מטרה או דרך

מה זה כל הדיבורים על השכר. וכי השכר מראה משהו על זה?

לפום צערא אגרא הכוונה שאחד שהתאמץ יום יקבל שקל. התאמץ יומיים יקבל שקליים. -לדוגמא. אבל אחד שהגיע יקבל בנוסף ארטיק שזה הרבה יותר מכל המאמצים שבעולם. אחד שלא הגיע והתאמץ הרבה, יקבל הרבה שקלים יותר מזה שהתאמץ םחות והגיע. אבל ארטיק הוא לא יקבל. (הכל דרך משל כמובן).

שתיים התאמצו להבין תוס'. אחד התאמץ יום והבין אחד התאמץ חודש ועדין מתאמץ. זה שהבין קיבל היתר הוראה. וזה שלא הבין לא קיבל היתר הוראה. (מקסימום יקבל "תעודת מתמיד") אבל מזה א"א לפסוק שאלות!

וכשיגיעו לעולם האמת מי השיג את המטרה?

שניהם.

אולי אפילו זה שלא השיג אותה יקבל יותר כי הוא סבל מכך שלא קבל את השכר בעולם הזה.

ובמקרים שהמטרה מקדשת את האמצעים אז וודאי הדך לא יותר חשובה. בדרך החיים היהודית חלק מהמטרה היא הדרך והמטרה לא מקדשת את האמצעים.

כל מה שכתבתם לא הספיק לשכנע אותי. חזרתי ועיינתי במקורות, וראיתי שהפעם הצדק לא איתי. (הזנת נתונים שגויה...). ולכן אני חוזר ממה שאמרתי. ואחכים אותכם גם.

מגן אברהם סי' א ס"ק ו - בגמ' אמרינן, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. כלומר:  אף על פי שהמרבה כיוון לבו גם כן. מכל מקום, אם הממעיט לא היה ספק בידו לעשות, הוא רצוי להש"י כמו המרבה.

וזה חידוש?! כל מק"ק מתחיל בישיבה מדבר על זה... [למרות שבתכלס' לא חיים לפי"ז]
יוצא שביהדות הדרך היא המטרה ואין אפשרות להשיג את המטרה לא עפ"י הדרך שנקבעה, אז למעשה באמת אין עניין לחשוב על המטרה אלא רק לעשות את העבודה העכשוית כמו שצריך.

זה חידוש ועוד איך, תיזכר עד כמה האמנת למק"קך בישיבה. כשאתה מתבגר ורואה את זה לבד במקורות, זה כבר משהו אחר.

חוצמזה שעצם הענין הוא חידוש.