| נשלח ב-26/10/2009 19:45 |
 |
| |
בס"ד
לדעתי המצב היום כמו אז מזכיר את התגובה הבאה ....
הלומד ללא חברותא נעשה טיפש בהבנת התורה בעומק (ברכות סג:). כדי להבין בתורה היטב צריכים לשמוע תמיד את הדעה הנגדית. על ידי דו שיח הדדי וכן ויכוח ידידותי יגיעו שני הלומדים לבירור האמת. וכך אמר ר' יוחנן אודות ריש לקיש שבלי הוויכוח איתו לא יוציא תורה לאמיתה (ירוש' סנהדרין תחילת פ"ב). אבל לעומת זאת כאשר תלמידי חכמים הם חלילה קנטרנים, בני "כת המנצחים" (לשון מהר"ל, "נתיבות עולם" תחילת נתיב הכעס) שאינן מודים על האמת, ומשתדלים תמיד לבטל דברי מי שאינו סבור כמותם, ולא מתוך אהבת האמת אלא מתוך שחץ וגאווה, לא ישיגו אמיתות התורה. וכבר הזהירו אותנו חז"ל על כך אודות כמה ש"אין תלמודם מתקיים בידם" (עירובין נד. פסחים סו:) כי הם גסי רוח. ויש מעשה מעניין מאד בעניין לוי בן סיסי (ירושלמי יבמות פרק י"ב, הלכה ו') ולא נאריך פה. ולכן אחרי פטירתו של ר' מאיר הכריז ר' יהודה לתלמידיו: "אל יכנסו תלמידי ר' מאיר לכאן, מפני שקנטרנים הם. ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים" (קידושין נב:). מפרש שם רש"י: "קנטרנים, מקניטים. לקפחני וכו' להודיע שהם חריפים ואין עומד כנ
ולכן הגדירו חז"ל מה בין התלמידים שהיו בבבל לתלמידים שהיו בארץ ישראל. הראשונים נקראו "חובלים" שהיו מחבלים זה לזה בהלכה (והתבטאו לפעמים בביטוים חריפים, עיין סוף חוברתי "ציון במפשט תפדה"). ובני ארץ ישראל היו "נועם", היו מנעימים זה לזה בהלכה (סנהדרין כד.). ועמד על זה מהרש"א, בפסקא קצרה ובלתי ידועה לרבים, כאשר התנגד לפלפולים עקומים שנהגו קצת בדורו. כאשר ר' זירא עלה לארץ ישראל הוא צם כמה צומות כדי לשכוח אורחות הלימוד של תלמוד בבלי (בבא מציעא פ"ה, ע"א). מפרש מהרש"א: "ודאי שגם בני ארץ ישראל היו מקשים ומפרקים [עונים] זה לזה, והיו מעיינים ומתקנים כל דבר על בוריו, והשמועה יוצאה לאור ע"י פלפולם וכו'. מה שאין כן בני בבל אפשר שהיו מפלפלים דוגמת 'חילוקים' שבדור הזה [של מהרש"א] אשר כל מי שיודע לכוין על צד היותר פלפול של הבל, הרי זה משובח. וכל אחד מכוין לדחות דברי חברו, כמו שקראו להם 'מחבלים' שאין נוחין זה לזה בהלכה וכו' [ולכן צם ר' זירא שישכח] כי פלפול כזה מטריד את האדם מן האמת, ואין מגיעו לתכלית המבוקש". עד כאן לשונו מהרש"א. [ועיין בזה דברי הגר"א, מובאים על ידי בניו בסוף הקדמתם לשו"ע או"ח]. זאת אומרת, מסקנותיהם יהיו שגויות. וכיוון שאין בהם ענווה ואמת, לעולם לא יגיעו לעמק ההסכמה ותמיד יישארו הצדדים במריבה זה עם זה.
ועל זה בא חורבן בית המקדש. צריכים לשים לב לדברי חז"ל. "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכת דמים [והגמרא מביאה סימוכין מהמקראות]. אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם" (יומא ט ע"ב). וזה פלא עצום. אם חז"ל עצמם תיארו דור החורבן שהיו עוסקים בתורה ומצוות וגמ"ח, הרי אישור מוסמך. הא כיצד נכשלו בחטא כה חמור שבגללו יבוא חורבן המקדש? [ומזה נהיו בהמשך הרוגים רבים, וגלותנו מארצנו]. מפרש רש"י ד"ה אחרונים לא נתגלה עונם: "בני מקדש שני רשעים היו בסתר". כלומר ודאי לפי הנגלה לעיני אחרים עסקו בתורה ובגמ"ח, אבל טינה הייתה בליבם והיו שונאים זה את זה.
תהילים פ,"ט
לו אַחַת, נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי: אִם-לְדָוִד אֲכַזֵּב.
לז זַרְעוֹ, לְעוֹלָם יִהְיֶה; וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי.
לח כְּיָרֵחַ, יִכּוֹן עוֹלָם; וְעֵד בַּשַּׁחַק, נֶאֱמָן סֶלָה.
לט וְאַתָּה זָנַחְתָּ, וַתִּמְאָס; הִתְעַבַּרְתָּ, עִם-מְשִׁיחֶךָ.
מ נֵאַרְתָּה, בְּרִית עַבְדֶּךָ; חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ.
מא פָּרַצְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָיו; שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה.
מב שַׁסֻּהוּ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ; הָיָה חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנָיו.
מג הֲרִימוֹתָ, יְמִין צָרָיו; הִשְׂמַחְתָּ, כָּל-אוֹיְבָיו.
מד אַף-תָּשִׁיב, צוּר חַרְבּוֹ; וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ, בַּמִּלְחָמָה.
מה הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ; וְכִסְאוֹ, לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה.
מו הִקְצַרְתָּ, יְמֵי עֲלוּמָיו; הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה.
מז עַד-מָה יְהוָה, תִּסָּתֵר לָנֶצַח; תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ חֲמָתֶךָ.
מח זְכָר-אֲנִי מֶה-חָלֶד; עַל-מַה-שָּׁוְא, בָּרָאתָ כָל-בְּנֵי-אָדָם.
מט מִי גֶבֶר יִחְיֶה, וְלֹא יִרְאֶה-מָּוֶת; יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד-שְׁאוֹל סֶלָה.
נ אַיֵּה, חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי: נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד, בֶּאֱמוּנָתֶךָ.
נא זְכֹר אֲדֹנָי, חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ; שְׂאֵתִי בְחֵיקִי, כָּל-רַבִּים עַמִּים.
נב אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְהוָה: אֲשֶׁר חֵרְפוּ, עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ.
נג בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם: אָמֵן וְאָמֵן.
ה"בן איש חי" – פרשת קורח
ובני קורח לא מתו, ר"ל אע"פ שנאבד קורח מן העולם, עם כל זה בניו-
הם תלמידיו ההולכים בעיקבותיו ואורחותיו בענין המחלוקת, לא מתו,
שבכל דור ימצא בעלי מחלוקת ובניו נקראים, כי הוא כרה בור זה של המחלוקת.
שים לב: קורח לא בא מתוך "החילונים" – הוא היה ראש "שומרי המצוות" במצרים!... איפיין אותו ואת ממשיכיו היום:
רדיפת כבוד עצמי... רצון לשלטון... מחלוקות בלי שום חשבון, אפילו כל הקהל יסבול וישלם מחיר נורא עקב מחלת השילטון שלו–
וכיום ניתן לזהות בברור את ממשיכי קורח בציבור הדתי, לפי איפיוני התנהגות זו!!
כמו שקורח לא רצה את משה למרות שהקב"ה בחר בו – כך ממשיכי קורח היום – גם הדתיים שביניהם –
לא רוצים משיח שהקב"ה בחר בו כמנהיג – אלא תאווי שלטון עצמי הם: בכל מחיר...
מוכנים הם למכור אדמות קודש כדי להשאר בשלטון... לגרום מחלוקות...!
מתפוצצים ילדים נשים וקשישים... מלחמת גוג ומגוג בפתח... אבל הם לא יורו לחסידים שלהם לזעוק למשיח...
כי אז יאבדו ה ם את השלטון והמנעמים הקשורים בו... אבל כל פעולתם עם כיפה...זקן... "ציציות לשם שמים"...
ולכן אנו מתפללים בכל יום שלושה פעמים
ותעביר ממשלת זדון מהארץ
שזה עיקר השאור שבעיסה ומקור הסיכסוך ביננו
עד כאן לבינתיים....
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2009 22:47 |
|
| |
האשכול צודק. הפתרון טמון בלימוד תניא, פנימיות התורה, וטעמי המצוות, כבר מגיל צעיר, וגם לנשים. כשמבינים מיהו יהודי, מהי נשמה, מיהו הקב"ה, מה גורמת מצווה לנפש שלי ומה גורמת עבירה לנפש שלי (כבר בעולם הזה)- יש יותר תענוג ואמת פנימית בקיום תומ"צ. וכשהילד רואה שלאביו יש תענוג בקיום מצוות, ולא רק יראה ופחד מ"מה יאמרו השכנים" במקרה הגרוע ו"מה יהיה בגיהנום" במקרה הטוב, הילד ירצה לקיים מצוות כי הוא רואה שנהנים מזה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2009 09:21 |
|
| |
"נעשה ונשמע" בלי שאלות בלי תשובות עשה מה שאומרים לך...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2010 22:18 |
|
| |
| yakovkov כתב: |  | האשכול צודק. הפתרון טמון בלימוד תניא, פנימיות התורה, וטעמי המצוות, כבר מגיל צעיר, וגם לנשים. כשמבינים מיהו יהודי, מהי נשמה, מיהו הקב"ה, מה גורמת מצווה לנפש שלי ומה גורמת עבירה לנפש שלי (כבר בעולם הזה)- יש יותר תענוג ואמת פנימית בקיום תומ"צ. וכשהילד רואה שלאביו יש תענוג בקיום מצוות, ולא רק יראה ופחד מ"מה יאמרו השכנים" במקרה הגרוע ו"מה יהיה בגיהנום" במקרה הטוב, הילד ירצה לקיים מצוות כי הוא רואה שנהנים מזה
|
|
אני דווקא חושב שהפתרון הוא לאו דווקא לימוד פנימיות התורה...
אלא עצמאות חברתית ואישית !
החינוך החרדי אמור להתרכז בסינון דרבים רעים, יצירת אלטרנטיבה איכותית, אך בכל הנוגע למה שאני קורא "עשה טוב" הלחץ החברתי אמור להיות מינורי, כי משהו שקשור לעולמו הפנימי של האדם, לאיכות בחירתו בטוב, ולא לכפייה מלמעלה.
כמובן שלימוד עינוי ואמוני, הוא חשוב וקריטי, בוודאי לעומת השיטה הנהוגה כהיום של "כזה וראה וקדש".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2016 05:04 |
|
| |
יש לדון הרבה בכל טענה והגדרה שמרכא העלה בתחילת האשכול. טענותיו דברי הגיון הם וערוכים בטוב טעם.
א. לדעתי חלק מהויכוח מתחיל בנקודה עמוקה, מהו רצון הבורא?
האם רצונו ביהודים השומרים תרי"ג מצוות אפילו שלא ברצונם?
לו יצויר שהיינו יכולים לגרום בהיפנוזה שכל אזרחי ישראל ישנו בשבת ולא יעשו מלאכה, או יקיימו מצוות שלא מרצונם החופשי, האם רצון הבורא בכך? יהיו הרבה שיאמרו שאכן כן. ובפרט אלה שאולפו במסגרות חרדיות.
אם תמצי לומר שאין רצון הבורא בכך יש לדון האם צורת האילוף החרדי הוא פגם בכח הבחירה או שמא עדיין הוא בגדר בחירה.
ואם תמצי לומר שהוא פגם בכח הבחירה, האם צריך לתת כשולחן הערוך לפני החניך החרדי את החיים ואת המוות את הטוב ואת הרע ללא כחל ושרק?
בנקודה השניה שהעלה מרכא על המוסריות שאבדה אצל החרדים, יש לי בזה דברים.
באירופה במאות האחרונות, החינוך אצל היראים היה חרדי שמרני, מקובע, מהונדס, ודומה כמעט לחינוך הנהוג היום, מלבד הישיבות וההקצנה בתחומים שונים. ואף על פי כן המוסריות שלטה כפי מיטב ידיעתי.
יש לי כמה תיאוריות למה האנושיות והמוסריות אצל החרדים בדורינו איבדה כל רסן, אך אציעם רק לאחר שיסכימו עמי שלושה מורי הוראה דכאן, שאכן שפל המוסריות היא נחלת דורינו בלבד, והחינוך בכללי נשאר אותו חינוך.
|
|
|
|
|
|
