עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה - הפטרת ראה
אנו קוראים בשבתות אלו את הפטרות הנחמה "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה", מפתיחה זו משמע שלאחר כל הניחומים שאמרו הנביאים ציון אינה מתנחמת, וכן משמע ממה שנאמר:"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וה' שְׁכֵחָנִי", שציון מרגישה עזובה ושכוחה. עמדו על כך בפסיקתא רבתי, ובארו את סדר הפטרות הנחמה כדו שיח בין הקב"ה לכנסת ישראל, לפיהן הקב"ה שולח את נביאיו לנחם את ציון, אולם היא לא מתנחמת מהם עד שהקב"ה בעצמו בא ומנחם אותם. וכך נשמעים הדברים לפי סדר ההפטרות, "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם", ה' מבקש מאבות האומה לנחם את ציון, אבל היא לא מקבל את ניחומיהם, כפי שנאמר "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וה' שְׁכֵחָנִי", וכיון שהיא אינה מקבלת ניחומים הרי היא "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה", ולכן אומר הקב"ה אני עצמי אבוא ואנחם את ציון "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם", ורק אז "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה", כאשר הקב"ה מאיר להם בעצמו "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח", ולבסוף שש אתם משוש, כמשוש חתן על כלה, כפי שנאמר "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקַי".
בלשון אחרת נאמר בילקוט שמעוני (ישעיהו רמז תמ"ג)
"א"ל הקב"ה לאברהם: לך נחם את ירושלים, שמא מקבלת ממך תנחומין, הלך אברהם ואמר לה: קבלי ממני תנחומין, אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומין, שעשיתני כהר, שנאמר: 'בהר ה' יראה', הלך יצחק וא"ל: קבלי ממני תנחומין, א"ל: היאך אקבל ממך תנחומין, שיצא ממך עשו הרשע, שעשאני שדה ובניו שרפוני באש. הלך יעקב וא"ל: קבלי ממני תנחומין, אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומין, ששמתני כלא הייתי, 'אין זה כי אם בית אלקים', הלך משה ואמר לה: קבלי ממני תנחומין, א"ל: היאך אקבל ממך תנחומין, שכתבת עלי קללות וגזירות קשות, שנאמר: 'מזי רעב ולחומי רשף', מיד הולכים כלם לפני הקב"ה ואומרים: רבש"ע! אינה מקבלת ממנו תנחומין, שנאמר: 'עניה סערה לא נחמה', א"ל הקב"ה: אני ואתם נלך וננחמנה, הוי: 'נחמו נחמו עמי' ".
מדוע ציון אינה מקבלת תנחומים רק מן הקב"ה בעצמו?
'ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני', היינו עזובה היינו שכוחה, אמר ר' אלעזר: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע! אדם נושא אשה על אשתו זוכר מעשה ראשונה ואתה עזבתני, אמר לה הקב"ה: בתי! י"ב מזלות בראתי ברקיע כנגד י"ב שבטים, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים ריהטון, ועל כל ריהטון בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון בראתי לו שלשים גסתרא, ועל כל גסתרא בראתי לו שלשים קירטון, ועל כל קירטון בראתי לו שס"ה כוכבים כמנין ימות החמה, וכולם לא בראתי אלא בשבילך, ואת אומרת שכחתני ועזבתני.? 'התשכח אשה עולה', כלום אשכח עולות ופטרי רחמים שהקרבת לפני!? אמרה לפניו: רבש"ע! הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: 'גם אלה תשכחנה', - (שאמרתם אלה אלוקיך ישראל). אמרה לפניו: רבש"ע! הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה הר סיני? א"ל: 'ואנכי לא אשכחך'. (שאמרתם נעשה ונשמע)
הרצון לראות את הקב"ה ולא להסתפק בסימני הגאולה וזו התשובה מדוע כנסת ישראל אינה מקבלת תנחומים מפי נביאיה, מפני ש"רצוננו לראות את מלכנו", בלא מתווכים ובלא סימנים שיעידו על קיומו, גם בימים אלו אנו מבקשים לראות את מלכנו ללא שום מתווכים ובעזהי"ת נזכה לגאולה השלמה
תוקן על ידי 3ברית ב- 14/08/2009 11:34:06
 |
|
|
