא במקור שהבאת:
"ודבר שאין צריך לאמר הוא (!) כי עיקר ענינם הי' דבר התורה ונתגדלו
לשם זה על ברכי ראשי התורה
צריך גם צריך לאמר, מה לעשות. בגלל המקובל היום אתה משליך על אתמול, ואינו.

(אגב, גם באומות העולם, יוון הקלאסית וכאלה החל העיסוק האינטנסיבי בעניינים שבדעת באותה תקופה שאצל היהודים נראה לי. כנראה עניין של התפתחות כלל אנושית או משהו, ואין לך מה לטעון "מה, קודם לא חשבו?" - כן, קודם חשבו והתעמקו הרבה פחות, לא היו כ"כ מתקדמים. מה לעשות. כשאתה רואה בניין, כנראה שלא בנו הקומה השלישית לפני היסודות, ובזמן הנחת היסודות, לא הייתה הקומה השלישית)

טוב, די חזרתי על עצמי, אבל אין לי כוח (בכ"א 12:30) לערוך.
וזה עוד רק על הויכוח ההיסטורי, בלי להגיד מילה על העניין השני, של מקור לתוקף המחייב של לימוד תורה כפי שמוצג היום.
תודה ל maxman על היענותו לקריאתי, אבל נראה לי שאם אין לך משהוא לחדש חוץ מ נביא=ת"ח, חבר על דלקת הפרקים.
לילה טוב!