בעל החלומות... האמנם?

בס"ד

לצ'אוט וכולם,

כמה חידודים.

א. בענין שפת האם. אכן "אותיות המחשבה" קרובות יותר לנפש מאשר אותיות הדיבור. שכן ענין הדיבור הוא מן האדם לזולתו, משא"כ המחשבה היא לאדם עצמו. יוצא מכך, לכאורה, שדי לה לשפת האם להתבטאות במחשבה גם כשהאדם ער ולאו דווקא במחשבה כשהוא ישן.

ב. בענין החלומות. אכן החלומות שלנו מכילים ענינים ומאורעות בבחינת "פילא דעיילי' בקופא דמחטא". זאת כיון שבשעת השינה המוח שענינו לבקר ולשלוט על הכל בפועל ובגלוי, נמצא רק בכח ובהעלם. ודבר זה בא גם לידי ביטוי בשכיבת האדם בשעת שינתו, שאז הראש (המובחר שבאיברים) והעקב שברגל (הנחות שבאיברים) נמצאים בהשוואה אחת (משא"כ כשהוא ער אז הראש הוא הכי למעלה והעקב הוא הכי למטה, כפשוט).

ג. ובפנימיות הענינים:

כבר אמר ד"ה ע"ה בתהילים: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

הגלות נמשלה לחלום והגאולה ללידה. גם בגלות אנו מוצאים קונפליקטים רבים ממש כמו בחלום. עיקר הקונפילקט הוא מלחמת היצרים. מצד אחד יש לנו יצר טוב הדוחף אותנו לקיים מצוות וללמוד תורה ומצד שני יש את היצר השני שדוחף בדיוק לכיוון השני ה"י. ובבוא הגאולה "נתעורר" מחלום זה ונבחין באמת לאמיתה בעיני בשר ("וראו כל בשר כי פי הוי' דיבר"). וכיון שכן, לא רק שלא נילחם יותר עם היצר הרע אלא גם הוא יסכים לקיים רק את רצון ה', ואכמ"ל.

במשנה באבות מוזכרת מעלת תשובה ומעשים טובים בעולם הזה על קבלת שכר בעולם הבא וכן להיפך. המעלה בקבלת שכר בעולם הבא מובנת לכל. אמנם מהי המעלה בתשובה ומעשים טובים? ההסבר לכך הוא שבשעת הגלות לימוד התורה וקיום המצוות הם יקרים מאוד אפילו יותר מן כל הגילויים שבעולם הבא. והאדמו"ר הזקן הביא לכך משל מ- "ציפור המדברת". שציפור מדברת היא חידוש נעלה באין ערוך מאדם המדבר דברי השכלה עמוקים. וכך גם בגלות בעולם הזה דווקא כשקשה ויש הרבה הגבלות בלימוד תורה הרי זה חידוש עצום ורגעים אלו הם יותר יקרים לעומת הגילוי שיהא לעתיד שאז אין הדבר כל חידוש, כפשוט.

ואולי זאת כוונת דברי צ'אוט שבשעת החלום "אנו קרובים יותר למרכז הנפש".

_________________

צענערענע:

תארי לעצמך שסופר מספר על עצמו, איך שהוא נכנס לישיבת מרקוביץ, רואה שם בחורים לומדים, ובמקלט, מצבור ענק של פצצות. אם הוא סופר מוכשר, אזי הקורא אולי ירגיש קצת פחד או התרגשות, וירצה לדעת מה קרה בסוף (בסוף, המחסן מתפוצץ, בנס גלוי אף בחור לא נפגע, אבל ישיבת מרקוביץ נהפכת לאבק פורח), אבל הסופר עצמו לא ירגיש פחד בכלל בגלל הפצצות, כי הרי הוא יודע שזה הכל המצאה. אם הוא אכן מרגיש פחד מדמיון שהוא המציא, דוגמת עקיבה רובינשטיין שזבוב דמיוני הפריע לו להתרכז, אז אנחנו נגדיר את הסופר כחולה ופסיכוטי.

בחלום המצב שונה לחלוטין, האדם שחולם שהוא מבקר בישיבת מרקוביץ, הוא עצמו מרגיש פחד אמתי, למרות שהוא זה עצמו שהמציא את כל הסיפור עם הפצצות. ואז נשאלת השאלה, איך הוא מצליח להפחיד את עצמו, או במלים אחרות, להפריד בין הדמויות.

 החולם הוא  השחקן הראשי בסרט והדמויות המופיעות לצידו בסרט  הן סמלים שהמוח שלו ממציא כדי להיפטר מקונפליקטים וחרדות המלווים את חיי היום יום.(בניסויים הוברר כי אנשים שלא איפשרו להם לחלום החלו לאבד את השפיות)

בגלל מצב החלימה שהאדם שרוי בו אין הוא יודע שהסרט הוא דימיוני אלא חושב שהסרט הוא המציאות עצמה  ולכן ברור מאליו שהוא יחוש פחד.
אז זה לא שהאדם "מצליח להפחיד את עצמו"כלשונך אלא שהפחד הוא לעיתים (לא כל החלומות מפחידים) המחיר שאדם משלם כדי לפתור קונפליקט .
(כאשר חלומות הופכם לחלומות מסויטים זה סימן שהמנגנון המוחי שמתכוון להגן על האדם עובד חזק מידי ואז יש לכך פתרונות כגון תרופות הרגעה)
ועדיין לא הבנתי למה אתה קורא לפעולת המוח הזאת :"הפרדה בין הדמויות" ?

אור_עליון:

תודה על הדברים המחכימים. אני לא חושב שהשפה שאדם חושב בו בשעה שהוא ער, מורה על שפת האם מהטעם שכתוב בתחילת האשכול.

כשכתבתי, שלכאורה בשעת החלום אנו קרובים יותר למרכז הנפש, התכוונתי מבחינה מכנית. כמובן למציאות פשוטה זו יש השלכות בכל העולמות.


צענערענע:

כתבת שהאדם בשעת חלומו לא יודע שהסרט הוא דמיוני. זאת בדיוק השאלה שלי, איך הוא מצליח ליצור דמיון שהוא לא יודע שזה דמיון.

בס"ד

צ'אוט

א. כתבת: "השפה שבה הוא מדבר בחלומו גם אינה הוכחה לשפת אם, כיון שיכול להיות שהוא חולם שהוא נמצא במקום או נסיבה המצדיקה שימוש בשפה ההיא"...

לא הבנתי, מנין נובע החילוק בין הדיבור בחלום לבין המחשבה בחלום? ממה נפשך, אם הסביבה או המקום המצדיקים שימוש בשפה מסוימת משפיעה על החלום, אזי שתשפיע גם על המחשבה. ואם אין ביכולת הסביבה או המקום להשפיע על החלום, אזי אין לה יכולת להשפיע גם על הדיבור.

מכך יוצא, שההשפעה מגורם חיצוני שייכת רק בדיבור (שהרי הדיבור הוא לזולת, כפי שציינתי לעיל), ואילו במחשבה לא שייך כלל ענין ההשפעה מבחוץ (היות שהמחשבה היא לאדם עצמו וכדלעיל). לכן אין כל טעם לחלק בין מחשבה בעירנות לבין מחשבה בחלום.

ב. כתבת: "כמובן למציאות פשוטה זו יש השלכות בכל העולמות"...

להיפך, "המציאות המכנית הפשוטה הזו" באה ומשתלשלת מן הרוחניות. וכמאמר הזוהר: "הקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא".