חתיכות קטנות.

הלב שלי שבור לרסיסים,

הוא קרוע לחתיכות קטנות.

הוא הרוס-אי אפשר להדביק,

חבל שלא יכולתי לשנות.

כ"כ הרבה אשליות התנפצו

לי מול העיניים

כ"כ הרבה רצונות נשארו

כמוסים בינתיים

וכשהיה לי קשה

וכול דקה נמשכה כנצח

וכשרציתי להרגיש מקרוב

ואמרתי(אולי בעזות מצח)

שוב הוא נשבר לי הלב

ורסיסיו התפזרו

הם פה מסביבי דוממים

קרועים לחתיכות קטנות

ומבפנים

הוא שותת דם

שום תרופה לא תצליח לעצור

רק דמעות חמות כאש

שורפות

על הלחיים

רוצות

את אותה היד

שתמחה

אותן מהעיניים

והראש

הוא מחפש כתף

להניח

כדי שתרגיש

שתשתתף

אבל

היא רחוקה הכתף

וזה יהיה קשה

וגם

כשהיא קרובה היא מפחדת

היא לא יודעת

לא בטוחה

והלב

הוא שותת דם

והעיניים

כבר יבשו הדמעות

הרגש

קהה , אולי

אבד

ואני ניצבת,לא יודעת מה לעשות.

כי כבר נמאס לי

להרגיש

לא רוצה יותר

כבר נמאס לי

להכחיש

ולוותר,ולוותר

כי גם כשאני צוחקת

אני לא

וגם כשאני שרה

אני לא

כי גם כשאני כותבת

אני לא

וגם כשאני אוהבת

אני לא

כי כבר נמאס לי להרגיש

לא רוצה יותר

אכזבות

הלב שלי כבר שבור

לא יכולה להכחיש

זהו מוות עלי אדמות

ופעם הבאה שאני אבכה

ואחפש יד שתלטף,שתרגיע,

אני אזכור שבפנים עמוק

הוא נותץ לרסיסים

שבור לחתיכות קטנות.

_________________