"וראיתי בס' אחד" - על הימנעות מאיזכור מפורש

אתנחתא, למה זה כל כך ברור, עד כדי כך שאם אחד שמודע לבעיתיות ואעפ"כ מסקנתו שונה משלך - נחשב לטועה בדבר הפשוט והדבר מוזר בעיניך?

"מסקנה שלי"???? כנראה חייתי בטעות שכבר נמנו וגמרו אצל כולם שהספר זיוף, אך אולי טעיתי ואכן זה רק מסקנתי האישי. (למשל לגבי האשכול לא הייתי כותב מוזר כי יש מקום לפקפק עדיין ואין זה "מוזר")

בכל אופן כתבתי כך, כי לדעתי העובדה שהספר הינו זיוף הינו פשוט יותר מביעא בכותחא וממילא כל הלוקח את הספר ברצינות תמוה אצלי מאד ומוזר בעיני (תינח אם הכותב לא היה בקי בטיב ספרים ניחא, אך אצלו הדבר מוזר, מה ראה בספר שמצדיק לקחת את הספר ברצינות). (אבל באם אצלך יש צל של ספק (או אפילו וודאות מוחלטת) שהספר אינו זיוף אז באמת לא כתבת אליך ולדכוותיך, ואדרבא הבה נשמע כיצד אפשר להצדיק ספר משכילי שזיופו נראה מתוכו בהצצה רגעית)

ניתן לכתוב שנראה מתוכו שהספר מזויף, שרוב רובם של החכמים סוברים כך, אך עדיין אי אפשר לכתוב שזו "עובדה", ואף לא ש"נמנו וגמרו", כי מי הם שנמנו וגמרו? מה סמכותם? ואדרבה, מריפ"פ אתה למד שלמרות שידיעתו בספרים וסופרים אינה מוטלת בספק - לא קיבל את "המסקנה" הסופית בדבר זיופו של הספר. וכמדומני שיש עוד כמה שסברו כמותו, או על כל פנים שהשאירו את הדבר בספק ולא הכריעו כמסקנתך בודאות מוחלטת שאין מקום לפקפק בה.
אקווה שבמשפט הבא לא אעורר אריות מרבצם ודובים משינת החורף. נניח שאחד היה מביא מהגניזה החרסונית, ואחר היה תמה עליו אחרי שנמנו וגמרו כולם שכל כולה אינה אלא זיוף מוכח מתוכו. כלום לא היית תוהה עליו כמוני? [אדגיש שמדובר בדוגמא בלבד, כדי לשבר את האוזן, ואם הדוגמא תעורר שיח מיותר - אבקש מהמנהלים למחוק את המשפט.]

אני חשוב שדנים בסמנטיקה ומתעכבים על המלה "מוזר". (הבה נאמר "מעניין" או כל מלה אחרת להצביע על דעה מיוחדת (אני כבר פוחד להשתמש במלה חריגה יוצאת דופן או כל מלה שתציין שזה משהו שאינו מקובל כי יבקשו ממני לעשות חושבים...) אולי יכתוב מישהו מי עוד שיש לו חוש ביקורת שסבור שהתשובות אינן מזוייפות, ואדרבא הבה נשמע את הטיעונים [אפשר לפתוח אשכול אחר]

(ראיתי שהגאון הסטייפליר כתב שלא לפרסם שהספר מזויים כי גדולים הסתמכו על זה וזה בזיון התורה, אך דעתו אינה דעה חיובית בנידון)

הגרי"פ כתב בנועם ב' עמ' שי"ז ואילך הערות חריפות על בשמים ראש המוכיחות את זיופו. וכנראה שהמובאה בסה"מ היא משנה ראשונה.
לגבי הבשמים רא"ש אין לאיש ספק שמדובר בזיוף. כמוכח מכמה תשובות משכילות שיש שם (כולל האמרה הנוקבת שאם יתנגשו דיני התורה עם החיים נעדיף את החיים וכו') אלא מאי, תמיד יוכל מישהו לטעון שמא חלק מהדברים כן נכונים וכן מקוריים, אלא שהנאמנות של שאול ברלין היא כמו הנאמנות של שלמה פ"ל אלגאזי ס"ט שאין איש שיך לנבור בכרך הנורא שלו שמא ימצא שם דברים אתונטיים 

דברי הסטייפלר הובאו באשכול אחר (וגם שם הובעה עמדתו של אתנחתא):
 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2444066&forum_id=19616
ותכלת דומה עדיין לא ענה על השאלה האחרונה!

ספרא וסיפא, תודה רבה.

(זה לא מובאה בעלמא, אלא מדובר בדפים ודפים של נסיון עצום וכביר לתרץ את התשובה שכותב שהטמא ובעל קרי אסור לו להניח תפלין)

(לפחות יש עקביות בדבריי)

הדיון בספר בשמים ראש ושאול ברלין כמדומה ראוי למקום בפ"ע.
ומ"מ קשה לומר כד' אתנחתא שפשוט כביעתא בכותחא שכל הספר זיוף בשעה שגם הרב חיד"א ואחרים לא סברו כן.
ברור שלהסתמך על דבריו א"א כיון שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אבל עדיין אי"ז אומר שאסור להתיחס אליו ולפלפל בדברים. [וצ"ע בספק אם הרב דומה למלאך אם יש לנקוט לחומרא או לחוש לביטול תורה].
אגב שאול ברלין הוציא גם לראשונה את האור זרוע כמדומה ולא יצא עליו ערער מעולם.
הדוגמא שהביא סו"ס מהירושלמי של פרידלנדר אינה ראיה כי שם הוברר שהכל זיוף מתחילה ועד סוף.
המובאה של אתנחתא בשם הגרי"י קנייבסקי מזוייפת כמו הספר בשמים ראש עצמו.

אליהוא:

מצאנו כה"ג מכתב מהחת"ס שאפילו שהגהות הלבוש על הש"ס אינם לבעל הלבוש, וזיוף הם, מ"מ אין לפרסם הדבר בכדי שלא לגרום בזיון לת"ח שהו"ל הספר.

בגלל דעת החיד"א הספר אינו כולו מזוייף? זה ספר משכילי וחתרני בעליל שניכר כך בעיין בלתי מזויין ולא יועיל שום דעת גאון זה או אחר להציל את הספר (והלא גם גבי הירושלמי הרי המהרש"ם סבר שזה אמת וגם הח"ח בשבל מסויים והאם בסוף הודה שזה מזוייף כולו?) וכל הגדולים שהיו בקירוב מקום סברו כך בפשטות שזה כולו מזוייף ר' רפאל הכהן מהמבורג, וכל חברי. ועדיין הדברים פשוטים מלבד למתעקש.

ומאידך מנין הבירור שדברי הסטייפלער זיוף? כי כך אתה רוצה?

לא כתבתי שהמכתב מזוייף, אלא כתבתי שהמובאה שלך מזוייפת כיון שלא כך כתוב במכתב.
המכתב איננו מדבר על הספר בשמים ראש אלא על האדם (ר') שאול ברלין, ופרסום גנותו. זיוף הבש"ר כידוע אינו אלא אחד מיני מעלליו, וע"ז כותב בעל קהילות יעקב ד' טעמים שלא לפרסם גנותו,
א. מפני כבוד אבותיו. ב. שאולי נצרפו עונותיו בגהנום והפרסום יעורר עליו קטרוג? ג. מפני שהיו מגדולי הדור שלימדו עליו זכות [לו יהי שהוא טעות] ד. כי יכול להביא חולשה באמונה שת"ח נתפס להשכלה. עכ"ד.
למותר לציין כי אנכי באופן אישי אינני מצדד בגישה זו, מ"מ ד' אתנחתא אינם אלא זיוף.

ראשית כמה הערות:
א. על ר"א חמוי (עליו העיר כאן למעלה התעוררי) יוחד אשכול מלא.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ב. כיון שהפנו אצבע לאשכול אודות הבשמ"ר. עלי להיות הכסיל המוציא דיבה ומבשר לכל כי אין לנו כיום אלא עוללות מאותו אשכול ש"זכה "לטיפול מסור מהבאג המרושע.
פניתי בעבר למנהל המערכת בבקשה שיסדרו את העניין והבאתי אסמכתא לפעולת הבאג מהשינוי הדרסטי הנקוב במספר התגובות באשכול. בכסילותם כי רבה במקום לתקן את הנזק שינו את מספר התגובות וכך מחקו את הרמז לימי זוהרו של האשכול.
[כידוע דרכו של הבאג לסרס ולמחוק הודעות שלא כסדרם. דבר זה גרם לזוטות לחשוב כאילו שאלתו של קוליזמן 'מיהו הרב גדול הזה' נסובה על המכתב האנונמי שהביא תכלת, ולא היא. שאלה זו נולדה בעקבות דיון על תמימותם של רבני ספרד ובאותו הקשר הזכיר תכלת את פולמוס הניקוד אותו עורר רב גדול אחד. אלא שדיון זה עם כמה הודעות אחרות נעלמו ע"י אותו באג]  

[מצורפת תמונה שלכדתי במחשבי עד קודם לשינוי שעשתה המערכת בעקבות "בקשתי"]
 

עכ"פ ענינו של הבשמ"ר זוקק -כפי שהעיר אליהוא- דיון נפרד. ולמי שאין זה בחינת עתיקי הקשים מחדתי יוכל לדון בהם באותו אשכול ביש גדא.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ג. [אני מתנצל על המישמוש הנוסף בנושא לעוס זה אבל פטור בלא כלום אי אפשר]

אליהוא כתב: כבר הזכירו במק"א כי דרכו של המ"ב כאשר מסתמך על הגר"ז להלכה אינו מביאו בשמו. וגם אנכי שמעתי כן.

כיום כשחכמות בחוץ תרונה ומאגרי חיפוש מצויים לרוב קשה לקיים שמועות כאלו.
ע"פ תוכנת בר אין מביא המ"ב בחיבוריו (מ"ב, שעה"צ, בה"ל) 947 פעמים את הגר"ז בשמו (946 כגר"ז [בתוספת קידומות שונות] ופעם אחת כבעל שו"ע הרב [שעה"צ שס"ג ס"ק טו])
גם אחרי ניפוי של מקומות בהם המ"ב חולק עליו והמקומות בהם הוא מובא כחבר בלהקת אחרונים והמקומות בהם הביאו המ"ב כמפרש ומבאר דעות קודמים ולא כפוסק עדיין ימצאו פסקים רבים בהם נשען המ"ב על כתפי הגר"ז והדיון בזה אך למותר.

לשם השעשוע ערכתי ניפוי חלקי כזה [עד הל' שבת] ואלו מציאות שלי [הלוקים לא ספק בחסר וביתר]:
מ"ב סי' א' סק"ג בשעה"צ אות ה; שם סי' לב ס"ק לח שעה"צ אות נ; שם סי' מ"ב ס"ק יז שעה"צ אות כ; שם סי' מד ס"ק ג' שעה"צ אות ד (ויש להעיר כי כעין זה פסק הגרא כפי המובא במעש"ר אות יח); בה"ל סי' עט ד"ה מלא; מ"ב סי' פה סק"י שעה"צ אות יג; שם סי' צ' ס"ק נג שעה"צ אות מה; שם סי' קב ס"ק יא שעה"צ אות טו; בה"ל סי' קנח ד"ה מברך אח"כ; מ"ב סי' קנח ס"ק כו שעה"צ אות כט; שם סי' קנט ס"ק מב שעה"צ אות מ; בה"ל סי' קסא ד"ה והיו ידיו; מ"ב סי' קסח ס"ק מה שעה"צ אות מא; שם סי' קצ"ה ס"ק ד שעה"צ אות ב; שם סי' קצ"ה ס"ק יח; שם סי' רג ס"ק יד; שם סי' רו ס"ק כא שעה"צ אות כב; בה"ל סי' ריד ד"ה ואפילו.

יודגש כי הניפוי כלל גם מקומות בהם הביא המ"ב את הגר"ז וכתב שדבריו פשוטים. אולם יש לדעת כי פעמים נקט המ"ב לש' זו אף במקום שהכריע כדעת הגר"ז כנגד אחרים וכך למשל בסי' קסז ס"ק פד כתב המ"ב דין וצין מקורו (בשעה"צ אות עג)" גר"ז ופשוט". אולם בפמ"ג על אתר הסתפק בדין זה ועמד בצ"ע.
יתירה מזו המ"ב עצמו הביא את דברי הפמ"ג במקו"א (בבה"ל סימן קכד ד"ה מיד שכלה) ואעפ"כ לא נמנע כאן לסתום כדברי הגר"ז וכבר עמד ע"כ בספר אמרי שפר-ברכות. סי' כה אות יא עי"ש.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
על הרב פערלא וספריו:
א. אין ספק שהרב פערלא היה איש ספר במלא מובן המילה שעשה שימוש נפלא בספרים ובדפוסים וכפי שניתן לראות במובאות הרבות שלו מספרי הקדמונים שנדפסו בזמנו. (כמו בבה"ג כת"י רומי [היילדסהימר] בה נעזר רבות בספרו; במכילתא דרשב"י ["הגיעה לידי מכילתא דרשב"י שנדפסה בימים אלו" סה"מ לרס"ג ח"ב קכו ג]; וכן בכת"י של ר"י בן בלעם שהתפרסם בזמנו [שם ח"ג קפח ב. מתוך ספר זכרון לראשונים. [לע"ע לא מצאתי לאיזה ספר כוונתו.]
כמו"כ מצאתי [בח"א מז ג] שהוא מסתמך על גירסא שונה בדפו"ר "וכ"ה בדפו"ר שיצא לאור בליוורנא [כוונתו לדפו"ר של הנמו"י על נדרים: אשי ה' ליוורנו תקנ"ה.]
מענינת היא גם דעתו [במילואים לח"ג. בסוף הספר] לפיה החידושים לפסחים המיוחסים לריטב"א אינם שלו אלא של הנמו"י. (עי"ש שהוכיח שכן דעת החיד"א ועמש"כ ע"כ במבוא לחידושים אלו במהדורת מוסד הרב קוק)

עוד ראוי לציון בהקשר זה גם את ריבוי המובאות מתורת הגאונים בספריו.

על הבשמים ראש נראה שאכן היו "כמה מהדורות" בדעתו. ואם בח"א הוא סבר בתמימות שאכן יש אמת באותם תשובות והתייחס אליהם בכבוד (וכמו"כ הזכירו  שם בדף רצו ב) הרי שבח"ב שיצא כמה שנים לאחמ"כ [ח"ב ל"ת ל"ג דף לג] הוא דן בתשובה אחרת מהבשמ"ר ושם לא נמצאת כלל הערכה (מתחיל ב"ואמנם לדידי אם קושיתו קושיא אין מקום לתירוצו" עובר ל"ועיקר תמיהת בעל בש"ר נראה דמלבד דעיקר יסודו ליתא" ונגמר ב"ובעל ב"ר שגה בדבר הפשוט")
מסתבר איפוא שהמאמר שהתפרסם בנועם [בשנת תשי"ט כ25 שנה אחרי פטירתו וכפי שהעיר פנחס] שיקף את משנתו האחרונה

ואם כבר ביבליוגרפיה זיופים והרב פערלא.
הרב ברוך אוברלנדר במחקריו אודות הירושלמי קודשים מצא מאמר שכתב הרב פערלא בשנת תרפ"א בעניין הירושלמי ע"ס קדשים ושם הוא מצדד שאף כי "כבר יצא קלא דלא פסיק כי מזויף הוא והכל קוראין מזויף מזויף!" לדעתו "לא הכל מזויף ויש אותות ניכרות כי גם דבר אמת יצוק בו" (מתוך מאמרו של הרב אוברלנדר 'מצבתו של ש"י פרידלנדר ושאלת זיופו של הירושלמי קדשים שלו' אור ישראל גליון ח' [ס'יון תשנ"ז] עמ' קפא. מאמרו  של הרב פערלא התפרסם בקובץ שערי תורה [פיינג] חי"א חוברת ג' בהוספה 'עולת החודש' עמ' 6)
[אגב יש לתקן טעות שנפלה פעמיים במאמר באו"י. מאמרו של הרב פערלא הוא משנת תרפ"א ולא תרפ"ג].

ויש להוסיף שאף בספרו המאוחר 'פרחי ציון' (חיברו אחרי עלותו לארץ בשנת תרפ"ו) הזכיר הרב פרלא את הירושלמי קדשים ואף שם החזיק כי "לדעתו אין לדחותו כולו בשתי ידים כי במעט מקומות חוט של אמת משוך עליו" (פרחי ציון פ"ה [קמה א] ועיין מה שהעיר ע"כ הרב כשר במילואים והשלמות לתו"ש חי"ב עמ' רצז)


עוד הערה בדבר כוחו הספרותי וחוש הביקורת שלו. במבוא לסהמ"צ מניח הרב פערלא בפשיטות כי הצוואה המיוחסת לרמב"ם -בה הוא מנשא את הא"ע על פני כל חכמי צרפת- היא מקורית [ח"א דף ח ב]. וזאת על אף שמדברי עצמו שם היה לו להתעורר  על אמיתותה והערנו בזה במקומו [ועוד מילין עמי אם יזכוני מ"ה]
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ב. ביוגרפיה אודותיו: ראשית לתועלת האשכול אצרף את אשר כתב יעקב גליס בחכמי ארץ ישראל שלו (ח"ב עמ' רי)

רבי ירוחם פישל ב"ר צבי אריה פרלא

נולד בוורשא בשנת תר"ו (1846).

למד בישיבת לומזא בראשה עמד רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין, אותו הי מכנה "המלאך" והיה מעריצו עד יומו האחרון,

ממנה עבר לבריסק לשמוע תורה מפי רבי חיים מבריסק.

בצעירותו ביקשו קהילות רבות להושיבו על כסא הרבנות אך הוא דחה את כל ההצעות האלה וישב על התורה והעבודה והתפרנס מחנות סידקית שאשתו פתחה.

 באותם הימים עבד על ספר המצוות של רבנו סעדיה גאון. ספרו זה התפרסם בשנת תרע"ד בורשא והיה למאורע בעולם התורה

בשנת תרפ"ו עלה לירושלם. אף בה ישב סגור בביתו ושקד על לימודיו וכתביו.

חיבר פירוש על הספר "כפתור ופרח" לרבי אישתורי הפרחי.

ספר זה היה גדול באיכותו, אך גם בכמותו אולם נדפסו מממנו כמה גיליונות בלבד בירושלם, בשם "פרחי ציון" כל יתר הלך לאיבוד.

בקבצי "נועם"  נדפסו הערות שלו לספרים שונים.

חידושיו והערותיו לספר "מנחת חינוך" נדפסו בארצות הברית במסגרת "ספר ההשלמה" ל"מנחת חינוך".

ב"הדרום" חוברת ח-ט נדפסו הערותיו על מדרש "לקח טוב" המכונה פסיקתא זוטרתי.

כן כתב הערות על הספר "חידושי דינים" לרבי יצחק דוד בן רבי (ורשא תר"ן).

ספרייתו העשירה וכן כתבי יד רבים שלו נמצאים בידי רבי מנחם כשר בירושלם.

נפטר ביום ל' בשבט תרצ"ד (1934).

(מעניין שגליס שם מפנה לספרו 'מדמיות ירושלים' ולא לספרו המאוחר יותר  'מגדולי ירושלים' וכפי שהפנו ספרא וסיפא והכותב האנונמי בויקפדיה אף שחא"י שלו מאוחר לשתיהם. [כמדומה ששני ספריו אלו נמצאים באוצה"ח אלא שהוירוס האכזר נעל בפני  את שערי האוצר  ולא נפתחו יותר])

לדעתי גם אחרי השורות המועוטות של רי"ל מימון וגם אחרי המונוגרפיה הקצרה של גליס יש מקום לסקירה מעמיקה על סגנונו ועל טיב חידושיו. [הקביעה של הכותב האנונמי בויקפדיה כי "ספרו כתוב בסגנון ספרי רבו" (הנצי"ב) אינה מדודקת דייה לטעמי]. 
עוד רצוי היה שאדם אשר רוח בו יכנס את חידושיו והגהותיו שנפוצו על פני כל הארץ אל מקום אחד. ולהגישם בצורה נאה ונוחה בפני הקוראים.
(לאחרונה התבשרנו כי ספר מנחת חינוך עלה לרשימת עשרת ספרי הפילפול המובלים בדור האחרון. האם מהדורה נוחה ומיטיבה -כפי שהיא מהדורת מכון ירושלים למנחת חינוך- לא תשדרג גם את מעמדו של חידושי הרב פערלא?)
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ג. על השגות ריפ"פ למנ"ח. אני מסופק בצדקת השערת יעקב כי הטשטוש שעשו במכון ירושלים להשגות אלו נובע מזכיות יוצרים. בערך באותם שנים הוציאו מכון ירושלים את הבה"ג [מנ"ח תשמ"ח. בה"ג תשנ"ב]  ושילבו בו הערות מריפ"פ. 
בהקדמה הם מזכירים זאת בעבוד ויקר "את הספר הלכות גדולות עם הערות הגי"פ העמיד לרשותנו חתנו של הגר"מ כשר, הרב ד"ר אהרן גרינבוים זצ"ל מראשי הג'וינט ומידידיו הגדולים של מכון ירושלים" [הדגשה שלי א']
אם לא שנאמר כי במהלך אותם שנים  היו עליות ומורדות ביחסים ביניהם [ויש לזכור. אאל"ט הרב גרינבוים ואתו מכון תו"ש נלב"ע בשנת תשמ"ה] הרי שנצטרך לתלות את הטשטוש בחוסר הדיוק הביבליוגרפי של מכון ירושלים [שעל כשכמותו עמדו במקו"א]
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ד. ולעניינו של האשכול ראשית אף שכבר מנו כאן כמה וכמה חיבורים מן האחרונים שהוזכרו אצל ריפ"פ לא אמנע להציג רשימה משלי:
מהר"א אליגרי. בחלק ג' רכ א; תורת חיים. שם קכה ג; נו"ב. שם רכב ג; ר"י בכר דוד. שם סה א; משנה למלך שם נב א.
ומדור מאוחר יותר: חת"ס. שם רכה ג; קצות החשן. שם קנב א וקע ג;  חקרי לב. ח"א קלד ד; חיים שאל. שם שיא ד.
המאוחרים ביותר שמצאתי הם: נתיב מצוותיך. שם סט ג; משכנות יעקב. ח"ג  רכה ב ואחיו הקרן אורה. ח"א צד א.
(למעשה ניתן למנות כרוכלא עוד ועוד אלא שאין טעם. ברור הוא כי לא נמנע הרב פערלא מלהזדקק לאחרונים ולספרותם)

לרשימת המנ"ח שהוזכרו שם שלא בשמם יש להוסיף את דבריו אודות מצות מעקה (ח"א ש א "ראיתי מי שכתב") וכוונתו למנ"ח מצווה תקמ"ו אות יא. כמו"כ דבריו אודות מוציא ש"ר [ח"ב שנג ב "ומה שראיתי עוד לאחד מהאחרונים"] מקורם במנ"ח [תקנג יא]

מאידך אספתי רשימה מכובדת של איזכורים סתומים שאינם מן המנ"ח. כך למשל דבריו בח"ב [רסט ג] "וראיתי לקצת אחרונים" מצאתי [בעזרת ספר המפתח לרמב"ם פרנקל] שהכוונה לספר מעיין החכמה (דף עד ב. מחבר הספר הוא רנח"צ ברלין אב"ד אה"ו. זמנו [תצ"ד-תקס"ב]  ומגזרו [מן הסתם לא היה חסיד] לא מתאימים להשערות שהועלו כאן בקשר למנ"ח ).

כמו"כ דבריו בח"ג [ריג ב] "הן אמת שכבר ראיתי לאחד מן האחרונים" מצאתי [בדרך זו] שכוונתו לתשובה מאהבה [ח"א סי' סז]

כן יש כמה מקומות שסתם מבואותיו אבל כמעט בברור אינם מן המנ"ח: בח"א [ס א] "וראיתי בתשובה לאחד מגדולי האחרונים" וכן בח"ג [רכז ב] "וראיתי לאחד מהאחרונים ז"ל בתשובה" ולא מצינו תשובות מבעל מנ"ח.

וכן ראיתי כמה  מן הסתומות אצלו שלפו"ר אינם מופיעים במנ"ח. כך הם דבריו בח"ג [קעב ב] "והנה ראיתי מקשים על התרגום" וכן דבריו שם [דף מ ג] "וראיתי לאחד מהאחרונים" ומה שהביא בסוף ח"א [תיד א] "וכבר הרגישו קצת אחרונים בראיה זאת" והדברים צריכים עיון.

חוסר איזכור מופגן מצאתי באקראי בספרו 'פרחי ציון' [פ"ה קמז ב] "ומלבד זה בלא"ה אפשר לומר לפי מש"כ הרב ברכ"י שם בשם אחד מהאחרונים" והמעיין בברכ"י [שיו"ב יו"ד קמו אות ב] ימצא כי אותו אחרון הוא רבי אריה ברעסלא אב"ד רוטרדם (עליו כאן) ומדוע זכה החיד"א למה שלא זכה הוא. (ושם אינו משיג עליו כלל אלא מסתייע בסברתו) והדברים מופלאים.

תוקן על ידי אלייעזר ב- 26/08/2009 12:55:03

אלייעזר הגדול. תמיהני על דרכך בקודש שלא להיות משיב כהלכה דבר דיבור על אופניו, אלא אחר זמן זמנים טובא להעלות נשכחות וקשה עתיקתא.
עכ"פ בענין המ"ב והגר"ז אקוה שלא אלעס יתר על המידה, אך כ"כ שכך שמעתי, [ולאו ערבא אנא], ובקי כמוך בחדרי הפורום היה עליו להביא למי שכתב כאן כזאת. ומ"מ כנראה שדברים בגו [אם כי לא בהכללה כזאת], וכמו שהעיר הלבן לעיל שהובא פעמים רבות בשם אחרונים, והוא ביאר בזה ע"פ דרכו ולהנ"ל יש לבאר באופן אחר ודי בזה. ובאמת שיש לעיין אם כלל המ"ב לעצמו כללים בענין מובאותיו או שהוא כפי המזדמן ועצ"ע.