כבר כמה חודשים שהוא מדבר על מכונית הספורט האדומה שהם ראו בתצוגת הרכב החדשה.
הוא דאג שאבא שלו ידע כמה שהוא רוצה אותה.
הוא עמד לסיים את שנתו האחרונה באוניברסיטה בהצטיינות, וחיכה כמו ילד גדול לפרס שיקבל מאבא לכבוד סיום הלימודים, ולפי המסורת המשפחתית זה יהיה פרס גדול. הוא רצה את מכונית הספורט. הוא ניסה לבדוק עם אבא שלו הבין את הרמזים שלו, הוא ניסה לאותת שוב ושוב בכל פעם שעברו ליד תצוגת כלי הרכב בסוכנות הרכב הגדול שבפתח המרכז המסחרי, אבל האבא לא הניד עפעף, הוא לא גילה סימנים שהוא הבין את הרמז.
ביום האחרון ללימודים לפני טקס הסיום ניגש האב אל בנו וחיבק אותו בהתרגשות.
"אני ממש שמח שסיימת בהצטיינות",הוא שיבח אותו על ההשקעה ועל המאמץ,על הציונים ועל עבודת הגמר המדהימה שלו."אני אוהב אותך",הוא אמר והגיש לו תנ"ך מהודר בכריכת עור,
"מתנה ממני.זה היה התנ"ך של סבא שלך!" הבחור איבד את עשתונותיו,
"אתה יושב על הרים של כסף,וזה מה שאתה נותן לי?!" הוא לא היה מסוגל לשלוט בכעסו.הוא הניח את הספר על השולחן, הוא אפילו לא פתח אותו כדי לקרוא את ההקדשה שכתב לו אביו,ועזב את הבית בטריקת דלת.הוא לא דרך יותר בבית אביו.
הוא טס לחו"ל והשקיע את כל זמנו ומרצו בקריירה שלו,הכי רחוק שאפשר מהאב שאכזב אותו
כל כך.ההצלחה האירה לו פנים והוא הפך לאיש עשיר בזכות עצמו.
הוא הקים משפחה יפה וחי לו בבית גדול ומפואר באזור מגורים יוקרתי.מדי פעם הייתה צפה לו מחשבה של געגועים לאביו.הוא התבגר, הזעם שחש אז,
כשהיה צעיר ונמהר התפוגג,ואט אט התגבשה בלבו ההחלטה לחזור ולחדש את הקשר.
"אבא יש רק אחד," אמר לעצמו וניגש לרכוש כרטיס טיסה.
ביום שבו ארז את מזוודותיו התקבל המברק:"אביך נפטר והוריש לך את כל רכושו".
לבו נצבט בתחושת החמצה מרה.זהו,הוא כבר לא יפגוש את אביו יותר.הוא עלה על המטוס,
ואחרי ביקור עצוב בקברו הטרי של אביו,הוא עלה אל בית אביו הישן.הוא פתח
את הדלת בתחושה עמוקה של צער החמצה וכאב.הפגישה עם הבית המוכר העלתה בו רגשות
חבויים,הכל נשאר כשהיה,הספות הדהויות,הריהוט העתיק,אפילו הוילונות הישנים שאמא שלו תפרה לא הוחלפו.הוא סרק במבטו את החדר,והופתע כשראה את התנ"ך הישן מונח בדיוק באותו מקום
שבו הניח אותו לפני שנים,איש לא נגע בו מאז,מזכרת אילמת לרגע נסער וכעס חסר שליטה.
דמעות עלו בעיניו,הוא לקח את התנ"ך לידו והחל מדפדף בו,סימנייה נתחבה באחד הפרקים של ספר משלי וקו עיפרון דק נמתח תחת הפסוק: "בני,אם חכם לבך ישמח לבי גם אני".
משהו צנח פתאום מתוך התנ"ך, צליל מתכתי עמום נשמע כשמפתח עטוף בנייר צנח על הרצפה.הוא התכופף והרים את מה שנפל. היה זה מפתח למכונית הספורט האדומה עם קבלה על רכישה
במזומן מסוכנות הרכב."באהבה אבא" היה כתוב שם.
הוא בכה כמו שלא בכה מימיו.
ומי יודע כמה דברים אנחנו מחמיצים בחיינו,כמה הזדמנויות אנחנו מפספסים,רק בגלל שאנחנו לא מסוגלים לראות אפילו צעד אחד קדימה,
את מה שלא תואם את מה שאנחנו רוצים בו עכשיו ומיד.
סבלנות,אורך רוח,מתינות ומחשבה בטרם מעשה,
יכולים להבטיח לנו שלא נחמיץ את ההזדמנויות הללו.
תנו תגובות
*-- / message **-- sig *