בס"ד
"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח).
בשבת קודש ישנה מצוה מיוחדת של זכירת השבת, ומצוה נוספת של הכנות לשבת, להכין מאכלים מיוחדים לכבוד שבת.
ולכאורה, כיצד יתכן הדבר? הן כדי לזכות בדין בראש השנה צריכים לתקוע בשופר, שכידוע טמון בו כח עצום. כך גם הלולב, המצה ושאר חפצי המצוות. כיצד, איפוא, ע"י אכילת מאכלים זוכים לשבת?!
התירוץ הוא: לא ע"י המאכל זוכים. אין שום כלי שיכולים לזכות על ידו בשבת. זוהי מתנה מה' יתברך. צריכים רק לרצות את השבת. וכשאדם מכין מטעמים לשבת, ובפרט אם הוא מתחיל את ההכנות לשבת כבר מיום ראשון, הוא מראה בכך שהוא ממתין בכליון עיניים לשבת, ומי שרוצה את השבת - יזכה לה !
ב'שולחן ערוך' בהלכות השבת, מוזכר יסוד הבטחון: "מצוה שלא יחשוב בהם (בעסקיו) כלל ויהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה". בשבת אדם עוזב את כל עסקיו ואינו דואג כלל מהיכן תבוא פרנסתו.
בשבת גם לא קוראים דברי חול. מדוע? - התשובה פשוטה: תארו לעצמכם שההורים הגיעו ממרחקים לבקר, ואדם עוזב אותם ויושב וקורא עיתון...
אסור לבשל בשבת, לאפות עוגה? מדוע? - תארו לעצמכם את אותה דוגמא, שההורים הגיעו לבקר, ואבא שואל: "היכן רחל"?
"היא במטבח, אופה עוגה", עונה חתנו.
והוא אומר: "לא הגעתי הנה כדי לאכול עוגה, באתי כדי לשבת אתכם ולשוחח. שבו אתי כאן ונהנה האחד מן השני".
זה מה שה' יתברך רוצה מאתנו בשבת. אם הכנתם את המטעמין לפני השבת, נאכל אותם יחד. אך אם לא הכנתם, זה לא הזמן להכין! עכשיו יושבים ליד השולחן, מדברים רק דברי תורה ונהנים איש מרעהו. בשבת נמצאים אנו במחיצתו של הקב"ה, וידועים דברי הירושלמי: "מדוחק התירו לשאול שלום בשבת". מדוע? - כי כשנמצאים במחיצתו של מלך מלכי המלכים - הקב"ה, לא שואלים בשלום אדם.
כיצד יוצרים זאת? - אין צורך ליצור, רק לזכור שהיום שבת, לא לקלקל. השולחן צריך להיות שולחן של שבת. ולדעת מי יושב ליד שולחן זה; "אתקינו סעודתא דמהימנותא, דא היא סעודתא דעתיקא קדישא" - זהו שולחנו של הקב"ה !
בשבת קודש אין מתפללים על צרכים גשמיים. מדוע? - אם מבקשים בשבת, מקלקלים הכל. היום צריך לעזוב הכל, זהו יום שמח! לובשים בגדים יפים כדי להראות את השמחה.
זה הרבה יותר קל ממה שאנו חושבים. רק לזכור שהיום שבת, והקב"ה כבר ידאג להשפיע עלינו מאוצרו הטוב את כל הברכות.
(מתוך "תפארת שמשון").
_________________
אין יום שאין בו טוב
