שאלות ותשובות עם הרב יצחק מאיר יעבץ

כשתגדל

אתה מכוון למקום לא נכון,לפחות מבחינתי.

אני מכיר את הרב יעבץ כבר זמן רב,ולמדתי להעריך עד מאד את דעתו הרחבה,ואת עומק חשיבתו.
אין זה אומר הסכמה מוחלטת עם כל דעותיו,אדרבא,לברר וללבן,לא להסכים כמו תוכי,זו המהות.


חזק

אומר שוב:
לגבי עבירות,אפי' 'קלות' כגילוח בספירה וכד',הרי אין מקום ל'קבלה' של תופעה כזו בחברה חרדית,שכלל היסוד שלה אמור להיות הקפדה על הלכה.
ומכאן,שעאכו"כ עבירות חמורות כמו זו שהזכרת לעיל,אלא שבדוגמא שהבאת אתה בבעיה,כי אם הוא עושה זאת בסתר,מנין תדע החברה להרחיקו?
הכלל שהזכרתי,הוא על מוסכמות חברתיות כאלו ואחרות,כגון סרטים בבית לילדים,אינטרנט,וכו' וכו',שעל זה דעתי שבהעדר פגיעה בהומוגניות של החברה,הרי שאסור לחברה לדחות,וזה כולל כמובן גם מקומות לימוד וכל כיוצ"ב.

וכרגיל
יש עברות שיש להן מזל ויש שלא.

שלום רב לכולם.

כעת, אחרי שהתעייפתי כהוגן בנופש, אני צריך לצאת לאיזו מנוחה קצרה.

קראתי את דבריכם ועלי להתייחס לשני נושאים עיקריים שנדונו והיתר הסתעף מהם. אם ישנו פרט שלא ייצא ברור, אנא חיזרו והעלו אותו.

א) ציונות וצבא.
לעניות הבנתי הדלה, הציונות היא תופעה חזקה בהרבה מסך כל מחולליה הידועים והנסתרים. חשוב לציין שהציונים הראשונים היו אנשים יראים וגדולי תורה, תלמידי הגר"א והחת"ס וגדולי החסידות, שעלו ארצה מתוך מהלך מודע של פעמי משיח, כמבואר בכתבי רבים מהם והדברים ידועים ונשכחים.
אחריהם באו מנהיגים חילונים, שלא הציונות העבירה אותם על דתם, שכן תנועות ההשכלה, הריפורמה, ההתבוללות והחילונות קמו פעלו והרסו בכרם בית ישראל קודם שקמה הציונות. אמירתו של רבי חיים מבריסק יכולה להתפרש בדרך זו: לולא הציונות, היה ברור לכל יהודי שבוותרו על שמירת ההלכה הוא מוותר על יהדותו. קמה לה הציונות לנסח כביכול אלטרנטיבה להלכה בדמות התחיה הלאומית.
כעת בואו חשבון. כנראה שלולא היתה קמה 'אלטרנטיבה' זה, היו כמה יהודים פוחדים לנטוש את יהדותם והיו נשארים איכשהו בתוך גבולות הקהילה (לא זו שאטפל בה בסעיף הבא), אך מנגד ברור גם לגמרי שיהודים רבים היו אובדים לעמנו לעולם, שכן הם היו מאבדים כל קשר נפשי לעם היהודי. את אותם תועי דרך הצילה הציונות במובן של הקשר לעם ישראל, ומי יחשב כמה נכדים שלהם כבר כותבים בפורום זה או בשכן. (אז זה טוב או לא? תלוי את מי שואלים)

מי שלומד קצת בספר התנ"ך (למרות איסור לא יילבש שלא לעסוק בעיסוקי בנות בית יעקב ויש מקילים מאז שגם הן לא לומדות הרבה מידי) ייראה שיחס קונפליקטיבי כזה אינו חדש בהסטוריה העשירה שלנו. לא אחת בניה לאומית וחורבן רוחני ירדו כרוכים ודברי חז"ל מתייחסים לכך רבות. דוגמא אחת מעצבנת ונא לנשום עמוק לפני הגידוף: מפני מה זכה עמרי למלכות, מפני שבנה כרך בארץ ישראל. מי שמתמצא בהקשר, יוכרח להבין שיש יותר משני גוונים בעולם ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. ככה זה, עולם מורכב.

איך שלא יהיה, כיום לא מדובר על ציונות בדווקא, אלא על מציאות חיים קיימת מזה כמה דורות. החזו"א חי בזמן שניתן היה להביט בחלקים מסוימים של הסיפור הזה, כמו שמביטים על קוריוז. אנחנו אחרי שישים שנה של מדינה, טוב או לא. ומי שחי כאן אינו יכול ואינו רשאי מוסרית להתעלם מזה.
בעיני הדלות, השקפתו של פלוני על הציונות אינה רלוונטית כלל ועיקר לחובתו המוסרית לשאת הנטל החברה. אם אני מתנגד לקפיטליזם, אני רשאי לגנוב מכל קפיטליסט עשיר?

לא מצאנו פטור לתלמידי חכמים מהשתתפות במלחמה. הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, זה שמרבים לצטטו נגד רבי משה בן מיימון הדיין הספרדי, פוטר את שבט לוי מהשתתפות במלחמה ומייד אחר כך כותב מה שכותב לגבי 'מי שנדבה רוחו והבינו מדעו וכו' ואינו פוטרו ממלחמה. להיפך, חכמי ישראל היו מפקדי הקרב, כל עוד אחזו ישראל בחרב.

כוונתי לעיל בשאלת ללמוד עם מדי צבא או עם מדי החברה החרדית היתה, שתרומה סגולית ותרומה מוחשית אינן עומדות על אותו מישור. אין אדם פטור מלמלא חובות אנושיות לחברה, על בסיס הטיעון שהוא מגן עליה במצוותיו ובתורתו. לא מצאנו דין קנס לרשע או גמול לצדיק על היותו מגן לדורו, מלבד דין אחד של מס שמירת העיר. אי אפשר להרחיב את זה.
לולא כן אני מציע, שתלמידי חכמים לא יצטרכו לעמוד בתור בסופר, שכן זמנם יקר יותר והם מגינים על חבריהם במעשיהם הטובים. יזוזו מיד כל עמי הארץ לסוף התור.

לגבי הטיעון על איך לתרום לחברה, בסופו של דבר מדובר בסטיגמה ולא בשיקול אמיתי. הלא טענה זו שנטענה כאן על כך שצריך כמה חזונישים שלא יעסקו בכלום (תודה על המחמאה הרחבה, גם אחרי ההסתייגויות. קטונתי) לא נטענה כלפי ראשי ישיבה. הלא מה שביקשו ממני כאן היה, עזוב את הרבנות הצבאית הבזויה ועסוק בהקמת מוסדות לבני תורה. האם שם יש יותר שעות פנויות ללימוד???
אלא שהעוסק ב'דברי תורה' במובן החברתי של המילה, נתפס ככלי קודש. אבל העוסק ברבנות צבאית שהרושם עליה נותר מאז ימיה העליזים שכל מיני ליצים הלכו לעשות שם פרנסה קלה (וחוששני שגם אז זה לא היה מדויק וניזון מסטיגמות) הוא חוטא בנפשו ומבזבז נכס לעם ישראל.



ב)  גבולות הציבור.
במקור, קהילה היתה רחבה יותר משניתן לדמיין היום. אכן גם מחללי שבתות ואוכלי נבלות, לא הודחו מתוך הקהל וילדיהם למדו אצל מיטב המלמדים, אם רק שילמו אותם פוקרים את שכרו של המלמד בראש כל חודש. האם היה לזה מחיר רוחני והשפעה שלילית על בני הקהילה? בודאי שכן. אלא שלא עלה על הדעת לנהוג אחרת.
כאשר קמו תנועות הריפורמה וכאלו והניפו דגל של הפרת ברית, עלתה לראשונה הצעה להפריד את הקהילות. זה לא הלך בקלות וגדולי עולם חלקו בדבר. עד חורבנה של יהדות אירופה לא הוכרעה מחלוקת זו.
עצם השאלה האם להפריד מהקהילה מי שמתגלח בספירת העומר (למי שלא יודע, יש היתר של אחד רבאי אמריקאי, משהו עם פיינשטיין בסוף) מראה איפה הגענו עם העניין הזה וכמה שכחנו את הערך העליון הקרוי 'קהילה'.
במצב הנתון היום, קשה לומר שמי שיש לו טלוויזיה יכול להשתייך לחברה החרדית. אך חזקים עלי דברי פרידמניסט שמי שבישל הוא יאכל.

ואני שב ומדגיש: לא אמרתי שמעשיהם לגיטימיים ויש להתעלם או להבליג. אך לפני הרחקת ילדים ממוסדות יש עוד המון צעדים מקדימים. בהחלט יש לשלם מחיר רוחני, עבור הערך של אחדות. המחיר הרוחני של הפירוד גבוה יותר.

אחרי הכל, נשאלה כאן גם שאלת סולם הערכים. מדוע לשון הרע עומד בתור הרחק אחרי עבירת גילוח זקן אשכנזי בימי מנהג ספרדי.
אשאל זאת בצורה חריפה יותר: מה אתה מעדיף? שלבנך תהיה חברה והוא ישמור נגיעה או שהוא יאבק את חליפתו השחורה בשבת?
אז יש את הטיעון שזה עבירה מקומית וזה מוציא אותו החוצה. זה טיעון קצת מעגלי, שהרי מי קבע מה מוציא ומה לא? אבל יש גם אמת בטענה זו, רק שקשה לי לחשוב שזה הבסיס לכל העניין. במיוחד מפני שאם בנך יעשה דווקא מצוה, אלא שהיא לא 'מקובלת' אתה תתאבל מרה.



עוד שתי הערות עלו כאן:
א) האם אני מתפשר או בוחר.
אני משתדל שלא להתפשר ולעשות את מה שאני חושב לנכון ככל האפשר. אין זה אומר שאין גבולות ושאני יכול מחר בבוקר לחבוש כובע משולש כי ככה נראה לי על פי רמז. אבל ככלל אני לא מרגיש מתפשר.

ב) האם השם יעבץ סורט את הנפש.
כנראה שכן, השאלה היא את הנפש של מי. (מה יש לך, רבי אתנחתא, נגד עתניאל בן קנז או החסיד יעבץ?)
אינני יודע מה חש דון קישוט, אך אני אינני מקדיש את סדר יומי למחלמה במשהו. אני חי את חיי כפי שנראה לי נכון, משתדל לעזור לסובבי במה שאני יכול ואם ייצא מזה טוב אהיה מאושר.

אם משהו לא ברור, אל תהססו לשאול.
תודה על ההקשבה החלקית

בעזהי"ת



    המון שכוייח מאיר. חילך לעמך ולאחיך. נהנתי לקרוא את דבריך (ורק לומר, שאם אמצא את הסבלנות והפנאי לחדד את דרכי עם הדרך שלך, כנראה תהיה עליך התקפה רעיונית כבדה הרבה יותר, כי אינו דומה מי שמתקיף אותך ממרחק, למי שמעליך עליך קושיות 'במרחק קרב מגע').

כתבת נפלא
למרות שלא את הכל קניתי
אבל הכל לגיטימי וראוי שיהיה לו במה פתוחה

ימ"י, כתבת:
"עצם השאלה האם להפריד מהקהילה מי שמתגלח בספירת העומר (למי שלא יודע, יש היתר של אחד רבאי אמריקאי, משהו עם פיינשטיין בסוף) מראה איפה הגענו עם העניין הזה וכמה שכחנו את הערך העליון הקרוי 'קהילה'. "

מה הערך העליון ב'קהילה'?
אני מבין שזה נחמד, וגם טוב כי זו מסגרת, אבל זה כזה ערך עליון שהוא גובר על החשש מפני השפעה רעה של אנשים שאינם מקפידים על ההלכה?

תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש. לא איש קדוש.

כל מי שאופקיו רחבים מעבר לנתב''ג יודע כי הקו המשורטט (בין הקפדה מוצהרת על הקוצו של יו'ד של הקנון פלוס) כאן אינו מפריד בין החרדיות לבין הד''ליות ועל שהוא גם עובר גם בתוככי הטריטוריה החוקית של החרדים - דהיינו חרדיות חו''ל.

בעוד שהדוגמה של גילוח בספירה ובחוה''מ אינה במקומה שכן יש היתרים רבים המעגנים נוהג זה בנימוקים הלכתיים, ובמציאות רוב רובם של חרדי חו''ל העובדים במקומות עבודה לא יהודים מתגלחים בספירת העומר, הרי שחרדיות חו''ל מתאפיינת בחלקה באי-הקפדה על עבירות רכות כהחזקת טלוויזיה רח''ל (שיש המשווים אותה לאינטרנט) וכלה בעבירות קשות כגמישות בעניני כיסוי ראש וכו'.   ולא שיש בדברי בכדי להצדיק נורמות אלו, אלא שיש בהם בכדי להצביע על כי נורמות מסויימות אינן מהוות מאפיין מהותי  של החרדיות או תשליליה.   בהקשר הישראלי, היכן שהקו המבדיל עובר בשטח חשוף, יש נטיה מוטעית  להצביע על ריבודה של החברה הלא - חרדית כמלמדת על כשל מהותי מחד, ומאידך גיסא על איכויות טבעיות חרדיות. 

הרב יעבץ.

טענת כי הערך של הקהילה מחייב לקבל גם את אלו אשר אינם שומרים מצוות כראוי.הרשה לי לשאול,האם הערך של הקהילה מחייב את קבלת אנשים שאינם שומרים מצוות מסיבות תאולוגיות,עקב נטיות רפורמיסטיות או אחרות,ומחנכים את בניהם לזלזול בשמירת חלק מהמצוות ?
האם תוכל לשלוח את בנך למוסד חינוכי בו חברו לספסל הלימודים אינו מקפיד על כשרות מסיבה כלשהי ?
עומק השאלה הוא היכן אתה מניח את הגדר,האם כל סימפטום של התרבות החילונית מתקבל ? או אולי אי שמירת המצוות מתקבלת,או שמא אף אי קבלת התורה כערך מחייב - אף היא מתקבלת?
לדעתי,ההבדל בין חינוך אידיאלי לבין זה החרדי הוא בשלש נקודות עיקריות:
א.הגבלות תרבותיות מוגזמות.כלומר,הסרת שלל ההגבלות התרבותיות שנובעות מהסתכלות מצומצמת ומחששות מיותרים,כולל נורמות התנהגות ולבוש,או לחילופין התאמת מסגרות מיוחדות לחריגים שאינם מסוגלים לעמוד בתנאים הללו,בשונה מהמצב כיום בו אותם חריגים נפלטים מהמערכת.
ב.הסתכלות על חטאים ועבירות מבלי להוסיף תוספות סוציולוגיות.כלומר,כיום בחברה החרדית אין כל בעיה עם אדם חוטא,כמו שכתבת בענין לה"ר,הבעיה היא עם ההצהרה שהוא חוטא.
אין לרבנים כל בעיה עם היחיד שנסע באוטובוס מעורב,אלא במצב בו הוא מצהיר על עצמו כנוסע באוטובוס מעורב,כיון שזו חריגה מהגדרים של החרדיות,ממילא החינוך כיום הוא לאי חריגה מהקריטריונים,תחטא אבל אל תהיה חוטא.
ג.התאמת אג'נדה תאולוגית לחושבים.החברה החרדית מאמינה בעדריות,החשיבה העצמאית הינה חטא ואינה מקובלת במערכת החרדית,מהסיבה הזו החרדיות אינה מתאימה את האג'נדה התאולוגית שלה לחושבים שאינם מקבלים את הדרך המיתית והילדותית.במערכת חינוך אידיאלית יש צורך בסיפוק מענה לחושבים מעבר לגבולות התמימות,אך אין לחנך לספקנות.

אני מבין שזהו אשכול שנועד לשאלות אליך,כך שתראה את כל האמור כשאלה ארוכה,במיוחד שיש בדברים ערעור על הטיעונים שהצגת קודם. 

הרב יעבץ, האשכול הזה אינו המקום לויכוח, ולכן אני לא מתפלמס [על קצה קצהו של המזלג: מה עם הרמב"ם של בריחה למדבריות?] אלא מקבל את תשובתך שאתה רואה את ערך ה'קהילה' כערך חשוב הנובע מהמקורות.
אבל באמת חשוב לי להבין מה הגבול.
קודמי שאל על נטיה לרפורמיות, על אי שמירה על כשרות, ואני מצטרף לשאלתו, מה הגבול שבו אתה אומר 'עד כאן, לאדם זה לא ראוי להתחבר' למרות שהערך החשוב בעיניך של 'גוי קדוש' נדחה על ידי זה.

אני רואה את הנקודה הזו כחשובה, מפני שמלבד הציונות והנשיאה בעול של מדינת ישאל, זה בעצם הדבר שבו דיעותיך מתייחדות [לפי מה שהבנתי], וזה הדבר שעליו בעיקר הצבעת באותה כתבה שבעקבותיה שמעך הגיע לאזני.

אני חייב לציין, שאף שאינני מסכים לכמה מדעותיך, אני מעריך אותך כאדם אמיץ, הן כלפי עצמך והן כלפי החברה.

ובל נשכח שיש גם חרדיות לייט, המתבטאת בטיפוסים חלולים למיניהם.

קוטקאנט וחזקואמץ

השאלה שאתם מעלים, היא שאלת הפרדת הקהילות שנדונה בהונגריה ובגרמניה החרדיות ומחלוקת עזה וחריפה ניטשה אודותיה בין גדולי הדור. הדיון היה על היפרדות רשמית ומוחלטת מיהודים שהכריזו שאינם מחויבים לשולחן ערוך.
נכון שהקמת מוסד סלקטיבי אינה צעד מרחיק לכת כמו הפרדת קהילה רשמית ויש בהחלט מקום לסנן ברמה של שמירת מצוות בעניינים בסיסיים.
לא אבוא כעת לקבוע מסמרות ולגבש את קוד המוסד האידיאלי, עניין המצריך שיקול דעת רב ועצה עמוקה. ענייננו אנו רחוק מכך עדיין מרחק רב למדי. עדיין לא נתקלתי בשאלות שיש להתלבט לגביהן האם להפריד מוסדות. שאלות של פלאפון כשר, אינטרנט ואפילו סרטים, אינם מתקרבים לשטח האש של הפרדת קהילות, למרות שעלול להיות מחיר מסוים לחברויות כאלו, כפי שהתבאר למעלה.

חזק ואמץ ציין שנקודה זו היא המייחדת את דעותי והיא שהביאה לפרסום הדברים לאחרונה. (אתה מדבר על רשת ב או על ארץ אחרת/ynet?) ברצוני להבהיר זאת:
אני מדבר על סוגיות שונות ומגוונות, כמו תעסוקת גברים ופרנסה מלימוד תורה או לא, צורת נישואי הילדים (שיש מי שנהנים לחטט בשאלת הדירה שקיבלתי, כאילו הם שוחחו עם חמי ויודעים כמה ולמה הוא נתן, בכמה מאמץ זה עלה לו, עבור איזה חתן הוא היה מוכן לעשות כן וכמה והאם החזרתי לו) היחס לתרבות המודרנית ומוצריה, עיסוק בחכמות ועוד מגוון של שאלות.
שאלת הרחבת הגבולות מקדימה ומשיקה לכל השאלות הללו, משום שהיא זו ששוללת את הלגיטימציה מעצם העיסוק בשאלות אלו וכאלו. לו זכינו לתרבות חרדית סובלנית מעט יותר, לא היה מחיר העיסוק בשאלות מגוונות כה גבוה.
בהקשר זה אנו רחוקים מרחק רב משאלת הצדקת היפרדות. כל שאני מבקש הוא להרשות למי שאינו שתקן ככבש אלוף להיות חבר בקהילה, גם אם יש לו אי אלו מסקנות לא בדיוק ממסדיות. על זה יודו גם הכתב סופר ורש"ר הירש שאין להפרד.

עוד הערה לקוטקאנט

כתבת בסעיף ב שאין בעיה עם מי שחוטא ובכך אני מסכים אתך, אבל המשכת שיש בעיה עם מי שהוא חוטא ולדעתי זה לגמרי לא מדויק. הבעיה היא עם מי שאינו הולך בתלם, בלי קשר לשאלה אם מה שהוא עושה הוא חטא כלפי שמיא או לא. החטא הוא כלפי החברה בלבד וזה ורק זה מטריד את הממסד.

אני שב ומבקש: אם משהו לא ברור, אם החמצתי או קיצרתי בפרט כלשהו, אנא העמידוני על כך.
שבת שלום

[לחזק ואמץ

דברי הרמב"ם עמדו לנגד עיני בכתיבת הודעתי הראשונה. ראשית אשאל, האם הרמב"ם ברח למדבריות? ככל הידוע הוא הלך למקום בו שלטה הקראות ברמה וניגש למחלמת חרמה ללא פשרות. צריך לפעמים לזהות משפטים המהווים יותר אמירות עקרוניות מאשר הנחיה לביצוע ויש להאריך]