שאלות ותשובות עם הרב יצחק מאיר יעבץ

הרב הנה עוד כמה קושיות

1. האם אתה רואה אפשרות שינוי בתוך המחנה ומדוע
2.האם השינוי יספק אותך אם הוא יתחולל רק בפן המעשי ולא בפן האידאולוגי
3. מה הצפי שלך לשנים הקרובות בסוגיות שנדונו כאן באשכול ולאן הולכת פני החברה החרדית בעתיד הקרוב
4. כמה ספרדים יכולים להיות במוסדות האשכנים
5. האם ישנה אידולוגיה בציבור החרדי שאין לה  זכות קיום לדעתך מהי ומדוע

אלו לא קושיות, אלו שאלות.

1. ישנו כלל האומר כי אדם או אפילו כמה אנשים אינם יכולים להוביל מהפכה, לולא התנאים בשטח. יכולתם שם מהפכנים מתמצית בהשפעה על מהפכות שקורות ממילא, בקצב ובאופן בו הן יתממשו.
כפי שהדברים נראים בעיני, אין ספק שיתחולל שינוי בחברה החרדית בשנים הקרובות והשינוי הזה כבר התחיל. השאלה היא לאן הוא יוביל. האם יחד עם הבריחה מהמצוקה יברחו הצעירים החרדים גם מכל החינוך הדתי או שהם ישכילו להפריד בין התבן לבר וליצור את המודל של החרדי המקיים אורח חיים נכון וקפדני, כאשר יראת שמים אינה מהווה סתירה לחיי מעשה.

2. חברה אינה אדם אחד. חברה בנויה רבדים רבדים. מעטים מסוגלים לנסח אידיאולוגיה, נוספים מסוגלים לדון בה והרוב חיים ברמה המעשית ללא התעסקות באידיאולוגיה. אם יהיה שינוי מעשי שלא יסתור אידיאולוגיה תורנית נכונה, לא יהיה מאושר ממני.

3. סביר להניח שהחברה החרדית הולכת לסוג של ריבוי גוונים משמעותי. יהיו מי שיגביהו חומות ויאחזו בצורת החיים הישנה ויהיו מי שיצטרפו לנסיונות לחולל שינוי. בקרב החרדים שיתמכו בשינוי יהיו שינויים רבים ומשמעותיים באורח החיים, מה שמחייב הערכות גדולה ונכבדה. אחרים יתכחשו לכל העניין ואנו עתידים לחזות במשפחות שחלקן ילך ימינה וחלקן שמאלה, כפי שהיה לפני ארבעים וחמישים שנה בפרשת הדרכים בסוף הישיבות התיכוניות, כאשר אח אחד הלך לישיבה חרדית ואח אחד הלך לישיבת הסדר וכדומה.
זה התסריט האופטימי. היתה גם תקופה לפני קצת יותר שנים, שאח אחד הלך לישיבה או לחיי דת ואחים רבים אחרים הלכו החוצה לגמרי. התסריט הזה ריאלי לא פחות והוא צריך להדיר שינה מעיני כל ירא שמים.

4. אין כמעט משמעות בעיני לכפר אליה גלתה משפחתה של סבתא של סבתא של התלמיד. הדבר היחיד הקובע הוא התאמתו של התלמיד למוסד. יש לקבוע קריטריונים אובייקטיביים לקבלה ועל כל אחד לעמוד בהם, בלי קשר לזהות הגולה ממנה הוא שב ארצה. אם יש נושא של מנהגים והלכות, אז גם אחד לא יכול להכנס. זו אינה בעיה התלויה באחוזים אלא בעיה של אותו תלמיד. כנראה שזה ניתן לפתרון איכשהו ואם זה טוב לאחד זה טוב גם לעשרים.

5. אידיאולוגיה של פטור מהצורך להתמודד עם שאלות, היא אידיאולוגיה שאין לה זכות קיום מבחינת התורה, במיוחד כאשר היא נתלית במידת הבטחון בה', כאשר ה' אמר את ההיפך. על זה נאמר: "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו".
כאשר על כל דיון ענייני המבקש לדון מתוך מקורות התורה על הנהגה פלונית, הדחיה היא 'אין לך בטחון', התורה הופכת לחסרת משמעות בקביעת צורת החיים.

YMY
הואיל והאידיאולגיה החברתית מקפידה לא להפריד את התבן מהבר, קשה להניח שיהיה ברור כזה כפי שאתה מתאר בנקודה 1.

לדוגמא, ואני מסתייג מראש שיתכן והנתונים שבידי אינם מדוייקים. תופעה שדובר עליה לא פעם היא שחרדל"שים לא פעם הופכים לשבבניקים ופורקי כל עול ואילו דתל"שים נשארים בני אדם נורמטיביים. לענ"ד זה נובע מהחינוך החרדי הטוטלי. החינוך החרדי גורס - כפי ששמעתי בשם הסטייפלער - שמי שלא לומד תורה הוא רוצח, ואין מוסר ללא תורה, ממילא כשהנער פורק עול תורה הוא פורק גם עול מוסר, לעומת זה, החינוך הד"לי גורס שדרך ארץ קדמה לתורה, ולכן גם אם הנער פורק עול תורה, אין זה גורר פריקת דרך ארץ.

אני חושש שאתה צודק שזו ברירת המחדל, כפי שכתבתי בסעיף 3. על כן יש לאזור כגברים חלצינו ולעמוד בפרץ, כדי לנסות ולנתב ככל יכלתנו לכיוון האופטימי.

(איך זה קשור לשינוי?)

חובת הציות יסודה במצות התורה 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' והיא מתייחסת לפסיקת הלכה על ידי בית הדין הגדול.
מכאן גם ההבדל בין רבנים, שהם דיינים מקומיים, לבין 'רבנים גדולים', כלומר דייני בית הדין הגדול של כל ישראל.
לאחר שגלתה סנהדרין ובטלה, ישנה חובת ציות להסכמת חכמי ישראל ומכאן סמכותו של התלמוד, כך על פי הרמב"ם.
מאז והלאה, הוראה שלא פשטה בכל ישראל אינה מחייבת את כל ישראל. ישנו מנהג מקום הנקבע על פי הציבור ולכן אם הציבור מקבל עליו הוראות חכם פלוני, עשוי להיות לזה תוקף של מנהג.

עד כאן בענייני הלכה מובהקים.
בעניינים של הנהגות חיים שאינן נוגעות באופן ישיר לסעיפים מובהקים בשולחן ערוך, אין לדברים מקור מפורש. יהודים רבים נהגו לשאול בעצת חכמי התורה בכל נושא ונושא, מבחירת שידוך וטיפולים רפואיים ועד קניית סוס. יהודים רבים אחרים לא נזקקו לכך והיו מחליטים על ענייניהם בעצמם.
ידועה איגרתו של החזון איש בה הוא מחייב ציות לגדולי התורה בכל תחום מתחומי החיים. ידוע גם שאין זו דעת הכל ובעיני גדולי תורה רבים החזו"א הוא המחדש. אמנם יהודי טוב נוהג דרך ארץ בתלמיד חכם ואינו ממרה את פיו באופן שייחשב כהתרסה, אך במחוזות ליטא וגלילותיה לא נהגו כלל להפנות שאלות כאלו לרבנים ולא ראו התרסה בהנהגה עצמאית על פי שיקול דעת של בעל העניין עצמו.

כאשר רבנים אינם מגיעים להסכמה ביניהם, ודאי שאין חובה לציית דווקא לרב פלוני. כך שכל עוד אין מדובר בהוראת כל חכמי התורה, ודאי שמותר לנהוג כאותו חכם שלא הצטרף לאותה הוראה.

השינוי חולק על דעת ה"גדולים" תקן אם טעיתי