"וראיתי בס' אחד" - על הימנעות מאיזכור מפורש

הלבן,
האם מדובר גם בחידושים בלעדיים של הגר"ז?
אם לא, מובנת בפשיטות שיטת המ"ב: כאשר הדברים מצויים בספרי שאר אחרונים הוא מעתיק לשון הגר"ז וכותב 'אחרונים'. כאשר הדברים הם של הגר"ז לבדו הוא מעתיקם בשמו.


אתנחתא, יישר כחך על הדברים הנאים.

תוקן על ידי לוצאטי ב- 27/08/2009 2:31:37

הלבן. אני טרחתי רק לסתור את חלומם של אלו [אם בכלל ישנם כאלו] החושבים כי המ"ב לא ראה בגר"ז סמכות מספקת. 
שאלתך מדוע המ"ב לעיתים העלים את שמו של הגר" מורכבת הרבה יותר כיון שכאמור יש לבודד את המקרים בהם לא ראה המ"ב חידוש בדברי הגר"ז יותר מבשאר דברי האחרונים.
ואגב. הזכרתי כאן כי רק פעם אחת מזכיר המ"ב את הגר"ז בכינויו 'הרב'. האם יתכן כי יחידאות משונה זו מלמדת שבאותו מקום לא הח"ח כתב זאת אלא בנו ר' לייב (שכידוע סייע בחיבור הספר)?

איך שיהיה השאלה מסועפת וארוכה וראוי להעתיקה לאשכול אחר [אולי לכאן?]
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אתנחתא. יש"כ על הסקירה ועל איפיון דרכו של הרב פרלא [אם כי קטונתי מלקבוע את נכונותם. אגב. התבשרנו כאן כי בקרוב (הגזמתי. בעשרים שנה הקרובות...) יתפרסם לראשונה ספרו הארוך של רס"ג על המצוות. מעניין יהיה לגלות האם הסבריו של הרב פרלא יתאימו לדברי הגאון עצמו]
אבל אין בדבריך הסבר לשאלה שבגינה נפתח האשכול. כמה רחוק לומר כי קנא הרב פערלא לכבודו של מחבר ה'חינוך' ומחמת זה נמנע מלהזכיר את שמו של המנ"ח. והלא פירושים רבים נכתבו בדרך זו [אף שאיני משוכנע בדיוק שבדבריך כי רוב הפירושים לרמב"ם הם על זו הדרך] האם בגלל זה ימחה שמם?! [ד"מ הקה"ח השתמש בשו"ע כבקולב ועכ"ז לא נמנע ריפ"פ להזכירו]
ובעיקר הדבר. כמדומה שהוכחתי במישור על חיבורים רבים שונים ומגוונים, שהרב פרלא מימיהם שתה ושמותם לא הזכיר ומדוע אנו נטפלים דווקא למנ"ח?
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

התעוררי כתב: צאוטינג כתב: "מצאנו כה"ג מכתב מהחת"ס שאפילו שהגהות הלבוש על הש"ס אינם לבעל הלבוש, וזיוף הם, מ"מ אין לפרסם הדבר בכדי שלא לגרום בזיון לת"ח שהו"ל הספר". אם איני טועה בתלמוד בבלי דפוס פראג תקצ"ג לערך, בו נדפסו הגהות הלבוש (וגם הגהות השו"מ וגיסו? איני זוכר), אף נדפסה הסכמת החתם סופר! כך מונח בראשי. אני מקוה שאני לא מתבלבל, וכעת איני במקום ספרים.

בקשר לייחסו של הגרי"פ לשו"ת בשמים הוזכר לעיל שכנראה נשתנה היחס בין חלק א לחלק ב, וההערות החריפות שנתפרסמו בנועם, המוכיחות את זיופו, משקפים את משנתו האחרונה.
אמנם לי נראה שאין חילוק מהותי בייחסו, שהרי גם בחלק א הוא ער לבעית האותנטיות של הספר, וכפי שהדגיש שם בדיון הארוך והנפלא בדבריו בעמ' 119: "ועכ"פ מצד זה אין שום גמגום בדברי הבשמים ראש"; וגם שם הוא לא ייחס את הדברים שבספר להרא"ש, וכפי שכתב שם עמ' 125: "ויש מקום לומר דבעל התשובה שבבשמים ראש ס"ל הכי".
וכן במקום אחר בחלק א ישנו התייחסות חריפה לדבריו, שם עמ' 279: "ראיתי בתשו' בשמים ראש (סי' מ"ד) שכתב בפשיטות איפכא... אבל זה לא יתכן לדעת הרמב"ם וסייעתו... ואולי גם כוונת בעל ב"ר אינה אלא... אבל לפ"ז לא ידעתי מנ"ל לחלק בהכי בחילוקים דקים כאלו בלא שום ראי' וסמך, ואין להאריך בזה".
ואם כן ההתייחסות שלו לספר הוא דומה לייחסם של הרבה מהפוסקים, וכנ"ל, שמפלפלים בדבריו מתוך הערכה לחריפות והבקיאות המתגלות בספר – גם מבלי לייחס את הדברים להרא"ש.

ואציין בזה כמה דוגמאות:
שו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"א סוף סי' קעז): "אחר כמה שנים מצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' קס"ח שדרך קצת בדרך הזה שכתבתי למעל' בכוונת הרא"ש בתשובה והנה בין אם הוא מהרא"ש בעצמו או מיוחסת להרא"ש והיא מש"ב הגאון בעל כסא אני שמח מאד שזכיתי להבין ולכווין לזה".
שו"ת צמח צדק (אה"ע ח"א סי' נה ס"ג): "ידוע שרבים מגמגמי' על תשובת ב"ר שאינה מהרא"ש אלא שמלבו הוציא מילין הלכך אין לסמוך כלל עליו אם לא כי חיך יטעם אוכל" [ע"פ לשון הפסוק איוב יב, יא; לד, ג. וזה לשון שגור בפי הפוסקים כשהדברים המצוטטים נראים בעיניהם], כלומר בכל המקומות שדבריו נראים נכונים, הרי הם מתקבלים להלכה.
שו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סוף סי' ה): "...שוב ראיתי עתה בשו"ת בשמים ראש המיוחס להרא"ש ז"ל (סי' רמ"ה)... והרי זה כדברינו... (ואם כי אין להעמיד יסוד כ"ש על דברי הבשמים ראש כי זייפו בו הרבה כנודע, עכ"ז את הטוב נקבל ממנו להביא סמוכין לדברי הפוסקים ומה שמתקבל מסברא)".
ובמק"א הארכתי בכל זה.

הגרי"פ מזכיר את הבשמים ראש גם בח"א שם בסוף המבוא עמ' 62 ובעמ' 373. אמנם מה שהזכירו לעיל שהזכירו גם בעמ' רצו, ב – לא מצאתיו.

א. [אלייעזר. חלילה לי מחטוא בחרון אף, ובפרט בחודש הרחמים, ובן בנו של פרט ברב רחומאי יכא"ל השופע אמרי שפר, אדרבא מדחביבים עלי דברי [ספרים ו]סופרים דידך, אמרתי כי לולי התמהמת עתה שבנו זה פעמיים, ומ"מ לפעלא טבא דידיה אמינא ישר, ובכל מקום שאתה שומע דברי אלייעזר שים אזנך כאפרכסת].

כמה הערות.

1) תודה לאלו שהביעו הערכה.

2)לגבי הערת אלייעזר

א)כמדומני שיש הבדל בין העקביות לאי הזכרת בעל מנחת חינוך וכל פעם כשכן מזכירו מזכירו בשלילה וניכר לכאורה צליל של אי הערכה, וכל זאת בניגוד לשאר מקומות שרק מזכיר באקראי מקור בלי לציין (על מקור אחד (ואיני יודע אם למקור הזה כיוון אלייעזר) הוא מביא דעת אחד הרבנים שהביא את הבשמים ראש ושלל את דבריו, אך הגרי"פ משתדל להוכיח שדבריו כן מקובלים ומדומני שכיוון לר' מרדכי בנעט, ואם כך מובן מדוע אינו מזכירו בכדי לא לעורר פולמוס וויכוח בדיון תורני טהור וכיו"ב יש לברר בכל מקום הסיבה (אך דברים אלו וכיוצא בהם זקוקים לבירור יסודי ומדעי אחד לאחד.וכאן כתבתי התרשמות בלבד)

ב) לגבי ביאורי הרמב"ם לי נדמה (ועסקתי לאחרונה באופן אינטינסיבי לברר את מפרשי הרמב"ם הראשוניים ושל אחרונים) שאם כי המבארים העקריים ניסו להכינס במדה מסוימת לנעלי הרמב"ם ולהציג מגמתו הרי עם הזמן הרמב"ם נהפך לקולב לת"ח לפתוח בדיון ולתרץ מחלוקת רמב"ם ראב"ד ללא נסיון כלל להתחקות אחרי הרמב"ם (וכבר איני מדבר שרוב מפרשי הרמב"ם שדבריהם התאזרחו בדף הרמב"ם היו רחוקים ביותר מהשקפת העולם של הרמב"ם. ומדומני שהדברים די פשוטים. (וידוע טענת הרב ווינברג על הגר"ח והדברים לעוסים)

לגבי דברי קמ"ל,

מדומני שהמקבילות אינן ענין לנידו"ד, שכן הם אמרו מה שאמרו ושמחו למצוא כיוון דומה גם במקור קלוש (שאולי דחאו את הספר רק לקולא ולא לחומרא) אך מכאן עד להקדיש ולעשות מאמץ אדיר ליישב דברים הנראים די מוזרים בחריפות ובקיאות, הרי זה אומר שבשלב זה ניסה להאמין בדבריו. (יתכן לומר שהגרי"פ בהיותו בקי בספרי הגאונים וידע היטב שיש בספרות זו או בספרות הראשונים הבלתי שגרתיים שאינם בתלם, דברים שאינם עולים בקנה אחד לפעמים עם החשיבה ההלכתית השגורה, ובכן לא התפעל כל כך מדעות חריגות בשם הראשונים, ולפיכך דעה חריגה כשלעצמה לא הרתיעה אותו, בניגוד לכך דעת השוללים נתלו רק בדעות החריגות כשלעצמן. ואכן המעיין בדברי הגרי"פ בנועם יראה שכל הוכחותיו לפסול את הספר הן מתוחכמות ומדעיות בעליל, ולא סתם שדעה זו פסולה כי זה נגד הזרם המקובל (עיקר ראיותיו הן שיש זהות בין חידושיו של כסא דהרסנא לבין תשובות הראשונים  שמופיעות אבפנים כתשובות חדשות מראשונים, ואיכשהו הדברים של הכסא דהרסנא כל פעם מתאימים לראשונים שהוא מדפיס בבחינת שוב מצאתי ועוד ראיות מסוג זה שרק סוג ראיות כאלו שיכנעו אותו שזה בעייתי לגמרי)

קמ"ל.
אנכי הוא זה שציינתי לדברי ריפ"פ בח"א דף רצו עמודה ב. [עשה עו] עיינתי שנית וקיימתי דברי. והוא שם בד"ה וראיתי.

אליהוא
[א. תנוח דעתי שהנחי דעתך. והאמת והשלום אהבו כאז כן עתה]

ב. יתכן והדבר צריך ליבון ובדיקה השוואתית מקיפה ואני, לזרות דברי הבאי באתי.

ג. ולוואי ומכאן תצא תורה

ד.אולי יש בדבריך השב על תש' הבשמ"ר שאין ספק כי חלק מהתשובות שם חותם האותנטיות על פניהם. אבל לגבי הירושלמי הלא כל המעיינים ו לא מצאו נחת וסגננו ורמתו אומרים זיוף זיוף ומדוע חפץ ריפ"פ בקיומם?

(ד)[ה] ואולי מפני שאמרו השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה...
אלא שאם באת להסתמך על האיזכורים בבתי המדרשות, אין בכך הכרע. סיבות רבות ומשונות קובעים את פירסומו של ספר [זמן ומקום יציאתו. כמות העותקים ועוד] ועל דא וכגון דא אמרו הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל.

אתנחתא.
אולי אצל המנ"ח זה בעקביות יותר אבל איני חושב שתוכל לפרנס את הרשימה הארוכה שהבאתי בבריחה מפני פולמוס. מה גם שספריו מלאים בסתירת דברי האחרונים ללא משוא פנים וללא מורא מפני המחלוקת.
עכ"פ אם נרצה להחכים יותר בטיב יחסו למנ"ח כדאי לראות את הלשונות בהם השיג עליו וכפי שנדפסו בספר ההשלמה למנ"ח שהוזכר לעיל [ע"פ הקטלוג המאוחד ספר זה מצוי בספריית הר עציון ובספריית בר אילן. אם אחד החכמים כאן מזדמן לשם דרך הילוכו אל נא ימנע מלהודעינו את שיראו עיניו]