| נשלח ב-20/8/2009 22:53 |
 |
| |
חודש הרחמים והסליחות
כמה טוב ונעים שזכינו להגיע למעמד כה מרגש של חודש הרחמים והסליחות (אלול).איזו נחת רוח צריכה להיות אצל כל יהודי ויהודי וכן גם אצל אלו הרשעים (כעבדכם) ובעיקר אצלם צריך שתשכון שמחה רבה שכן ניתנה לנו רשות לבוא ולהתחנן על נפשנו כדי שימרקו העוונות החקוקים על עצמותינו!
משל למה הדבר דומה:משל למלך עשיר וגדול אשר שלט תקופה ארוכה בממלכתו תוך הצלחה ושגשוג מאירי עיניים להפליא,עד שבאחד הימים הגיע לאוזני המלך בשורה כי אחד ממשרתיו הקרובים ביותר,זה האחראי על כל ענייני המזון,מתכנן להרעיל את המלך ולהשתלט על הממלכה בערמה יתרה. מיד החל המלך לשאוג מבלי להפסיק שיאסרו את אותו בעל-עוון,יבדקו את כל המאכלים וכו'.
אותו הטבח מצא עצמו מידית בתוך הצינוק הנורא מתחנן על חייו,כעת הוא מבין שרוח שטות נכנסה בו,שכן אין זו מחשבה הגיונית לנסות להרעיל את המלך ולמרוד בו,וקל וחומר כאשר אותו אדם היה כה מקורב ובעל מעמד אצל מלכו.
כך העביר יום ועוד יום וחלפו להם חודשי עצב ומרירות,חודשים מלאי בכי ויללות:"אני מצטער,תגידו למלך שאני מבקש סליחה,בבקשה תקשיבו",אך האדון לא הבין אל ליבו שהוא סגור בתוך תא מבודד לחלוטין,שכן לא ניתן לשמוע אותו כלל וכל בכיותיו חשובים "בכיות שווא".
באחד הימים חלם המלך על אותו הטבח ועל אותם המטעמים שנהג להכין לו,עוד הוא משפשף את עיניו בקומו ממיטתו ומגיעה אצלו מחשבה:"למה שלא אתן לו הזדמנות נוספת,בני-אדם יכולים לטעות,אקרא לאותו הטבח שניסה למרוד ואשמע את צערו על מעשיו הנבזים,אם יבכה מספיק ומעומק הלב אולי אחמול עליו ואסלח לו". הלך המלך לחדר המלוכה וסיפר זאת באזני שריו,עודנו מספר ומיד מושמעות לעברו צעקות:"השתגעת,מה פתאום,הוא ניסה למרוד בך ואתה מוותר,איזו דוגמא זו?" השיב המלך:"נכון הדבר שניסה אותו טבח למרוד ונכון שאם אוותר לו אז יחשב הדבר לחריגה מן המוסכמות,אך מה יעשה מלככם הרחמן שחפץ בהחזרת הטבח שגרם לו לעונג כה עצום בכל יום ויום ללא הפסק? אתן לו הזדמנות נוספת ואם יבכה ויראה צער עמוק והבנה שטעה,אוותר לו,ואין אני מוכן לשמוע תגובות שכן אני הוא מלככם ולא להיפך!!!"
מיד הכניסו אצל המלך את אותו הטבח שהחל פורץ בבכי מעומק הלב ונושק לרגלי מלכו תוך הצהרה:" סליחה מלכי,סליחה שחשבתי למרוד,זו רוח שטות שנכנסה בי,האמת היא שאני מאוד אוהב אותך וחפץ להיות עבדך לעולמי עד!"
נעמד המלך והכריז:"השמעתם את עבדי היקר,הראיתם את הצער הניכר מתוך ליבו,ראו והשכילו שאם לא הייתי חשוב אצלו מאוד,הרי שלא היה מצטער כך,השיבוהו לתפקידו".
ויבינו כל השפלים ולצידם המוצלחים את המשל המפואר שכן כל השנה אדם נוהג במרד ועוון כלפי המלך,הבורא עולם,וכן נראה לרוב שאין נשמעת תפילתו גם כאשר משתדל לחזור בתשובה (ואין זה נכון שתפילות לא נשמעות,אך יש לציין כי כל עבירה יוצרת מקטרגים שלא מניחים לבורא לסלוח על עוונות וכך הופך הכל קשה יותר),אך כעת,בחודש הרחמים והסליחות,מעניק לנו הבורא יתברך צ'אנס שאין כמוהו,כזה אשר רק מלך נטול מורא, רחמן ומבין באמת מרשה לעצמו להעניק (שכן מלך בשר ודם,בד"כ,הורג את המורדים בו מתוך חשש למעמדו).
אוי,אוי,אוי, כמה חבל יהיה לפספס חודש כה חשוב בעל מסוגלות עליונה להענקת אורות עליונים לנשמה מהבורא ובד בבד התחברות אליו יתברך שמביאה להצלחות בכל המישורים.
נשמות יקרות אנו עומדים לקראת ימים בעלי ערך רוחני עליון,ימים בהם הנשמה יכולה להזדכך מכל העוונות והיסורים המלווים לה,אך הכל תלוי במידת ההשקעה, ברצון לשוב לבורא,בעוצמת הצער הפנימי הפורץ ובוקע מתוך הלב. אנא תתחננו,תבקשו סליחה,תתפללו בלי סוף ותבקשו מאבא שיפתח לכם את הלב וכן יתחיל עמכם דף חדש לחלוטין,נטול צרות ובעיות.
ממוצ"ש מתחילים,ב"ה,להגיד "סליחות" וחייב לציין כי הסליחות הם אינם עוד תפילה פשוטה,אלא כל תפילת "סליחות" הינה עומוסה בסודות ועניינים גבוהים עד אין קץ ולהם יכולת לתקן את הנשמה מאוד!
מי שישתדל ללכת בכל יום ודאי שיזכה לגדולות ונפלאות!
חשוב לזכור כי עוצמת ההצלחה נגזרת אך ורק מעוצמת ההשקעה----ברכה והצלחה....
לרפואה שלימה והצלחה גדולה של רבינו הגה"צ,המקובל האלוקי,הרב יעקב עדס שליט"א.
תוקן על ידי 3ברית ב- 28/08/2009 10:18:55
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2009 23:17 |
|
| |
בס"ד
הבזק, ישר כח גדול על הבאת הדברים.
עם זאת אני מוחה על המשפט: איזו נחת רוח צריכה להיות אצל כל יהודי ויהודי וכן גם אצל אלו הרשעים (כעבדכם) - שכן אסור לו לאדם להוציא לשון הרע על עצמו.
מי יתן ובחודש הזה נצחצח את עצמנו, נעבוד על מידותנו ונעמוד נקיים וטובים יותר בפני אבינו שבשמים.
חודש מבורך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2009 12:25 |
|
| |
אלול של שושנה.... (מתוך חברותא)
אביגיל מייזליק
ניסיתי לחלץ משושנה סיפור. "מה את צריכה את הסיפור שלי? יש כל כך הרבה סיפורים מענינים בעולם, העולם בעצמו, כל יום ויום הוא כזה סיפור. כזה סרט השם מקרין לנו כאן כל רגע". אבל משהו חייבים לכתוב.
"אם את רוצה כבר לכתוב, אז בואי נכתוב על החודש האהוב עלי ביותר, שבמקרה גם נולדתי בו, חודש אלול. איזה חודש מתוק, זה משהו לא רגיל. תסתכלי למשל אצל הגויים. כשמגיע החגא החשוב שלהם מה הם מבינים? שזה הזמן לעשות קניות. כולם רצים שופינג שופינג כל היום. בזה הם מקדמים את בוא הזמן שלהם. ואצלנו?
חודש אלול מגיע. ומכל הפינות מכל המקומות הלב של כולם יוצא אליו. מחפש, צמא, כולם מסתובבים עם הצמא הזה. מרגישים אותו כל כך חזק. פתאום כולם רוצים לב חדש, נשמה נקיה יותר, מדהים! איזה רצון אדיר יש לעם הזה לקדושה! גם אצלנו כולם רצים לקניות, לקנות עוד קצת מצוות, עוד קצת מעשים טובים, להתקרב עוד יותר ועוד יותר לקב"ה. איזה עם מדהים!
אבל מה הבעיה? הבעיה שגם היצר הרע יודע שאלול עכשיו ותמיד יש לו מה להגיד. 'אלול ואת כועסת?' 'אלול, ועדיין לא אמרת מספיק תהילים' 'אלול וככה את מדברת לשון הרע?' 'אלול ואת צריכה לרעוד. למה את לא רועדת?' 'אלול תיכף נגמר ובכלל לא עשית מספיק!' וככה עוד המון המון 'אלול ו...' ששמורים לו בתיק. וככה, מרוב שאני כבר פוחדת מאלול, אני כבר מתבלבלת לגמרי. אחר כך אני קוראת קצת מה עשו הצדיקים באלול, ובכלל הלב שלי מתבלבל ונבהל, ואני בטוחה שאני לא בסדר ומי יודע איזה מין יום הדין יהיה לי.
אבל איך זה השתנה? פעם באה אלי נכדה שלי, כזו מתוקה, ממש דבש. ושאלה אותי. "סבתא, צדקה ברור לי מה זה ואני מאד משתדלת. אם לא בכסף שבקושי יש לי משלי אז לפחות בהארת פנים, במלה טובה. ותפילה, גם אני מאד מאד מנסה, יותר לכוון בתפילה, להרבות בתהילים. אבל תשובה. מה זה תשובה? אולי את תסבירי לי אבל באמת, איך עושים תשובה?"
אז ביקשתי מהשם הטוב שישים לי מילים נכונות בפה ועניתי לה כמו שיכולתי. - תראי נשמה שלי, תשובה זה אותיות תשוב - ה'. תשוב אל הה'. אפשר אולי להגיד שזה כמו שור שהולך לחרוש את השדה, מתחיל לחרוש אבל לאט לאט הוא יוצא מהשורה שלו ומקלקל את כל החרישה של השדה. אז מי שמנהיג אותו מחזיר אותו חזרה למקום, לקו הישר שלו.
אנחנו בטוחים שהכל עלינו. שאנחנו מנהיגים את הכל. הכל תלוי בנו. שאם היתה לנו שנה לא טובה בטוח נצא חייבים בדין כי אנחנו לא טובים. ומנסים כל הזמן לשלוט, לשלוט, לנהוג בקו הישר. אבל מה נעשה שיש יצר הרע שכמה שאנחנו רוצים ומנסים חזק חזק ישר הוא מושך אותנו עקום?
אלול מלמד אותנו שאפשר לעשות משהו אחר בכלל. להיזכר שבעצם אנחנו לא המנהיגים אלא המונהגים. להצטער על כמה שהלכנו עקום ורחוק, להיזכר שבעצם אנחנו מאד מאד רוצים ללכת בקו הישר. פשוט לא הצלחנו. אבל בטח רוצים. ולבקש מהקב"ה שהוא ילחם לנו. שהוא ישמור אותנו ויציל אותנו מהיצר הרע. שהוא יוליך אותנו בקו הישר, כי אנחנו בסך הכל מונהגים. זה מה שנקרא לחזור אל ה'. לא כוחי ועוצם ידי יעשה לי את החיל הזה. רק הרצון שלי, הרצון העז להיות בת של השם באמת, בת ועובדת מסורה. ואז נזכרים שבעצם הכל מאיתו יתברך ישתבח שמו, והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים. אז בטח שהוא יכול להחזיר אותי אל הקו הישר נכון?
וככה, בזכות השאלה שלה, ובזכות התשובה שהשם שם לי בפה בשביל הנכדה שלי, התחלתי יותר לאהוב את אלול עד שהוא הפך להיות החודש האהוב עלי.
תוקן על ידי 3ברית ב- 21/08/2009 14:25:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2009 12:58 |
|
| |
סליחות עם הרב בצרי באיצטדיון וסרמיל בבאר שבע
* width="700" height="500"><*
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2009 13:05 |
|
| |
וגם היהודים שמוגדרים 'חילונים' מקדשים שם שמים. הנה וידאו של עופר לוי שמסיים הופעה עם סליחות.
* width="600" height="400"><*
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 01:40 |
|
| |
| מאת ישראל אדלר |
|
"לפנים בישראל כל נפש תאחזנה פלצות בשומעה קול הקורא קדוש אלול".
במילים אלו מתאונן כבר לפני כמאתיים שנה רבי ישראל מסלנט (מחולל "תנועת המוסר" הישיבתית.) על הירידה ברגישות כלפי המושג "אלול".
חודש אלול, החודש הנוכחי שמהווה הכנה לראש השנה- יום הדין, ליום כיפור ולעשרת ימי תשובה שביניהם, הינו חודש של קירבה מיוחדת בין עם ישראל לאלוקיו הבאה גם לידי ביטוי בראשי התיבות א-ני ל-דודי, ו-דודי ל-י.
זהו חודש של הזדמנות שחכמינו ז"ל המשילו לזמן שבו המלך פותח את שערי הארמון ומקבל את כל הפונים אליו ללא סינון ובקרה.
בעולם הישיבות מוגדרת תקופה זו כ"זמן אלול", אי אפשר להתייחס ל"אלול" כאל שם של עוד אחד מ12 החודשים העבריים.
מי שאלול עובר לידו בשוויון נפש בלא שירטיט נים בליבו, מי שאלול לא מזעזע משהו בנשמתו אות הוא כי איננו בן ישיבה (גם אם בפועל העביר כמה משנותיו בישיבה..).
כי מי שנשם אוויר של ישיבה בזמן אלול יודע שהאוויר הוא אחר, אטמוספירה שונה.
די בהזכרת המילה "אלול" כדי להדוף כל שמץ של קלות דעת.
תחושה של מתח חיובי מרחפת, רצון ושאיפה קולקטיביים להשתנות, להתקדם, להתעלות.
אלול, מלבד היותו חודש הכנה לקראת יום הדין, בו כל אחד מנסה לשפר עמדות לקראת ההכרעה בגורלו האישי והכללי, הוא מהוה בעולמו של בן הישיבה רף עליון אליו ניתן לשאוף כל השנה ולראותו כמודל.
מי שלא ראה בחורים צעירים בני 20 העורכים לעצמם חשבון נפש נוקב על זמן של נוצל כראוי. מתנזרים ימים שלימים מכל שיחה בטילה, כדי לפנות את הלב והנפש לדברים רוחניים. מקבלים על עצמם "קבלות", להקפיד ולהתחזק בנושא זה או אחר, בין אדם למקום, ובין אדם לחברו. מתמידים יותר בלימוד ומכוונים יותר בתפילה.
מי שלא ראה כל זאת, לא ידע לעולם מהו "זמן אלול".
אך מי שטעם טעמו של "אלול" טמן מצפן בנפשו, מצפן שייתן לו כיוון בחייו.
מי שטעם טעמו של "אלול", רכש מד חום רוחני בו יחוש תמיד את מצב נשמתו. וכפי שאמר רבי ישראל ליפקין מסלנט,
"כל השנה צריכה להיות כמו אלול, ואלול- הרי זה אלול..!!
|
|
|
|
|
|
|
