|
|
| נשלח ב-27/8/2009 15:57 |
 |
| |
ר' אלייעזר - ספר ההשלמה לספר מנחת חינוך מצוי באוצר החכמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2009 16:07 |
|
| |
| אליהוא כתב: |  | |
ב. ושוב לענין הגר"ז והמ"ב, ברור שהמ"ב התיחס להגר"ז כאחד הפוסקים כמו לבושי שרד ומחצה"ש ומגן גיבורים וכדומה, ולא נמנע מלהביאו [למרות היותו מבית מדרשו של רבינו הגר"א], אך ברור שלא סמך עליו אלא במקום שדבריו נראו בעיניו ורבים מחידושיו לא הביא בספרו למרות שהדברים היו בפניו כמובן, וגם כאשר כן הביא פעמים רבות לא הביאו בשמו, ובזה נחלקו הדעות, הלבן טען שזה כדי שלא להביא את הגר"ז פעמים רבות מדי[?], אתה טענת שהוא רק במקום שאינו חידוש של הגר"ז [וזה טעון בדיקה], ואילו לדידי יש לומר [א"נ שיש בזה איזה שיטה ולא אקראיות בעלמא] שבמקום שרצה להכריע כן כתב אחרונים ובמקום שרק רצה להביא את דעתו וישפוט הקורא הביאו בשמו.
|
|
השערתך נופלת אחרי שהרבה פעמים כותב המשנ"ב: "הגר"ז ופשוט".
כמדומני שהראשון לחשבון עוונות הוא ר' דב אליאך בספרו הגאון ח"ב עמ' 698: "הוא [המשנ"ב] מזכיר את הגר"א או את ספריו קרוב לשלשת אלפים פעם!" ושם בהערה 62: "זאת על סמך בירור שעשינו ב'תקליטור התורני'. אגב, בירורים מסוג זה ראוי שיהיו מתוך ידיעות צורת האיזכורים בספרים השונים, שאם לאו יכולים להטעות. כגון, בספרי גדולי גליציה והונגריה נזכר הגר"א פעמים הרבה כ'הגאון רבי אליהו ווילנא', או 'ווילנער', ובקיצור 'הגאון מהראו"ו' וכיוצא בזה..." [למי שיתהה על הסגנון אני מקדים ומתחייב שזה ציטוט מדויק].
כדי שלא תהא זו ביאה ריקנית עשיתי אף אני חיפוש מהיר בבר אילן, ומצאתי שאת החיי אדם מזכיר המשנ"ב 1748 פעמים ואת הקיצור שו"ע רק ארבע פעמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2009 16:53 |
|
| |
ואם כבר הגענו עד הלום ובהתייחס למשאלת אלייעזר באם יימצאו דברי הגרי"פ מכוונים באם יפרסמו סדר מצוות הנוסף של הרס"ג, אציג כאן המצויין אצלי משכבר הימים המוכיח אצלי כמה קלע הגרי"פ לאמת כשמיצה כל מלה ברס"ג. לגבי מנורת המקדש מתבטא הרס"ג ואור המנורה לא ישונה, הגרי"פ מציין אל נכון שהכוונה למקורות בחז"ל ושהתקבל אצל הרמב"ם ורשב"ץ כל"ת שאסור לשנות מקום המנורה ממקומם שמוזכר בקרא, ואכן כאשר הופיע לפני כמה שנים הרס"ג על שמות מכת"י הרי אכן מזכיר שמה בהדגשה איסור זה "כי אסור להעמיד את המנורה אלא ברוח דרומית כאמרו ואת המנורה נכח השלחן" נראה בעליל שכך היה אכן כוונתו במלים הקצות לא ישונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 01:19 |
|
| |
כמובן שלא התכונתי שהגרי"פ נמנה על כותבי נועם אבל אם בזכות לשוני המטעה היה למישהו מה להעיר אז אני שמח בשבילו.
כל פרשת הגהות הלבוש נסקרה בספר של שפיגל עמודים בתולדות הספר העברי, כמובן. (אפילו אם לא מזכירים אותו).
בהמשך לדברי אתנחתא אני כותב מהזכרון במחילה ואם שגיתי אתי תלין משוגתי.
ידוע שהכס"מ מביא מרס"ג שדגים שנשלו מהים מתים אסורים באכילה דכיון דאסיפתן זהו שחיטתן הרי שבעינן תיקון כל דהו ואין התיקון אלא בעודם חיים. הגרי"פ בח"ג מתווכח הרבה ומרחיק מעל רס"ג דעה זו ומביא תשו' כת"י מרב האי שגם רס"ג נתכון על חגבים וכו'. והנה כשנדפס קטעים מפירוש רס"ג על התורה התברר שרס"ג מביא דעה זו בשם קראים! מסתר שחושו של הגרי"פ לא אכזב.
[הגרי"פ היה אדם בודד ומנותק מהעולם החיצון ולא 'איש מדיני' וברוח זה יש להבין הרבה מן הדברים. ולמי שמתענין פרלה שהיה מנהל משרד הדתות לפני הרבה שנים היה נכד אחיו וגם פרלה מחבר ספר דומה למכלול מאמרים ופתגמים היה ממשפחתו. צאצאיו הישירים של הגרי"פ: לא עליכם].
תוקן על ידי ספרא_וסיפא ב- 28/08/2009 2:13:38
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 01:56 |
|
| |
[מה שכתבתי לעיל בהודעתי האחרונה שלי שכך הוא ברמב"ם, טעות היא וצ"ל הרמב"ן]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 02:03 |
|
| |
כל המכיר את התעוררי (לא דרך הפורום) ואת בקיאותו המדהימה, יודע שאין בזה משום יוהרה כלל. והמשכיל ידום בעת ההיא.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 02:21 |
|
| |
ספרא_וסיפא:
את הדברים על הגהות הש"ס ללבוש כתבתי כמה שנים לפני שי"ל ספרו של פרופ' שפיגל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 06:53 |
|
| |
| לך_כי_לך כתב: | | | ר' אלייעזר - ספר ההשלמה לספר מנחת חינוך מצוי באוצר החכמה. |
|
אתה בטוח? [מילא אני שכאחרון הקבצנים נהנתי רק לאורו של אוצה"ח המקווון ומיום שפגע בו הווירוס עדיין לא נרפאתי. אבל מה עם ה'אוצר-ניקים' שבינינו כיעקב, סו"ס ועוד]
[איני יודע אם עוקצנותו של סו"ס בעניין הההגהות המיוחסות ללבוש כוונו גם אלי אבל אבהיר כי לצערי לא ראיתי את ספרו של שפיגל. וכל מה שכתבתי על אחריות הבנתי הוא]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 12:04 |
|
| |
[יעקב. מי יתן ודברי הנביאות שלי (המבוססים על מובאותיך כאן וכאן ומן הסתם במקומות נוספים) יתקיימו בך ובי ובכל אוהבי הספר די בכל אתר ואתר]
לעצם העניין. האם אכן מופיע באוצר החכמה ספר ההשלמה למנ"ח (או בשמו שמן למנחה. או ככרך ד' במנ"ח נ"י תשי"ב)?
אם כן מדוע שותקים שאר החברים? והלא מסתבר שניתן למוד הרבה מהלשונות בהם השתמש בהשגתו על המנ"ח.
אכן ודאי שאינה דומה השמטה אקראית לקבועה. אבל ראשית יש לדון בגישתו הכללית של הרב פרלא לאיזכורים ולהשמטות, וממנה לדון ביחסו למנ"ח. (שהרי אינו דומה מי שמקפיד תמיד להזכיר את שם האומר למי שאינו רואה בזה עיקר גדול).
תוקן על ידי אלייעזר ב- 28/08/2009 12:10:40
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 12:40 |
|
| |
את ספר ההשלמה למנ"ח ראיתי בעיני לפני כשבוע בבית מור אבי שליט"א. כפי שספרן כבר כתב בתחילת האשכול לא ניתן ללמוד מלשון ההשגות דבר חריג על יחסו של הגרי"פ למנ"ח. לשונות הגרי"פ חריפות כדרכו בקדש (האישתמיטיה הקבוע לו כמעט בכל הגהה בכל ספר שהוא), ולא באופן מיוחד ומוזר למנ"ח.
הנראה בעיני ונראה שקשה הדבר בעיני החברים לאמרו בקול רם, שמסיבה כלשהי הגרי"פ לא חיבב את ס' מנ"ח. ייתכן שהדבר נובע מהבדלי צורת חשיבה בין החשיבה הגליצאית והשטיקלאך החריפים המתעופפים ובין החשיבה הליטאית היסודית של הגרי"פ. אפשר שהגרי"פ לא אהב את חוסר הכתיבה השיטתית המביאה לידי סתירות פנימיות (יש הגהה אחת שכמדומני הובאה בהערות של מכון ירושלים ובה מתבטא הגרי"פ "איתשמיט לי' דברי עצמו שכ'..."). אחרי הכל, כפי שכבר נכתב פה, הגרי"פ היה אדם פרטי ולא ציבורי, ולא ידוע לנו דבר על השקפותיו או דעותיו מחוץ לכתבי קדשו, כך שקשה מאד לנתח אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 14:54 |
|
| |
הספר נמצא באוצר החכמה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2009 22:25 |
|
| |
לפני שהקוראים ייצאו עם מסקנא סופית של עוינות הגרי"פ למנ"ח: שאלתי מאן דהוא שאין מצוי כמותו בספרו של הגרי"פ ולדבריו הספר מלא וגדוש בהזכרת דברי אחרונים שלא בשמם אלא בלשון 'וראיתי למי שכתב' וכל כיו"ב , ואין המנ"ח יוצא דופן בזה כלל. [ברור שבלתי ניתן לקבוע מסמרות לפי תוצאות החיפוש שבאוצה"ח בספר שאותיותיו מיושנות כספר זה].
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 00:43 |
|
| |
אסית קצת מן גדולי קדמונינו המדוברים הנה ואבי דוגמא של גדול בישראל מגדולי ראשי הישיבות הגרב"ד פוברסקי שליט"א. הגרב"ד ידוע בקרבתו אל החסידים וחסידות יתר משאר העולם הליטאי הסטנדרטי. אף שיחותיו (והרבה מהם נדפסו ב'בד קודש') מתובלים הם בדרכה של תורת החסידות.
מדי שנה כשהגרב''ד עומד על בימת ארון הקודש שבישיבת פוניב'ז ונושא את שיחת 'נעילת הזמן' היה תקופה מסוימת של כמה שנים (לפני כ30 שנה לערך) בו היה הגרב''ד מביא בתוך שיחתו מאמר מהספר החסידי המפורסם 'מאור ושמש' אך בכדי שלא יסקלוהו באבנים (ספר חסידי בישיבה ליטאית...) היה אומר 'ראיתי בספר טוב'...
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 09:35 |
|
| |
פשוט וברור כי אם האזכור יביא גאולה לעולם יש לצטט, וכשלא - להימנע. אחד ממשפחת הרב ראטה סיפר לי פעם שמגיד שיעור אחד, ממש זוהר, היה בונה את שיעורו על סברות ערוך השולחן אך לא העיז אי פעם להודות בזה כי היה מסיים הקריירה שלו על אתר. יש להניח שהע"ש ממילא מוחל...אז מה נאמר היום שהאווירה קצת קיצונית ויש פסילות גורפות חפצא וגברא לא משנה מה כותבים. אז במקום זה מציין ראיתי או שמעתי...
באמת צריך עיון על דרכו של המאירי בכינויים ולא בשמות. הלוא הכינויים בסך הכל מפוענחים. אפשר שאם היה מזכיר שם היה לו קשה לחלוק ולתת פירוש אחר. אם הוא חווה בלימוד כאילו שדן מולם עימו בחדר פשיטא שלא היה חולק עליהם...אז הכינוי הוא ב"שינוי" ומותר לחלוק או להסביר אחרת. מה נאמר שהכותב בעברית הכי פשוטה ולא בארמית (גם זה טעון עיון - אולי חשב שמעט ילמדוהו אז...) התפרסם בעולם יחד עם תחיית השפה העברית....
|
|
|
|
|
) ושמא לאו (
), אבל אין לי אוצר החכמה אלא החינמי בלבד.
