תודה לכם על הניחומים.
מי ייתן ולא תזדקקו לכך כל ימי חייכם.
אני עוד בשלב שקשה לי לכתוב על אמי בלשון עבר בייחוד שאני נמצא,כרגע, בביתה, אבל חשוב לי לומר כמה מילים עליה. היא הייתה,בין שאר מעלותיה וזכויותיה, הומניסטית מבלי אפילו לדעת שהיא כזו .בשנים האחרונות, כשכבר נחלשה וגופה הכיל את כל המחלות ששם אלוהים במצרים, היא העסיקה עוזרת בית ערביה.כל יום לפני שהיא התחילה את עבודתה אימי הייתה מושיבה אותה קודם כל לאכול ארוחת בוקר מלאה (כנראה הערבייה היחידה שטעמה געפילטע פיש וקוגל..)ורק אחרי זה אפשרה לה לעבוד.יום אחד השכנים פיטרו את הערבייה שגם הייתה מנקה את חדר המדרגות המשותף והביאו במקומה יהודי. אמא לחמה בכל כוחה שיחזירו את הערבייה:"לא מפטרים עובדת טובה גם אם היא ערביה בשביל יהודי" טענה בלהט. היא אכן הוחזרה. האבל והבכי שהמנקה הזו הפגינה היה יוצא דופן. היא הגיעה אחרי השבעה לנקות את הבית חינם אין כסף: "בשביל אמא".
אחת הפעמים ש"חטפתי" ממנה על הראש הייתה ,בילדותי, כשכיניתי שם למנקה הערביה שהגיעה לנקות את חדר המדרגות.לא היתה אמא מפלה בין דם לדם אלא במסגרת ההלכה (היא למשל לא הייתה יושבת לאכול עם המנקה כי זה אסור.) יש עוד הרבה מה לספר עליה אבל הדברים הם מהסוג הרגיל שכל עיתון חרדי משבח בהם את הנשים "החשובות והצדיקות" שמתו. אמא לא הייתה מלאך- ממש לא. היא הייתה "בן אדם" ( א מענטש) וזה גדולתה.דברים לא הלכו לה בקלות אלא במאמץ רב; עמלה להשתפר כל הזמן, ועל כך העריכו אותה כל מכיריה.ויתר הדברים הלא הם כתובים במאמרי ההערכה של העיתון יתד נאמן.
שוב תודה על המילים החמות ועל הסימפטיה.תודה לאלה שהגיעו בגופם לנחם ולא פחות לאלה שהשתתפו וניחמו באופן וירטואלי.
