|
|
| נשלח ב-1/9/2009 21:20 |
 |
| |
אם לנקוט בלשון קצרה, הרי זו החברה החרדית לאומית, דוגמת בית מדרשו של הרב דוב ליאור.
ליתר פירוט:
החברה הדתית לאומית הכללית, לוקה בחוסר הקפדה על הלכות שונות. לדעתי חסרונותיה הם ברוחניות, אבל לא באנושיות ועם זאת לא הייתי רוצה להתפשר על חסרונות אלו ואינני יכול לומר שבאי אלו שיפורים היא תהפוך להיות חברה אידיאלית. נחוצה שם עבודה קשה ביותר.
החברה החרדית היא חברה חולנית בעיני. חסרונותיה הם פחות במישור הרוחני ויותר במישור האנושי. החרדה הפכה מיראת שמים לפראנויה ומחלת העדר היא בעיני מחלה מסוכנת לרוח האדם באשר היא וגם לחיי התורה.
החברה החרדית לאומית סובלת מבעיות לא פשוטות ובראשן חוסר ריאליות וחיים בפנטזיה. חסרון זה אינו דבר של מה בכך, אולם בשקלול נראה לי שהוא הקרוב ביותר לריפוי. יש שם די אנשים עם שכל, שמסוגלים לנתח בעיה ולנסות להתגבר עליה. קיימת שם שאיפה מתמדת לשיפור עבודת ה' בתחומים רבים ולעניות דעתי זו החברה העונה על בקשתך, לומד.
עם זאת, לא אקום מחר בבוקר ואשתייך אליה, משום שכפי שכתבתי אין זה חכם להיוולד מחדש בגיל שלושים. ניתן לעשות את המיטב היכן שאתה.
לו היה חברה מושלמת, ייתכן שזה היה שווה. להחליף בעיות בבעיות, גם אם קשות בקלות יותר, זאת לא עיסקה שאני רוצה לעשות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 21:24 |
|
| |
תשובה שניה, מורכבת יותר אבל מבחינתי אמיתית יותר.
אני רואה את החברה המבוקשת בשאלתך, במודרן אורתודוכס התורני. כאן בארץ זו ישיבת הר עציון.
יש שם יותר בעיות של הלכה מאשר בחרד"ל, אולם לדעתי הם יהודים אמיתיים יותר, במובן של התמודדות כנה ואמיצה עם הקונפליקט של תורה ומודרנה, שזה אתגר הדורות הללו בעיני.
בטווח הקצר יש שם יותר בעיות, אולם דומני שבראיה רחבה והסטורית זוהי הדרך היחידה בה לא תהפוך התורה ללא רלוונטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 21:54 |
|
| |
לאור התשובה האחרונה, האם דיעותיך מושפעות מהלך החשיבה של הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 23:47 |
|
| |
במידה מסוימת.
יותר נכון יהיה לומר, שלאחר שגיבשתי דעות מסוימות, נחשפתי למשנתו ומצאתי שיש קירבה רבה בכמה נושאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 00:21 |
|
| |
האם אתה רואה בהקפדה על קיום ההלכה בסיס ראשוני ומינימלי לעבודת ה'?
[אינני מכיר את ישיבת הר עציון, אבל כתבת "יש שם יותר בעיות של הלכה מאשר בחרד"ל, אולם לדעתי הם
יהודים אמיתיים יותר, במובן של התמודדות כנה ואמיצה עם הקונפליקט של תורה
ומודרנה", ומכאן נובעת השאלה]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 01:08 |
|
| |
אני מתקשה להבין משהו. כל השיח הציבורי סביבך הוא בגלל מה שאנשים רואים כ"חציית קווים" ומעבר לחברה אחרת. מאפיין ברור הוא החלפת מוסדות הלימוד של הילדים. ואילו אתה כותב כאן בכזו פשטות שאין זה פשוט להיוולד מחדש בגיל שלושים. האם אתה מתכוון שעשית זאת וזה קשה, או שאתה סבור שלא עשית זאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 07:10 |
|
| |
אעפי"כ, מעשים מפקיעים מידי מחשבות. לפעמים צריך גם תוספת של תעניות כדי שתשתכח תורת ב"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 13:11 |
|
| |
אינני יודע מה זה חברה למופת, אינני יודע אם הוא היה קיים אף פעם, ובודאי אינו קיים היום.
ההחלטה להעביר את ילדיך ל"מגון אבות" קצת תמוה בעיני. אולי בתוך השכונה שאתה גר בו הוא נחשב כליברלי, (ובגלל זה הוא לא נחשב כאופציה) אבל אליבא דאמת המקום לוקח ילדים שעלו מבתים תורניים(הילדים של השקדנים של הבית מדרש של YU והישבות ההסדר שלומדים שם בני חו"ל, ואפילו תלמידים של הרב ליכטנשטיין) ודוחף אותם ומשפחותיהם לתוך המסגרת ומעגל שאתה כל כך חולק עליו.
לא עדיף לך להשאיר אותם במוסד שהוא עבור חרדים ולא איזו משרפה, או להיפך מוסד כת"ת מוריה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 13:29 |
|
| |
קערעסטיר
אתה טועה בגדול!
הרב סיימון לא עושה מיסיון לילדים. והראיה שבשנה האחרונה הלכו מספר גדול (אולי רוב הכתה)
לישיבות תיכוניות.
כן, הרב סיימון שם דגש על תורניות ועל הקפדה לדרך ארץ לא פחות ואולי יותר מהישגים בלימודים
ואם זה "חטאו" אשריו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 14:19 |
|
| |
1 מהרמה-למה טעיתי?
1. הרוב המוחץ של ההורים לא באו מבתים חרדיים. הילדים יוצאים משם עם השקפה חרדית הרבה יותר מרבותיהם של הוריהם.
2. כיון שרק "מערבה" ו"נהורא" הם מקובלים שמה, תלמיד שאינו מתקבל לשתי מוסדות הנ"ל, חייב ללכת לישיבה קטנה. להמרות שאלה שלא מתקבלים לתיכוניות הנ"ל הם הכי פחות מתאימים למסגרת של ישיבה קטנה.
3. אפילו אלה שילכו לתיכוניות ויצאו עם תעודת בגרות הולך אח"כ בד"כ למסלול החרדי הרגיל.
מגן אבות זה אינו מוסד עבור חרדים חוצניקים, הוא מוסד שכן מחרד חוצניקים לא חרדיים. אין לי טענה על הרב סיימון ח"ו, כיון שההורים עצמם באופן עקרוני רוצים בכך, אבל עדיין צ"ע למה הרב יעבץ יכול להזדהות עמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 15:10 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 15:32 |
|
| |
פצעי_אהוב-מי אמר שיש כפייה?
תעשה השואה בין רבותיהם אבותיהם של הילדים החוצנקים (שאינם ילדי חוזרי בתשובה) והשקפת המוסד. המוסד שם "לטהר טמאים" (כהבנת החרדים) ולא "לטמא טהורים" (כהבנתם).
אברכים חרדים לא שולחים את בניהם לשם, ובעלי בתים שגדלו תוך הציבור החרדי בחו"ל אינם עולים ארצה בד"כ, והמוסד לא אוהב לקבל ישראלים כ"כ.
זאת אומרת שההורים הם בוגרי "ישיבה אנברסיטה" שהתחזקו, והמוסד בודאי מעודד התחרדות. אתה חושב שילד שאביו למד אצל הגרי"ד סוסלוביציק (או תלמידיו) שנים אפילו ישמע את שמו פעם אחת למשל?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 21:14 |
|
| |
חזק ואמץ
הקשית לשאול. אאלץ לענות לך תשובה מורכבת. למרות שיש בעיה לענות כך בפורום פתוח, זו הברירה הכי פחות גרועה שהותרת בידי. לא לענות איני יכול, מפני שזה ייתפרש גרוע יותר ולענות לא את האמת ודאי שאיני יכול.
שאלת האם אני רואה בהקפדה על קיום ההלכה בסיס ראשוני ומינימלי לעבודת ה'.
ובכן, בעקרון ודאי שכן. זאת לא שאלה בכלל. משה קיבל תורה מסיני ומסרה לישראל. עבודת ה' מסיני אינה אמונות ודעות בלבד אלא בדגש חזק על מצוות וקיום פרטיהן במלואן.
אלא שהלכה שאינה לוקחת בחשבון את שינויי המציאות, לא זו בלבד שלא תוכל לשרוד, אלא שלא זו כוונת היצירה. ההלכה תפקידה הוא לקדש את החיים ולהעלות את החולין לקדושה. מצב בו הפסיקה משתמשת בכלים של עולם שאינו קיים עוד, הוא מצב בעייתי בראיה הלכתית.
ישנו פער גדול מאוד בין המציאות בה אנו חיים לבין המציאות בה חובר השולחן ערוך. פער זה יוצר קשיים בלתי מבוטלים בפני הרוצה לקדש את חייו שלו ולעבוד את ה' בדור בו שתל אותו.
לכן אינני יכול להתעלם ולומר שמה שצריך זה רק לקיים את השולחן ערוך כפי שהוא נכתב ולהתעלם מהאתגרים. מצד שני ברור שהתמודדות עם אותם אתגרים, מצריכה לפעמים לקבל החלטות הלכתיות קשות. מצב זה מביא אותי להבדל בין התשובה הפשוטה למעלה לתשובה העמוקה יותר. שכן התשובה הראשונה היא הקלה, האומרת שבהדי כבשי דרחמנא למה לי ואין עלי אלא לקיים את ההלכה כצורתה ללא קושיות וקשיים. התשובה השניה מתמודדת עם האתגר הגדול, אלא שעדיין אין לה נוסחה המניחה את הדעת.
*****************************************************************************************************************************
תוספת מאוחרת, מועתקת מעמוד 8: העירני קורא נכבד, שמכיון שהתייחסתי לשאלה בניסוחים עקרוניים בלבד, הדברים משתמעים לכמה פנים וקשה להבין את הישום הקנקרטי אליו אני מכוון. משפטים כמו שכתבתי, יכולים להאמר מפי מגוון רחב מידי של פיות, מרפורמים מוצהרים ועד פוסקי הלכה מבית המדרש בעלי גישה נועזת ברמות שונות. כדי למקד את הדברים ולמנוע אי הבנות, הוא ביקש שאתן דוגמא או שתיים. אני חושב שהוא צודק.
א) היחס ליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות.
בשו"ע יש כמה הלכות המתייחסות לכך, למשל בהלכות ברכות נחלקו המחבר והרמ"א אם מותר לתת אוכל לפני מי שאינו מברך. הלכה זו נכתבה כאשר רוב העם שמר מצוות, לפחות ברמת ההצהרה. רוב מוחלט של העם זיהה את היהדות עם שמירת מצוות בסיסית ופורקי עול מוצהרים היו מיעוט ובמקרים רבים הוצאו או הוציאו את עצמם מהחברה היהודית. במצב כזה הדיון ההלכתי הוא בשאלת 'לפני עוור' מבלי להכנס לשיקולים חברתיים רחבים.
בזמננו אנו, כאשר לצערנו הגדול רוב העם אינו מזהה את היהדות בהכרח עם שמירת מצוות, לא ניתן לדון בשאלות כאלו מבלי להביא בחשבון את ההשלכות העולות מכך, שהרי אנו מקיימים חיים משותפים ברמות שונות עם יהודים אלו.
פוסקים כמו רבי שלמה זלמן הקלו הלכה למעשה בפרטים מסוימים בהלכות אלו, מתוך שיקולים ברוח זו. כבר החזו"א כתב דברים ביורה דעה סימן טו כמדומני.
בפועל, בפסיקה החרדית בדרך כלל היחס יהיה בעיקר על פי שו"ע נטו, כאשר במקרים רבים של אי נעימות, החרדי הפרטי לא יעמוד בפסיקה הרשמית ויעגל לעצמו פינות. בחרד"ל ידברו יותר על השיקולים האלו, אבל עדיין השו"ע יהיה הגורם הדומיננטי בעיסוק בסוגיה. בציבור הדתי לאומי הרחב לא ישאלו בכלל את השאלה הזו.
הגורמים שאני מדבר עליהם, ידונו בכל הרצינות בצדדי השאלה, כאשר לרגע לא תמוש מנגד עיניהם הסיטואציה החברתית המורכבת אשר הם גם חיים אותה יום יום הרבה יותר מהחברות הדתיות יותר שלעיל. הם יצאו מנקודת המוצא של השו"ע, אולם הדיון יתנהל באחוזים גבוהים במישור החברתי. צורת דיון כזו תבוא לרוב על חשבון השו"ע, למרות שהנסיון יהיה להסתמך ככל האפשר על פסיקות פנים בית מדרשיות, כמו אלו שהוזכרו, אבל לא יימלט שאם יצטרכו לעגל פינה, לא תמיד יעגלו את השיקול החברתי אלא לא אחת יעגלו דווקא את השו"ע. על זה אני מדבר. זה המחיר הכבד וזו הסחורה שאינני יודע אם אפשר לוותר עליה. דילמה? כן, קשה מאוד!
ב) שאלת ניתוחי מתים.
שאלה זו התחילה לידון בפוסקים מימי הנודע ביהודה. ידועה תשובתו שהוא מתיר רק בחולה מוטל לפנינו. מה עושים במצב היום, כאשר אין חולה מוטל לפנינו, אלא שכל הרפואה שכולנו נזקקים אליה, בנויה על הרפואה הפתלוגית. האם יש לאסור על ניתוחי מתים בשגרה, כאשר התוצאה לטווח ארוך עלולה להיות הדרה של הדתיים מלימודי רפואה.
בפסיקה החרדית, השיקול הזה לא קיים כמעט. בחרד"ל קצת יותר. בתורני לאומי (אולי נכניס את זה לז'רגון הישראלי?!) זה שיקול מוביל וכנ"ל בדוגמא הקודמת לגבי היחס בין השו"ע למציאות.
*****************************************************************************************************************************
לומד
חציית קוים היא עניין יחסי ומדורג. בעיני רבים מה שעשיתי נחשב כחציית קוים ואינני מתעלם מכך. עם זאת, אילו לא היה שיקול כבד בהחלפת זהות, הייתי יכול לשקול מעבר קיצוני ודרמטי יותר. היות שאני מאמין בהתמודדות, אינני עוסק בשאלה איך כדאי היה להוולד, אלא מה נכון לעשות כעת.
ספרן
כמה תעניות? אפשר לפדות?
קערעסטיר
ענו לך כבר. אוסיף שאינני צריך לשפוט את הרב סיימון כדי לשלוח את ילדי לשם. עשיתי שיקול שהתוצאה של חינוכם במוסד זה תהיה קרובה בהרבה לצפיותי מאשר לימוד במוסד אחר. ודאי שיותר אופציות יהיו פתוחות בפניהם, והם גם לא יפסידו כמעט שום אופציה שהיתה פתוחה בפניהם קודם. (אם כן אז באשמת אביהם ולא באשמת המוסד)
תוקן על ידי אגודה_אחת ב- 05/09/2009 21:56:03
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 21:54 |
|
| |
קערעסטיר
אתה פשוט מקשקש
אלו הם הנתונים אתה יכול לבדוק את זה
40% הם ישראלים רובם המוחץ בוגרי ישיבות חרדיות רגילות כולל חברון פונוביז עטרת וכו'
אצל האמריקים רק חצי הם בוגרי ישיבה אוניברסיטה
השאר הם מנר ישראל מר' חיים ברלין וכדו' אתה יכול לבוא ולבדוק איתי ביום שני יש שם אסיפת זכור קהילת בית תפילה היא הקהילה שיש בה הכי הרבה מי.א. ושם זה משהו כמו 70 % שאר הקהילות האמריקאיות זה כבר הרבה פחות
ותאמין לי שאני יודע כי מפינו את בתקופת הבחירות
אלא שהתירוץ הוא פשוט גם בוגרי הישיבות הקדושות באמריקה למדו בישיבות כמו מערבא וכדו'
נהפוך הוא דוקא אלו שהתחזקו או חזרו בתשובה יש מי שמצליח למכור להם את הלוקש של הת"תים
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2009 23:13 |
|
| |
הרב יעבץ.
אתה נוגע כאן בסוגית הרפורמה בדת,אך אתה מעמיד את נושא הרפורמה כעילה ללגיטימיות החברה שאינה מקפידה על שמירת המצוות במלואן.
אינני מבין את היחס הזה,אם שינוי ההלכה צריך להתבצע,יש צורך בסמכויות תורניות רלוונטיות בכדי לבצע את אותן הרפורמות,והיחס אליהן הוא כאל חתירה לקוד אתי שבבסיס הדת ולא של זלזול בשמירת המצוות בצורתן הדוגמטית.
ובנוסף,האמירה שהפער בין זמנינו לדורו של השולחן ערוך מצדיק את אי קיום ההלכות במלואן, גם היא בעייתית כיון שאין הצדקה לשינוי ההלכה עקב קשיים,אלא בגלל התגשמות רוח ההלכה בפעולות שונות בתרבות העכשווית.
תוקן על ידי קוטקאנט ב- 03/09/2009 23:09:54
|
|
|
|
|
