|
|
| נשלח ב-6/10/2009 11:59 |
 |
| |
הם הם הדברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2009 17:19 |
|
| |
בהשראה מאשכול אחר, לעצב של עצבות ועצב של עצבים יש משהו משותף?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2009 04:32 |
|
| |
| חזןגדול כתב: |  | | לעצב של עצבות ועצב של עצבים יש משהו משותף? |
|
מה זה עצבים? אין מילה כזאת בתנ"ך לכה"פ ומה שבכל זאת תמצא "עצבים" בתנ"ך זה כינוי לעכו"ם ובאמת מפרשים את זה מלשון עיצבון. עיין למשל בפסוק בהושע ד' יז "חבור עצבים אפרים" ובאבן עזרא שם ובעוד הרבה מקומות, כל פעם שזה יובא זה או כינוי לעכו"ם או ע"ז כמו עצבי הגוים כסף וזהב שהכל שורש עיצבון.
מה שאנחנו מכנים את החלקיקים בגוף האדם הגורמים להרגיש "עצבים" לא נראה לי שיש דומה לזה בתנ"ך ואני לא יודע מה המקור.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2009 22:59 |
|
| |
הגיוניי, קיבלתי.
ועוד שעולים לי בראש עכשיו:
1. יש שואל שאלה שרוצה תשובה לשאלה שלו ויש שואל חפץ מחברו להשתמש בו, שומר חינם ושומר שכר, שוכר ושואל. האם יש להם משמעות משותפת?
2. יש מודה בדבר שהוא הכחיש הוא מודה ששיקר או מודה שחייב כסף או שעשה דבר פלוני וכן הודאה במקצת ויש מודה מלשון תודה, הוא מודה למישהו שעשה לו טובה. האם יש קשר בין ההודאות?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 00:43 |
|
| |
א. כל שואל=מבקש. מבקש תשובה או חפץ זה היינו הך
ב. -
ב. 
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 02:12 |
|
| |
האקדמיה ללשון עברית קיבלה את טענתם של ה"כוורנים" (אותם המגדלים דבורים בכוורות) לפיה לא נח להם בשמם זה אשר מזכיר הוא בצלילו את ה"קברנים" המתעסקים בקבורת אנשים.
על כן החליטה האקדמיה ללשון וקבעה כי לא "כוורנים" יקרא עוד שמם מעתה כי אם "דבוראים"!
מעתה מקום לדון איך נכון יותר לכנות את אותם המגדלים בעלי חיים כמקצוע האם על שם אותו בעל חיים בו הם מטפלים או שמא על שם מקום הימצאותו?
ולדוג' את המגדל פרות מכנים "רפתן" ע"ש הרפת בו נמצאת הפרה ולא ע"ש הפרה עצמה.
ומבקש הייתי להטעים דבר זה ולומר כי יותר גנאי הוא לאדם להקרא על שם בעל החיים אותו הוא מגדל כי יראה כאילו משתווה לו במשהו אך בכנותנו אותו ע"ש מקום הגידול של אותו בע"ח הלא מורחק ומובדל הוא מבעל החיים עצמו וטוב יותר כך.
אם נכונים הדברים אזי תמהני על אותם כוורנים שיעדיפו להקרא "דבוראים" ע"ש הדבורה עצמה כמו ע"ש הפרה עצמה ולא ירצו להקרא "כוורנים" רק מפני שצליל התיבה מזכיר "קברנים"...
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2010 19:55 |
|
| |
זחלץ_קליח, תודה על הבאת הדברים בענין "הודאה" מה שכתוב שם זה רעיון יפה שהמשותף להם הוא שכולל את כל התוכן של מילוי החובה וכו' מה שכתוב למעלה.
ואחרי שראיתי את הנ"ל הייתי מנסח את זה במילים שלי שההודאה היא להוציא את האמת הפנימית שבתוך האדם החוצה, זה גם בהודאה על דבר שקודם התכחש לו ועכשיו הוא מודה בו וגם בהתודות אותו הדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2010 18:32 |
|
| |
בשתי ההודאות יש כביכול הודאה בעמדה נחותה יותר.
אדם שמקבל מתנה מחברו, מודה לו שהוא זה שמקבל עכשיו והוא חייב לנותן על כך, הוא מכיר בעובדה שהוא מתחתיו בצורה מסוימת.
אדם שמודה על האמת, מודה ששגה, גם אצלו יש את ענין ההכבר בעובדה שהוא נחות יחסית לצודק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 10:49 |
|
| |
יש "קטיגור" ויש "קטגוריה" זה ממש במקרה? זה בזכר וזה בנקבה ואין שום קשר בין זו לזה? היתכן?
ועוד
הסניגור - מסנגר.
הקטיגור - מקטרג.
למה הקטיגור לא מקטגר?
האם יש עוד פעמים שבפועל האותיות מתחלפות מעצם המילה? ואם כן מה הכלל בזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2010 16:14 |
|
| |
קחו לדוגמה את המילה זמר:
זמר- מלשו' שיר
זמר- מלשו' כריתה, כרת/גזם את ענפי האילן...
האם יש איזשהו הקשר משותף בין שירה לכריתה???
תוקן על ידי muchnick ב- 06/06/2010 16:22:00
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2010 22:09 |
|
| |
| מחשבת_לב כתב: | | בשתי ההודאות יש כביכול הודאה בעמדה נחותה יותר.
אדם שמקבל מתנה מחברו, מודה לו שהוא זה שמקבל עכשיו והוא חייב לנותן על כך, הוא מכיר בעובדה שהוא מתחתיו בצורה מסוימת.
אדם שמודה על האמת, מודה ששגה, גם אצלו יש את ענין ההכבר בעובדה שהוא נחות יחסית לצודק. |
|
אם מה שאת אומרת נכון אז יש פה חידוש לשוני מעניין, שהמילה "הודאה" על שתי משמעויותיה מתייחסת לנחיתות של האדם ה"מודה" כלומר זאת הנקודה המאפיינת את ההודאה?!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2010 22:57 |
|
| |
| muchnick כתב: | | קחו לדוגמה את המילה זמר:
זמר- מלשו' שיר
זמר- מלשו' כריתה, כרת/גזם את ענפי האילן...
האם יש איזשהו הקשר משותף בין שירה לכריתה??? |
|
שירי זמרה הינם שירים שהקילוס עולה מהם. וזמרה שענינה הכרתה בשורש אחד של זמר היא.
והביאור הוא ע"פ ההבנה כי פסגת הקילוס היא כשהמקלס מרבה להתפעל כ"כ מגודל מעלת המתקלס עד שהוא מתבטל מהרגשת מציאותו והרי זה כמכרית את ישותו.
יעוין ספר "פחד יצחק" על פסח מאמר נד אות ח. וכן על שבועות מאמר יח אות ה.
(ובאופ"א יעוין "שערי אורה" תחילת שער א.)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 11:48 |
|
| |
| רציונליoטי כתב: | |
שירי זמרה הינם שירים שהקילוס עולה מהם. וזמרה שענינה הכרתה בשורש אחד של זמר היא.
והביאור הוא ע"פ ההבנה כי פסגת הקילוס היא כשהמקלס מרבה להתפעל כ"כ מגודל מעלת המתקלס עד שהוא מתבטל מהרגשת מציאותו והרי זה כמכרית את ישותו.
|
|
ואם כבר הזכרת קילוס...
מדוע לש' קילוס משמשת ב-2 הפכים: ברכה וקללה?
יש עוד לשונות המשמשות ב-2 הפכים?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 01:35 |
|
| |
מחשבת לב, אינני יודע להסביר אם יש משמעות מיוחדת לזה שאותו שורש משמש לשני משמעויות הפוכות אבל זה מצוי ויש הרבה כאלה כמו מה שהזכרת קלס שמשמש ללעג וקלס וכמו כן לשבח ולקלס.
וכן השורש שכח יכול לשמש לשכחה ומשמש ג"כ לדבר שכיח, מצוי.
וכן שרש יש הוציא מהשורש - שירש. ויש הפוך - השריש.
עוד דוגמאות:
הכיר ו- התנכר שהם הפכים.
וכמו כן חלש ויש אדרבה שמבטא חוזק כמו חולש.
וכו' וכו'
ענין תמוה הדורש הסבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 07:41 |
|
| |
אולי לסקל אבנים ולסקול באבנים...(אף שאפשר להבין...)
|
|
|
|
|
