קיבלתי הודעה מאת חסד לאלפים בעניין כיסוי ראש סיפור מדהים על מסירות נפש של ילדה קטנה
את האמת אפשר לראות בעיניים של ילדים מסירות נפש שלא תיאמן
בדור שלנו יש סיפרים רבים של ילדים שמחנכים את הוריהם ומלמדים אותם מוסר אכן עולם הפוך
סיפור מפרשת שופטים באותו ענין - "לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז', יא').
לא תסור - אף כמלוא נימה
אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל. (רש"").
המהר"ל זצ"ל כותב בספרו "באר הגולה":
כל תקנות, גזירות, סייגים ומנהגים שחידשו חכמינו בתורה שבעל-פה מבטאים את רצון השי"ת ואותו רצון אינו מתגלה אלא במועד הנכון על ידי חכמי הדור. החכמים והצדיקים שבכל דור מהווים, איפוא, את התגלמותה של התורה שבעל-פה שעל ידם יוצא רצון השי"ת מן המחשבה אל הפועל.
עלינו להבין שחכמינו הם העומדים על משמר התורה וכל אשר יורונו מחובתנו לקיים מאמרם ככתבם וכלשונם.
הפירוש לפסוק "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" הוא לעשות בדיוק כפי שיורונו חכמינו. בקיום תורה ומצוות אין דרך ביניים, יש רק דרך אחת!
לעיתים תזוזה קלה היא הגורמת למעבר ישיר ממצווה לעבירה ואף שבמבט הראשטני אין אנו נותנים דעתנו על כך.
אמנם יש מצוות שאין כל קושי בקיומן ולא רק זאת אלא אנו אף מקיימים אותן באהבה ובמסירות נפש, אך מאידך יש איסורים וחומרות שאנו לעיתים נאבקים כדי לשומרו כראוי ולעיתים אף נדרשת גבורה נפשית כדי להתמודד עימם.
סיפור נפלא אירע באשדוד, היכול ללמדנו מהי מסירות נפש אמיתית, סיפור מרגש ונוגע ללב שמעתי מגיסתי הרבנית חנה סעד תחי', ששמעה ממקור ראשון, כך שלגבי מהימנותו אין ספק:
בזמנו התחוללה "סערה גדולה" בארץ (ובריכוזים חרדיים בחו"ל) בעקבות הוראת רבנים לאסור את חבישת הפאות לנשים, שמקורן משיער הודי, לאחר מידע שהתקבל כי השערות שהנשים ההודיות גוזזות ונמכרות לתעשיית הפיאות הן משמשות כ"חלק" מעבודה זרה וכמובן כל דבר שנעשתה בו ע"ז - אסור ליהנות ממנו.
סערה גדולה התחוללה, כאמור, ונשים שביררו את סוג השיער ממנו מורככת פיאותיהן הטבעיות או שהיו בספק לגביהן, נחפזו לשרוף אותן ובינתיים הלכו עם מטפחות ראש או כובעים כתחליף עד מציאת סוג פיאה "כשר" .
אחת הנשים, מורה במקצועה, שנהגה לחבוש פיאה החליפה אותה במטפחת וכך היא הגיעה לכיתתה, כיתה ג', אותה חינכה.
התלמידות הצעירות שעדיין לא הבינו כולן את סיבת השינוי במראה של המורה לא הגיבו. אחת התלמידות, ילדה בת תשע, אשר השינוי הפתיע אותה מאוד, העזה ושאלה את מורתה: "מדוע את מכסה את ראשך עם מטפחת?"
המורה, שהופתעה מהשאלה, ואולי אף נבוכה ממנה, לא איבדה עשתונותיה והשיבה לה: "את בוודאי שמעת שהרבנים גילו שיש בפיאות הנשים חשש שנעבדה בהן ע"ז, ועד שהדבר לא יובהר ויותר ע"י הרבנים, אסור לנו ללכת עם פיאות. על כן כיוון שאסור לאישה נשואה לגלות שיערה כיסיתי ראשי במטפחת."
לפתע קמה הילדה ממקומה, ניגשה אל המורה, חיבקה אותה בחוזקה והחלה ממררת בבכי חסר מעצורים.
"מדוע את בוכה?" - נדהמה המורה.
"קשה לי ... " - מיררה הילדה בבכי.
"אני לא מבינה... מה קשה לך? מילא לי קשה אבל לך? הפסיקי לבכות, תלמידה יקרה." - ביקשה המורה.
לתדהמת כרלן, ללא אומר ודברים, הושיטה הילדה את ידה כלפי מעלה והסירה באחת את ה... פיאה שהייתה על ראשה...
בקול בוכים עמדה הילדה איתנה וסיפרה לחברותיה ולמורתה: "מזה שנה אני עוברת הקרמות בראשי עקב מחלתי וכל שערותי נשרו. השיער שבידי הוא פאה ולא שיערי הטבעי. כאשר סיפרה המורה עכשיו שיש חשש של ע"ז ורבנים אסרו לחבוש פיאה, חשתי צמרמורת בכל גופי ולא יכולתי להישאר עם השיער הזה על ראשי אפילו עוד רגע אחד!"
בקול חנוק מבכי אמרה לה המורה: "ילדתי, אולי לך מותר."
שצף של דמעות פרץ מעיני המורה וכל התלמידות, בכי שנמשך דקות ארוכות ואי אפשר היה לעוצרו.
איזו מסירות נפש!!! ממש מסירות נפש!!!
בל נשכח שמדובר בילדה בת... תשע שנים, ילדה שעדיין אין לה חיוב מצוות ואין ספק כי היא יכלה למצוא לעצמה כל מיני היתרים מקילים מדוע עכשיו היא עדיין יכולה להישאר עם הפיאה.
ומה יקרה אם היא תשאיר את הפיאה בבית, ובימים שעדיין לא נמצא הפתרון ההלכתי היא לא תגיע לביה"ס או שתדאג לפיאה חלופית סינטטית או המורכבת משיער מארץ אחרת.
איו ספק כי זוהי גבורה נפשית שספק אם נשים צדקניות יכלו לעמוד בניסיון קשה זה.
אך זו כוונת הכתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"
בדברי חכמים אין דרך ביניים, יש ימין ויש שמאל. השאלה היא לאיזה כיווון אתה הולך.
לוואי ואנו נלמד מילדה קטנה זו איך עובדים את ה' בתמימות, כיצד מקיימים את מצוותיו בלי לנטות כהוא זה מ"כל אשר יורוך".
אנו זקוקים לעוד הרבה תעצומות נפש כדי לעמוד בגבורה מעין זו.
אנו בניסוונות יותר פשוטים מחפשים ומוצאים כל מיני "מסלולי היתרים וקולות של שעת הדחק" כדי להיחלץ ממצבים לא פשוטים.
הבה נחדד פסוק זה לנגד עינינו: לא תסור! לא תסור!
("אור דניאל")
