|
|
| נשלח ב-12/8/2009 13:50 |
 |
| |
ליטאית קאפישתי לגמרי. רק שלא קאפישתי אם ואיך זה עונה על דברי ? במיוחד על רקע זה שלא ביקשתי ממך להתנצל. מה שמעלה את השאלה האם את קיפשת (הבנת בלע"ז :-)) את דברי שלי? בכל מקרה אשמח ואודה לך על תגובה ענינית למה שאני שאלתי. בתודה מראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 14:16 |
|
| |
אין לי כח לעבור לעמוד הקודם, גם ככה הרשת זזה פה בקצב של שפן ישן, אז אענה לך מהזיכרון -
שאלת, מה עם אותם 10-20 אחוזים, או אפילו 3 נשים שמרגישות ככה
תשובתי היא - הן גררו את הבעיה שלהן, ואת חוסר הסיפוק שלהן מאורח חייהן ומבן זוגן עד לגיל 40זה באמת עגום, אך אין בכך בעיה ציבורית ומשום כך אין טעם להידיין בכך ולפתור זאת ע"ג פורום
מכיוון שהמסמך אינו אוטנטי, ומכיוון שאני חיה ונושמת את האברכים הליטאיים.. איני רואה צורך לענות לו..
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 14:27 |
|
| |
טוב, בשבילך ובשביל עולם התורה אני מקווה שיש סיבה אמיתית לרחוץ בנקיון כפיים כ"כ בקלות... לצערי אני ממש לא משוכנע בכך שזה נכון. (הגם שאני לא נמצא במעבה ה"קסבה" הליטאית כלל ועיקר, ולכן בהחלט יתכן שההתרשמות שלי לא נכונה או מדויקת)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 15:04 |
|
| |
המציאות בשטח היא שהנשים מרגישות שליחות גדולה באורח חייהן (לפחות מה שמרגישה אשת רופא, או אשתו של איש קבע)
תבין, אשה שלא מחוברת לזה, בדיוק כמו גבר של מתחבר ללימוד.. זה לא 'סוחב' כל כך הרבה זמן.. מוצאים אפיקים אחרים בשלב הרבה יותר מוקדם..
לגבי מידותיהם של הגברים.. בדיוק כמו כל בן אנוש, אולי יותר טוב. כי, אחרי הכל, התורה מעדנת...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 15:36 |
|
| |
ליטאית, יש הגיון מסוים בדבריך. ובכל זאת, את בטוחה שאין שום לחץ חברתי או ציבורי ללמוד רק תורה כל היום בלי לבדוק היטב האם זה מתאים לאותו אדם בפרט ולאשתו ולבניו בכלל? את בטוחה שמי שעוזב את הכולל והולך לעבוד לא יחשב כסוג ב' (במקרה הטוב) באותה חברה , ולא כפי שחז"ל למדונו "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים" ?
ובשולי הדברים האם את לא רואה נניח בהודעה שפורסמה כאן ובפורומים שכנים על "21 נפשות זועקות" (וכמי שמסתובב פה ושם בשטיבלאך ושכונות חרדיות , זו ממש לא דוגמא יחידנית לצערי) לפחות רמז לכך שיש כאן איזו נורמה חברתית בעייתית, ולא רק אברך אומלל שאעפס שלא באשמת אף אחד (בעצם אולי הקב"ה או לכל הפחות המדינה הציונית אשמה בכך...)הגיע הוא ומשפחתו לאן שהגיעו ? לי קשה מאוד להיות בטוח בכך, אם לך זה קל, אשמח ותלמדי אותי למה, הלואי שתצליחי לשכנע אותי שאת צודקת, ושאין כאן שום בעיה אמיתית, ואדרבה בע"ה ובל"נ אצטרף אליך ואחזק את דעתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 12:31 |
|
| |
איש ציפור,
אסייג דברי - בשנים הראשונות לנישואין, אכן יתכן וקיים לחץ חברתי ללמוד בכולל. מעבר לכך - מקצוע תורני יתקבל בברכה, ומקצוע אחר, ג"כ יתקבל בהבנה בד"כ ,
בכל מקרה, מצופה מאיש בוגר שיחליט את החלטותיו ויקח אחריות על חייו, מבלי להתחשב בדעת הסובבים אותו, הלוא כן?
מי שעוזב כולל והולך לעבוד אינו נחשב סוג ב', אבל אלו שנשארים בעולמה של תורה לאורך כל שנות חייהם הם בהחלט ב"ליגה אחרת"..
מה לעשות, ההערכה הנרחשת ללומדי התורה מושרשת עמוק עמוק בעורקיה של ליטא.....
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 12:46 |
|
| |
אוקיי, 1. ב"ה אנחנו בארץ ישראל . 2. אהבת תורה והערכה עמוקה ללומדיה היא תכונה טובה עד מאוד 3. השנים הראשונות חשובות מאוד גם לענין מקצוע, מי ילך לעבוד בגיל 26 נניח כשמבחינת שוק "העבודה אין לו כמעט כלום ביד והדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לעבוד בעבודות "שחורות ולהרויח מהם גרושים? למי שהתרגל לחיים ב"ראש האליטה" כת"ח (לכאורה לפחות) שמקדיש במסירות נפש (בין אם זה נכון ובין אם פחות) את חייו לתורה , משוש כל העולמות , זה יהיה קשה כפליים עד בלתי אפשרי כמעט, אלא אם יש לו אופי וחינוך חזק במיוחד ללכת אחרי האמת הקיומית שלו, ולא לפי מה ש"זורם בעורקי" הארץ ממנה הוריו או הורי הוריו הגיעו... 4. אכן מצופה, השאלה היא האם החברה מאפשרת את הבחירה ההוגנת והטובה ביותר לכל אדם על פי דרכה של תורה, אני לצערי לא משוכנע בכך. (למרות שודאי שאני לא פוסל מכל וכל את הנחות היסוד של החברה הזו ואדרבה עם חלקם אני מסכים ומעריך לגמרי, וכפי שכתבתי בראשית דברי)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 13:01 |
|
| |
בקשר להערתך מס' 3 - גיל 26 אינו מאוחר כל כך לרכישת מקצוע אקדמי (באיזה גיל משתחררים מהצבא וחוזרים ארצה אחרי טיול למזרח הרחוק, בארצינו?)
במקום עבודתי גילם הממוצע של המתמחים נע בין 28 ל-30, (הנשים מעט יותר צעירות)
תוכל להבחין בתופעה שודאי זוכה להסכמה, ולו בשתיקה, של הרבנים, של מכללות המציעות מסלולים להשלמת תעודת בגרות ולרכישת תואר, בצורה המתאימה לאברכים...........
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 13:06 |
|
| |
ליטאית
משום מה ההסכמות תמיד בשתיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 13:12 |
|
| |
ליטאית, זה נכון , אבל ההשואה בין חברה חרדית וחילונית בהקשר הזה לא נכונה, בשל הסיבות שכבר כתבתי ואחזור שוב: 1. בחברה החרדית לאדם בן 26-8 יש אשה וכמה ילדים לפרנס. 2 בחברה החרדית רכישת מקצוע ע"י תלמיד ישיבה בינוני ומעלה, מצטיירת בלא מעט מקרים ומקבלת ביטוי ברור הן מצד האדם והן מצד החברה כירידה ואולי אפילו "נפילה" מאיגרא רמה לבירא עמיקתא". 3. המגמה שאת מציינת אכן קיימת (אני מכיר אותה היטב) ולמרות שיש מן האמת בדברי "בעל בעמיו" אני חושב שהיא בהחלט ראויה לברכה. בסופו של דבר זה שסוףסוף יש נכונות בחברה הזו להתמודד עם אתגרי המציאות והדור, היא דבר מבורך מאוד בעיני, ופתח לתקוה גדולה, אני רק מנסה להאיץ ולשכלל את התהליכים באופן שלא יפגע בלימוד התורה, ואדרבה יחדד ישכלל ויעמיד אותו על טהרתו במקום הראוי לו בחברה הדתית והחרדית בפרט וממילא בעתיד גם בזו היהודית כולה ואולי אף יותר מכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 13:21 |
|
| |
לגבי הערה 2 - אמור נא לי - האם זה לא בצדק?
(בכ"א כפי הנראה - נושא לדיון בפני עצמו....)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 15:58 |
|
| |
זו שאלה טובה. אומר את זה כך: 1. זה לא חייב להיות כך. (וכפי שכבר ציטטתי מחז"ל אחד המרבה ואחדש הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים) 2. האם זה שהנורמה החברתית מציגה את זה באופן כ"כ קוטבי לא גורמת לכך שמי שנאלץ לעבוד מרגיש ממילא כמן "בדיעבד" כזה, מה שגם משפיע על כל ההתנהלות שלו להיות לא אופטימלית ביחס למה שהוא כן יכול וצריך לעשות. וגם בענין זה כבר לימדונו חז"ל שרק אחד מאלף מגיע להגיע להוראה ... ממילא יוצא שיש לא מעט תלמידים שלא מאוד מוכשרים שיושבים ומחממים את הכיסא בכולל (גם אם לומדים פה ושם) וסופגים "אוירה של תורה" אבל רחוקים מלממש את מה שהן כן צריכים לממש בתורה ובמצוות. ומאידך אלא שכן יוצאים החוצה אל העולם לעבוד מתדרדרים לעתים למקומות לא אופטימליים ונחלשים בתורה ובמצוות אותם בהחלט יכלו לקיים באופן שמתאים לאורח חייהם שלהם באופן טוב וראוי בהרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 17:54 |
|
| |
אם כל כך רע להן...למה הן לא פונות לרבנות???
שיבקשו גט!!!
כל אישה שמתחתנת עם "חרדי" (והם הרי סיכמו הרבה דברים לפני החתונה),יודעת שיהיה עליה לפרנס את הבית כדי שבעלה ילך לשבת וללמד!!!
מה היא חשבה לעצמה כאשר החליטה להתחתן???
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 18:29 |
|
| |
יש הבדל בין תאוריה למעשה, לא? בסמינר מספרים יותר על האושר והזכות שבדרך חיים כזאת, פחות על הקשיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2009 02:48 |
|
| |
טעות מספר אחת!!!(לחנך אותן לחשוב שזה טוב ואחר כך הן מגלות את האמת....)
אבל אני לא חושב שבגלל שחינכו אותן כך אז אסור להן להתגרש...
אם כל כך רע להן, אז אין סיבה בכלל לכל האשכול הזה!!!
שיפנו לרבנות....
|
|
|
|
|
